מדי יום שישי משגר שר התקשורת שלמה קרעי "וורט" לקהל עוקביו. הודעה לעיתונות מתובלת בדרושים מהספסלים האחוריים של פרשנות המקרא ובדברי שטנה לאזרחי ישראל שאינם חסידים של שלטון הליכוד. בשבוע שעבר כינה את המתנגדים לתוכניות ממשלת נתניהו להחלשת מערכת המשפט והתקשורת "ערב רב", היום הוא מאשים את מערכת המשפט בעידוד הטרור הפלסטיני, ואת השופטים במדינת ישראל הוא מכנה "אנשי כזב".

לקינוח, מאיים קרעי, המשמש כאמור כשר במדינת ישראל, כי לא יכבד את החלטות בית המשפט הישראלי. "אף החלטה שדגל שחור של ניתוק והתנשאות יתנוסס מעליה לא תעצור אותנו", הוא מצהיר. כמה שעות מוקדם יותר צייץ: "לא נקבל הכרעות אנטי דמוקרטיות שדגל שחור מתנוסס מעליהן". קרעי ידוע בלשונו הבוטה, אולם עד לאחרונה מתקפות הגידופים שלו נישאו מספסלי האופוזיציה ולא מראשות משרד ממשלתי.

האופי הנמהר והנחפז של ד"ר קרעי לא מתמצה רק באופי המסית ומלא השנאה של דבריו אלא גם בהתנהלותו המיניסטריאלית. קרעי, המכהן בתפקיד בקושי חודשיים, הספיק למנות מנכ"ל ולהתחיל בהליך החפיפה שלו לפני אישור הממשלה, בניגוד לתקנות, רק כדי לגלות שהוא לא עתיד לעמוד בתנאי הסף הנדרשים לתפקיד. זו רק ההתחלה:

קרעי מיד עם מינויו הרגיש דחף בלתי נשלט לצאת בהצהרות בומבסטיות על חיסול השידור הציבורי וחיסול כל הרגולציה על התקשורת בישראל; לא להציג שום תוכנית כלשהי; להדליף כי יפרק את חטיבת התוכן של התאגיד וישתלט על תקציביה; לחזור בו ולהדליף כי יקצץ את חטיבת החדשות דווקא; לחזור בו ולהדליף כי יתחיל בעצם בחיסול הרשות השנייה ומועצת הכבלים; להודיע על מסיבת עיתונאים; לבטל אותה; להודיע על מסיבת עיתונאים; שוב לבטל אותה.

בפרשת השבוע, פרשת יתרו, אנו קוראים על קבלת לוחות הברית על-ידי משה רבינו בהר סיני. משה, המנהיג הגדול של עם ישראל, היה כבד פה וכבד לשון. פירושים ודרושים אינספור נכתבו על עובדה זו, ונדמה כי השר ד"ר קרעי מייתר את כולם. התבוננות באופן בו הוא בוחר להתבטא מלמד על החשיבות העצומה שיכולה להיות ללשון איטית וכבדה עבור מנהיג דגול.