איש העסקים צחי אבו תבע את "דה-מרקר" ב-3 מיליון שקל בניסיון לקבור תחקיר שהעלה חשדות להלבנת הון – כך טוענים בקבוצת "הארץ" בכתב הגנה שהוגש בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בירושלים. ב"הארץ" מאשימים את אבו בניצול לרעה של הליכי משפט וב"אלימות משפטית" שתכליתה "להלך אימים על גורמים בתקשורת על מנת להשתיקם מלבצע את עבודתם". לפיכך דורשים שם מהשופט בתיק, רם וינוגרד, למחוק את התביעה על הסף.

התביעה של אבו לא הביאה לגניזת התחקיר. ב"דה-מרקר" פרסמו אותו חמישה ימים אחרי הגשת התביעה, בסוף אוגוסט, תחת הכותרת "השריף של אשדוד והכסף מהונגריה: 'ירדנו לחניון, פתאום הוא שלף מיליון שקל מזומן'".

קדמו לו שני פרסומים אחרים שנכללים בתביעה: כתבת פרופיל שייחסה לאבו שותפות עסקית עם עבריינים ו"יחסים קרובים" עם פוליטיקאים, ותחקיר בינלאומי על המיליארדר דן גרטלר, התנהלותו הפיננסית ועסקי הכרייה שלו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אבו הוצג בתחקיר כאחד ממקורביו של איל הכרייה; לפי התחקיר, גורם בלתי ידוע הפקיד 4.2 מיליון יורו במזומן בחשבון שמנהל אבו בסניף של בנק אפריקאי בקינשאסה, בירת קונגו.

התחקיר על גרטלר היה חלק מפרויקט בינלאומי שבו לקחו חלק גם רשת בלומברג, העיתון הצרפתי "לה-מונד" ושני ארגוני זכויות אדם – Global Witness ו"הפלטפורמה להגנה על חושפי שחיתויות באפריקה" (PPLAAF). במקביל לפרסום הפרויקט, גורמים בלתי מזוהים יצאו לקמפיין הכפשה חובק עולם נגד העיתונאים והארגונים שלקחו בו חלק. זמן קצר לאחר מכן תבע גרטלר את קבוצת "הארץ" בסכום חריג של 9 מיליון שקל. כעבור חודש הוגשה התביעה של אבו.

כותרות כתבת התחקיר של "דה-מרקר" מאוגוסט 2020 (צילום מסך)

התביעה של אבו הוגשה נגד גור מגידו והגר שיזף, צמד הכתבים החתומים על הכתבה שלכאורה ניסה למנוע את פרסומה. מלבדם הוא תובע גם את הכתב שוקי שדה, שחתום על כתבת הפרופיל עליו, ואת חיים לוינסון, שנפגש עם אבו סביב העבודה על תחקיר "מסמכי קונגו".

רשימת הנתבעים כוללת גם את עורך "דה-מרקר" בעת פרסום התחקירים, אבי בר-אלי, עורכת מהדורת סוף השבוע של הכלכלון, ענת ג'ורג'י, עורך "הארץ" אלוף בן והמו"ל עמוס שוקן. לטענת "הארץ", הרשימה הארוכה – שכוללת גם נתבעים שלא לקחו חלק פעיל בסיקור – מעידה על "כוונתו האמיתית וחוסר תום לבו" של אבו ועל נכונותו לפגוע בחופש הביטוי כדי "למנוע ביקורת לגיטימית ומותרת".

בכתב ההגנה של "הארץ", שהוגש באמצעות עורכות-הדין טלי ליבליך ותהילה קיסרמן, מאשימים את אבו בטוויית "תיאוריות קונספירטיביות ללא קשר למציאות", המתבססות על קשירה בין "אירועים שונים, פגישות וכתבות, אשר לא היה כל קשר ביניהם, כאילו כולם נעשו על מנת לכלותו ולהכפישו ועל מנת לבסס את התיאוריה כי כביכול נרקמה נגדו 'קנוניה פלילית'".

דן גרטלר וצחי אבו בשערי מהדורת סוף השבוע של "דה-מרקר"

לטענת אבו, ב"דה-מרקר" ניסו לסחוט אותו: בשיחות עם כתבי העיתון נמסר לו שנאספה עליו אינפורמציה שפרסומה יפגע בעסקיו, ושאם לא ימסור "מידע מפליל" על מושאי סיקור גדולים וחזקים ממנו – אביגדור ליברמן ודן גרטלר – המידע עליו יפורסם ברבים. לדברי אבו, בשיחות שקיים עם מגידו ולוינסון הובהר לו שהמידע שהוא נדרש למסור לא חייב להיות נאמן למציאות.

לטענת "הארץ", התיאור הזה מניפולטיבי ומשולל כל יסוד. ב"הארץ" גורסים שאבו הוא זה שיזם את הפגישות עם לוינסון ומגידו בניסיון לצמצם את העיסוק התקשורתי בעסקיו. לפי כתב ההגנה, אבו הוא זה שהציע למסור לעיתונאים מידע על "גורמים שלישיים" כדי למנוע מהם לעסוק בו. "התובע חפץ להימנע מחשיפה עד כדי כך שהציע לבדות עובדות בתצהיר", טוענים ב"הארץ".

ביום פרסום התחקיר של "דה-מרקר" פנה צחי אבו לבית-המשפט בדרישה לקבל צו שיורה על מחיקת הכתבה מהרשת. כמה ימים לפני כן דרש להוציא צו איסור פרסום. השופט אריאל ואגו דחה את שתי הבקשות

על רקע זה מובא בפתח כתב ההגנה קטע קצר מתוך אחד הדיאלוגים. "אני אסדר לך את התצהיר שהוא יתאים לך בדיוק", מצוטט שם אבו, ומגידו משיב: "לא, אז זה תצהיר שאני לא רוצה. [...] גם אם זה הכי סנסציה בעולם, אני לא מחפש את זה אם זה לא נכון". הציטוטים הללו נכללו גם בתחקיר על אבו שפורסם באוגוסט, לצד הציטוט הבא מפיו: "אני לא אתן ל'דה-מרקר' לפרסם עלי כתבה... אם מחר בבוקר אני ב'דה-מרקר', הבנק יעמיד לי 500 מיליון שקל הלוואות לפירעון מיידי".

מכתב ההגנה עולה כי ביום שבו התפרסם התחקיר פנה אבו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בדרישה לקבל צו שיורה על מחיקת הכתבה מהרשת. כמה ימים לפני כן דרש אבו מבית-המשפט להוציא צו איסור פרסום שימנע את פרסום התחקיר. ההליך שבמסגרתו הגיש אבו את הבקשות הללו עוסק בסכסוך עסקי שלו עם שותף לשעבר, נפתלי יוסבאשווילי, המתואר בהרחבה בתחקיר "דה-מרקר". השופט בהליך זה, אריאל ואגו, דחה את שתי הבקשות.

בשבוע שעבר רשמו ב"הארץ" עוד נצחון ביניים, הפעם בתביעת הדיבה. השופט, רם וינוגרד, פרסם החלטה ובה מתח ביקורת על גובה הפיצויים שדורש אבו, והעיר כי הנזקים שלהם הוא טוען – אם וכאשר יוכחו – לא יזכו אותו בסכום החריג שהוא דורש. לפיכך שוקל השופט להעביר את הדיון בתביעה לבית-משפט השלום, שבו מתבררות תביעות דיבה בסכומים נמוכים יותר, אך לפני כן ניתנה לאבו הזדמנות להגיש התנגדות מנומקת.

41511-08-20
16863-11-17

* * *

לעיון בכתב ההגנה

להורדת הקובץ (PDF, 5.15MB)