עבור הטור הבא אזדקק לסייג: הדברים שיובאו כאן עשויים לשנות את האופן שבו אתה או את, הקוראים המסורים, צורכים ומעכלים מופעי חדשות טלוויזיוניים; אבל אולי גם לא. יכול להיות שהשורות הבאות חושפות התנהלות מחושבת ומתמשכת של מערכת עיתונאית שבמקום לבדוק את העובדות בטרם פרסומן, מעדיפה להגיש אותן לקהל אפויות למחצה; אדם שצפה השבוע במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 גורס שזה אכן כך; אלא שייתכן גם אחרת. הקשיבו לדברים הבאים.

המהדורה המדוברת נפתחה בסקופ: שולה זקן, הודיע לצופים דני קושמרו עם תחילת השידור, הציגה ראיות חדשות העשויות לחרוץ את גורלו של הנאשם המפורסם במשפט הולילנד, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – רגע לפני מועדה המתוכנן של הכרעת הדין.

"האם יכול להיות שלמרות הכל עכשיו הפרקליטות רוקמת עסקת טיעון עם שולה זקן?", חקר המגיש. משה נוסבאום עם הפרטים: "ממש כך", פסק. יד ימינו של ראש הממשלה לשעבר, גילה לצופים כתב המשטרה, נחקרה במשטרה במשך שעות והציגה "ראיות חדשות וחותכות" המצביעות לכאורה על עבירות שונות שביצע אולמרט.

כתב המשטרה מהסס. "בין הראיות האלה, ככל שידוע לנו", הוא מוסיף, "גם קלטת שמע". מי שלא ידע שעל החומרים הוטל איסור פרסום עשוי היה להבין, בין השורות, כי נוסבאום לא נחשף לקלטת האמורה או לתכניה, אולי רק שמע על קיומה. הוא ממשיך לדבר. סדק קטן בנארטיב צץ לפתע, בלי הכנה, תוך כדי דבריו. יותר מסדק – נסיגה; מה שהכתב אמר שידוע לו היטב מורחק מעט והופך באחת מעובדה לטענה של גורמים אנונימיים: "מעורבים בחקירה: יש קלטת".

את נוסבאום זה לא מרתיע, הוא ממשיך עם העובדות. "ככל הידוע לנו", מדגיש שוב הכתב, ברגעים אלה ממש רוקמים הנאשמת ההפכפכה וחוקריה עסקת טיעון.

"ככל הידוע לנו" היא המקבילה של כתב הפלילים הוותיק לתיבה "כך נודע", המוכרת מהעיתונות הכתובה. מאחורי שני הנוסחים עומדת הודאה בכך שהכתב ועורכיו אינם יכולים, מסיבותיהם, לשתף עם הקהל הרחב את הנסיבות שהובילו אותם להציג מידע כלשהו כעובדה בדוקה – אם כי הם סמוכים ובטוחים שמדובר במידע אמין. לעתים יש בכך רמז דווקא לפגם באמינות. נוסבאום, בכל אופן, בטוח שהמידע הבלעדי שבידיו מוצק למדי. הכיתוב רומז שעורכיו סבורים אחרת; גם הנוכחים האחרים באולפן אינם נחרצים במיוחד.

"מעורבים בחקירה: יש קלטת" (צילום מסך)

מיד עם תום דבריו של כתב המשטרה מתחיל המגיש במלאכת ריכוך הרושם שנוצר: "אולי", אומר קושמרו, "זה אותו אקדח מעשן שהמשטרה חיפשה". כשהוא פונה לכתב היושב לצד נוסבאום, עמית סגל, העובדה המוצקה של כתב המשטרה הופכת פתאום להיפותזה: "אם יש קלטת", שואל המגיש את הכתב, "מה עשוי להיות בה?".

סגל אינו ממהר להתחייב. גם הוא, ניתן להבין, לא האזין לקלטת. ייתכן שהוא כלל אינו בטוח בקיומה. במקום להשיב מיד, הוא מקריא כמה שורות מסטטוס שפירסם בנה של הנאשמת, ובהן רמיזה על פגישות ושיחות טלפון שבהן לקח חלק אולמרט. ייתכן שבכך ניסה הצעיר הירושלמי משכונת מלחה לסמן לראש הממשלה לשעבר שעוד יבוא יומו; ייתכן שלא. "לכאורה", אומר סגל, יש כאן רמז לעדויות לשיבוש הליכי משפט. "אולי", הוא מוסיף, מדובר בשיחות סביב מימון צוות ההגנה של שולה זקן.

ואולי לא. "גורמים שמעורבים בפרשה אומרים: מסתובבת קלטת", נזהר סגל. "אם כן", הוא אומר, "ואם זה קשור לעניין הזה" – כלומר, לסטטוס שממנו הובאו הציטוטים הרומזניים – אנחנו "יכולים להבין" מדוע שוקלת התביעה לקבל החלטה יוצאת דופן ולחתום על עסקת טיעון רגע לפני מועד הכרעת הדין.

מהכתב הפוליטי מעביר המגיש את זכות הדיבור לכתב המשפט, המספק חומר רקע. מדבריו מתקבל הרושם כי ידוע לו על המשא-ומתן הקדחתני, אך לא ממש ברור לו מה נאמר בו. אם תחתום הפרקליטות בשעות הקרובות על עסקת טיעון, מסביר גיא פלג, הרי שמשמעות הדבר היא שזקן מסרה לתביעה "ראיות עם בשר, ולא סתם איזושהי גרסה, אילו שהן אמירות בעלמא".

פלג אינו מספר איזו גרסה נעתרה הנאשמת למסור; הוא עוסק בתרחישים. "התסריט הסביר יותר, המתקבל על הדעת – ואנחנו כמובן, צריך להדגיש, עוסקים רק בהערכות", מסביר הכתב, "הוא ששולה זקן, אם תחתום על הסדר טיעון, תודה בכתב האישום שהוגש נגדה בעבירת השוחד", ולאחר מכן תורשע ותדרוש עונש מרוכך. ההערכה נחתמת בספקולציה: "לא מן הנמנע, ויש אפשרות לא מבוטלת", אומר פלג, "ששולה זקן פותחת בכלל פרשה חדשה בעניינו של אהוד אולמרט". ראש הממשלה לשעבר, באמצעות דוברו, מקפיד להכחיש.

אופציה הופכית

נחזור אחורה. הערבוב בין עובדות לאפשרויות שהיה מנת חלקם של צופי המהדורה המרכזית ביום רביעי החולף מזכיר במידת-מה מהדורה אחרת, מלפני קרוב לארבע שנים, של המגזין השבועי של חברת החדשות, "אולפן שישי". הימים היו ימי המירוץ לרמטכ"לות, וצמרת הצבא, כך דווח, רחשה ובחשה. מי שהציגו אז את המידע החדש והבלעדי היו המגיש דאז והשר לעתיד יאיר לפיד, הפרשן הבכיר אמנון אברמוביץ' והכתב הצבאי רוני דניאל. שני העיתונאים הוותיקים הציגו לצופים ולמנחה מסמך יוצא דופן שנפל לידיהם, שמיד זכה לכינוי המתעתע "מסמך גלנט".

אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל במהדורת "אולפן שישי" שבה נחשף לראשונה "מסמך גלנט" (צילום מסך)

כמו המהדורה העכשווית, גם המהדורה ההיא נפתחה בבליץ: הצגה מהירה, דרמטית, של עובדות חדשות שלא היו ידועות עד כה; אברמוביץ' ודניאל הקריאו בזה אחר זה ציטוטים מתוך המסמך, שלימים יתברר כמזויף, והוסיפו הסברים נחרצים בנוגע למשקל שיש לייחס לתוכנו: מישהו מהמעורבים במירוץ לתפקיד הרם, טענו אברמוביץ' ודניאל בפני לפיד חמור הסבר, עושה שימוש בטכניקות רקובות – ונראה שגם אפשר להצביע על החשוד המיידי. אלא שמיד בתום האקספוזיציה החל מהלך שיטתי של ריכוך. לאחר שהובאו דבריו של בעל משרד הייעוץ ששמו התנוסס על המסמך, שטען כי מדובר בזיוף, ניגשו גם שני אבות הסקופ עצמם למלאכת הטלת הספק.

"לפנינו ישנו איזשהו מסמך אסטרטגי", התבטא הכתב הצבאי, "אני לא יודע איפה הוא נכתב – אני יודע על איזה נייר הוא נכתב – אבל אין לי מושג איפה הוא נכתב". יכול להיות, הצטרף הפרשן הבכיר, שמאחורי המסמך עומדים אינטרסים הפוכים לחלוטין מאלה המיוחסים לו בשלב זה. עם זאת, טען, "גם אם זה הפוך – זה עדיין מצריך בדיקה וחקירה".

הכתב הצבאי, בדברים נוספים, העיד כי ייתכן שהחשוד המיידי שהוזכר אך לפני כמה רגעים כלל אינו קשור; לפני שרצים לערוף ראשים, הדגיש, יש להוכיח שהאיש קשור למסמך הזה ולמנסחיו. "אם הוא לא מעורב, אז אין מה לבוא אליו בטענות", הבהיר, והצטרף לעמיתו בקריאה שהופנתה לרשויות, ולפיה מישהו צריך לפתוח לאלתר בבדיקת משמעותו של המידע שזה עתה הוצג בפני הצופים. לא הרבה זוכרים זאת, אבל כבר במועד חשיפתו של המסמך המפוקפק הודו שני העיתונאים הבכירים כי הם אינם ממש יודעים מה פשרו.

ההחלטה לעטוף את המסמך בשלל סייגים ותרחישים אפשריים נעשתה, כך מתחוור בדיעבד, על בסיס מוצדק; "מסמך גלנט", שהפך בהמשך ל"מסמך הרפז", התברר כחלק ממהלך פתלתל שטיבו טרם נחשף במלואו עד עצם היום הזה. לא כך קרה עם הידיעה הבלעדית שפתחה את המהדורה המרכזית של ליל רביעי.

הדיווח על ההקלטות של שולה זקן התברר במהרה ככזה המשקף נאמנה את המציאות: פחות מ-24 שעות לאחר החשיפה המסויגת של נוסבאום הודיעה פרקליטות המדינה כי אכן קיבלה לידיה הקלטות העשויות להכריע את גורלו של ראש הממשלה לשעבר, וכי אי לכך הוחלט להחתים את העוזרת המושחתת על עסקת טיעון. גם ההערכות הזהירות של סגל ופלג אושררו. בלי "אולי", בלי "אם". מעטפת הסייגים שנכרכה סביב פרטיה של הידיעה הבלעדית התגלתה ככזו שלא היה בה באמת צורך. ובכל זאת, היא נכרכה.

מה אפשר ללמוד מזה? שבחדשות ערוץ 2 נכוו ברותחין, ולכן, מן הסתם, מקפידים שם עד היום להיזהר אפילו במי קרח. או זה, או שהיתה זו הדגמה של דרך יצירתית במיוחד להתחכם להוראותיו המסרסות של צו איסור פרסום. אחד מהשניים, ואולי גם וגם. כנראה.

* * *

המאמר מתפרסם כחלק מפרויקט "סריקת מערכות", שבמסגרתו נעמיד בכל פעם מתחת לזכוכית המגדלת של כותבינו תוצר עיתונאי יחיד – גיליון, מהדורה, תוכנית – של מערכת תקשורת מרכזית, במטרה לנסות לפצח את המנגנונים הפנימיים המניעים אותה. והפעם: המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מיום רביעי, 26.3.14.

♦ לעמוד הפרויקט: סריקת מערכות – חדשות ערוץ 2

♦ לעמוד הפרויקט הקודם: סריקת מערכות – "ידיעות אחרונות"