"קיבלנו בצער את מכתבך, שאין לראות בו אלא ניסיון של גורם פוליטי לשמש צנזור על גוף תקשורת מקצועי והגון", כותבים הערב יו"ר ומנכ"ל תאגיד השידור הישראלי לשר התקשורת שלמה קרעי. "המכתב, כך נדמה, הוא שיאו של הליך מתמשך, מצידך ומצד מי מטעמך, לפגוע בכל דרך בתאגיד השידור הישראלי ובהישגים יוצאי הדופן שאליהם הגיע מאז הקמתו", הם כותבים לקרעי בתגובה לאיגרת ששלח הוא אליהם.
מוקדם יותר היום שלח קרעי מכתב יוצא דופן לקברניטי התאגיד, בו טען שהביקורת הנמתחת בשידורי החדשות על מדיניות הממשלה היא הפרה של החוק. כך בדיוק. ללא ניסיון קלוש אפילו להסוות את הפוטין שקפץ לו (או הארדואן, או מנהיג דמוקרטי ושומר חוק חשוב אחר שאתם מחבבים). על מה קרעי מתלונן? שביום שישי אחד סוקרה "מחאת המילואימניקים" בטון אוהד. מדובר, הוא קובע, בהפרת חוק. שטלי מורנו אמרה "חששנו שההפגנה הזו לא תתממש, אבל הנה זה קורה" והפרה את החוק (את העונש כבוד השר לא מפרט, מאסר? מלקות? גלות?). הפרת חוק אחרת, לפי השר קרעי, היא להקרין קטע ארכיון של איתמר בן-גביר מסית. הארכיון לא שוכח? נראה אותו, שייזכר בתא המעצר.
קרעי כל-כך מנותק, כל-כך מבושם מהלוגו החדש על נייר המכתבים שלו, שהוא אינו מבחין באירוניה הזועקת כשהוא קובע שסדרת הכתבות של דב גילהר ואיתמר מאירי מפולין והונגריה, תחת הכותרת "דמוקרטיה, סוף: ככה נראות מדינות שחשבו שלהן זה לא יקרה" - היא גם כן (חכו, חכו, הנה זה בא:) הפרת חוק. כאילו מכתב כזה בדיוק הוא מה שעד היום היינו מצפים שיישלח מלשכת שרי התקשורת של פולין והונגריה. לא ממשרד התקשורת בישראל. וזה גם כשאני לוקח בחשבון שבעבר כיהן במשרה הזו איוב "אני מייבא מרוסיה מים שמחסנים נגד קורונה" קרא.
ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו להשפיע באופן פסול על השידור הציבורי, עוד בימים שהיה מדובר רק בשידורי קול-ישראל. חוק רשות השידור איפשר לראשי ממשלה לבחוש במינוי העומד בראש הרשות, ופעם אחר פעם מונה לתפקיד פוליטרוק חסר כל ניסיון טלוויזיוני, מטומי לפיד ועד אורי פורת, שעשו כמיטב יכולתם, כל אחד לפי אופיו, כדי לרצות את ממניהם.
דווקא ראש הממשלה אכול השחיתות אהוד אולמרט שיחרר את הרשות מהפוליטיזציה, כשנענה למאבק הירואי שתועד בסרטו של דורון צברי, "המדריך למהפכה". החוק שונה ולרגע היה נדמה שהשידור הציבורי בישראל מקבל הזדמנות חדשה, ואולי יוכל להיפטר ממורשת שנים של סיאוב פוליטי ותעסוקתי (יותר מעשרה ועדים פעלו ברשות, ותקעו גם הם מקלות בגלגלים).
אבל אז בא נתניהו. מיד כשנבחר פעל לסרס ולחבל ברפורמה שניסתה להקים את הגוף החולה לתחייה, לייבש אותה בלי יו"ר, לשנות בחזרה את החוק, להחזיר את מינוי המנכ"ל לאחריות השר, ליטול לעצמו את תפקיד השר הממנה, ולהחזיר את המינויים המושחתים מהשנים הרעות. בכך חרץ את גורלה של רשות השידור למוות גואל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בהופעתו הראשונה בקדנציה בפני ועדת ביקורת המדינה, שאליה הגיע כשר הממונה על רשות השידור כדי להסביר מדוע אינו ממנה לה יו"ר. יולי 2010 (צילום:קובי גדעון)
תאגיד השידור, שקם על חורבותיה של הרשות, "חמק לו בצוק איתן". בזכות היסח הדעת של המנהיג בעל האובססיה לטרור תקשורתי, הצליחו גלעד ארדן, יאיר לפיד ומחוקקים נוספים לבנות מוסד יוצא דופן. לא נטול פגמים, רחוק - גם כעת - מלמלא את מלוא ייעודו, אבל משוחרר ככל הניתן מהשפעות פוליטיות משחיתות.
נתניהו עוד ניסה ברגע האחרון לחבל ולהרוס גם את התאגיד, שניצל בזכות הדבר שכה חסר עכשיו בממשלת הבלהות הנוכחית: גורם ממלכתי, שראה לנגד עיניו לא רק את טובתו הפוליטית האישית אלא גם את טובת הציבור. שר האוצר משה כחלון מנע את המהלך והתאגיד יצא לדרך. אבל גם נתניהו, גם בשיא הטנטרום, לא הוציא מכתב כה נלעג, כה בוטה, כה משולח רסן, כמו זה שעליו חתם היום רואה החשבון הד"ר קרעי.
כשאורוול בכה
גם ארגון העיתונאים והעיתונאיות מזכיר לשר, בתגובה למכתב שלו, מושכלות ראשונות: "שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי התבלבל וחושב שהוא העורך הראשי של שידורי תאגיד השידור הישראלי. לפי החוק, היחיד שמוסמך להיות העורך והאחראי על התוכן הוא סמנכ"ל חטיבת החדשות בתאגיד וטוב שכך. אסור שתהיה כל זיקה פוליטית ומפלגתית למי משרי הממשלה. אנו קוראים לשר קרעי להסיר את ידיו מהתאגיד, להפסיק לאיים ולרדוף את עובדיו ותכניו המעולים ולהתחיל להתעסק באתגרים החשובים שממתינים לו במשרדו".
אבל קרעי לא רוצה להיות רק עורך ראשי, הוא רוצה להיות גם עורך הכתוביות. כינוי הרפורמה במערכת המשפט "מהפכה משפטית" הוא לדבריו תעמולה מפרת חוק. כך גם הכינוי "התוכנית להחלשת מערכת המשפט". מעתה אימרו: תוכנית לוין-רוטמן המבטלת את הביקורת השיפוטית על הממשלה ומעניקה לממשלה את הסמכות למנות את השופטים, היא תוכנית לחיזוק מערכת המשפט. אם אורוול לא היה מת ממילא, הוא היה שמח לירות לעצמו בראש רק כדי להתהפך בקברו.
שר התקשורת שלמה קרעי משתופף מאחורי רה"מ בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, 21.2.13 (צילום: דוברות השר קרעי)
"הרפורמה המשפטית היא הגשמת רצונו המובהק של רוב הציבור הישראלי, כפי שהובע בבירור בבחירות האחרונות", כותב קרעי, בהתעלם מהסקרים הרבים, כולל אלו הפנימיים בליכוד שהוא בוודאי מודע אליהם, לפיהם יש דווקא רוב בעם המתנגד לרפורמה.
"מתנגדי הרפורמה", הוא ממשיך, "בוודאי רשאים למחות נגדה באמצעים החוקיים והלגיטימיים העומדים לרשותם. אין חולק בדבר חובתו של התאגיד לשדר ולתת ביטוי למחאות אלה", הוא מוסיף בנדיבות, בסתירה גמורה לקביעתו באותו מכתב עצמו לפיה מתן ביטוי למחאה הוא בגדר הפרת חוק. "אלא שנוכח המקבץ המדגמי שהובא לעיל, עולה חשש ממשי כי שידורי התאגיד הינם מגמתיים, מוטים באופן בולט ולמצער, לא נותנים כלל במה לחלקים ניכרים בציבור המבקשים להשמיע קול אחר", הוא קובע. וזה, גבירותי ורבותיי, שר בישראל. קרעי לא טרח אפילו להעמיד פנים שערך בדיקה ממצה בשידורי כאן 11, הוא מצהיר שהוא מתייחס ללקט אקראי של דיווחים, ושאין לו באמת מושג אם ההאשמות שלו נכונות.
קרעי, אולי בתאגיד כן נתנו ביטוי לתומכי הרפורמה? אגלה לך בסוד, שבדיקה מדגמית קצרה של שתי דקות היתה מגלה לך שהתשובה היא כן רבתי. לא בדיקה ביוטיוב או בגוגל, בדיקה בקומון סנס, אם עוד נשאר לך כזה. מדיניות הממשלה מדובררת חזור ודברר בשידורי התאגיד על-ידי שרי הממשלה, חברי הכנסת מהקואליציה ועוזריהם באזרחות. נכון, אתה צודק, את הפגנות הענק בתמיכה ברפורמה - בתאגיד לא משדרים. אבל זה רק בגלל שהן לא קיימות. אם הדמוקרטיה הישראלית הצעירה לא תחזיק מעמד מולך ומול חבריך, אחד החוקים שתוכל לחוקק היא חובת שידור הפגנות תמיכה בממשלה, ללא קשר לעובדת קיומן. אבל כרגע לפחות, אין חוק כזה. אני כן בדקתי.
ובכלל, המשפט הזה מדהים: "נוכח המקבץ המדגמי שהובא לעיל, עולה חשש ממשי". מה זה חשש? אתה השר, פור גאד סייק. יש בינינו אחד, שי גליק, טיפוס חיישן, שמוצא סיפוק מהלשנות לרשויות על בוגדים מדומיינים, בעיקר סרטים, מחזות או תערוכות אמנות שלטעמו אינם מספיק ציוניים ופטריוטיים. לאחרונה עלה לכותרות כשהאשים רופא ערבי על לא עוול בכפו והפך את חייו (לאחר הפרסום ביקש גליק למסור כי הוא הסתמך על פרסומים בעיתונות וחזר בו לאחר שהבין שטעה). גליק הוא אזרח. הוא יכול לשרבט את דמיונותיו כאוות רוחו, מי שאשמים בכך שיצר הרדיפה שלו פועל לפעמים פעולות במציאות הם בעלי שררה פחדנים ורשלנים. אבל אתה, קרעי, שר. אתה לא יכול לשלוח מכתב בסגנון "נדמה לי שמשהו לא בסדר אנא בדיקתכם יאללה לילה טוב".
יאיר נתניהו (צילום מסך מראיון בערוץ 20)
אתה לא נער חרמן המצייץ ציוצי שטנה מתא השירותים, אתה שר בישראל, שלמה. אתה צריך לבדוק ולתקף את הטענות שלך לפני שאתה משגר אותן ממך והלאה. הכתובת לתלונות, השר קרעי, היא השר קרעי. תפסיק, חביבי, לשלוח מכתבים לעצמך. אם אתה סבור שגוף הנמצא בתחום השיפוט שלך (סבור בטעות גמורה, במקרה הזה), פועל שלא כשורה, חובה עליך לבדוק זאת, ואז לפעול בהתאם לממצאים. לא להפריח השערות וחששות באוויר. קרעי חביב, גם אנחנו המומים מזה בדיוק כמוך, אבל אתה שר בישראל. תתנהג בהתאם.
"חובתם הראשונה במעלה היא לעשות שימוש במשאב הציבורי היקר שהופקד בידם בחרדת קודש", חותם שלמה קרעי את מכתבו. חרדת קודש היא בדיוק, אבל בדיוק, הדבר שחסר כל כך לו עצמו. כיפה הוא יודע לחבוש, את מסרי השטנה הקבועים שהוא מוציא כהודעות לעיתונות הוא יודע לתבל בוורטים על פרשת השבוע (אגב, מהסוג היותר נחות, נראה שהשר לא ישב ללמוד פרשת שבוע כמו שצריך מאז המעשיות ששמע ביסודי), אבל חרדת קודש לכך שמונה לתפקיד הרם של שר, במדינת ישראל המתחדשת, אין לו בכלל.
חבל שלא הקשבת לקודמך, כבוד השר
אגב, הכתובת היתה לגמרי על הקיר. שר התקשורת הקודם, יועז הנדל, נתן לקרעי עצה טובה בטקס חילופי השרים בתחילת החודש הקודם: "הגעתי למשרד חבוט וחבול אחרי שקודמי התבלבלו ושמו את התפל כעיקר ועסקו בכתבות ולא בתשתיות. במקום רפורמות יעילות היו צריכים להתעסק עם חדרי חקירות. מעבר לחוסר ההבנה של מה המשרד הזה עושה, הם בזבזו את הזמן". הנדל מתכוון כמובן ל"תיק 4000" הפלילי, תוצאת הבחישה הקודמת של בנימין נתניהו במשרד התקשורת. למרבה הזוועה, נראה כאילו מי שבוחש כעת הוא נתניהו אחר, יאיר.
חבל שלא הקשבת קרעי, למה שניסה להגיד לך הנדל: "התאגיד, אגב, איננו תחת משרד התקשורת", המשיך השר היוצא, "התקציב הוא מאגף תקציבים, וחקיקה של ממשלת נתניהו אחרת הוציאה מידי שר התקשורת את האפשרות להשפיע עליו. אני מניח שתגלה שמאחורי המילה הזאת, 'תאגיד', ישנם אלפים רבים של עובדים, בימאים, תסריטאים, עובדי במה ושחקנים שעסוקים בלספר את הסיפור הישראלי מכל הזוויות. שמרוממים את שמה של ישראל והופכים אותה למוקד תרבותי שוקק. היצירה הישראלית היא גם התעשייה הישראלית. שמניעה, בין היתר את גלגלי הכלכלה. מאחורי גופי התקשורת עומדים ישראלים טובים רבים - חילוניים, דתיים, חרדים, שמאל וימין. הם לא אויב וכדאי שישמעו כמה שיותר קולות וגוונים".
שר התקשורת שלמה קרעי (מימין) עם שר התקשורת היוצא יועז הנדל ומנכ"לית המשרד לירן אבישר בן-חורין, טקס חילופי השרים במשרד, 2.1.23 (צילום: דוברות משרד התקשורת)
אבל קרעי לא הקשיב. ומאז שנכנס לתפקידו הוא טבול כל כולו ברדיפה אובססיבית של השידור הציבורי. לכן, בתאגיד מסבירים לקרעי את המובן מאליו: לא התאגיד עובר על החוק אלא קרעי, שר בישראל, הוא שמבזה אותו. "חוק השידור הציבורי הישראלי, תשע"ד-2014 מונע התערבות מכל סוג שהוא מצד גורמים פוליטיים ומצד נושאי משרה בתכנים המשודרים בתאגיד, ומדגיש את ההכרח בשמירה על עצמאותו המלאה", מזכירים גיל עומר, יו"ר התאגיד, וגולן יוכפז, המנכ"ל, לטירון הפוליטי שהוקפץ למשרת שר מבלי שרכש קודם הבנה מינימלית בתחום עליו הופקד, בחוקים לפיהם הוא פועל, ובעיקר, ללא שמץ של ממלכתיות או ענייניות.
"לא לחינם מוגדרים שידורי התאגיד כשידור ציבורי ולא שידור ממשלתי. מיום הקמתו, לא קיבל התאגיד מכתב מעין זה משום שר תקשורת, ללא קשר לשיוכו הפוליטי או המפלגתי, ולא בכדי", כותבים השניים לטרול במשרד התקשורת, "על אף כל אלה נבהיר – אנו דוחים מכל וכל את הטענות העולות ממכתבך. תאגיד השידור הישראלי הוא גוף התקשורת המאוזן והמגוון בישראל – הן מבחינת עובדיו והן מבחינת תכניו, הוא עומד בכל דרישות ויעדי החוק ואף מעבר לכך, וזוכה לאהדה ואמון ציבורי חוצי מגזרים, גילאים, דעות והשקפות", כותבים בתאגיד לשר קרעי.
"גם אם ישנן בעיות או תקלות", ממשיך מכתב התאגיד לקרעי, "הן תיפתרנה ע"י אנשי המקצוע של התאגיד, ללא התערבות גורמים פוליטיים וללא לחץ חיצוני. מכתבך האחרון מתווסף להתבטאויותיך הפומביות ולהדלפות מגמתיות. המכנה המשותף לכל אלה הוא תחושה כבדה, כי מאז כניסתך לתפקיד, מירב זמנך נתון לפגיעה בתאגיד ובעובדיו: באיומים החוזרים ונשנים כי יש לסגור אותו לאלתר, בניסיון לפגוע בהפקות המקור של כאן, בניסיונות להכניס אל חוק ההסדרים סעיפים המצרים את צעדיו, ולאחרונה, ברצון לגרוע מתדרי השידור שלו ולהביא לסגירת תחנות רדיו ובניסיון למנוע מהתאגיד לשדר פרסומות וחסויות".
"תאגיד השידור הישראלי יוסיף לפעול באופן הגון, מקצועי ועצמאי", נחתם המכתב, "בכבוד רב, גיל עומר גולן יוכפז". חלק זה, האחרון במכתב, הוא היחיד המעורר צרימה של ממש. כבוד, אין כאן. שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי אינו מתנהל כאיש כבוד אלא כפרחח. צייצן טוויטר מתחתית הפיד שקיבל לידיו סמכויות מיניסטריאליות. במקום לבטל את תאגיד השידור, לחסל את הרשות השנייה ולהשמיד את מועצת הכבלים והלוויין, כפי שמצהיר השר קרעי, היה צריך ליישם בדיוק עכשיו חיסול וסגירה אחרים, שדווקא כן הומלצו בעבר על-ידי ועדות מקצועיות, ולסגור אחת ולתמיד את משרד התקשורת.