כותרות הפתיחה של מהדורת יום רביעי של ערוץ 2 ערמו הבטחה על הבטחה: ראיות "חדשות ודרמטיות" שמספקת שולה זקן נגד אהוד אולמרט, "תעלומה" סביב הניסיון לפגוע בעורך הדין של חגי פליסיאן, ראיון עם אביה של בת 13 שנפלה קורבן לאונס קבוצתי ומפגש מרגש בין ילדה אתיופית שנעלמה במדבר לפני 30 שנה לבני משפחתה בישראל.

כאשר מהדורת חדשות 2 מבטיחה, זה לא סתם, היא גם מקיימת. זהו הרי כוחה של מהדורת החדשות של ערוץ 2: תכנית החדשות היומית, הממוקמת בפריים טיים של הערוץ הנצפה ביותר, היא מקור של סמכות אל "האמת". זוהי גלולה מהוקצעת וארוזה היטב של "אמת" כפי שהיא נפרשת במיומנות רבה דרך קטעי וידיאו שרצים על המסך, הקריינות ברקע, הכתבות שנערכו מבעוד מועד, דברי הפרשנות באולפן והגרפיקה הממוחשבת שמסייעת להבין סוגיות מורכבות.

מסביב נעים במיומנות שחקני החיזוק – המגיש הנאה (דני קושמרו באותו ערב) שמחזיק בטון ענייני אך לא רשמי מדי, תפאורת האולפן התכולה בעלת המראה הנקי והמעודכן, החליפות (לגברים) והחולצות המכופתרות (לנשים),  וביניהם - האופן החלק והמהוקצע שבו הדברים מחליקים על המסך בסדר ידוע: כותרות פתיחה, אות פתיחה, מצלמה מרחפת מעל היושבים באולפן, "ערב טוב", פתיח לסיפור הפותח, דיווח ופרשנות באולפן, כתבה, מגיש, כתבה, מגיש וחוזר חלילה. מהכבד אל הקל, מהחשוב למעניין, מהפוליטי/הפלילי או הביטחוני לענייני תרבות/צרכנות או מדע, בריקוד מיומן שאותו מכירים היטב אנשי חברת החדשות והצופים שלהם. חזרה יומית נעימה ומרגיעה שנותנת תחושה של בטחון ויותר מכך – של אמינות.

אבל מה בין חדשות בטלוויזיה לבין "האמת"? עד כמה באמת מסוגלים דיווחי החדשות לגלות לנו מה "באמת" היה שם? האם לשולה זקן יש הקלטה של אולמרט? נוסבאום אומר שכן, עמית סגל מסויג יותר: "אם יש קלטת – מה יש בה?", גיא פלג: "כנראה שקיבלו משולה זקן ראיות עם בשר". ואם קלטת קיימת, מה, באמת, יש בה? מה אומר המושג הזה "שיבוש הליכי חקירה" הלכה למעשה? מי הקליט את אולמרט (סגל מרמז שאולי זה בנה של זקן, נדב), מה נאמר באותה הקלטה, ומתי בדיוק הפכה שולה זקן מבת הברית הנאמנה למי שמקליטה את הבוס לשעבר? היכן היתה נקודת המפנה בדרמה הפוליטית והאנושית הזאת?

ובאופן כללי יותר -  האם יש איזשהו דיווח חדשותי שיוכל להעביר לצופים משהו ממה שהתרחש באמת בלשכת אולמרט? חבורת נושאי הכלים שהקיפה את הפוליטיקאי המצליח, יחסי התן-קח היומיומיים עם בעלי האינטרסים שמסביב, האינטימיות שנוצרה בין אלו שפסעו יחד שנים, הבריתות שהתחדדו לסכינים ארוכות, האופן שבו כסף השפיע על החלטות ציבוריות, השבר העצום בחייו של כל אחד מגיבורי הפרשה. האם אפשר לקבל משהו מזה בדיווחי החדשות בטלוויזיה?

למדנו גם ממהדורת החדשות על אותה בת 13 שלפי החשד נאנסה על ידי תשעה נערים. באיצטלה של התפתחות משמעותית (במשטרה חושדים שהנערים ידעו את גיל הנערה!) הדיווח החדשותי מציג קרב גרסאות וחילופי מהלומות מילוליות: אביו של אחד הנערים, מטושטש פנים, דורש "שיבדקו את העבר של הנערה"; אבי הקורבן מספר על משפחה הרוסה וילדה שמפחדת ללכת לבית הספר.

מה באמת היתה הדינמיקה שהביאה חבורה של ילדים בתחילת גיל ההתבגרות להתעלל מינית בילדה במשך שלושה חודשים? מי התחיל ומי הוביל, למה דווקא הילדה ההיא, האם מדובר בסדיסטים או בילדים ככל הילדים? מישהו יכול באמת להביא את הסיפור הזה של שעות אחר הצהריים הארוכות, אחרי בית הספר ובין ארוחת הערב, בחצרות, מקלטים, גינות משחק, מקומות מוארים-חשוכים שבהם מתרחשים משחקים וגם מעשים פליליים?

והנה ידיעה נוספת, קצרצרה: חיל הים הטביע שתי סירות דיג פלשתיניות. בצה"ל, מסביר דני קושמרו, "מעריכים שהן הובילו אמצעי לחימה" לעזה. ברקע רצים צילומים של סירת דיג מוטלת על החוף, בוערת בחשיכה, ומטפי כיבוי מכוונים לעברה. הפלשתינים מדווחים על 4 פצועים מהירי. אז רגע, אלו היו סתם סירות דיג או משלוחי נשק לרצועה? הדיווח החדשותי לא נותן לכך מענה, אבל ציטוט קצר בסוף מספק את המסגרת ה"נכונה" לצופי ערוץ 2: "בצה"ל מציינים שלמרות המאמצים של מצרים להלחם בהברחות הנשק, לא ניתן לעצור אותן לחלוטין".

בשורה התחתונה, הכתב לא יודע אם אלו אכן היו משלוחי נשק, הצופה בוודאי שאינו יודע, אבל זה לא משנה. אנחנו חיים במציאות של הברחות נשק, חיל הים ירה, כנראה שזאת היתה עוד הברחת נשק. עובדה, כך מתייחסים לזה בצה"ל. הלאה, לאייטם הבא.

אלפקה באתר סקסאיהואמאן בפרו (צילום: שאטרסטוק)

בפרו התקיימה "מסיבת טבע פרועה" כהגדרת הפתיח של קושמרו. מה זה "פרועה"? היא הסתיימה במעצר של 7 ישראלים בחשד להחזקה וסחר בסמים והשחתה של עתיקות באתר מורשת עולמית של תרבות האינקה. פריטים ששרדו אלפי שנים, טוענת המשטרה הפרואנית, הושחתו בן לילה. הצילומים שהגיע מפרו הכתיבו לחדשות 2 את לב הסיפור: ישראלים המוחזקים במעצר ב"תנאים קשים", אנשי חב"ד שנכנסים לואקום שנוצר בעקבות שביתת עובדי משרד החוץ ומספקים לעצורים "מזרונים ושמיכות, משחקי טאקי ואונו", כפי שמסביר הרב מבית חב"ד בפרו.

מה שעמד באמת במרכז הסיפור נותר בחשיכה – איך נראתה אותה מסיבת טראנס? מה בדיוק קרה בה? מיהם הישראלים שעומדים מאחוריה? ובעיקר – איך נראה אתר המורשת ביום שאחרי? דיווחים אחרים סיפרו, למשל, על מבנים שהושחתו, עתיקות שנגנבו וחוגגים שנתפסו עם ספריי צבע. צופי ערוץ 2 קיבלו תמונות של ישראלים אלמונים זרוקים בתא מעצר מעופש.

ואפשר להמשיך לשאול: אותה תעלומה סביב הניסיון לפגוע בעו"ד של חגי פליסיאן – מי באמת עומד מאחוריה? האם זה קשור בכלל לאותו חשוד-לשעבר ברצח בבר-נוער? והסיפור המרגש על אותה אישה אתיופית בת 50 שהלכה לאיבוד במדבר לפני 35 שנים וכעת מצאה מחדש את משפחתה - איך קרה שכך נעלמה אז במסע? והאם אכן הצליחו בני המשפחה להתקרב מחדש אחרי שמסלול חייהם התפצל כך?

(איור זבוב: שאטרסטוק)

אין זו אשמתם של אנשי חברת החדשות. הם עושים את מלאכתם נאמנה: מתנהלים בין גירסאות של ניצים, נאחזים במושגים משפטיים, ממתינים לתוצאות החקירה, מחכים להכרעת השופט, הולכים בעקבות המקור, נמנעים מדיבה, מתבססים על החומר הויזואלי, עוטפים את הכל ב"נראטיב" הגיוני ומנסים, אחרי כל זה, ככל יכולתם, להביא לצופים שלהם את הסיפור השלם, את "האמת". זהו שם המשחק, זוהי העבודה העיתונאית, ואלו הם הכללים במדיום שיכול להציע כל כך הרבה (קול! תמונה! וידיאו! איש באולפן!) ובעצם כל כך מעט.

יש פער גדול בין מה שעיתונאים מסוגלים לספר, לבין החוויה הנחשקת של היות "זבוב על הקיר". עיתונאים אינם זבובים, הם לא נוכחים באירוע ופעמים רבות כל מה שיש להם זו עדות שמיעה, או אפילו רק שמועה, מהצד השני של קו הטלפון. אין בכך בהכרח פסול, חוץ מהיומרה. היומרה להיות הקול הסמכותי שלא רק מבין מה חשוב ומעניין, אלא גם זה שמרגיע ומבטיח – זה כל מה שאתם צריכים לדעת להיום וזוהי "האמת".

האם יגיע אי פעם עורך מהדורה שיסכים לערוך ניסוי נועז ולפתוח את המהדורה כך: אלו הסיפורים שבחרנו להציג לכם היום לפי מיטב שיקול דעתנו, יש בהם הרבה חורים וכמה פרטים שאנחנו לא בטוחים בהם בכלל, אז הצגנו אותם באופן עמום. חוץ מזה, המציאות מורכבת הרבה יותר, לא את כל מה שאנחנו יודעים יכולנו לספר ובעיקר, יש כמה דמויות שפשוט אין לנו שום דרך להסביר לכם למה פעלו כפי שפעלו. אה, ובכמה כתבות לא היה לנו חומר מצולם מספיק טוב, אז השתמשנו במשהו אחר, קרוב. באחרות, החומר המצולם הכתיב את מה שאנחנו מספרים. ונעבור למשה נוסבאום עם דיווח על התפתחות חדשה בפרשת אונס הקטינה.

* * *

המאמר מתפרסם כחלק מפרויקט "סריקת מערכות", שבמסגרתו נעמיד בכל פעם מתחת לזכוכית המגדלת של כותבינו תוצר עיתונאי יחיד – גיליון, מהדורה, תוכנית – של מערכת תקשורת מרכזית, במטרה לנסות לפצח את המנגנונים הפנימיים המניעים אותה. והפעם: המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 מיום רביעי, 26.3.14.

♦ לעמוד הפרויקט: סריקת מערכות – חדשות ערוץ 2

♦ לעמוד הפרויקט הקודם: סריקת מערכות – "ידיעות אחרונות"