המיליארדר דן גרטלר תובע מקבוצת "הארץ" פיצויים בסך 8 מיליון שקל בעקבות תחקיר שעסק בענייניו הפיננסיים. התחקיר, שפורסם בעיתון הכלכלי "דה-מרקר", התבסס על מידע שחשפו העיתונאים גור מגידו והגר שיזף ומסמכים שהודלפו מתוך בנק אפריקאי והגיעו לידי שני ארגוני זכויות אדם אירופיים – Global Witness והפלטפורמה להגנה על חושפי שחיתויות אפריקאים (PPLAAF). גרטלר מאשים את "הארץ" ב"פגיעה חריפה מאין כמותה" בשמו ובפעילותו העסקית.
"לפני שנתיים וחצי החליטה ממשלת ארצות-הברית להטיל על המיליארדר דן גרטלר סנקציות, בגלל עסקאות מושחתות שעשה תוך ניצול קשריו עם נשיא קונגו לשעבר", נמסר לקוראי "דה-מרקר" בפתח כתבת התחקיר. לקוראים נמסר כי המסמכים שהגיעו לידי העיתון "תיעדו הפקדות של עשרות מיליוני דולרים ויורו בחשבונות של מקורבים לגרטלר, שנעשו בבנק אחד בבירת המדינה. חלק מהכסף זרם גם לישראל". לטענת גרטלר, מדובר בפרסום שקרי שמבוסס על מסמכים מזויפים שהושגו באופן בלתי חוקי.
תביעת הדיבה הוגשה אתמול (21.7) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי עו"ד בעז בן-צור, שמוזכר בתחקיר כמי שקיבל מאות אלפי יורו מחברה הקשורה לגרטלר שפועלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לצד קבוצת "הארץ", גרטלר תובע את הכתב גור מגידו ואת הכתב הפוליטי חיים לוינסון, שסייע למגידו באופן נקודתי באחד השלבים המוקדמים של התחקיר אך אינו חתום עליו. הכתבת הגר שיזף אינה נתבעת.
בכתב התביעה טוען עו"ד בן-צור שהתחקיר כולו הוא "בדיה מוחלטת" שמבוססת על מסמכים מזויפים. לדבריו, לאחר שהעיתונאים פנו לגרטלר כדי לקבל את התייחסותו לטענות, התקיימו "מספר שיחות ואף פגישות" שבהן "הוצגו נתונים המוכיחים כולם, בצורה קטגורית ומוחלטת, כי מדובר בטענות שאינן אמת. כך, למשל, הוצגו מסמכים המוכיחים, מעבר לכל צל של ספק, כי גורמים שלגביהם נטען כי ביצעו את הפקדות 'מזוודות המזומנים' בסניף הבנק בקונגו כלל לא שהו באותה מדינה באותם המועדים".
לפי כתב התביעה, אחרי שגרטלר נוכח שהעיתונאים לא השתכנעו מדבריו, הוא הציע מנגנון לבירור העובדות: "גורם אובייקטיבי" שייבחר בהסכמה, או לחלופין עיתונאי מקבוצת "הארץ" שאינו מעורב בהכנת התחקיר, יבחן את המסמכים ויקבע אם הם אמינים. לדברי גרטלר, מגידו ושיזף סירבו להצעה. לטענתו, סירובם מוכיח שהם פעלו בחוסר תום לב ובניגוד לכל סטנדרט עיתונאי סביר.
גרטלר טוען שחקירה עצמאית שערך העלתה ששניים ממקורביו שלפי התחקיר עסקו בהפקדת המזומנים – איש העסקים צחי אבו ושלמה אבוחצירא, בנו של הרב דוד אבוחצירא – כלל לא שהו בקונגו בחלק מהמועדים שהוזכרו בכתבה. לטענת המיליארדר, הנתבעים "פִברקו ראיות", התעלמו ממידע שהפריך את טענותיהם, והשתמשו ב"כוחם והשפעתם" כדי לפגוע בו.
"קורא כתב תביעה זה בוודאי תוהה בשלב זה מדוע – חרף הראיות הברורות שהוצגו השוללות את הטענה שביסוד ה'תחקיר' – בחרו הנתבעים לטמון את ראשם בחול, והתעקשו על פרסום כאמור במקום לעשות את המעשה המתבקש – ולהימנע מפרסום האמור", כתב עו"ד בן-צור בשם גרטלר.
"בתחילה סבר התובע [גרטלר] כי הדבר נובע מסיבות בדבר 'עלות שקועה' – הנתבעים, על-פי טענתם בפרסומים עצמם, עבדו על אותו 'תחקיר' במשך חודשים ארוכים (מאז תחילת שנת 2020 או אף קודם לכן), ועל כן מתקשים להודות כי הם אוחזים בנתונים ומידע כוזבים, ועליהם להימנע מפרסום שעליו עבדו ממושכות (והעיתון תכנן לעשות בו שימוש כה נרחב – שש כתבות שונות [...] כולל כתבת שער במוסף סוף השבוע)", הוסיף עורך-הדין.
דן גרטלר טוען שחקירה עצמאית שערך העלתה ששניים ממקורביו שלפי התחקיר עסקו בהפקדת המזומנים – איש העסקים צחי אבו ושלמה אבוחצירא, בנו של הרב דוד אבוחצירא – כלל לא שהו בקונגו בחלק מהמועדים שהוזכרו בכתבה
"יחד עם זאת, לא ניתן שלא להתרשם כי הסיבה היא אחרת לגמרי – הנתבעים בחרו להתעלם מהראיות שהוצגו ולהתעקש לפרסם את ה'תחקיר' בניסיון לפגוע בתובע". לטענת עו"ד בן-צור, ההוכחה לכך היא סדרת פגישות שקיימו מגידו ולוינסון עם איש העסקים צחי אבו, שהוצג ב"דה-מרקר" כשותף עסקי של אמו של גרטלר וכמי שהחזיק מיליוני יורו בבנק אפרילנד בקינשאסה, הבנק שבו בוצעו ההפקדות שבהן עסק התחקיר.
לפי כתב התביעה, מגידו ולוינסון "איימו על מר אבו וביקשו ממנו לפברק ראיות נגד גרטלר". יצוין כי בידי "העין השביעית" הקלטה של שיחה בין צחי אבו למגידו ולוינסון, שבה העיתונאים דוחים במפורש הצעה לקבל תצהיר שבו יופיעו עובדות מומצאות שינוסחו כך שיתמכו בנקודת המוצא של תחקיר.
לפי כתב התביעה, בפגישה שהתקיימה בתחילת 2020 הציג להם אבו מידע שהפריך את הטענות שלימים פורסמו בתחקיר. "הנתבעים אפוא ידעו כבר בתחילת שנת 2020 כי ה'תחקיר' שעליו הם עמלים מבוסס על מסמכים מזויפים, ובניסיון 'להציל' את ה'תחקיר' ניסו לשדל את מר אבו לבדות ראיות. אכן, מדובר בטענות חמורות. אולם, ולמרבה המזל, אבו הקליט את הפגישות עם מגידו ולוינסון, וניתן לשמוע את ה'עיתונאים' מאיימים ומנסים להדיח את אבו לבדות ראיות בקולם", נכתב במסמך המשפטי.
בכתב התביעה מובא ציטוט מתוך שיחה שבה, לטענת גרטלר, נאמר כך לצחי אבו: "אני רוצה שאתה תביא תצהיר, מבחינתי אתה יודע מה, תמציא, סבבה? תמציא שזה דן. תצהיר, תחתום על תצהיר, זה כסף שאתה קיבלת מגרטלר, עזוב... אנחנו ישבנו איתך בצורה הכי ברורה, היה אפשר לעשות את הכתבה הזו בשתי דקות... כן, תמציא, תמציא, אני רוצה. סבבה? אני רוצה". במסמך המשפטי לא נמסר מי אמר את הדברים, אך מקמפיין הכפשה בלתי חתום שעלה במקביל בקונגו עולה שהדובר במקרה זה הוא לוינסון.
"ואותם 'עיתונאים' (ועכשיו ברור לקורא מדוע 'עיתונאים' במרכאות) לא הסתפקו בכך, אלא ממש הכתיבו למר אבו מה לכלול באותו תצהיר שהם ביקשו שיפברק כדי לתמוך ב'תחקיר': 'ראיתי את דן גרטלר... נותן כספים לשלומי אבוחצירא'. וכשמר אבו עצר את 'ההכתבה' והבהיר לאותם 'עיתונאים': 'אבל ברור לך שזה לא נכון, כאילו?'. הם השיבו לו: 'אמרתי לך עכשיו נכון או לא נכון? תכתוב את זה'", נטען בכתב התביעה.
"אותם 'עיתונאים' איימו על מר אבו, כך ממש, כי הם יגרמו נזקים לאחרון מול בנקים: 'יש את כל המסמכים עליך, כל התנועות הכספיות שלך, כל ההעברות, לחברת כאן, לחברת שם, ביצעת עבירות פליליות. זה לא יפורסם רק ב'דה-מרקר', זה יפורסם בכל העולם. וזה לא רק בנקים בישראל יתחילו לשאול אותך שאלות, זה גם בנקים... והם ידאגו לשאול אותך שאלות על הלבנת הון, לכן אני אומר לך, אני לא מבין על מה אתה מתקשקש כאן יותר מדי. תן לי, אתן לך...".
לפי כתב התביעה, מגידו ולוינסון אמרו לאבו כי אם יספק להם מידע על ח"כ אביגדור ליברמן, הם "יירדו" ממנו: "מה שחשוב לנו זה ליברמן... עזוב אותך מכל הניירות ומכל החרטוטים שהבאת לנו, תביא את הראש של ליברמן, נראה לי שמבחינתנו אתה תהיה משוחרר... אני צריך שאתה תגיד לי שזה כסף של ליברמן, ואז יהיה אפשר לזוז פה ונשחרר אותך מכך ההעברות כספים שלך'. ומגידו הוסיף: 'משהו טוב, טוב? שאתה תופר את ליברמן? אני יורד ממך'". עורך-דינו של גרטלר מכנה את השיח של העיתונאים עם אבו "סחיטה באיומים".
בשולי כתב התביעה מוזכר פרסום נוסף על גרטלר ב"דה-מרקר": בסוף יוני, ימים אחדים לפני פרסום התחקיר של מגידו ושיזף, פרסם כתב התקשורת נתי טוקר ידיעה שממנה עלה, לפי כתב התביעה, שגרטלר שולט באתר החדשות החרדי "כיכר השבת". עורך-דינו של גרטלר מכנה זאת "בדיה מוחלטת", ומציין שב"דה-מרקר" הוסיפו לידיעה הבהרה שהכירה בכך (הכתב, טוקר, אינו נכלל בתביעה).
"אכן, הדברים נראים מוכרים: 'דה-מרקר' מפרסם כתבה שבה הוא מנסה להעביר מסר – הפעם כי גרטלר 'שולט' בתקשורת החרדית בישראל. הכתב והעיתון מעומתים עם העובדות, ועדיין בוחרים להמשיך בפרסום המגמתי. ורק לאחר מכן, כשהנזק כבר נעשה, מפרסם העיתון הבהרה כדי לצאת ידי חובה. בהתאם, לא ניתן שלא להתרשם כי 'דה-מרקר' סימן מטרה – פגיעה בתובע, שלטובת השגת מטרה זו – כל האמצעים כשרים, ובכלל זה פרסום פרסומים שאינם אמת".
בכתב התביעה לא מוזכר פרסום נוסף שנעשה על גרטלר מהתקופה האחרונה: משפחת גרטלר שובצה במקום ה-52 ברשימת האנשים העשירים בישראל בגליון יולי של מגזין "דה-מרקר", בזכות הון מוערך של 1.2 מיליארד דולר.
בתצהיר כזה איננו מעוניינים
ב"דה-מרקר" טרם הגישו כתב הגנה. עם זאת, מגידו כבר התייחס לאחרונה לטענות לגבי השיח עם צחי אבו, בעקבות דיווח של "ידיעות אחרונות" על תלונה בנושא שהגיש אביגדור ליברמן למועצת העיתונות. גרסתו שונה מזו שמופיעה בכתב התביעה, וכוללת אמירה מפורשת שלפיה הוא אינו מעוניין בתצהיר שקרי.
גרטלר מתמודד בימים אלה עם תחקירים עיתונאיים גם מחוץ לישראל: המסמכים עליהם התבססו כתבי "דה-מרקר" עמדו בבסיסם של תחקירים שהתפרסמו במקביל ברשת בלומברג ובעיתון הצרפתי "לה-מונד"
"אבו פנה אלינו ושאל מה הוא יכול לעשות בעניין הכתבה [על גרטלר], ואמר לנו שהוא ייתן לנו מידע על כמה מחבריו בתמורה להקלות מסוימות", אמר מגידו בפודקאסט "האינטרסנטים" של "דה-מרקר", שגם בגינו הוגשה התביעה. "בשלב מסוים הוא הגיע אלינו, אלי ואל חיים, וטען באוזנינו שיש לו מספרי חברות של מקורבים לליברמן בקונגו. שאלנו אותו איך זה קושר את ליברמן לסיפור, אז הוא אמר: 'אני אתן לכם תצהיר'.
"שאלנו אותו מה יהיה כתוב בתצהיר, אז הוא אמר לנו: 'מה שאתם רוצים'. אז אמרנו: 'תצהיר שאתה תמציא?'. אז הוא הנהן, ואחרי שהוא הנהן אמרנו: 'בתצהיר כזה איננו מעוניינים, תודה רבה. אבל אם יש לך מסמכים שקושרים את ליברמן או מי מאנשיו לגרטלר, או למישהו בקונגו, אנחנו נשמח להתעניין בהם'.
"בהמשך, חיים עיין במסמכים במשרדו של צחי אבו, שלא נראו מעניינים במיוחד, ולאחר מכן צחי אבו הקליט איזושהי שיחה עם חיים לוינסון שבה חיים בתגובה כנראה לאיזו פרובוקציה אמר איזשהו משפט שמשתמע ממנו כאילו הוא רוצה או מסכים לקבל תצהיר שאיננו נכון".
גרטלר מתמודד בימים אלה גם עם תחקירים עיתונאיים מחוץ לישראל: המסמכים שעליהם התבססו כתבי "דה-מרקר" עמדו בבסיסם של תחקירים שהתפרסמו במקביל גם ברשת העיתונות הכלכלית הבינלאומית בלומברג ובעיתון הצרפתי "לה-מונד". לא ידוע אם גם נגד כלי התקשורת הללו הוגשה תביעה.
48696-07-20
* * *
לעיון בכתב התביעה