משטרת ישראל חוקרת חשד שלפיו בכיר בתנועת "קבלה לעם" ביצע עבירות פליליות חמורות – כך טוען העיתונאי גור מגידו במענה לתביעת דיבה שהגישה נגדו עמותת "בני ברוך – קבלה לעם". רוב פרטי החשדות אסורים בפרסום.

עמותת "בני ברוך – קבלה לעם" הגישה בשנים האחרונות סדרה של תביעות דיבה נגד עיתונאים וגופי תקשורת שחשפו מידע שהציג אותה באור שלילי ומתחו ביקורת על פעילותה (ובהם "העין השביעית"). מגידו, כיום כתב "דה-מרקר", ספג מהעמותה שלוש תביעות דיבה שבהן דרשו התובעים פיצויים בסך כולל של כ-1.3 מיליון שקל. לפני חודשים אחדים נחל נצחון ביניים כשבית-המשפט הורה לעמותה לאחד שתיים מתוך שלוש התביעות.

לטענת מגידו, כל התביעות שהגישה נגדו עמותת "בני ברוך – קבלה לעם" הן תביעות השתקה שנועדו למנוע דיון ציבורי על התנועה ואנשיה. במרכזן עומדים שני תחקירים שפרסם בעת שעבד בתאגיד השידור הציבורי – האחד באתר "כאן", והאחר בתוכנית התחקירים "שטח הפקר". לצד אלו נתבע מגידו גם בגין שני ציוצים שפרסם בחשבון הטוויטר האישי שלו.

ב"בני ברוך – קבלה לעם" מכחישים בתוקף את עצם קיומה של "פרשה קשה". "אין פרשה חמורה שלנו", טען היועץ המשפטי של העמותה, עו"ד חנוך מילביצקי

הטענה על פתיחת חקירת המשטרה נגד בכיר בתנועת "קבלה לעם" מופיעה בתצהיר שמגידו הגיש החודש לבית-משפט השלום בהרצליה, באמצעות עורכות-הדין טלי ליבליך, רעות פרידנרייך ותהילה קייסרמן. לצד מגידו נתבעים בהליך זה התאגיד עצמו, המנכ"ל אלדד קובלנץ ושאול אמסטרדמסקי, שעמד בראש המחלקה שאחראית לתחקיר שראה אור באתר "כאן".

לשיטת מגידו, מעורבותה של המשטרה תומכת בקו ההגנה שלו: בתחקיר, הוא טען כי "מאחורי הקלעים רוחשת פרשה קשה סביב בכיר בארגון". מגידו מציין בתצהיר כי בעת פרסום התחקיר הוא ידע על כך שטענות על קיומה של הפרשה עלו במסגרת תביעה אזרחית. רק לאחר מכן, ציין, נודע לו שהטענות נגד אותו "בכיר" גם נחקרות על-ידי המשטרה. מגידו מציין שזהותו של אותו בכיר ידועה לו, אך בתצהיר הוא נמנע מלנקוב בשמו.

ב"בני ברוך – קבלה לעם" מכחישים בתוקף את עצם קיומה של "פרשה קשה". "אין פרשה חמורה שלנו", טען היועץ המשפטי של העמותה, עו"ד חנוך מילביצקי, בדיון שהתקיים באולמו של השופט גלעד הס לפני שנה.

בין פוליטיקה לקבלה

מעבר לטענות על קיומה של "פרשה קשה", התצהיר עוסק גם בקביעה שלפיה תנועת "קבלה לעם" מעורבת בתחום הפוליטי – באמצעות גיוס חברים לליכוד ובמסגרת מפלגת "ביחד", שנציגים מטעמה יושבים במועצת עיריית פתח-תקווה. "השפעתה של 'קבלה לעם' בליכוד הגיעה עד לראש הממשלה בכבודו ובעצמו", טען מגידו בתחקיר שבגינו הוגשה התביעה.

ב"בני ברוך – קבלה לעם" מכחישים גם את הטענות על מעורבות פוליטית, אך מגידו עומד על כך שהמציאות הפוכה. בתצהיר, הוא מציין שהעמותה עצמה מתגאה בקשריה עם פוליטיקאים, וכי מעורבותם של אנשיה בזירה הפוליטית סוקרה על-ידי אמצעי התקשורת.

את הקביעה שלפיה "השפעתה" של התנועה הגיעה עד בנימין נתניהו הוא מעגן בכתבה של עמית סגל שבה נטען כי ראש הממשלה שוקל לשריין מקום ברשימת הליכוד לשחקן התיאטרון סשה דמידוב. מגידו כותב בתצהיר שדמידוב הוא "אחד מחסידיו המפורסמים ביותר" של מיכאל לייטמן, המנהיג הרוחני של "קבלה לעם".

מנהיג "קבלה לעם" מיכאל לייטמן (שלישי משמאל) עם הפוליטיקאים יואב גלנט, יואל רזבוזוב, צחי הנגבי, אלי כהן, ישראל כץ, יולי אדלשטיין ויואב קיש. כנס קבלה-לעם, תל-אביב, 22.2.17 (צילום: איתמר ב"ז)

מנהיג "קבלה לעם" מיכאל לייטמן (שלישי משמאל) עם הפוליטיקאים יואב גלנט, יואל רזבוזוב, צחי הנגבי, אלי כהן, ישראל כץ, יולי אדלשטיין ויואב קיש. כנס קבלה-לעם, תל-אביב, 22.2.17 (צילום: איתמר ב"ז)

באשר לסיעת "ביחד" מפתח-תקווה, עיר מושבה של העמותה, מגידו מציין כי בעת שפרסם את התחקיר כל ארבעת נציגי הסיעה במועצת העירייה היו "אנשי 'קבלה לעם'". ב"בני ברוך – קבלה לעם" אמנם אישרו שכל הארבעה לוקחים חלק במסגרות לימודיות של "קבלה לעם", אך עומדים על כך שאין כל קשר בין המפלגה לעמותה.

"אדגיש כי אילו היתה התובעת ['בני ברוך – קבלה לעם'] מעוניינת להתרחק מקונוטציות פוליטיות, לא היתה מזמינה, שנה אחר שנה, 'מצעד' פוליטיקאים לכנסים שהיא עורכת", כותב מגידו בתצהיר. "הלא מה השייכות של פוליטיקאים לכנס העוסק בקבלה (לכאורה, נושא רוחני ללא זיקה פוליטית)? מדוע מצאה התובעת לנכון להזמין פוליטיקאים כה רבים, ומדוע פוליטיקאים בכירים פינו את סדר יומם העמוס על מנת להגיע לכנס שאין לו (לכאורה) שום קשר לתפקידם? כל אלו מעוררים שאלות שזכותה (ואולי אף חובתה) של העיתונות לשאול".

שיטת מצליח

לצד הדיון בסוגיות שבמרכז המחלוקת, מגידו מקדיש חלק ניכר מהתצהיר כדי לטעון שהתביעה נגדו היא חוליה בשרשרת של תביעות השתקה. הוא מתייחס לתצהיר שהגיש היועץ המשפטי של "בני ברוך – קבלה לעם", עו"ד מילביצקי, ובו נטען כי "כלל ההליכים המשפטיים שנוהלו והסתיימו עד כה, הסתיימו בהתנצלות מצד הנתבעים".

מגידו טוען שהקביעה הזאת חוטאת לאמת, ומזכיר תביעה שנדחתה לאחרונה (לאחר הגשת תצהירו של מילביצקי), שבה השופטת מתחה ביקורת חריפה על העמותה והורתה לה לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 130 אלף שקל. באשר לטענה על ה"התנצלות" כותב מגידו: "המצב העובדתי הנכון, למיטב ידיעתי, הוא כדלקמן: התביעות שהגישה התובעת נגד גלי-צה"ל ו'העין השביעית', תביעות שבהן דרשה התובעת פיצויים בסכומי עתק – נדחו, מבלי שגופי התקשורת הנ"ל שילמו לתובעת ולו שקל בודד אחד.

עו"ד חנוך מילביצקי, היועץ המשפטי של עמותת "בני-ברוך – קבלה לעם" (צילום מסך מתוך תחקיר "שטח הפקר")

עו"ד חנוך מילביצקי, היועץ המשפטי של עמותת "בני-ברוך – קבלה לעם" (צילום מסך מתוך תחקיר "שטח הפקר")

"לגבי גלי-צה"ל, ידוע לי שכל שהתחייבו הנתבעים לפרסם היא הבהרה, הכוללת דברים שממילא לא נאמרו בפרסום, תוך שהם מציינים כי 'ככל שהדברים הובנו אחרת – אנו מתנצלים על כך'. מאחר שממילא הנושאים ש'הובהרו' לא נטענו בפרסומים, איש לא היה יכול להבין אחרת... למעשה, גם ה'הבהרה' וגם ה'התנצלות' ריקות מכל תוכן". הקביעה הזו חוזרת על עצמה גם בתצהיר שהגיש לבית-המשפט אבנר הופשטיין, העיתונאי שאחראי לכתבות של גלי-צה"ל, שהוא גם חבר ועד מנהל בעמותת "העין השביעית".

"איני מבין מדוע דחיית תביעות בסכומים מונוסטרוזיים, בלא כל פיצוי או תשלום הוצאות, מוכיחה (לשיטת התובעת) כי מדובר בתביעות 'מוצדקות וראויות'", כותב מגידו בתצהיר. "לטעמי, בכל אופן, עובדות אלו מוכיחות בדיוק את ההפך – הסכמת התובעת לדחות את תביעותיה המנופחות בעבור 'תמורה' כה דלה (הבהרה שאינה מבהירה דבר, ואינה סותרת כהוא זה את הפרסום המקורי) מעידה כי היא עצמה יודעת שאין מאחוריהן דבר".

מגידו מוסיף: "אין להיפלא על פרסום ה'הבהרות' – זוהי בדיוק מטרת התובעת בהגשת תביעות ההשתקה הרבות – 'לשתק' תחת איום כלכלי את נתבעיה, עד כי יסכימו לפרסם 'הבהרה' (בעיקר אם אין בה ממש והיא 'מבהירה' דברים שלא נכתבו) כדי להימנע מהמשך ניהול ההליך המשפטי, שכן גם אם בסופו תידחה התביעה – ניהולו על-ידי הנתבעים יהיה יקר מאוד.

"חוסר השוויון הכלכלי בין הצדדים זועק לשמיים, ומעיד גם הוא על ה'השתקה' הגלומה באותן תביעות: מחד התובעת – עמותה שעומדים לה תקציבי עתק, נכסי נדל"ן ותרומות. מאידך הנתבעים – גופי תקשורת בעלי תקציב מוגבל, [...] אנשים פרטיים או גופים ציבוריים שאמורים לחסוך בכספי הציבור. וממאי נפשך? כל זמן שההליך מתנהל – יכולה התובעת לטעון כי היא מנהלת הליך משפטי נגד אותו כלי תקשורת, ולפיכך סיקוריו על אודותיה מוטים ובלתי מקצועיים.

"בכך מדביקה התובעה לאותו גורם 'תווית' של חוסר לגיטימיות לאורך כל הליך ההשתקה. לאחר דחיית התביעה – יכולה התובעת 'להתהדר' בכך שפורסמה 'הבהרה' (גם אם היא ריקה מתוכן וניתנה רק על מנת לסיים את ההליך המשפטי). באופן זה פועלת התובעת ב'שיטת מצליח'. פשוט אין לה מה להפסיד מניהול תביעות ההשתקה".

15374-05-17