"שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי מסכם חודשיים של עשייה במשרד התקשורת", נכתב בכותרת ההודעה לעיתונות ששיחרר במוצאי השבת (25.2) דוברו של השר, אברהם חסון. באמת? סיכום חודשיים? איזה עוד שר אתם מכירים שאחרי חודשיים בתפקיד מרגיש צורך לשחרר הודעות דוברות המסכמת את כהונתו? רק שלמה שלנו.
הרי סביר ורצוי להניח שבחודשיים הראשונים השר לומד את התפקיד החדש, מכיר את המשרד, מתכנן תוכניות. הוא לא אמור לסגור דברים תוך חודשיים ולא יכול להציג הישגים משמעותיים בפרק זמן כל כך קצר. ובאמת, רשימת ההישגים ששיחרר השר היא מביכה, אפילו בסטנדרטים הנמוכים של קרעי, מהמביכים בשרי ישראל לדורותיהם.
בואו נעבור עליה במהירות: שלושה הישגים מתוך תריסר הם "קיום פגישות" עם גורמים שונים. כן כן. השר קרעי רואה בכך הישג משמעותי. בהתחשב בכמויות הבוז היוקד והשנאה הרושפת שנוזלים מהופעותיו בכנסת ובתקשורת ומההודעות לעיתונות שהוא משחרר, הוא צודק. העובדה שהמיזנתרופ הזה מצליח "לקיים פגישות" באמת ראויה לציון. אבל יש עוד:
"הסכמה רחבה עם המפלגות החרדיות על פינוי סופי של התדרים של דור 2 ודור 3". במציאות: מדובר בתוכנית שנקבעה בתקופת הממשלה הקודמת, וקרעי דווקא עיכב אותה בחצי שנה מעבר למתוכנן. "השלמת המהפכה הטכנולוגית והכלכלית של פרישת הסיבים האופטיים. מכרז התמרוץ השני של משרד התקשורת מבטיח פרישת הסיבים ב-99.5% ממשקי הבית ברחבי הארץ תוך כשנתיים". "מכרז התמרוץ השני", נשמע טוב נכון? מה לעשות שגם הוא יצא לדרך בתקופת הממשלה הקודמת.
מה מקורה של התנהגות נער הבר-מצווה הזו? מדוע הד"ר קרעי הרגיש צורך לא נשלט לקחת קרדיט על העבודה של קודמו?
הלאה: "חתימה על הרישיון החדש של חברת דואר ישראל". שוב, רפורמה (לא משנה כרגע אם מוצלחת או לא), שתוכננה כולה עוד בתקופת הממשלה הקודמת. "אישור עסקת בזק ופרטנר": העסקה אושרה על-ידי הדרג המקצועי במשרד בתקופת הממשלה הקודמת, אישור השר הוא טכני בלבד. "אישור מכירת 20% מחברת הלווינים הישראלית חלל תקשורת". המכירה אושרה כבר על ידי הממשלה הקודמת, ולא מדובר בכבוד גדול אלא באילוץ כלכלי.
יש עוד: "הקמת צוות עבודה שיפעל למציאת פתרונות לקידום מוגנות ילדים ברשת". חשוב מאוד. זה יהיה הצוות השלישי, אחרי השניים שפעלו בקדנציה הקודמת, ושקרעי היה יכול להשתמש בתוצריהם במקום לבזבז עוד זמן וכסף.
נדמה לי שאתם מזהים כאן דפוס, נכון? קרעי מתהדר בעשייה של קודמו, השר יועז הנדל. כן כן, אותו יועז הנדל שקרעי לא היסס לכנות מושחת ולקרוא ללהב 433 להזמין אותו לחדר החקירות. מי יודע, אולי הוא התכוון לזה בתור ציון לשבח. אחרי הכל, הוא שר מטעם הליכוד.
האמת היא שכל רשימה של תריסר "הישגים" אחרי חודשיים בתפקיד חייבת להיות, בפועל, לקיחת קרדיט על עשייה של קודמיך. לא ניתן להתוות מדיניות משמעותית ולהוציא אותה לפועל בתוך זמן כה קצר. אף אחד גם לא מצפה שכך יהיה. אז מה היה דחוף כל כך לקרעי לשחרר את הרשימה הזו? מה מקורה של התנהגות נער הבר-מצווה הזו? מדוע הד"ר קרעי הרגיש צורך לא נשלט לקחת קרדיט על העבודה של קודמו?
מחאה נגד סגירת תאגיד השידור כאן, לאחר כנס החירום של ארגוני היוצרים בתל-אביב, 25.1.23 (צילום: תומר נויברג)
עבור מי שעוקב אחרי עלילות השר, התשובה ברורה למדי. קרעי, במקום להתנהל באופן ההגיוני והראוי שתיארתי כאן בתחילת הדברים, להיכנס בנחת למשרד, ללמוד את העבודה, לתכנן מדיניות - פתח את הקדנציה בהצהרות בומבסטיות על חיסול השידור הציבורי והרגולציה על התקשורת, ומיד אחר כך נכנס לשטף תזזיתי שלא היה מבייש את נתניהו בתחילת דרכו:
תיקשור עם הציבור באמצעות הדלפות, הודעה על מסיבות עיתונאים ואז ביטולן, מדיניות המתחלפת אחת לשבוע-שבועיים והצלחה ביצירת חזית יוצאת דופן של כלל הארגונים בתחום עליו הוא מופקד, היוצאים נגד התנהלותו המופקרת.
ואחרי כל זה, שום דבר מהצהרותיו לא יצא לפועל. ניסיונותיו הכוחניים להכניס לחוק ההסדרים את החקיקה הפוטיניסטית שלו, שבאה להשתלט על השידור הציבורי, להחלישו ולהעביר את הכוח והכסף לכלי תקשורת נאמנים לשלטון, נכשלו תוך שהוא חוטף סטירת לחי אחר סטירת לחי, מראשי הקואליציה ומהיועץ המשפטי לאוצר, שבשפה יבשה ומנומסת קורא לו דיליטנט חובבן ומסוכן.
זה לא במקרה שה"הישגים" היחידים שהם באמת של קרעי הם "הארכת תקופת המעבר החלה על הערוצים הזעירים", אתנן מביש לערוץ 14. הישג שראוי לחגוג ברוסיה או בטורקיה, לא במדינה דמוקרטית עם עיתונות חופשית; והגדלת תקציב משרד התקשורת, אתנן שהוא עצמו קיבל, אחרי שסגרו על הצעותיו המשונות את דלת התקציב. כעת נותר רק לברר מה זה "תקציב ייחודי של 60 מיליון ש"ח לתכנית לעידוד הגיוון והתחרות בתחום החדשות והאקטואליה", ולמי בדיוק קרעי הולך לחלק את הכסף שלנו.