"ברור שהתקשורת מתעניינת בעיקר בדברים הצהובים, במי אמר למי, ככה זה בכל העולם, לא?", פותח אפי טריגר את הראיון בתוכנית "בוקר טוב ישראל" בגלי-צה"ל. "נכון", עונה כתב "העין השביעית" אורן פרסיקו, "אבל יש לזה מחיר שיכול להגיע בסופו של דבר גם לתקשורת, וחשוב שהיא תהיה מודעת לזה. קודם כל, המחיר הוא של האזרחים. אנחנו יודעים הרבה יותר על לחיצת היד שהיתה או לא היתה בין נתניהו לגדעון סער, או על היחסים בין איתן כבל לאבי גבאי, מאשר על העמדות של כל מפלגה. וכשאנחנו באים לבחור, עדיף שנדע יותר על העמדות מאשר על היחסים האישיים בין בכירים בכל מפלגה".

אבל איך אתה מטפל בזה כשלליכוד למשל אין מצע, גם בבחירות הקודמות וגם בבחירות האלה?

"נכון, אני לא אומר שזה פשוט, זה מאתגר. האתגר הוא להפוך את העמדות הלכאורה משעממות למעניינות. את המאבק צריך להעביר איכשהו מהפן הפרסונלי לפן המפלגתי. יש מאבקים. יש עמדות שונות ביחס לכלכלה, לביטחון. צריך להפוך אותן למרכז העניין, ואם לא עושים את זה, מה שקורה הוא שהציבור הולך ומאבד אמון בפוליטיקאים, או רואה את כולם כציניים שמתעסקים בתככים וביריבויות אישיות במקום בעשייה אמיתית, ובעקבות זה עלול לאבד אמון גם בתקשורת שמציגה כך את תמונת העולם".

"אפקט פייגלין", כותרת ראשית של "ידיעות אחרונות", 13.3.2019

אם ניקח מקרה מבחן של הימים האחרונים, אנחנו כמובן מסתכלים על הזינוק של מפלגת זהות בסקרים, "אפקט פייגלין", והחל גל נגדי, שמגיע גם מהמפלגות האחרות וגם מכלי תקשורת שונים, שאומר שמתמקדים רק בזה שפייגלין רוצה לגליזציה של קנאביס ומתעלמים מהדעות הימניות קיצוניות שלו. אתמול דיבר כאן עמיחי אתאלי מ"ידיעות אחרונות", שאמר שהמצע של פייגלין כל-כך מסובך שאי-אפשר להסביר אותו. אתה אומר שצריך להסביר את המצע הליברטריאני של פייגלין על כל הרבדים שלו?

"בוודאי. העבודה של התקשורת היא לקחת דברים מסובכים, להוציא את הלוז שלהם, לפשט כמה שאפשר ולהציג בצורה בהירה. זה מה שהתקשורת עושה כל יום, בין אם זה דו"ח של מבקר המדינה על התחבורה הקורסת ובין אם זה מצע של מפלגה. אבל מה שאנחנו ראינו בבדיקה שלנו, זה שלא רק היריבויות האישיות הולכות ותופסות נפח גדול יותר על חשבון המצעים, אלא גם הקמפיינים עצמם. התקשורת הופכת לבמה, מגפון, של הקמפיין, ומתעסקת במסרים המומצאים של הפרסומאים. במקום במציאות עצמה מתעסקים במציאות הווירטואלית שהתועמלנים של כל מפלגה מייצרים. ואנחנו חושבים שזו עוד הידרדרות באיכות הסיקור הפוליטי".

"כאן 11 הוא ערוץ ציבורי שלא מחויב לשיקולי רייטינג, אבל בבדיקה שלנו הוא נמצא באמצע, בין חדשות 13 לחדשות 12, וזה קצת מאכזב שהוא לא הצליח להציג סדר יום אלטרנטיבי בסיקור הפוליטי

בוא נדבר על העיתונות המודפסת. מי לפי הבדיקה שלכם במקום הטוב ביותר מבחינת סיקור ענייני?

"אנחנו בדקנו שבעה כלי תקשורת, ארבעה עיתונים ושלוש מהדורות חדשות. העיתונים הם "הארץ", "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", והם הגיעו לתוצאות הרבה יותר טובות מערוצי הטלוויזיה, למעט חריג אחד, "ישראל היום", שהגיע בהפרש ניכר לתחתית הטבלה, גם בגלל שהוא נוהג להדהד כל הזמן את הקמפיין של הליכוד ונתניהו, וגם בגלל שבתקופה שבדקנו עד כה היו הרבה מאוד שערים שהוקדשו לניסיון לאחד את רשימות הימין. בקיצור, בגלל שהוא כלי פוליטי יותר מאשר עיתון, הוא מתעסק פחות במהות ויותר בפוליטיקה".

מה לגבי ערוצי הטלוויזיה? יש שלוש מהדורות חדשות בולטות. כאן 11, חדשות 12 וחדשות 13.

"נכון, והיינו מצפים למצוא איזשהו הבדל, כי כאן 11 הוא ערוץ ציבורי שלא מחויב לשיקולי רייטינג, אבל בבדיקה שלנו הוא נמצא איפשהו באמצע, בין חדשות 13, שהגיעו לציון היותר טוב, לבין חדשות 12, שהגיעו לציון הגרוע יותר, וזה קצת מאכזב שהוא לא הצליח להציג אלטרנטיבה מבחינת סדר יום בסיקור הפוליטי. אבל כל כלי התקשורת, מ"הארץ" שהגיע לציון הטוב ביותר ועד "ישראל היום" שהגיע לציון הגרוע ביותר, כולם קיבלו ציונים גרועים. כולם מתמקדים פחות במהות ויותר ביריבויות האישיות ובקמפיין עצמו".