בית-המשפט דחה תביעת דיבה שהגישו ח"כ חנוך מילביצקי ועמותת "בני ברוך – קבלה לעם" נגד העיתונאי החוקר גור מגידו. השופט בתיק, עזריה אלקלעי, ציין כי יש ממש בטענה של מגידו שלפיה התובעים מנסים לפגוע בו באמצעות הגשת תביעות השתקה, מתח ביקורת חריפה על ההתנהלות של מילביצקי ו"בני ברוך", וקבע כי עשו שימוש לרעה בהליכי משפט. על רקע זה הורה להם השופט לשלם למגידו 45 אלף שקל לכיסוי הוצאותיו המשפטיות.
"השתכנעתי כי הנתבע עשה עבודת עיתונאות אחראית ורצינית, וכי ערך תחקיר מקיף ויסודי במשך כשישה חודשים שבמהלכם תיחקר וריאיין אנשים רבים, והסתמך על מספר רב של מקורות", כתב השופט אלקלעי בפסק דינו. השופט ציין שיש עניין ציבורי בפרסומים שבגינם נתבע מגידו, וכי שוכנע שהעיתונאי פעל בתום לב ולא פִרסם את דבריו מתוך כוונה לפגוע בתובעים, אלא "הציג את הדברים כהווייתם, כפי שעלו מהתחקיר המקיף שערך".
התביעה נגד מגידו הוגשה בנובמבר 2018, והיא אחת משורה של תביעות דיבה שהגישה העמותה: נגד גופי תקשורת (גלי-צה"ל, תאגיד השידור הציבורי, "העין השביעית"), ונגד אזרחים וחברים לשעבר שמתחו ביקורת וחשפו טענות על תנועת "קבלה לעם" ומנהיגה הרוחני, מיכאל לייטמן. ח"כ מילביצקי, שמכהן בכנסת מטעם הליכוד, היה אז היועץ המשפטי של העמותה, שהיא הגוף הרשמי שעומד מאחורי התנועה הרוחנית.
בשנים האחרונות כבר ניצח מגידו את "בני ברוך" בשתי תביעות אחרות, שהוגשו בגין שתי כתבות תחקיר שפרסם מגידו בזמן שעבד בתאגיד השידור הציבורי. בתאגיד, שנתבע יחד איתו, העדיפו להתפשר עם העמותה ולמחוק את הכתבות מהרשת, אך מגידו לא היה שותף להסכם הפשרה.
את התביעה השלישית הגישה העמותה נגד מגידו בלבד, בגין שני ציוצים שפרסם בחשבון הטוויטר האישי שלו לקראת סוף 2018. באותה תקופה שימש מילביצקי חבר מועצה בעיריית פתח-תקווה, העיר שממנה פועלת התנועה, והתמודד על כהונה נוספת במסגרת סיעה שהקימו תלמידי "קבלה לעם" עם מפלגת יש-עתיד בראשות יאיר לפיד.
"איכשהו זה עובר לארגוני הנשים מתחת לרדאר שיש-עתיד מריצה מועמד שהפיץ עלילת דם מהסוג הכי שפל נגד מתלוננת על תקיפה מינית פיזית, קשה ומצלקת. הכל כדי להגן על 'קבלה לעם', ארגון כביכול דתי שהוא חבר בו, שגם בקשר אליו הגיע הזמן (מזמן) שארגוני הנשים יתעוררו", כתב באחד הציוצים, שצוטט בכתב התביעה.
המועמד שאליו התייחס היה מילביצקי, והסיטואציה שתוארה בציוץ תועדה בתחקיר שהכין מגידו ב-2017 עבור "שטח הפקר", תוכנית תחקירים ששודרה בתאגיד. בהמשך, במענה לאחת התגובות לציוץ, פרסם מגידו את הציוץ השני, שצוטט גם הוא בכתב התביעה: "כשהסיפור של 'קבלה לעם' יתפוצץ סוף-סוף, כל ארגוני הנשים יתפסו את הראש. הם שמים את כל השאר בכיס הקטן. זה פשוט לא ידוע מספיק, וכל פרסום גורר תביעה". כעת, כאמור, קבע השופט שאין פסול באמירות הללו.
בשלוש התביעות שהוגשו נגד מגידו דרשה עמותת "בני ברוך" פיצויים בסך כולל של 1.3 מיליון שקל. המשמעות של דחיית התביעות היא שמגידו לא ישלם ל"בני ברוך" דבר, משום שפעל כשורה. ואולם, לא מדובר בסוף פסוק.
בדיון שהתקיים בבית-משפט השלום בבת-ים בחודש ינואר האחרון, השופט אלקלעי נתן לצדדים רמז עבה לכך שבכוונתו לתת פסק דין שלא ימצא חן בעיני מילביצקי ו"בני ברוך". מחר (2.3) אמור היה להתקיים דיון נוסף ואחרון בתיק. מגידו ועורכי-דינו, יובל יועז ואילן יונש (שמשמשים במקביל יועצים משפטיים של עמותת "שקוף", המפעילה את "העין השביעית") קיוו לחקור בו את המנהיג הרוחני לייטמן. אחרי הדיון אמור היה השופט אלקלעי לכתוב את פסק דינו (ולאחר מכן לפרוש לפנסיה). נציגי "בני ברוך", עורכי-הדין צבי גלמן וארז פרסי, ניסו למנוע זאת.
ימים אחדים לפני הדיון, באופן חריג, הם פנו לבית-המשפט וביקשו למחוק את התביעה שהגישו – אף שכאמור היתה בשלביה הסופיים. במקביל הגישו מילביצקי והעמותה תביעה חדשה, רביעית במספר, לבית-משפט אחר. בתביעה הזאת נכללו שוב צמד הציוצים של מגידו – ולצדם התבטאויות מאוחרות יותר שלו. סכום הפיצויים המבוקש הועמד בה על 800 אלף שקל.
השופט אלקלעי לא קיבל את הבקשה. במקום לקיים את הדיון שנקבע לשבוע זה, הוא ביטל אותו ונתן פסק דין שבו מתח ביקורת חריפה על התרגיל של "בני ברוך". "מקובלת עלי טענת הנתבע [מגידו] כי התנהלות התובעים הינה התנהלות מחוסרת תום לב שיש בה ניסיון ברור ל'פורום שופינג', ערב מתן פסק הדין", כתב אלקלעי בפסק דינו. "דעתי זו מתחזקת מאחר והבעתי בפני התובעים את עמדתי הלכאורית ולפיה לא עלה בידם להוכיח את תביעתם, וכי גם אם מדובר בפרסומי לשון הרע שנעשו על-ידי הנתבע, הרי שדומה כי עומדות לו ההגנות מתחום חוק לשון הרע.
"אילו התכוונו התובעים בתום לב לתבוע את הנתבע בגין פרסומים נוספים ומאוחרים שביצע ביחס אליהם לאחר הפרסומים נשוא התביעה שלפני, אין טעם סביר או היגיון להגיש תביעה מאוחדת שתכלול גם את עילת התביעה שלפני, ביחד עם העילה החדשה, ואילו היה מדובר בהתנהלות בתום לב היו התובעים ממשיכים לנהל את התביעה שלפני, העומדת לקראת סיום, עד תומה, בעוד את תביעתם החדשה היו מגישים רק ביחס לעילה החדשה".
לדברי השופט, "לא יכול להיות חולק כי הבקשה למחיקת התביעה בשלב מאוחר זה של הדיון, מתוך מטרה להתחיל את שמיעתו מחדש בפני שופט אחר, בבית-המשפט בהרצליה, לאחר שנשמעו מרבית הראיות ולאחר שהובעה דעתי הלכאורית בדבר סיכויי התביעה, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט מתוך ניסיון שקוף למדי להביא את התיק לשמיעה בפני מותב אחר, 'אוהד יותר', לתובעים.
"בהגשת התיק החדש הכולל אותה עילה ממש שבתיק שלפני יש כדי להטריד את הנתבע הטרדה יתרה, לאחר שנדרש לנהל את התיק שלפני משנת 2018, דבר הכרוך מן הסתם בהוצאות בלתי מבוטלות, באופן שבו הנתבע יידרש להוסיף ולהוציא הוצאות רבות ונוספות גם בתיק החדש ולהתגונן פעם נוספת מפני תביעה שנשמעה כמעט עד תום לאורך מספר שנים. עוד אציין כי יש ממש בטענת הנתבע שלפיה מדובר בתביעת השתקה, לאור הפער שבין התובעת, שהינה עמותה עתירת כוח וממון, ובין הנתבע, שהינו אדם פרטי, וכן לאור סכומה של התביעה ומבחנים נוספים שנקבעו לצורך סיווגה של תביעה כ'תביעת השתקה' – אולם לעניין זה אינני קובע מסמרות".
לצד הביקורת החריפה והנימוקים המשפטיים, השופט אלקלעי גם מצא לנכון לכלול בפסק הדין ציטוטים ארוכים מתוך העדויות שנשמעו בפניו. העדויות הללו כוללות קביעות שלפיהן "קבלה לעם" היא כת, וגם טענות על מעשי תקיפה מינית – כולל כאלה המיוחסים למנהיג הרוחני לייטמן.
לייטמן, כאמור, זומן לעדות, ואף הגיע לבניין בית-המשפט בבת-ים באחד הדיונים, אך לא נכנס לאולם. לבסוף נמנע מלהיחקר בפני השופט בנימוקים בריאותיים. השופט לא הטיל ספק במהימנות הנימוקים הללו, אך בכל זאת מצא לנכון למתוח ביקורת על כך שלא נמצאה דרך לחקור אותו. "אציין כי התובעים לא טרחו לזמן לעדות את הרב לייטמן, שהוא הרוח החיה שמאחורי העמותה, וכי דווקא הנתבע הוא זה שזימן אותו לעדות", כתב אלקלעי. "הימנעות התובעים לזמן את מר לייטמן לעדות מטעמם נזקפת לחובתם".
43214-11-18
61832-02-23
* * *
לעיון בפסק הדין