מדד הבחירות הוא פרויקט חדש של "העין השביעית" שמדרג את איכות הסיקור הפוליטי בשבעה כלי תקשורת מרכזיים: חדשות 12, חדשות 13, כאן 11, "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "הארץ" ו"מעריב". עם פרסום הממצאים הראשוניים הופצצנו בשאלות של עיתונאים, גולשים ושאר מתעניינים שניסו להבין כיצד דורגו כלי התקשורת – ומה בדיוק בוחן המדד. אספנו את השאלות האלה, הוספנו כמה משל עצמנו, והרי הן לפניכם בצירוף תשובות והסברים.

מה זה "מירוץ סוסים"?

"מירוץ סוסים" הוא כינוי ביקורתי לסוג של סיקור פוליטי שמתרכז בסיכויים המשתנים של הפוליטיקאים והמפלגות – לצד עיסוק ער בתמרונים פוליטיים, תככים, בריתות, רכילות, ספקולציות, מאבקים אישיים וכיוצא באלה. מוכר גם כ"סיקור אסטרטגי". בחקר התקשורת סיקור כזה נחשב סממן לעיתונות גרועה, שמזיקה לשיח הציבורי ואינה מממשת את התפקיד החברתי החשוב שיש לעיתונות, שמתחדד בתקופת בחירות.

בישראל, סיקור בסגנון "מירוץ סוסים" הוא הסוג הנפוץ של סיקור פוליטי. זה לא דבר חדש. ובכל זאת, כל כלי תקשורת פועל לפי אמות מידה ואג'נדה משל עצמו – ויש כאלה שההתמכרות שלהם למירוצי הסוסים הפוליטיים חמורה משל עמיתיהם. לקראת בחירות 2019 החלטנו לבדוק האם אפשר להתייחס לכל התקשורת כמקשה אחת, כפי שנעשה לעתים קרובות, או שמא ניתן למצוא צדיק או שניים. ספוילר: בהיבט של מירוץ הסוסים, כל כלי התקשורת שבדקנו הם בגדר מכורים.

ובכל זאת, באף כלי תקשורת לא מסקרים את מערכת הבחירות אך ורק מבעד לחלונות האורווה. לכן החלטנו לדרג את כלי התקשורת גם לפי שתי זוויות סיקור נוספות: המידה שבה הם מבליטים נושאי מהות, והמידה שבה הם מהדהדים ומסקרים את תעמולת הבחירות של המפלגות השונות. אגב, אנחנו לא חושבים שכלי תקשורת צריכים להתעלם לגמרי מתעמולת בחירות או מתככים בזירה הפוליטית. לעתים קרובות יש אפילו חשיבות לחשיפה ומעקב אחר התרחשויות בתחומים הללו. הבעיה היא עיסוק יתר שגורם להזנחה של נושאי מהות.

מה הכוונה "נושאי מהות"? זה לא קצת מתנשא?

לא. סיקור פוליטי שעוסק במהות הוא עניין בסיסי למדי: למשל, כתבה שסוקרת את ההישגים והכשלונות של שר שמסיים קדנציה; תחקיר שחושף חשד לשחיתות במפלגה; מאמר שמסביר מדוע תוכנית כלכלית שמציע פוליטיקאי אחד עדיפה על זו שמציע פוליטיקאי אחר; פרויקט מיוחד שמנגיש לקוראים ולצופים את מצעי המפלגות; ניתוח של החלטה לפסול מועמד בשל מעשים או הצהרות – וכן הלאה.

בתיאוריה, זאת אמורה להיות הקטגוריה המרכזית בסיקור הפוליטי. בפועל, זה ממש לא כך – אחד הממצאים הבולטים של מדד הבחירות הוא שעורכי העיתונים והמהדורות הטלוויזיוניות שוב ושוב דוחקים הצדה את נושאי המהות, ומעניקים את הבכורה ל"מירוץ הסוסים". הגרועים שביניהם אפילו מעדיפים להבליט עיסוק בתעמולה על פני סיקור נושאי מהות.

ומה עם טור שמבקש לפסול מפלגה בגלל עמדותיה? זה גם עיסוק במהות.

מדויק. גם זה עיסוק במהות, ולכן הבלטה של טור כזה תעניק לכלי התקשורת נקודות מהות. לצורך העניין, זה לא משנה אם מחבר או מחברת הטור הביעו תמיכה בפסילה של בל"ד או של עוצמה-לישראל – וזה לא משנה אם הוא צודק או טועה (לדעתנו). באופן תיאורטי, כלי תקשורת יכול להטיף בגלוי לתפיסת עולם פסולה ועדיין לזכות בניקוד גבוה בקטגוריית המהות. הקטגוריה עצמה אובייקטיבית. לכן, הדירוג הגבוה של "הארץ" והדירוג הנמוך של "ישראל היום" אינם קשורים לאג'נדה של כל אחד מהעיתונים, אלא לסוג התוכן שעורכיהם בוחרים להבליט בשער.

איך הצבעתם על הדירוג?

לא הצבענו. מדד הבחירות איננו תוצאה של סקר או שאלון גולשים, אלא מבוסס על איסוף וניתוח של כותרות העיתונים והמהדורות המרכזיות בטלוויזיה. כל כותרת שעוסקת בנושא פוליטי נספרת, ולאחר מכן מקוטלגת לפי אחת משלוש הקטגוריות: "מירוץ סוסים", "קמפיין" ו"מהות". עבור כל כותרת כזאת, כלי התקשורת מקבל נקודה אחת ש"נצבעת" בצבע של אחת משלוש הקטגוריות.

כל כותרת שנספרת ו"נצבעת" לפי אחת מהקטגוריות יכולה להעניק לכלי התקשורת ניקוד נוסף לפי שני פרמטרים שמעידים על הבלטה: האם הכותרת היא כותרת ראשית (בעיתון) או האייטם הפותח במהדורה? במקרה כזה יוענקו לכלי התקשורת עוד שלוש נקודות. האם הכותרת כוללת ציטוט של אישיות פוליטית? ציטוט כזה יעניק עוד שתי נקודות.

וכך זה עובד: מדי יום, כל כלי תקשורת צובר נקודות בהתאם לכמות הכותרות הפוליטיות ומידת ההבלטה שלהן. הנקודות מחולקות לשלוש הקטגוריות, ואז נספרות ונצברות. התוצאה היא שלוש טבלאות שכל אחת מהן מציגה היבט אחר בתפקוד של כלי התקשורת. טבלה רביעית מציגה את הדירוג המשוקלל – הציון הכללי שקיבל כל אחד משבעת כלי התקשורת.

איך קבעתם מי הכי איכותי ומי הכי גרוע?

לפי הטבלה המשוקללת. שתיים מתוך שלוש הקטגוריות ("מירוץ סוסים", "קמפיין") הן קטגוריות שליליות. הקטגוריה השלישית, "מהות", היא קטגוריה חיובית. משום שמנגנון הניקוד בכל קטגוריה זהה, יכולנו לייצר ניקוד כללי שיסכם את הביצועים של כל כלי תקשורת: כל נקודה שנצברת בקטגוריית המהות היא נקודת זכות, ואילו כל נקודה שנצברת בקטגוריות "מירוץ סוסים" ו"קמפיין" היא נקודה שלילית.

(לחצו להגדלה)

(לחצו להגדלה)

כך התבצע החישוב: נאמר שמהדורת חדשות מסוימת צברה 10 נקודות זכות בשל עיסוק בנושאי מהות. לצד זה, היא צברה 20 נקודות שליליות בשל עיסוק ב"מירוץ סוסים", ו-10 נקודות שליליות נוספות בשל סיקור והדהוד תעמולת בחירות, כלומר עיסוק ב"קמפיין". במקרה כזה, הניקוד המשוקלל של המהדורה יהיה מינוס 20 (מעשר נקודות הזכות נחסר שלושים נקודות שליליות).

כרגע, כל כלי התקשורת מקבלים ניקוד שלילי – נתון שהוא מבחינתנו אינדיקציה לכך שגם אלו שמספקים את הסיקור הפוליטי האיכותי ביותר מעדיפים להבליט את הטפל, ולהצניע את העיקר.

איך תקטלגו טור ביקורת קטלני על תשדיר תעמולה של מפלגה?

התשובה פשוטה: גם אם מחבר הטור יוצא נגד התשדיר, אנחנו נקטלג את ההפניה ככזו שעוסקת ב"קמפיין", מעשה שיעניק לכלי התקשורת ניקוד שלילי. הסיבה לכך היא שאנשי פרסום לעתים קרובות בונים את הקמפיינים שלהם כך שירגיזו יריבים פוליטיים ויעוררו ביקורת ודיון ציבורי. כך, מותחי הביקורת מעניקים להם פרסום חינם אין כסף, ומעלים אל סדר היום את הנושאים שהתועמלנים רצו להבליט (הרחבה נוספת כאן).

מה לגבי "הגורם האנושי"? תעמולה, תככים ומהות יכולים להתערבב. איך קובעים מה הדגש הדומיננטי בכותרת?

אכן, לעתים ההכרעה מורכבת. הגילויים על הקשרים הכלכליים בין בנימין נתניהו ונתן מיליקובסקי, למשל, הם נושאי מהות מובהקים. הם מגלים לציבור מידע חדש על ניגוד העניינים האפשרי שבו היה שרוי ראש הממשלה, חושפים רווחי עתק שעשה בזמן שכיהן בתפקידים פוליטיים רמים, קושרים אותו מחדש לפרשת כלי השיט – ומעניקים לבוחרים מידע מהותי שיכול לסייע בהכרעה האם להצביע לו.

מהות או אורווה? תמצית מטור של נחום ברנע שהתפרסמה בשער "ידיעות אחרונות", 19.3.2019

מהות או אורווה? תמצית מטור של נחום ברנע שהתפרסמה בשער "ידיעות אחרונות", 19.3.2019

עם זאת, אפשר לעסוק בנושא מהותי גם מזווית סוסית, כפי שעשו עורכי "ידיעות אחרונות" ב-19 במרץ. באותו בוקר התפרסמה בשער העיתון תמצית של טור מאת נחום ברנע: כותרת הגג הכתירה את הטור כרשימה שעוסקת ב"פרשת הצוללות", אך מי שיעיינו בתקציר שנדפס בשער ייווכחו שברנע מתרכז בו ברווח הפוליטי של יריבי נתניהו, וביכולת שלהם להביך את ראש הממשלה ולקבל נקודות זכות אצל האלקטורט. הטפל הפך לעיקר. לפיכך, ההפניה סווגה כ"מירוץ סוסים".

ויש מקרים מורכבים הרבה יותר. קחו למשל כותרת שנדפסה ב-12 במרץ בשער "מעריב": "נתניהו מנסה לעצור את הסחף לפייגלין: 'שוקל לגליזציה'". כיצד הייתם מקטלגים את הכותרת הזאת? מצד אחד, היא מתארת מאבק ספקולטיבי על קולות בין שתי מפלגות ("מירוץ סוסים"). מצד שני, היא מתארת הצהרה של פוליטיקאי לגבי מדיניות שהוא שוקל לקדם ("מהות"). מצד שלישי, מי שיקראו את הידיעה עצמה יגלו שמדובר בציטוט מתוך שידורי "הליכוד TV", פלטפורמת התעמולה של נתניהו ("קמפיין").

במקרה הזה הוחלט לקטלג את הכותרת כ"מירוץ סוסים", משום שחשבנו שזהו ההיבט המרכזי בהפניית השער. מישהו אחר עשוי היה להחליט אחרת. את רוב הכותרות, יש לציין, קל יותר לקטלג.

למה מדד הבחירות לא כולל אתרי חדשות? ynet פחות משפיע מ"מעריב"?

שאלה מצוינת. בהחלט יש מקום לסקור גם את אתרי החדשות המובילים – ynet, "וואלה" ו-mako – וגם את אתרי החדשות של העיתונים והערוצים שכן נכללים במדד הבחירות. אנו מקווים שבמערכת הבחירות הבאה יהיו ברשותנו זמן ומשאבים שיאפשרו להרחיב את המדד גם לזירה המקוונת.

סקירת אתרי חדשות גם מציבה אתגר טכני: עיתון ומהדורת חדשות טלוויזיונית הם מוצרים עיתונאיים "סגורים", עם התחלה, אמצע וסוף, והם מוצגים לציבור אחת ליום. אתרי האינטרנט מתעדכנים באופן שוטף 24 שעות ביממה, וכוללים הרבה יותר כותרות – מצב שדורש נוסחת מדידה ייעודית.

אגב, לצד אתרי החדשות היה מעניין לבדוק גם את תפקודם של העיתונים הכלכליים (ואתרי האינטרנט שלהם כמובן), שממלאים תפקיד חשוב בסיקור ענייני של הזירה הפוליטית – בזמן בחירות ובכלל. האם יש בסיס להשערה שכלכלונים, מעצם טבעם, מצטיינים במיוחד בתחום ה"מהות"? התשובה, אולי, ב-2023.

למה אתם בכלל סוקרים את "ישראל היום"? זה לא עיתון.

עמדה לגיטימית, אך שגויה. "ישראל היום" אמנם משמש מאז היווסדו כמכשיר תעמולה שנועד להיטיב עם דמות פוליטית אחת ולהזיק ליריביה, אבל הצורה שלובש המכשיר הזה היא צורה של עיתון. לפי סקר חשיפה, זהו גם העיתון הנקרא ביותר בישראל. לפי מדד הבחירות, "ישראל היום" הוא העיתון שמספק את הסיקור הפוליטי הגרוע ביותר מבין כלי התקשורת שנמדדו – ובפער גדול מאוד מהעיתונים המתחרים, וגם משלושת ערוצי הטלוויזיה.

טבלת "מדד הקמפיין", שמדרגת את מידת ההבלטה שכלי התקשורת מעניקים לתעמולה פוליטית, ממחישה באופן מספרי את אופיו של "ישראל היום" כמכשיר תעמולה. גם כשסופרים כותרות, "ישראל היום" הוא שיאן התעמולה – והתעמולה הזאת בדרך כלל משרתת את בנימין נתניהו. הממצא הזה לבדו מצדיק את הכללת החינמון במדד הבחירות.

מה עושים כשסיקור "מהותי" הופך ל"מירוץ סוסים" או "קמפיין"?

פשוט מאוד, משנים את הסיווג. זו תופעה שחוזרת על עצמה אחת לכמה ימים. עניין שמתחיל כמהותי נשאב אל הצוותים האסטרטגיים של כל מפלגה, עובר עיבוד מהיר ויוצא מהצד השני כמסר תועמלני. קחו לדוגמה את סיפור הפריצה לטלפון הנייד של בני גנץ.

הידיעה הראשונה, חשיפה של עמית סגל בחדשות 12, קוטלגה כסיקור מהותי. אבל מהר מאוד כלי התקשורת עברו לסקר את הפריצה והשלכותיה מזווית פוליטית שטחית, שבינה לבין מהות אין כל קשר: האם גנץ סיפר על כך מראש לשותפיו לרשימה? אילו השלכות יהיו לכך על כחול-לבן? האם מדובר בספין של יריב פוליטי? במקביל זלג הנושא גם לשידורי התעמולה של יריביו. במקרים האלה סווגו האייטמים בהתאם – כדיווחי "מירוץ סוסים" ו"קמפיין".

הפריצה לטלפון של גנץ, 14.3, חדשות 12 - "מהות"

הפריצה לטלפון של גנץ, 15.3, כאן 11 - "מירוץ סוסים"

הפריצה לטלפון של גנץ בטלוויזיה. בצילום העליון: הדיווח של חדשות 12, שסווג כדיווח על נושא מהותי. בצילום התחתון: הדיווח של כאן 11, שסווג כדיווח מקטגוריית "מירוץ סוסים"

סיווגתם את הראיון עם בני גנץ כ"מהות"? אתם רציניים?

הראיון הפוליטי הראשון של בני גנץ במערכת הבחירות התפרסם ב"ידיעות אחרונות". הוא משך תשומת לב רבה לא (רק) בגלל התוכן שנכלל בו, אלא בגלל זהותם של המראיינים: חנוך דאום ושלמה ארצי. הפקדת המשימה בידיהם של שני בעלי הטורים עוררה ביקורת רבה, אך לא כולה היתה מוצדקת.

מי שיקרא את הראיון המלא ייווכח שהוא אמנם גולש מעת לעת לחנופה ודיבורי סרק (בעיקר בזכות ארצי) – אך לצד זה נכללו בו שאלות חד-משמעיות על המדיניות שגנץ עשוי לקדם אם וכאשר ימונה לראש הממשלה. התשובות היו מעט פחות חד-משמעיות, אך עדיין היה בהן ערך עיתונאי מובהק.

הראיון עם בני גנץ בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", 8.2.2019

הראיון עם בני גנץ בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", 8.2.2019

זאת הזדמנות טובה להדגיש כי מדד הבחירות אינו מבוסס על ניתוח של התוכן העיתונאי. המדד מנתח ומדרג את מידת ההבלטה שקיבלו האייטמים הפוליטיים – בשער העיתון או בכותרות המהדורה. במקרה של הראיון עם גנץ, עורכי "ידיעות אחרונות" בחרו להבליט אמירות מהותיות של המרואיין, ולא שאלות נוקבות כמו "תדע לך, 50 אחוז מהקולות זה כי אתה חתיך. נכון או לא?" (שאלה אמיתית שיצאה מפיו של שלמה ארצי ונדפסה בעיתון). בחירת העריכה הזאת זיכתה את העיתון בניקוד חיובי.

ומה החלטתם כשגנץ התראיין לטלוויזיה?

ב-19 במרץ, כל המהדורות המרכזיות נפתחו בכותרת מתוך ראיונות שהעניק בני גנץ לשלושת הערוצים. בכל הראיונות התייחס גנץ גם לנושאים מהותיים דוגמת כלכלה וביטחון, אך הציטוטים שנשלפו לפתח המהדורה התייחסו כולם לזוויות שונות של "מירוץ סוסים": "מסרב לחזור על התחייבותו לרוטציה עם לפיד", "לא אשב עם נתניהו", "אשתי תומכת בי מפה עד להודעה חדשה". משום כך הסבו הכותרות הללו נקודות שליליות לכל הערוצים.

ראיון עם בני גנץ, כאן 11, 19.3 - "מירוץ סוסים"

ראיון עם בני גנץ, קשת 12, 19.3 - "מירוץ סוסים"

ראיון עם בני גנץ, רשת 13, 19.3 - "מירוץ סוסים"

פריימים מתוך הראיונות שהעניק בני גנץ לכאן 11, חדשות 12 וחדשות 13 ב-19 במרץ. בכל המקרים, הכותרות בעניין קוטלגו כדיווחי "מירוץ סוסים"

איך זה ש"ידיעות אחרונות" מקבל דירוג גבוה? מה עם "תיק 2000"?

"ידיעות אחרונות" אכן מדורג במקום גבוה בטבלה המשוקללת, אבל הניקוד שלו חיובי רק באופן יחסי. כמו שאר כלי התקשורת, גם בעיתון של משפחת מוזס מעניקים הבלטה יתרה לסיקור מסוגת "מירוץ הסוסים". אבל ממדד הבחירות עולה שב"ידיעות אחרונות" מרבים להבליט נושאי מהות (שוב, באופן יחסי) – בחירה עריכתית שתורמת לניקוד הכללי של העיתון.

"תיק 2000" ועדויות רבות של עיתונאים יוצאי "ידיעות אחרונות" הפנו זרקור למניעים הסמויים שמשפיעים על הסיקור הפוליטי בקבוצת מוזס – מניעים שמתגלים לא פעם כבלתי מקצועיים ולעתים אף מושחתים. מדד הבחירות לא עוסק בממד הזה, שראוי כמובן למחקר משל עצמו.