העיתונות החרדית המפלגתית, כך ראינו בטור הקודם וכך יראה מי שייטול לידיו את העיתונים, היא כלי תקשורת שמטרתו העיקרית היא חיזוק וביצור הקהילה והאידיאולוגיה שמנחה אותה. דיווח חדשותי ותיווך המציאות לקוראים נמצאים לרוב במקום שני. לפעמים גם כמה מקומות מתחת.

העניין הזה ניכר באופן בולט במיוחד השבוע, כשהגשת הרשימות לכנסת לקראת הבחירות אילצה את העיתונים החרדים להתמודד עם שבר נוסף בפוליטיקה החרדית. בשבוע שעבר היתה זו ההפיכה הפנימית ב"דגל התורה" הליטאית, שבה הודחו מהרשימה הח"כים הוותיקים משה גפני ואורי מקלב. כעת היה זה הפיצול ב"אגודת ישראל", התנועה החסידית בתוך "יהדות התורה".

הסיפור, בקצרה, הוא כזה: אחרי פרישת הליטאים מאגודת ישראל (אגו"י) ב-1988 והקמת דגל התורה (ו"יתד נאמן" כעיתון חרדי נוסף לצד "המודיע"), נותרה אגו"י כגוף שמארגן בתוכו את הרוב הגדול של החסידויות בארץ ושנשלט בידי האדמו"ר מגור.

מאבקי כוח פנימיים, בעיקר בזירה המוניציפלית, הביאו ב-2012 להקמת עיתון "המבשר", על ידי משפחת פרוש הירושלמית המייצגת את החסידויות הקטנות יותר ובתמיכת האדמו"ר מבעלז.

השבוע, רגע לפני הגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית, הושלם המהלך: ח"כ מאיר פרוש ולצידו אליקים שטארק, הנציג החדש של בעלז ברשימה במקום ח"כ ישראל אייכלר שהופרש, הודיעו על פרישה מאגודת ישראל והקמת תנועה חדשה בשם "חומת תורת ישראל".

הסיבות לפרישה, שכאמור חוזרות שנים אחורה ועיקרן ההתנהלות הכוחנית של גור בתוך אגודת ישראל, אינן מעניינות בהכרח את קוראי טור זה. היתרון העיקרי, מבחינת פרוש ושטארק, הוא אפשרות לקבלת החלטות עצמאית ללא כפיפות לאגו"י ולגור, ובעיקר קבלה של כספי מימון מפלגות עבור שניהם בנפרד מכספי ה"אגודה".

מימין: ישראל אייכלר, מאיר פרוש, אליקים שטארק ומשה רוט, צילום מסך מסרטון שפרסמו לאחר הגשת רשימת יהדות התורה לכנסת, 8.9.26

יחד עם זאת, האופן שבו סוקרה הפרשה הדרמטית בעיתונים המפלגתיים היא בהחלט מעניינו של הטור. וגם במקרה הזה, כמו במקרה של הסערה ב"דגל", העיתונים דיווחו לקוראיהם מעט מדי ומאוחר מדי, כאשר כל מי שרוצה לדעת מה באמת קרה ידע זאת הרבה לפני שהעיתונים הגיעו לתיבות הדואר.

למעשה, קוראי "המודיע" קמו בבוקר יום שלישי (8.9) לכותרת ראשית אופטימית, והפוכה למציאות: "אגודת ישראל בהצבעה פה אחד בחרה את מועמדיה לכנסת ה-26 ואישרה את ההסכם עם 'דגל התורה'". בכתבה מובאים בין היתר דברי ח"כ פרוש, ש"קרא לאחדות השורות באגודת ישראל וביטא את התפיסה כי ככל שאגודת ישראל מאוחדת בתוכה היא יכולה להשיג יותר במשא ומתן עם עמיתים".

האמת היא שבעת שהתקיימה הישיבה כבר ידע פרוש כי למחרת יפרוש מאגודת ישראל יחד עם עמיתו שטארק ויקים עמו תנועה נפרדת. קוראי "המבשר" (כאמור, ביטאונם של פרוש וסיעתו) לא קיבלו גם הם רמז על מה שצפוי – לא ביום שלישי, וגם לא ביום רביעי, אחרי שהמהלך הושלם.

הכותרת ב"המבשר" ביום רביעי (9.9) סיפרה לקוראיה כי "רשימת יהדות התורה הוגשה בוועדת הבחירות והמערכה הגדולה לקידוש שם שמים יצאה לדרך", ובגוף הכתבה דווח על רק על ההכרח להיאבק ב"ראשי מערכת המשפט והיועמ"ש, אליהם חברו אנשי השמאל ועויני הדת הקיצוניים ביותר".

הכותרת ב"המבשר". אין מה לראות כאן, אפשר להתפזר

גם ב"יתד נאמן" לא דווח על המהלך. עיתון "הדרך" של ש"ס דיווח על הבלגאן אצל האשכנזים בדרך מרומזת, במאמר המערכת: "בכל הזמן הזה בלט שוב ושוב המאפיין המובהק של ש"ס – אחדות השורות העמוקה והאמיתית בין כלל הנציגים והגורמים, כשכולם מלוכדים תחת הנהגת מרנן ורבנן מועצת חכמי התורה שליט"א". בעיתון שכחו להזכיר את ההדלפה מלפני שבועיים על כך שאחד ממנהיגיה הרוחניים של המפלגה, הרב יצחק יוסף, יורה לתלמידיו לא להצביע לה.

רק שני עיתונים מפלגתיים עסקו בפרשה ביום רביעי: "הפלס", העיתון של "הפלג הירושלמי" הליטאי שאיננו מיוצג בכנסת ושככלל נוקט גישה יותר אופוזיציונית, דיווח בקצרה ובענייניות; ו"המודיע", עיתונה של אגודת ישראל, שהיה אמוציונלי יותר.

בכתבה בעמוד הראשון של "המודיע", שמדווחת על הגשת הרשימה לכנסת, נכתב: "למרבה הכאב, פרשו אמש ה"ה ח"כ מאיר פרוש והמועמד אליקים שטארק מאגודת ישראל והקימו מפלגה נפרדת, שהם קוראים לה: 'תורת חומת ישראל'" (השם, כזכור, הוא "חומת תורת ישראל". אפשר, אבל לא חובה, להניח שזו טעות בתום לב).

החשיפה של "המודיע" אילצה את "המבשר", עיתונם של הפורשים, להפסיק להתעלם מהסיפור. מה הסיפור? אם שואלים את "המבשר", אין סיפור. בסך הכל בירוקרטיה. כותרת בעמוד הראשון של העיתון ביום חמישי (10.10) דיווחה כי "הוקמה מסגרת נוספת לניהול כספי אגודת ישראל המשוייכים לח"כים של סיעות 'שלומי אמונים' ו'מחזיקי הדת'".

אמרנו לכם שאין מה לראות כאן. עוד כותרת ב"המבשר" על הנעשה ביהדות-התורה

והיה אם ישאל השואל מדוע מדווח העיתון על בירוקרטיה יבשה כמו זו, ולחילופין מדוע נחסך ממנו המידע בעיתון של אתמול, כתב "המבשר" מסביר: "מאחר שמדובר כאמור בהליך טכני, המגיע בעקבות התנהלות שעוררה ריב ומדנים מצד גורמים אחרים, אנו בעיתון 'המבשר' כביטאון היהדות הנאמנה, לא מצאנו לנכון לעסוק בכך בגיליון של אתמול. אך לאור הפרסום מאתמול בעיתון אחר, פטור בלא כלום אי אפשר".

בהמשך מזכירה הכתבה אירועים מההיסטוריה של הפוליטיקה החרדית כדי להזים את הטענה שפרוש ושטארק הם "פורשים", ומסיימת בטענה כי כפי ש"המבשר" נוסד "במטרה לייצג את כולם ובעזרת ה' ימשיך כך גם בעתיד", כך יהיה גם עם אותו "גוף כלכלי-טכני נוסף [שקם] במטרה לחזק וללכד את כל תומכי אגודת ישראל".

אבל את הסיכום המוצלח ביותר לדרמות בפוליטיקה החרדית לקראת הגשת הרשימות סיפקה הכותרת של "יתד נאמן" ביום חמישי, שמלמדת אותנו להסתכל על חצי העגלה המלאה גם כשהיא ריקה לחלוטין: "קורת רוח בציבור בני התורה על איחוד השורות ב'יהדות התורה' ועל ייצוגה של 'דגל התורה' ברשימה".

העיתונות החרדית פינת ערוץ 14

עם כל הכבוד לדרמות ב"יהדות התורה", היו בשבוע שחלף עוד כמה אירועים חשובים. הבולט שבהם היה החשיפה של שלומי אלדר ורותי יובל ב"הארץ" על ההתרעה המוקדמת שקיבל נתניהו מנשיא האמירויות עשרה ימים לפני ה-7.10. העיתונות החרדית בחרה שלא להתעלם ועסקה בסיפור בהרחבה, לרוב לא כדיווח עיתונאים אלא יותר כזרוע של צוות התגובות של בנימין נתניהו והליכוד.

הסיפור נחשף ב"הארץ" ביום שלישי, כך שהתייחסויות אליו הופיעו החל מיום רביעי (9.9). הכותרת ב"יתד נאמן" באותו יום מביאה את העובדות שבתחקיר "הארץ" ("דיווח: נשיא האמירויות הזהיר את נתניהו מ'מהלך גדול' שסינוואר מתכנן"), כשהכחשת נתניהו – מודגשת באמצעות סימן קריאה – מוגשת כקופי-פייסט מההודעה שפורסמה מטעמו: "שקר מוחלט! ראה"מ לא שוחח עם נשיא איחוד האמירויות בתקופה המדוברת".

הכותרת ב"המודיע" דומה לזו ב"יתד נאמן", ואילו ההכחשה יכולה לשמש כחידת מצא את ההבדלים: "לשכת רה"מ: שקר מוחלט! נתניהו לא שוחח עם נשיא האמירויות בתקופה המדוברת". "הפלס" כהרגלו ענייני: "תחקיר: נשיא איחוד האמירויות התריע בפני נתניהו לפני 7 באוקטובר; ראש הממשלה: 'לא היו דברים מעולם'".

"יתד נאמן" מדווח על חשיפת "הארץ" בדבר שיחת ההתרעה של בן זאיד לנתניהו לפני ה-7.10. הכותרת ביום רביעי, והכותרת ביום חמישי

שלושת העיתונים מביאים את הסיפור בעמוד הראשון. זה לא מובן מאליו: ב"הדרך" הוא מוזכר רק בעמוד 12, תחת הכותרת "נתניהו מכחיש טענות שלפיהן קיבל 'התרעה' קודם הטבח"; ב"המבשר" הוא לא זכה לידיעה חדשותית, ומוזכר רק בטור הפובליציסטי "שלוש נקודות" של יעקב א. לוסטיגמן.

הדברים של לוסטיגמן ראויים לציטוט בהרחבה: "חגיגה של ממש התחוללה אתמול בביצת השמאל הישראלי. בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים יצאו עם דיווח לפיו נתניהו קיבל התרעה עשרה ימים לפני שמחת תורה תשפ"ד, ולא עשה דבר בנידון. [...] נתניהו מכחיש זאת מכל וכל, ובשלב זה אין הוכחה שהדברים אכן נאמרו לו? אז מה! מה שקובע הוא הנרטיב, והנרטיב הוא שנתניהו הוזהר והתעלם. ובכן, גם עם הדיווח נכון אין בו כדי להטיל אשמה או אפילו לרמוז לה".

את האחריות של נתניהו לוסטיגמן מאתר במקום אחר: "העובדה שסמכויותיו קוצצו על ידי מערכת המשפט אינה פוטרת אותו מאחריות, אלא רק מחזקת את האשמה הרובצת על כתפיו. קיצוץ הסמכויות השיטתי התבצע תחת שלטונו, כשבתחילת הדרך עוד היו בידו הכלים לעצור את ההשתוללות חסרת הרסן של בג"ץ ומערכת המשפט. במקום זאת הוא החליט להגן עליהם ולסייע להם, לפחות כל עוד הם לא הפנו את החיצים שלהם באופן ישיר לכיוונו".

בתמצות, ביבי אחראי ל-7.10 כי לא נלחם בזמן בבג"ץ.

דובר רה"מ הנאשם נתניהו טופז לוק (מימין) עם שדרן ערוץ 14 ינון מגל בדיון הארכת המעצר של יונתן אוריך, דובר נוסף של נתניהו, החשוד בפרשת קטארגייט; ירושלים, 9.5.25 (צילום: חיים גולדברג)

ביום חמישי (10.9) "יתד נאמן" כבר מיישר קו עם טופז לוק וערוץ 14 (שאת הטענות שמושמעות בו הוא מהדהד, לעיתים תוך ציטוט ישיר, כמעט כל יום), עם כותרת בעמוד הראשון: "נתניהו בתביעת דיבה: 'עלילה תוצרת הארץ'". אמנם נתניהו לא תבע אלא רק שלח מכתב לפני תביעה, אבל כמו שכתב לוסטיגמן ב"המבשר", מה שחשוב זה הנרטיב. כאן הנרטיב הוא "'מעורבות זרה בעלילה' במגמה להפיל את נתניהו".

"המודיע" דוחק את הסיפור לעמוד 3, אבל מקפיד להיצמד לעובדות: "נתניהו דורש מיליון שקלים לפני תביעת דיבה; גורם מודיעין בכיר מאשר כי אכן היתה אזהרה". "המבשר" לעמת זאת מעדכן את קוראיו כי "הליכוד דורש לפתוח בחקירה פלילית בעקבות הדיווח על 'אזהרת האמירויות'".

"הפלס" של יום חמישי ספקן יותר לגבי הסיפור: "סערת התחקיר ב'הארץ': ראש הממשלה נתניהו מכחיש ומאיים בתביעת דיבה". ו"הדרך" (הפעם בעמוד הראשון) הולך את כל הדרך עם נתניהו: "'עלילה שקרית': רה"מ נתניהו הודיע אתמול כי הנחה את עורכי דינו להגיש תביעת דיבה נגד עיתון 'הארץ', והכחיש את הטענות כביכול קיבל התרעה מנשיא איחוד האמירויות לפני הטבח".

נו, אז הם נאצים

בתחום חדשות החוץ, הסיפור הגדול בעיתונים החרדיים, לצד ארה"ב-איראן והר המכוש, היה ההישג האלקטורלי של מפלגת הימין הקיצוני הגרמנית AfD (אלטרנטיבה לגרמניה), בבחירות במדינת סקסוניה-אנהלט.

האופן בו התייחסה העיתונות החרדית לנושא מדגים את הנטייה הקיצונית ימינה אצל החרדים, שבאופן מסורתי היו רחוקים ת"ק פרסה מכל עניין הלאומיות, ואיך אפילו אצל הציבור החרדי, שזכרון השואה מרכזי כל-כך בעיצובו, ניחוח ניאו-נאצי כבר לא כזה מסריח.

כך ביום שני (7.9), הכותרת שליוותה את הדיווח ב"יתד נאמן" על עלייתה של AfD  היתה "יהודי גרמניה בחרדה". אבל כבר למחרת, הטון השתנה. הכותרת עדיין דיווחה כי "המפלגה התומכת באיסור שחיטה כשרה זכתה ב-44 אחוזים במזרח גרמניה", אולם הרבנים מרדכי (ז'ולט) באלא, הרב הצבאי הראשי של גרמניה, והרב שלמה שיף, הרב של קהילת העיר קונסטאנץ, הסבירו שלא צריך לראות הכל רק בשחור ולבן.

חרדים במוזיאון יד-ושם (צילום: מרים אלסטר)

לפי הרב באלא "השאלות שהעלתה המפלגה בנוגע להגירה ולאינטגרציה היו מוצדקות, אבל התשובות שהיא נותנת להן אינן נאותות". הרב שיף אמר: "ברור שזה לא נראה טוב, אבל מצד שני יש המון גרמנים שמתפכחים, שמרגישים שגנבו להם את הבית. ברגע שהדברים יתחילו לזוז, בעוד שנה שנתיים, אנשים כבר יתקנו לבד".

"המודיע" של יום ג' דיווח על חרדה מהישג של "אלטרנטיבה לגרמניה", וכן על "חשש מגל לאומני ברחבי אירופה". אבל מיודענו יעקב לוסטיגמן, בעל הטור "שלוש נקודות" ב"המבשר", משמיע צפירת הרגעה (8.9): "האמת היא שעבורנו כיהודים, 'אלטרנטיבה לגרמניה' אינה מהווה איום, גם אם אינה צחה כשלג. [...] עיקר ההתנגדות למפלגת הימין ה'קיצוני' נובעת מהעובדה שהא מתנגדת לאיסלאמיזציה של גרמניה. [...] המסגדים שצצים בכל פינה, והביטוי ההולך וגובר שזוכה לו האסלאם במרחב הציבורי, מרתיחים אותם ובצדק רב".

את הסכנה מזהה לוסטיגמן במקום אחר: "מי שמחפש את הסכנה האמיתית ליהודים בשנים הקרובות, שיפנה את מבטו מברלין. טאקר קרלסון וג'יי די ואנס האמריקנים מסוכנים לישראל וליהודים הרבה יותר מכל מה שקורה בסקסוניה-אנהלט".

היפוך קנים וסתירות פנימיות

גם במישור הפוליטי-מדיני, הדיווחים בעיתונות החרדית משקפים כרגיל גוונים שונים של ימין. "יתד נאמן" ביום שני (7.6) מדווח על כך שסגן הרמטכ"ל לשעבר עוזי דיין טען בראיון בערוץ 14 ש"ישראל צריכה להשלים את כיבוש רצועת עזה".

ביום חמישי (10.9) מביא "יתד נאמן" ראיון אוהד עם סא"ל במיל עודד הירש, לשעבר ראש התביעה הצבאית בגדה וכיום חוקר שמעודד בהתלהבות את המדינה לפתוח במבצע צבאי שיפרק את שוטרי הרשות הפלסטינית מנשקם, מחשש לתסריט ששם הקוד שלו הוא "היפוך קנים".

אימוץ גישות מיליטריסטיות כאלה היא דיסוננס אופייני של העיתונות החרדית,  המסוגלת לקרוא באותו עמוד לכיבוש ומתקפה צבאית ולהתנגדות לגיוס ולצבא. לפעמים גם באותו משפט ממש: "השורה התחתונה לפי סא"ל הירש ברורה: 'אסור להיות פסיביים. יש לנו שתי אפשרויות: לפעול לפירוק צבא הטרור, או להכין אלפי קברים'. ואם השם לא ישמור את העיר, שווא שקד השומר".

חרדים מפגינים נגד גיוס לצה"ל, כביש 4, 8.8.26 (צילום: אבשלום ששוני)

ב"המודיע" מביאים (9.9) בהרחבה יחסית את דבריה של פרנצ'סקה אלבנזה ("גב' אלבנזה" בשביל קוראי "המודיע", שאסור להם להיחשף לשמות פרטיים של נשים) נגד פינוי מהיר של ההריסות בעזה: "בעזה ההרוסה ההריסות אינן רק פסולת בנין. הן חלק מזירת פשע, בית קברות, והתיעוד החומרי של מה שאירע במהלך מסע הפצצות אכזרי וחסר טעם שנמשך שנתיים".

המשך הכתבה מספר כי ישראל דוחה בתוקף את טענותיה "של המומחית הנמצאת תחת עיצומים של ארה"ב", ובכל זאת לא מובן מאליו שדבריה מובאים כלשונם.

"הפלס" כדרכו מגלה עצמאות גם בסיקור התחום המדיני, עם כותרת ראשית ביום שישי (11.9, ערב ראש השנה): "לבנון מבקשת לקדם הסדר עם ישראל: 'הזדמנות אחרונה לשלום'. גורמים בביירות חוששים שהסלמה תאפשר לחיזבאללה להתחזק מחדש".

פעם "הזדמנות אחרונה לשלום" היתה יכולה להיות כותרת שבקונצנזוס בכל עיתון כללי, היום אפשר למצוא אותה רק בקיצוני שבעיתונים החרדים המפלגתיים.

נכשלים במבחנים ומרעילים בארות

בתחום חדשות הפנים, ביום רביעי בשבוע שעבר התפרסמו התוצאות העגומות של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה. ב"יתד נאמן" חוגגים את היותם ראש לשועלות: "אין קבוצת בנות שהישגיהן גבוהים משל בנות החינוך החרדי". בהמשך הידיעה סובבו עד קצת את הסכין, וכתבו כי "בגלל הקריסה בחינוך הממלכתי נרשמה צניחה בדירוג הבינלאומי".

בתחום איכות הסביבה דיווח "יתד נאמן" באותו היום כי "מי שפכים מיישובים פלשתיניים מרעילים את מאגר המים של ישראל לשעת חירום" – כותרת שעם האסוציאציות שהיא מעוררת בקורא כבר אין הרבה חשיבות למה שנכתב בגוף הידיעה.

אחת הידיעות המזעזעות השבוע היתה על מתמודד נפש שניסה לרצוח את אחיו, מתמודד נפש אף הוא, על ידי השלכתו לתוך פח אשפה מוטמן בשכונת גילה בירושלים. למרבה המזל הוא חולץ בחיים אחרי כ-24 שעות, אך קוראי "המודיע" של יום ראשון למדו על נס החילוץ ללא מידע מיותר על הנסיבות: "חילוץ מורכב: נלכד בתוך פח מוטמן במשקל טון וללא חמצן".

אין צורך לציין שכתמיד גם השבוע עסקה העיתונות החרדית בהרחבה בסוגיית המאבק בגיוס בני הישיבות. מבין הידיעות והמאמרים הרבים שעסקו בנושא, וכדי לסיים את הטור בנימה של תקווה, נביא מדבריו של יצחק מתתיהו טננבוים. במאמרו ב"המודיע" (7.9). טננבוים מספר על אותם חיילים מישיבות ההסדר "אשר 'נאשמו' על שלא הסכימו לנסוע ברכב צבאי כיהודים שומרי הלכה", ומקווה שקוראיו מבינים מבין השורות שהסיבה לסירוב היתה נוכחותה של אשה ברכב.

אחרי שקרא לחובשי הכיפות הסרוגות להתפכח ולהבין שאי אפשר לשרת בצבא חילוני, הוא חתם את המאמר במילים האופטימיות הבאות: "בשעה שהמשילות המשפטית האנטישמית של יהודים ישראלים, תשכיל להבין שתלמידי הישיבות שומרים על עם ישראל וארץ ישראל מכל מיני פורענויות, ויפסיקו לכלוא לומדי תורה בבתי סוהר צבאיים, יועסקו חיילים בפחות עסקי מלחמה, ושלום יבוא על ישראל בארצו".

שנה טובה!