אי-הבנה משעשעת אירעה באמצע המהדורה. היא נפתחה בתמונות של אנשי הפרקליטות מחוץ לבניין של המשטרה, ששימשו רקע לכתבה ופרשנות על פרשת אולמרט. בהמשך התברר כי אירעה שגיאה: התמונות לא היו קשורות לישיבה בעניינה של שולה זקן וההחלטה אם להוסיף את עדותה למשפט של אולמרט. אלו היו תמונות אנשי הפרקליטות לאחר ישיבה בעניין התלונה נגד סילבן שלום.

הרגע המשעשע אירע בניסיון לתקן את הטעות. בחזרה מהפרסומות פנה דני קושמרו למשה נוסבאום ושאל אותו אם הוא רוצה לומר שפרשת סילבן שלום קשורה לפרשת אולמרט. נוסבאום קצת נרתע, אבל המשיך ללא גמגום והסביר את הטעות.

סריקת מערכות - לכל טורי הפרויקט (צילום מקורי: שאטרסטוק)

בלחץ השידור החי טעויות הן בוודאי בלתי נמנעות. אנשי המהדורה תיקנו את הטעות בצורה חלקה. אבל מעניין לחשוב על הרקע שאיפשר את הטעות הזאת והתגלה דרכה. שני דברים התגלו בהקשר הזה:

1. הקשר השרירותי בין מלים לתמונות. אותה תמונה אפשר לקשר בקלות לכתבות שונות. תמונת ערב, מבנה ברקע, כמה אנשים מתגודדים ליד מכוניות חונות. המכוניות מסתירות כמה מהם. התמונה צולמה מרחוק, אולי מעבר לגדר, והיא קצת מטושטשת. לא נכון לומר שהתמונה חסרת משמעות. יש בה כמה משמעויות אפשריות: היא מעידה על התייעצות דחופה, או אולי על שיחה ממושכת בעניין קשה להכרעה. היא מתאימה פחות או יותר באותה מידה לפרשת אולמרט כמו לפרשת סילבן שלום. זאת תמונה שאומרת: "משהו קרה".

כלומר, יותר משהיא נועדה למסור מידע או לאפשר לצופה להתרשם, היא מסמנת אווירה: זו תמונה שמסמנת דרמה. דרמה, ראוי להזכיר, היא הקטיגוריה הבסיסית של חדשות ערוץ 2: הכתבה הראשונה סיפרה על התפתחות דרמטית בפרשת אולמרט. ואילו ביחס לפרשת שלום, משה נוסבאום הסביר כי "אם לא תהיה התפתחות דרמטית", החקירה תיסגר. מה שקורה, מבחינת החדשות, הוא מה שקורה באופן דרמטי. מה שלא קורה באופן דרמטי לא קורה בכלל.

2. האחידות של השערורייה. איך יכול היה קושמרו לחשוב לרגע שפרשת שלום קשורה לפרשת אולמרט? התקלה, הלחץ, השידור החי, הם סיבות טובות. אבל מעבר לכל אלה, סיבה נוספת היא האחידות הגדולה של צורת הדיווח על השערורייה הפוליטית, "הפרשה". אחידות בסגנון הדיבור, באוצר המלים, בשפה החזותית. כשמדווחים בערוץ 2 על פרשת אולמרט, כבר מזמן לא טורחים לעדכן מהי הפרשה, אפילו לא את הפרטים הבסיסיים ביותר. הטלוויזיה סומכת על זכרונם הענף של הצופים שיכיל את כל פיתוליה של פרשת אולמרט. אבל פירושו של דבר שהטלוויזיה עצמה לא זוכרת דבר. משום כך אפשר באמת לטעון שכל הפרשות מתחברות בעצם לפרשה אחת גדולה. כל פרשה חדשה היא רק גילוי של הפרשה העצומה שנקראת "פוליטיקה".

* * *

המאמר מתפרסם כחלק מפרויקט "סריקת מערכות", שבמסגרתו נעמיד בכל פעם מתחת לזכוכית המגדלת של כותבינו תוצר עיתונאי יחיד – גיליון, מהדורה, תוכנית – של מערכת תקשורת מרכזית, במטרה לנסות לפצח את המנגנונים הפנימיים המניעים אותה. והפעם: המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מיום רביעי, 26.3.14.

♦ לעמוד הפרויקט: סריקת מערכות – חדשות ערוץ 2

♦ לעמוד הפרויקט הקודם: סריקת מערכות – "ידיעות אחרונות"