דן גרטלר, מיליארדר הכרייה שתבע את "הארץ" בגלל תחקיר שהעלה חשדות להלבנת הון, מנצל את הונו כדי למנוע מהעיתונות לדווח על התנהלותו העסקית – כך טוענים בעיתון בכתב הגנה שהוגש לבית-המשפט. ב"הארץ" מאשימים את גרטלר בבריונות ובפגיעה בחופש הביטוי, ודורשים מבית-המשפט למחוק את התביעה על הסף. לטענת העיתון, התביעה של גרטלר היא "ניסיון פסול לפגוע באינטרס החשוב של עיתונאות חופשית וחוקרת תוך שימוש בלתי ראוי בהליכי משפט בניסיון להלך אימים על הנתבעים, ללא כל עילה".

גרטלר דורש להטיל על "הארץ" ועל הכתבים גור מגידו וחיים לוינסון לשלם לו פיצויים בסכום חריג של 9 מיליון שקל בעקבות תחקיר של העיתון הכלכלי "דה-מרקר". "העמדת התביעה על סכום כה גבוה מהווה אלימות משפטית והפחדה החוסה בצל המשפט", טוענים ב"הארץ". בכתב ההגנה נטען שגרטלר "מנצל את המערכת המשפטית, עושה באמצעותה שימוש ציני ואלים למטרותיו, שאינן אלא יצירת גימיק תקשורתי וניסיון להפחיד כלי תקשורת במדינה דמוקרטית".

לצד תביעת המיליונים של איל הכרייה, ב"הארץ" מתמודדים בימים אלה גם עם תביעה בסך 3 מיליון שקל שהגיש איש העסקים צחי אבו, מקורב של גרטלר שהוזכר בתחקיר "דה-מרקר". במקביל, גורמים עלומים פתחו בקמפיין הכפשה בינלאומי נגד כתבי "הארץ" וארבעה גופים נוספים שחשפו מידע פנימי על עסקיו של גרטלר – רשת בלומברג, העיתון הצרפתי "לה מונד", ארגון זכויות אדם בשם "הפלטפורמה להגנה על חושפי שחיתויות באפריקה" (PPLAAF), הפועל מפריז, וארגון זכויות האדם Global Witness.

דן גרטלר: "אני חייב להילחם עד זוב דם. [...] אני חייב גם להראות לאמריקאים שאני נלחם. אני אראה את הכל ואני אומר לך את זה מראש, אני אשים את התמלילים שלך ושל אדון לוינסון בחוץ. אני אשים הכל" (מתוך כתב ההגנה)

בכתב ההגנה של "הארץ", שהוגש בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי עורכות-הדין טלי ליבליך ותהילה קיסרמן, נחשפים חלק מהמגעים שקיימו העיתונאים עם גרטלר לפני פרסום התחקיר – וגם איומים מפורשים שהשמיע כלפיהם המיליארדר.

הכתבים החתומים על התחקיר הם גור מגידו והגר שיזף, כתבת השטחים של "הארץ". מסיבה שאינה מפורטת בכתב התביעה, שיזף לא נכללת בהליך המשפטי שיזם גרטלר. מי שכן נכלל בתביעה, כאמור, הוא הכתב הפוליטי של "הארץ" חיים לוינסון, שסייע לכתבים באופן נקודתי – אך לטענת "הארץ" לא לקח חלק מהותי בעבודה על התחקיר. בעיתון גורסים שגרירת לוינסון להליך המשפטי נועדה להלך אימים, ומבקשים מבית-המשפט להורות על הסרתו מכתב התביעה.

התחקיר על גרטלר פורסם בתחילת חודש יולי ככתבת השער של מהדורת סוף השבוע של "דה-מרקר". "לאחר שארה"ב הטילה סנקציות על המיליארדר דן גרטלר נצפו כמה ממקורביו בבנק בקונגו, עם מזוודות. מסמכים מגלים שהם נשאו עשרות מיליונים בדולרים וביורו, חלקם נשלחו לישראל", תמצתה הפניית השער. בכתב ההגנה נטען כי ממצאי התחקיר "עונים לכל הגדרה של 'דגל אדום' של פעולות היכולות להיחשב כהלבנת הון".

לפי כתב ההגנה של "הארץ", לגרטלר היתה סיבה קונקרטית להפקיד עשרות מיליונים במזומן דווקא בסניף של בנק אפרילנד בעיר קינשאסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – העובדה שבנק זה מתאפיין ב"ניצול פרצות וכיפוף נהלים לצורך מילוי דרישות הלקוחות", לרבות הפקדה של סכומים חריגים במזומן. לכתב ההגנה צורף דו"ח של ארגון אמריקאי בשם The Sentry החוקר מעשי שחיתות באפריקה, שחשף כי במקרה אחר – שאינו קשור לגרטלר – הבנק הקונגולזי שימש לעקיפת הסנקציות הבינלאומית שהוטלו על קוריאה-הצפונית.

במהלך העבודה על התחקיר נפגש גרטלר כמה פעמים עם הכתבים מגידו ושיזף וניסה לגרום להם לסגת מהפרסום. לפי כתב ההגנה, כבר בפגישה הראשונה הובהר לעיתונאים בצורה שלא הותירה מקום לספק כי אם הכתבה תתפרסם – גרטלר יתבע אותם. העילה הרשמית של התביעה של גרטלר היא דרישת פיצויים על הנזק שלטענתו נגרם לו בגין הפרסום. בכתב ההגנה של "הארץ", לעומת זאת, נטען שבשיחות עם צמד הכתבים גרטלר אמר במפורש שהתביעה שבכוונתו להגיש נועדה "ליצור מצג שהוא 'נלחם', כלשון התובע, בפני משרד האוצר האמריקאי כחלק ממאמציו להסיר את הסנקציות מעל עסקיו".

"חיסיון סוחט-נסחט"

בגרסה המקורית של התביעה, סכום הפיצויים שדרש גרטלר עמד על 8 מיליון שקל. זמן קצר לאחר הגשתה, המיליארדר הגיש כתב תביעה מתוקן שבו דרש סכום נוסף של מיליון שקל. הסיבה לכך, לטענתו, היתה שמגידו הפר התחייבות כתובה והפיץ הקלטות של השיחות שקיימו לפני פרסום התחקיר. לטענת גרטלר, מגידו העביר את ההקלטות לידי "גוף תקשורת זר בשם Africa Confidential" – מגזין בינלאומי שמרכזו בבריטניה, שפרסם כתבה בנושא לאחר הגשת התביעה. לטענת גרטלר, זוהי הוכחה לכך שב"הארץ" יצאו לקמפיין שנועד לפגוע בו.

מתוך הכתבה על גרטלר שפורסמה באתר Africa Confidential (לחצו להגדלה)

בתגובה לכך, בכתב ההגנה של "הארץ" נטען שגרטלר לא הוכיח שמגידו הוא זה שהעביר את ההקלטה למגזין הבריטי – אבל גם לו היה מוכיח זאת, לא היתה לכך כל משמעות. לפי "הארץ", מגידו אמנם התחייב לא להעביר את ההקלטות לצדדים שלישיים, אך להתחייבות הזאת היה תנאי – החיסיון פוקע במקרה שבו יממש גרטלר את איומיו ויגיש תביעה.

התנאי הזה הוקלט, ותמליל של הדברים – מפי אחד מעורכי-דינו של גרטלר – נכלל בכתב ההגנה: "אין אישור לשחרר שום דבר לאף צד – לא הקלטה וגם לא מה שנאמר, זאת אומרת גם לא פרפרזה על ההקלטה. [...] אם יש הליך משפטי, תובעים אתכם [...] אז מן הסתם יהיו נזקים ותוגש תביעה, ולא בהכרח במדינת ישראל... אז ורק אז, אז ורק אז, אפשר יהיה להשתמש כל צד בהקלטה".

על רקע זה, ב"הארץ" מאשימים את גרטלר בסחיטה: "הדעת אינה סובלת את טענת התובע שלפיה הוא זכאי לחיסיון שעה שהוא משמיע איומים בוטים כלפי הנתבע, שלפיהם הנתבע 'יבוזה' בכל אשר ילך, כדי לסחוט אותו ולמנוע את פרסום הכתבה – חיסיון שהוא בבחינת 'חיסיון מאיים-מאוים' או 'חיסיון סוחט-נסחט'".

העיתונאים גור מגידו (מימין) וחיים לוינסון, בפריים מתוך סרטון שהופץ כחלק מקמפיין ההכפשה האנונימי (צילום מסך)

לפי "הארץ", גרטלר עצמו איים לפרסם ההקלטות של מגידו ולוינסון אם וכאשר יתפרסם התחקיר: "זה יזיק לי מאוד הדבר הזה. מאוד יזיק לי. מאוד-מאוד-מאוד יזיק לי", מצוטט גרטלר בכתב ההגנה. "פה אני חייב להילחם עד זוב דם. אני לא יכול, אני לא יכול. אני חייב גם להראות לאמריקאים שאני נלחם. אני אראה את הכל ואני אומר לך את זה מראש, אני אשים את התמלילים שלך ושל אדון לוינסון בחוץ. אני אשים הכל".

אחרי פרסום הכתבה, במסגרת קמפיין ההכפשה נגד מגידו ולוינסון, אכן התפרסמו הקלטות מתוך שיחות שלהם עם צחי אבו, מקורבו של גרטלר – אך גרטלר, בתגובה שמסר לאתר "העין השביעית", הכחיש כל קשר.

לפי כתב ההגנה, למגידו הובהר שאם יעז לפרסם את התחקיר על גרטלר "תבוא הקריירה המקצועית שלו אל סופה". ב"הארץ" מציינים שלאיום הזה התווספו רמיזות שלפיהן גרטלר יודע באילו מדינות ביקר מגידו ("מידע שנדמה כי אין דרך להשיג אלא על-ידי שכירת חוקרים פרטיים") ועל אילו חוזים חתמו מגידו ו"הארץ" עם ארגון זכויות האדם הצרפתי והעיתונאים הזרים שלקחו חלק בתחקיר על עסקיו של גרטלר.

"טענות קונספירטיביות"

חלק ניכר מכתב ההגנה של "הארץ" מוקדש להדיפת הטענה המרכזית שהעלה גרטלר לגבי התחקיר: לטענתו, המסמכים שעליהם התבססו מגידו ושיזף מזויפים בחלקם. הטענה הזו הועלתה במהלך השיח שקדם לפרסום התחקיר, אך לפי "הארץ" – גרטלר לא הצליח להוכיח שהמסמכים מזויפים, התנהג בצורה "הזויה" ו"מזגזגת", וסירב למסור לידיהם מסמכים שלטענתו הפריכו את ממצאיהם. על בסיס זה, ב"הארץ" הגיעו למסקנה שגרטלר הוא זה שנסמך על "מסמכים שהם על פניהם מזויפים" – ולא להפך.

עמוד השדרה של תחקיר "דה-מרקר" הוא מידע מפורט על הפקדות חריגות של כסף מזומן בבנק אפרילנד, בחשבונות הקשורים לגרטלר ולמקורביו. ב"דה-מרקר" לא הסתפקו במידע היבש על ההפקדות, ואימתו חלק מהעברות הכספים באמצעות פנייה לשורה של גורמים ישראליים שקיבלו בהמשך נתחים מהכסף שגרטלר העביר דרך הבנק הקונגולזי – עורכי-הדין דורי קלגסבלד, בעז בן-צור, איתן מעוז ויואב מני, יועץ התקשורת רונן צור ואחרים.

לטענת "הארץ", כדי לזייף את מסמכי הבנק, לזייפן ההיפותטי היתה צריכה להיות היכרות אינטימית עם עסקיו של גרטלר, כולל מידע שמעולם לא נחשף על קשריו עם שורה של גורמים וגופים בישראל ומחוצה לה. גרטלר, יש לציין, לא האשים אדם מסוים בזיוף ולא הסביר מדוע – לגרסתו – טרח מישהו לזייף מסמכים על התנהלותו הפיננסית בקונגו ואז מסר אותם לפעילים נגד שחיתות באפריקה, ודרכם לעיתונאים בישראל, בארצות-הברית ובצרפת.

התחקיר על דן גרטלר בשער מהדורת סוף השבוע של "דה-מרקר", 3.7.2020

"לאותו אדם שזייף לטענתו (המוכחשת) את המסמכים (באופן חלקי) היה מידע לגבי מי הם עורכי-דינו של התובע, מי נותני השירותים של התובע, מי מקורביו של התובע, לרבות איזו עמותה משלמת משכורת לאחיו של [שלמה] אבוחצירא מקורבו, ממי שכר התובע מטוס פרטי ומתי, איזה איש עסקים שפתח חשבון בקונגו יתגלה לימים כשותפה העסקי של אמו של התובע ועוד. אמרו מעתה – לא בסתם זיוף עסקינן. זיוף שהוא מרקחה מושלמת. פרי של מזימה חובקת עולם. פלא פלאים ממש; או שמא מדובר בטענות קונספירטיביות של התובע, על גבול הבלתי נתפס", נכתב על כך בכתב ההגנה.

לפי "הארץ", מגידו ושיזף הצליבו עשרות העברות כספים כדי לוודא את פשרן ונכונותן. "ניתוח ספציפי של הפעולות הבנקאיות שבאמיתותן הודה התובע מגלה תמונה מעניינת", מוסיפים ב"הארץ". "לגבי כל העברה אשר במסגרתה נקלטו כספים על-ידי בנק שאינו בנק אפרילנד בחר התובע להודות בביצוע ההעברות הכספיות. לעומת זאת, כל הפעולות הבנקאיות שאותן הכחיש התובע (כולל הפקדה של עשרות מיליוני יורו ודולר במזומן) הן כאלה שנעשו בתוך בנק אפרילנד, כשהשליטה על מאגרי המידע המוכיחים אותם נותרה בידי אפרילנד בבלעדיות".

גור מגידו (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)

בהמשך כתב ההגנה מסופר כיצד הוכיחו הכתבים שגרטלר שילם כסף לחברה הקשורה לאיתן סטיבה, איש עסקים שנקשר בין היתר לעסקאות נשק באפריקה. סטיבה התפרסם לאחרונה כ"אסטרונאוט הישראלי השני" בעקבות נכונותו לשלם 50 מיליון דולר מכספו כדי להישלח לחלל.

בתחקיר של "דה-מרקר" מוזכר שמו בהקשרה של חברה בשם WayLawn הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, מקלט מס שמאפשר להסתיר את זהות הבעלים של חברות שנרשמות בו. "חברת WayLawn [...] היא בעלת מטוס פרטי המצויה בבעלות שתי חברות אחרות הרשומות במקלטי מס, ללא יכולת לדעת מי בעליה", מוסבר בכתב ההגנה. "לאחר שהנתבעים הפכו כל אבן על מנת לוודא שהמידע שבידיהם הוא אמיתי ונכון, אישר לבסוף מר סטיבה בתגובתו הרשמית שהמטוס בבעלותו, וכי השכיר את המטוס לתובע באמצעות צד שלישי", נכתב בכתב ההגנה.

"כל אדם הבקיא בתחקירים יודע כי פענוח הבעלות בחברות הרשומות על שם נאמנים במקלטי מס הוא אולי האתגר הגדול ביותר שניתן להיתקל בו בעבודה על תחקיר כלכלי. זוהי רק דוגמה למשך ומידת השקידה של הנתבעים על התחקיר, על מנת לוודא שכל פרט שמופיע בפרסום המיוחס להם יהיה נכון, אמיתי, והוא נכתב בתום לב לאחר שהנתבעים האמינו באמיתותו".

גרטלר הבטיח להוכיח לעיתונאים שהם מתבססים על מסמכים כוזבים – אך בסופו של דבר לא הצליח לשנות את דעתם. על-פי כתב ההגנה, פגישתו הראשונה עם מגידו ושיזף התקיימה במשרדו של עו"ד בעז בן-צור. לפי "הארץ", גרטלר הגיע לפגישה כשבידו "קובץ ניירות" ו"מן הרגע הראשון טען שאם יחזו הנתבעים במסמכים אלו, יגלו מיד שהמסמכים שבידיהם מזויפים". ואולם, מרגע זה והלאה הוא "נקט כל תחבולה ותירוץ שניתן להעלות על הדעת על מנת שלא להעביר את אותם מסמכים 'מפריכים'", נטען בכתב ההגנה.

במקרה אחד הסתמך גרטלר על דו"ח גרפולוגי שלטענתו הוכיח את זיוף חתימתו של אזרח קונגולזי בשם אלאן מוקונדה, שמשמש מנהל בכמה מהחברות שמחזיק המיליארדר הישראלי בקונגו. בתחקיר "דה-מרקר" מתואר מוקונדה כאחד הגורמים שלקחו חלק בהפקדות המזומנים החריגות. גרטלר טען שהמקור שעליו התבסס התחקיר "עשה תשובה" – והעביר לו את המסמכים שהודלפו מתוך הבנק. על המסמכים האלה, טען גרטלר, מופיעה חתימתו של מוקונדה – אך הבדיקה הגרפולוגית שהזמין העלתה שמדובר בחתימה מזויפת.

מבחינת "הארץ", זהו האקדח המעשן שמוכיח שגרטלר הוא זה שמתבסס על מסמכים מזויפים – ולא העיתונאים. "על עיקרי טענה שקרית זו חזר התובע עשרות אם לא מאות פעמים בשתי הפגישות הנוספות שנערכו עמו עובר לפרסום התחקיר", גורסים שם לגבי חוות הדעת הגרפולוגית. "אלא שמסמך ה'הדלפה' שלטענת מר גרטלר הגיע לידיו אינו אלא זיוף".

ב"הארץ" מסבירים: "במסמכים המקוריים, אלה שהגיעו לידי הנתבעים ושעליהם נסמכו הנתבעים טרם הפרסום, אין ולו חתימת יד אחת, גם לא של מר מוקונדה. המסמכים שעליהם נסמכו הנתבעים בכתבה הם קבצים שאינם כוללים חתימות. עניין זה לבדו מלמד לא רק על חוסר תום לבו של מר גרטלר, אלא גם על הילוכו ועל נכונותו לעשות שימוש במסמכים מפוקפקים ומזויפים (שלא באופן חלקי) כדי לחמוק מפרסום הכתבה.

"למותר לציין כי הצגת מסמך מזויף שכזה, תוך סירוב עיקש למסור העתק ממנו לידי הנתבעים במשך שלוש פגישות רצופות, חיזקה אצל הנתבעים את התחושה כי המסמכים שבידיהם לא רק נכונים ומדויקים – אלא גם בעלי חשיבות רבה, בהתחשב בהתנהלותו של מר גרטלר ובקשריו עם אישי ציבור בישראל ובקונגו". איש הציבור הישראלי הבולט שנקשר בשמו של גרטלר הוא אביגדור ליברמן, שר הביטחון והחוץ לשעבר, שנטל חלק פעיל בקמפיין נגד התחקיר באמצעות הגשת תלונה למועצת העיתונות.

לפי כתב ההגנה, גרטלר "שפך הררי מלים" כדי לתרץ את סירובו למסור לידי "הארץ" את הדו"ח הגרפולוגי – מסכת התחמקויות שהגיעה לשיאה בפגישה שהתקיימה בחדרו של עורך "דה-מרקר" דאז, אבי בר-אלי. "באותה פגישה אפילו יועץ התקשורת של התובע היה המום מהתנהלותו של לקוחו ולא הבין את פשר סירובו להעביר לנתבעים מסמך המפריך לטענת התובע את הכתבה כולה. לאחר לחצי יועץ התקשורת הסכים התובע 'בנדיבותו' להעביר לידי הנתבעים גזיר נייר שקרע מפינת אחד העמודים בחוות דעת הגרפולוגית, ובו חתימה מקורית (לדבריו) של מר מוקונדה". לכתב ההגנה צורף תצלום של גזיר הנייר.

גזיר הנייר ועליו חתימתו של האזרח הקונגולזי (מתוך כתב ההגנה)

שאר הטענות לזיופים מצד גרטלר מתומצתות בכתב ההגנה של "הארץ" כ"אי-התאמה לכאורה" בין מועדי שהותם של מפקידי הכספים בקונגו ובין תאריכי ההפקדות. במקרה אחד, שעסק במקורב צחי אבו, נטען שבמועד שבו הופקדו כספים בחשבון של אבו בבנק אפרילנד – אבו שהה בישראל, ולא בקונגו. ב"הארץ" מסבירים שהעובדה הזאת הובהרה בשיחה שהתקיימה עם אבו לפני פרסום התחקיר – ושבתחקיר לא נכתב שהוא זה שביצע את ההפקדה, אלא שהכסף הופקד בחשבון שמתנהל על שמו. לפי "הארץ", אבו אישר את עצם הפקדת הכסף בחשבון.

ראיה אחרת שעליה הסתמך גרטלר מכונה בכתב ההגנה "מסמך דמוי פלט כניסות ויציאות של מר אלאן מוקונדה", שמעיד כביכול שמוקונדה לא שהה בקונגו בכמה מהתאריכים שבהם תועדו הפקדות על שמו במסמכי הבנק. ב"הארץ" מפקפקים באותנטיות של מסמך זה, ומכנים אותו "יצירה מעניינת": לפי כתב ההגנה, לא מדובר במסמך רשמי של ממשלת קונגו, אלא ברשימה שחיבר עורך-דין ונוטריון ישראלי בשם רם אפרתי על בסיס עיון בחותמות שהוטבעו בדרכונו של מוקונדה.

בכתב ההגנה נטען שהדרכון הוטס לישראל על-ידי גרטלר במטוסו הפרטי. לפי "הארץ", כשנשאל גרטלר מדוע לא סיפק מסמך רשמי המתעד באופן מלא את כניסותיו ויציאותיו של מוקונדה מקונגו –  גרטלר השיב שמוקונדה אמר לו שבקונגו כלל לא קיים מרשם ממשלתי כזה.

הטענה האחרונה של גרטלר נוגעת לשלמה אבוחצירא, שהוצג בתחקיר כמי שהפקיד מיליוני דולרים במזומן בבנק אפרילנד. במקרה של אבוחצירא, גרטלר הציג פלט כניסות ויציאות מישראל שהעיד כי בתאריך מסוים – 18 באוגוסט 2018 – האיש לא שהה בקונגו. "אלא שבתאריך זה לא תועדה כל הפקדה של מר אבוחצירא במסמכי התחקיר", מסבירים ב"הארץ". "מבירור שערכו הנתבעים התגלה כי נטען בתחילה (בטעות) על-ידי עיתונאים אחרים (מקבוצת בלומברג, ולא על-ידי הנתבעים) כי אבוחצירא הפקיד כספים בקונגו בתאריך זה. כשהתבררה הטעות נשמטה הקרקע תחת 'ראיה' זו".

ב"הארץ" מסכמים: "התובע, שהעיד על עצמו שהשקיע חודשים רבים ומשאבים רבים במאבק למניעת פרסום נהר המזומנים ששפכו מקורביו, לעתים ללא פיקוח ובקרה, לתוך חשבונות בבנק אפרילנד בקונגו, על רקע הסנקציות נגדו – הצליח במאמצים חובקי עולם להוכיח שפקיד בבנק טעה (וגם זה בספק) ברישום פרטי הפקדה אחת (ואחת בלבד) מני אלפי פעולות הרשומות במסמכים. על בסיס זה הוא מבקש לטעון שלא ניתן לפרסם את הכתבה, שכן המסמכים הם מזויפים. חלקית, כמובן".

48696-07-20

* * *

לעיון בכתב התביעה המתוקן של גרטלר

להורדת הקובץ (PDF, 21.18MB)