תביעת הדיבה שהגיש איש העסקים צחי אבו נגד קבוצת "הארץ", שסכום הפיצויים המבוקש בה עמד על סך חריג של 3 מיליון שקל, נמחקה בפשרה. פרטי הפשרה חסויים, אך לאתר "העין השביעית" נודע כי אבו יסתפק בסכום נמוך בהרבה מזה שתבע: 25 אלף שקל – סכום שכפי הנראה יכסה רק חלק מעלות הוצאותיו המשפטיות.

הפרסומים העיתונאיים שבגינם הוגשה התביעה יישארו ברשת במלואם – למעט קטע קצר ושולי שנמחק מכתבה של "דה-מרקר" עוד לפני הגשת התביעה, לאחר שאבו הצביע על אי-דיוקים שנפלו בו.

אבו, איל נדל"ן שמרכז פעילותו באשדוד, מחזיק גם בבעלות חלקית על חברת "ישראל נט", שמאגדת יחד קבוצה של אתרי חדשות מקומיים. שותפתו בחברה היא המנהלת המסחרית ואשתו של הבעלים של "אשדוד נט", שם מתפרסמות מדי פעם ידיעות בכיכובו של אבו.

את תביעת 3 מיליון השקלים הגיש אבו באוגוסט 2020. הוא האשים בה את עיתונאי "דה-מרקר" ואת עורכיהם במעורבות ב"קנוניה פוליטית" שבמרכזה סחיטה באיומים. במסגרת הסכם הפשרה, אבו ויתר על הזכות להגיש תביעה מחודשת על הפרסומים – תחקירים עיתונאיים של "דה-מרקר", ציוצי טוויטר ופרק בפודקאסט "האינטרסנטים".

הפרסום הראשון שבגינו הגיש אבו את התביעה הוא כתבת פרופיל של העיתונאי שוקי שדה, שהפנתה זרקור אל ההתנהלות העסקית של אבו לנוכח כוונתו (שהתממשה) לרכוש נתח מאימפריית הנדל"ן של הטייקון יצחק תשובה. בהמשך הופיע אבו כדמות משנה בתחקיר של גור מגידו והגר שיזף על ההתנהלות הפיננסית של אחד ממקורביו, מיליארדר הכרייה דן גרטלר.

דן גרטלר (צילום מסך)

בכתב ההגנה של "הארץ" נחשף כי אבו ניסה למנוע פרסום תחקיר נוסף על אודותיו, שבו הועלו חשדות למעורבותו בהלבנת כספים. הניסיון נכשל, והתחקיר על אבו פורסם חמישה ימים לאחר הגשת התביעה.

להליך המשפטי קדם קמפיין הכפשה חובק עולם שכוון בין היתר נגד גור מגידו וכתב "הארץ" חיים לוינסון, שסייע לו ולשיזף בשלב מוקדם של עבודתם. הגורמים מאחורי הקמפיין לא נחשפו, אך למושאי ההכפשה היה מכנה משותף: כולם נטלו חלק באיסוף המידע על גרטלר ועל הפקדות חשודות של סכומי כסף עצומים שביצע בסניף בנק בקינשאסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כמו צחי אבו, גם גרטלר תבע את "הארץ" – בדרישה לקבל פיצויי עתק בסך 9 מיליון שקל. במרץ השנה הודיעו הצדדים לבית-המשפט על כניסתם להליך גישור, אך טרם נודע אם וכיצד הוא הסתיים.

גם צחי אבו הופיע בקמפיין ההכפשה. מפעילי הקמפיין החזיקו בהקלטות שלו משוחח עם מגידו ולוינסון, ופרסמו גרסה ערוכה שלהן באופן שנועד ליצור רושם שהעיתונאים סוחטים אותו. בדומה לטענות שהעלה אבו בתביעה שהגיש, גם בקמפיין ההכפשה נטען שמגידו ולוינסון ביקשו ממנו למסור מידע מרשיע על אדם אחר – הפוליטיקאי אביגדור ליברמן, ממקורביו של גרטלר – גם אם מדובר במידע שקרי. בפועל, מההקלטות המלאות עולה שמגידו הבהיר לאבו שהוא מעוניין במידע מהימן בלבד: "גם אם זה הכי סנסציה בעולם, אני לא מחפש את זה אם זה לא נכון", הוא מבהיר באחת ההקלטות.

כתב התביעה של אבו הוגש נגד הכתבים שדה, מגידו, שיזף ולוינסון, ולצדם מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, עורך "הארץ" אלוף בן, עורכת מהדורת סוף השבוע של "דה-מרקר" ענת ג'ורג'י ואבי בר-אלי, שכיהן כעורך "דה-מרקר" בעת פרסום התחקירים. את הפרסומים על אודותיו הגדיר אבו כ"מסע הכפשות ונקמה כנגד איש עסקים גדול" שמתבצע על-ידי "כלי תקשורת חזק, אולי החזק ביותר בישראל בתחום הסיקור הכלכלי והמשפטי".

כתב התביעה, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עורכי-הדין אלעד איזנברג ושני סדוף-פרל, מייחס לנתבעים שורה של עבירות פליליות – "גניבה", "זיוף מסמכים", "בידוי ראיות", "שידולי מרמה", "עושק", "סחיטה באיומים" ועוד – אף שמדובר בהליך אזרחי, ולא נלוותה לו תלונה במשטרה.

לטענת התובע, הפרסומים העיתונאיים לא רק גרמו נזק כלכלי לו ולעסקיו, אלא גם הטביעו בו "אות קין שלא יימחה בקלות" וגרמו לו "עוגמת נפש רבה, מבוכה רבה, השפלה בעיני רבים, כמו גם פגיעה בשמו הטוב והיושרה אותה רכש בעמל רב".

כותרות כתבת התחקיר של "דה-מרקר" על צחי אבו מאוגוסט 2020 (צילום מסך)

ב"הארץ", מנגד, טענו שמדובר בתביעת השתקה. בכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עורכות-הדין טלי ליבליך ותהילה קיסרמן, הואשם צחי אבו בניצול לרעה של הליכי משפט וב"אלימות משפטית" שתכליתה "להלך אימים על גורמים בתקשורת על מנת להשתיקם מלבצע את עבודתם".

בסופו של דבר, התביעה לא התבררה בין כותלי בית-המשפט. בחודשים האחרונים נכנסו הצדדים להליך גישור שנוהל בידי עו"ד עמוס גבריאלי, ומוקדם יותר החודש הודיעו לשופט שדן בתיק, רם וינוגרד, כי הגיעו להסדר פשרה. הצדדים הודיעו כי ההסדר "מסלק ומסיים את כלל המחלוקות ביניהם" וביקשו מבית-המשפט למחוק את התביעה בלי שניתן יהיה להגישה בשנית.

השופט וינוגרד, שבמהלך ההליך מתח ביקורת על גובה הפיצויים שתבע אבו, קיבל את הבקשה. "מאחר שהצדדים הגיעו להסדר גישור, אני נעתר לבקשתם ומורה על מחיקת התביעה ללא אפשרות להשיבה בשנית", כתב בהחלטתו.

הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים אינו מסמך פומבי. עם זאת, קוראי "דה-מרקר" קיבלו רמז לגבי תוכנו בהודעה קצרה ולקונית שפורסמה בעיתון בסוף השבוע האחרון: "הבהרה: בכתבה 'בונה על תשובה' (1.5.2020) נכללו אי-דיוקים בעניין התנהלותו העסקית של מר צחי אבו, אשר תוקנו על-ידי המערכת".

הודעת ההבהרה מתייחסת לקטע קצר בכתבת הפרופיל של שוקי שדה. לפי כתב ההגנה של קבוצת "הארץ", הפרטים נמחקו בהתאם לדרישה שהעלה אבו במסגרת משא-ומתן שקיים עם העיתונאים עוד לפני הגשת התביעה. מבדיקת "העין השביעית" עולה שהקטע שנמחק אינו מהותי: הוא אינו קשור לסיפור-העל שאבו שרטט בתביעתו, על קנוניה שבמרכזה ניסיון לסחוט אותו כדי לגרום לו למסור מידע על השר ליברמן, אלא לביקורת על הקשרים של התובע ואביו עם גורמים בעיריית אשדוד.

קוראים שיעיינו בגרסה המקורית של כתבת הפרופיל, שצורפה לכתב התביעה, יוכלו לאתר בה קטע באורך כ-120 מלה שכבר אינו מופיע בגרסה המקוונת של הכתבה: אמירה של גורם אנונימי שלפיה עיריית אשדוד העניקה "יחס חם" לעסקיו של אבו, ולצד זה ציטוט של דברי ביקורת בנושא זה שהשמיעה חברת מועצת העירייה הלן גלבר באחד מדיוני המועצה.

הקטע השני שנמחק עוסק בקבלן ואיש העסקים יחיאל אבו, אביו של התובע, שהואשם במתן שוחד לעמרם כנפו, ממלא מקום ראש עיריית אשדוד. בנובמבר 2020 הורשע יחיאל אבו במסגרת עסקת טיעון בעבירה פחות חמורה – סיוע למרמה והפרת אמונים. העונש שנגזר עליו היה שישה חודשי מאסר על תנאי ותשלום של 3.6 מיליון שקל לקופת המדינה.

בכתבת הפרופיל של שדה, שפורסמה כחצי שנה לפני החתימה על עסקת הטיעון, מופיע קטע העוסק בפרשת השחיתות. הקטע לא נמחק מהכתבה, אך הוסרה ממנו קביעה שלפיה הפרשה התרחשה סביב פרויקט נדל"ן בשם "מע"ר דרום".

שאר הפרסומים שנידונו בתביעה, כאמור, נותרו כפי שהם.

41511-08-20