העיתונאית ליטל שמש, מגישה בערוץ 14, קיבלה 10,000 שקל כדי להצטלם לסרטונים של משרד ההסברה בראשות גלית דיסטל-אטבריאן. הסרטונים הופקו לקראת קיץ 2023 והיו מהיוזמות הלא-רבות שהמשרד הכושל הצליח לממש בזמן הקצר שבו עמדה בראשו דיסטל-אטבריאן: שני מונולוגים קצרים בשפה האנגלית שבאחד מהם נזפה שמש בעיתונות הזרה בעקבות מקרים של סיקור מעוות של מתקפות טרור פלסטיניות, ובאחר מתחה ביקורת על המוזיקאי רוג'ר ווטרס.

במשרד ההסברה סירבו עד כה למסור כמה כסף קיבלה שמש עבור השתתפותה בסרטונים. הסכום נחשף כעת בזכות עתירה מינהלית שהגישה עמותת "הצלחה" נגד משרד ראש הממשלה והשרה לשעבר, לאחר שלא השיבו לבקשת חופש מידע ובכך עברו על הוראות חוק חופש המידע. המסמכים שנמסרו בעקבות העתירה כוללים את יומני הפגישות של השרה לשעבר ונתונים לגבי התקשרויות שערך המשרד עם גורמים חיצוניים. עולה מהם שדיסטל-אטבריאן שכרה את שמש בלי לערוך מכרז, ימים אחדים לאחר שקיימה עמה פגישה אישית.

האפקט התקשורתי של הסרטונים לא היה בהכרח המסר ההסברתי: הוא עורר עיסוק ביקורתי בנכונות של עיתונאית להפר כללי אתיקה בסיסיים ולהפוך לפרזנטורית של משרד ממשלתי.

בטור שפורסם באתרים "העין השביעית" ו"המקום הכי חם בגיהנום" הזכירה גלית הראלי את עברן המשותף של שמש ודיסטל-אטבריאן כמי שעבדו שכם אל שכם בערוץ 14 (בתקופה שבה כונה "ערוץ 20"), וציטטה רצף של סופרלטיבים הדדיים שהמטירו זו על זו במשדר שהגישו יחד: דיסטל-אטבריאן כינתה את שמש "יאחתי" (אחותי), ושמש בתגובה אמרה שהיא "מעריצה" ו"מעריכה" את שותפתה להנחיה, שהיא "אחת המבריקות, המוכשרות". "התחושות הדדיות", סיכמה דיסטל-אטבריאן.

משרד ההסברה היה אחד משורה של לקוחות שרכשו את שירותיה של ליטל שמש בשנים האחרונות. ב"מקום הכי חם בגיהנום" הובאה רשימה של גופים ששילמו לעיתונאית ערוץ 14 עבור הנחיית אירועים, בהם כמה וכמה גופים ממשלתיים: משרד החינוך, משרד העלייה והקליטה, משרד התרבות, משטרת ישראל וצה"ל.

העיתונאית ליטל שמש, מתוך סרטון שהגישה עבור משרד ההסברה (צילום מסך)

התופעה של עיתונאים שמקבלים כסף עבור הנחיית טקסים ואירועים אינה חדשה, והיא נפוצה גם אצל גופי תקשורת ותיקים ומבוססים הרבה יותר מערוץ 14 – כולל חדשות 12, גוף החדשות החזק והמשפיע במדינה. במשך שנים, עיתונאים מוכרים אף קיבלו כסף כדי לשדר תעמולה ממשלתית סמויה שהוצגה כתוכן טלוויזיוני רגיל, ולעתים אף הוכרה כ"סוגה עילית" במסגרת מחויבויות התוכן של גופי השידור. תופעה זו נפסקה כמעט לגמרי בעקבות עתירה לבג"ץ שהתבססה על סדרת חשיפות של "העין השביעית".

ליטל שמש היתה מוכנה לקחת צעד נוסף קדימה ולמכור את שמה, קולה ופרצופה עבור תשדירים רשמיים של גוף ממשלתי – ובלי להעמיד פנים שמדובר בתוכן עיתונאי. על רקע זה עולה שאלה מתבקשת: האם עיתונאית שמחלטרת בתעמולה ממשלתית היא הדמות המתאימה ביותר למתיחת ביקורת על הסטנדרטים המקצועיים של העיתונות הזרה, כפי שעשתה שמש באחד הסרטונים?

שמש בחרה לא להשיב לשאלה הזאת או להתייחס בדרך כלשהי להתקשרות עם משרד ההסברה. "אתה מכיר מגיש בישראל שלא מנחה טקסים? כי אני לא", מסרה בתגובה לפניית "העין השביעית".

השרה לשעבר דיסטל-אטבריאן, שמכהנת כיום כחברת-כנסת מטעם הליכוד, ביקשה להדגיש בשיחה עמה שהיא לא חברה אישית של שמש. "אנחנו מעולם לא הרמנו טלפון של 'מה-מי-מו ומה שלומך'. מעולם", אמרה דיסטל-אטבריאן בשיחה עם "העין השביעית". "ליטל יש לה אנגלית מצוינת, יש לה נראות מצוינת, היא מעבירה מסרים יפהפה. והיא גם מקצועית".

הח"כית הוסיפה שאינה זוכרת שאי פעם הגישה תוכנית משותפת עם שמש, וציינה שהתכוונה גם לשכור את שירותיה של במאית "שמאלנית", כהגדרתה, שעבדה איתה בעבר בתאגיד השידור הישראלי – התקשרות שאכן מופיעה במסמכי המשרד, אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל עקב סגירתו בטרם עת.

לדברי דיסטל-אטבריאן, היא בחרה בשמש כפרזנטורית משום שהייעוץ המשפטי לא אישר לה להופיע בסרטונים בעצמה. "היועצת המשפטית לא אישרה לי לעשות הסברה", היא טוענת. "היא לא אישרה לי לעמוד מול מצלמה ולדבר הסברה, ואני רציתי לעשות את זה. זה הסיפור. אבל זה סיפור שלא תיגעו בו. וזה פאקינג סיפור – איפה המשילות".

על בסיס הכללים שחלים על שרים, ברור למה לא הרשו לך – כי זה פרסום עצמי. זה לקחת כסף ציבורי ולהקצות אותו לפרסום עצמי של פוליטיקאי, שמרוויח מזה גם באופן אישי.

"אני יכולה להבין כששרת תחבורה (מירי רגב; א"ב) רוצה לעמוד מול מצלמה ולדבר על רפורמות התחבורה. אבל הסברה היא התוכן, זה שונה פה".

בתור מומחית הסברה את אמורה לדעת שכשמסר מגיע מנציג רשמי של ממשלה, זה הרבה פחות אפקטיבי מאשר כשמגיע אדם פרטי, או איש מקצוע לא פוליטי, ומשמיע את אותו מסר בדיוק.

"האמת שזה לא נכון, כי היתה פעם אחת שכן אישרו לי את זה, וזה עורר הרבה יותר הדים, וזה הקפיץ את ה-BDS. מה שליטל שמש עשתה היה כמו פוּק בשלולית – לא עבד".

34246-10-23

בנתונים המלאים שנמסרו לעמותת "הצלחה" ניתן לעיין כאן