בית המשפט העליון העניק למדינה ארכה עשירית כדי להציג את עמדתה בדבר כניסת עיתונאים זרים לרצועת עזה, אך קבע כי זו תהא הארכה האחרונה.

"קיימת חשיבות עליונה, דווקא באזורי מתיחות גוברת, לסיקור עצמאי ואובייקטיבי שיבוצע בפתיחות ובשקיפות, באופן מהימן ומלא, בזמן אמת וממקור ראשון", טענה ההתאחדות בעתירה, שהעליון מאפשר למדינה לעכב את הטיפול בה כבר למעלה משנה ושלושה חודשים, "במדינה דמוקרטית וליברלית שמורה לתקשורת הזכות לנגישות ולחופש תנועה, ומוטלת עליה חובה להגיע אל זירת ההתרחשות ולהימצא בה על מנת לדווח".

עוד טענה ההתאחדות כי נראה כי האיסור על כניסת עיתונאים לרצועה אינו מטעמי ביטחון, כפי שטענה המדינה, כיוון שהעיתונאים התחייבו לשאת בסיכון שלהם עצמם ומשום שלטענת ה-FPA אין בכניסתם סיכון מוחשי ומיידי לחיילים או אזרחים, "קם חשש אצל העותרת כי החלטות ומדיניות המשיבים נגועות בשיקולים זרים ובלתי ענייניים, כגון רצון להסתיר מעין התקשורת העולמית את הנעשה ברצועת עזה".

שנתיים וחודשיים חלפו מאז טבח חמאס ב-7.10 ופרוץ מלחמת עזה. בכל התקופה הזו לא אישרה המדינה לעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה אלא בליווי צמוד של דובר צה"ל ותחת הגבלות דרקוניות שאינן מאפשרות ביצוע עבודה עיתונאית עצמאית.

בסמוך לאחר תחילת המלחמה עתרה לבג"ץ התאחדות העיתונאים זרים (FPA), שמייצגת את העיתונאים הזרים הפועלים בישראל, בדרישה לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לרצועה. העתירה נדחתה בשל שיקולי ביטחון. כמה חודשים לאחר מכן, עם התמשכותה של המלחמה, עתרה ה-FPA פעם נוספת.

בית המשפט איפשר למדינה למסמס את העתירה במשך עשרה חודשים, והעניק לה שבע אורכות כדי להגיש את עמדתה הראשונית, ולפיה אין לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לעזה וזאת מטעמי ביטחון. גם בהמשך נדחה פעם אחר פעם מועד הדיון בעתירה עד שלפני כמה שבועות התקיים סוף סוף דיון ראשון, בפני השופטים עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.

כבר בפתח הדיון ביקש בא כוח המדינה, עו"ד יהונתן נד"ב, שהות כדי למסור עמדה מעודכנת, הפעם דווקא בשל החתימה על הסכם הפסקת האש שהממשל האמריקאי כפה על ממשלת ישראל. על אף התנגדות נחרצת של עו"ד גלעד שר, בא כוח ה-FPA, השופטים בחרו לקבל את בקשת המדינה, והעניקו למדינה 30 יום למתן עמדה מעודכנת. מעבר לכך, ציין השופט גרוסקופף במהלך הדיון, "ארכות יינתנו במשורה".

המדינה הבינה את דברי השופט כאיתות לכך שהיא מוזמנת להמשיך ולמרוח את הזמן. היא ביקשה, וקיבלה, אורכה של 11 ימים נוספים, שהסתיימו ב-4.12. גם הפעם, במקום להגיש את העמדה העדכנית, הוגשה ברגע האחרון בקשה נוספת לאורכה, הפעם בת 17 ימים, וזאת משום ש"מגורמי המשיבים נמסר כי דרוש להם פרק זמן נוסף לצורך השלמת התייחסותם, הנדרשת לצורך גיבוש ההודעה, והעברתה לפרקליטות המדינה".

על אף התנגדות העותרת, השופט גרוסקופף העניק למדינה את מבוקשה, וקבע כי תוכל להגיש הודעה מטעמה עד ל-21.12. והנה, גם הפעם, במקום הודעה הוגשה ברגע האחרון בקשה נוספת לארכה, הפעם עד ה-11.1.2026 וזאת משום שנדרש "פרק זמן נוסף" לצורך השלמת ההתייחסות של הגורמים הרלוונטיים.

גם הפעם אישר העליון את הבקשה, באופן חלקי, אך הבהיר כי לא יהיו עוד אורכות.

"המשיבים ימסרו הודעה בדבר עמדתם העדכנית ביחס לנושא העתירה עד ליום א'
4.1.2026", החליט השופט גרוסקופף. "ככל שהמשיבים לא יודיעו מהי עמדתם עד למועד האמור, תתקבל החלטה ביחס לבקשה למתן צו על תנאי על בסיס החומר המצוי בתיק".

התאחדות העיתונאים הזרים מסרה בתגובה כי היא מברכת על החלטת העליון, ושבה וקראה למדינה להעניק לעיתונאים גישה חופשית ובלתי מוגבלת לרצועת עזה.

27177-09-24