שיטת מצליח מול בית-המשפט? עורך-דין שתבע עיתונאי דרש מבית-המשפט מתן פסק דין מיידי משום שהנתבע לא הגיש כתב הגנה בתוך 30 יום – אלא שהתקופה הקבועה בחוק להגשת כתב הגנה מיום מסירת התביעה עומדת על 60 יום. "על-פי הדין, לנתבע עומדים 60 יום להמצאת כתב הגנה ממועד קבלת התביעה", כתב הרשם הבכיר צחי אלמוג מבית-משפט השלום בהרצליה, ודחה את דרישתו של עורך-הדין, אריאל שמר.

שמר הגיש תביעה בסך 220 אלף שקל נגד יפתח בריל, עורך ב"כלכליסט" (העיתון הכלכלי של "ידיעות אחרונות") וחבר ועד העיתונאים. מעט לאחר מכן פוטר בריל, אחרי שהטיח ביקורת במו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, בקבוצת ווטסאפ קטנה. באותה הזדמנות בריל מתח ביקורת גם על עו"ד שמר, שייצג את הנהלת "ידיעות אחרונות" במאבקה נגד התארגנות העובדים. למרות ששמו של עו"ד שמר לא הוזכר בדבריו של בריל, הגיש שמר תביעה. לתביעה צורף גם אזכור ביקורתי של עו"ד שמר בציוץ שפורסם בחשבון הטוויטר של בריל.

בשבוע שעבר פנה עו"ד שמר לבית-המשפט בדרישה למתן פסק דין מיידי בהעדר כתב הגנה, וכעת כאמור נדחתה בקשתו. הבקשה המוזרה של שמר – בניגוד ללשון החוק, המעניק לנתבע 60 יום להגשת כתב הגנה – מצטרפת לדפוס שבו מתנהלת התביעה: אחרי שהגיש שמר את דרישתו חשף בריל בתגובה לבית-המשפט כי יום קודם לכן עוד שוחח שמר עם נציגי ארגון העיתונאים שביקשו להגיע עמו לפשרה. שמר, הצהיר בריל, לא גילה את אוזנם שהוא מתעתד להגיש בקשה לפסק דין (בקשה שכאמור היתה ללא בסיס חוקי).

הודעת הווטסאפ שבגינה תבע עו"ד אריאל שמר את העיתונאי יפתח בריל (לחצו להגדלה)

עוד לפני כן פרסמנו כאן כי התביעה של שמר הוגשה למרות שבריל התנצל על דבריו באותו פורום שבו נאמרו. בתגובה לפניית "העין השביעית" אמר שמר כי הוא אינו מקבל את ההתנצלות.

התביעה של עורך-הדין, שנחשב לאחד הבכירים בארץ בתחומו, נגד עיתונאי זוטר שאיבד את עבודתו בשל ביקורת בפורום מצומצם, עוררה תרעומת גם בקרב עיתונאי "כלכליסט". ענת רואה, כתבת המשפט של העיתון, כתבה על התביעה בדף הפייסבוק שלה: "רוב הזמן אני די מרוצה מהשתייכותי למועדון המשפטי הזה (קהילת עורכי-הדין; ש"ט), אבל לפעמים אני ממש מתביישת בכך. זה קורה למשל כשאני נתקלת בתביעות השתקה שעל פניהן ברור שיחסי הכוחות בין התובע לנתבע אינם שווים. [...]

"מר שמר הוא איש חזק מאוד, והוא בצד של החזקים. ומולו הנתבע: הנתבע היה עד לאחרונה עורך בדסק של 'כלכליסט' וחבר בוועד העובדים. כלומר בנאדם מהשורה, אין מאחוריו משרד עורכי-דין וסביר להניח שהידע המשפטי שלו הוא די מצומצם. כשיש כאלה פערי כוחות בין התובע לנתבע, אני הייתי מצפה שהתביעה שמוגשת תהיה חזקה, מבוססת היטב וכזו שאי-אפשר באמת להתווכח עם העילות והטיעונים שיש בה. אבל עיון בכתב התביעה שהגיש מר שמר נגד בריל גורם (לי לפחות) בעיקר לתחושת אי-נוחות, כי הפכתי והפכתי, ודיבה אמיתית כנגד מר שמר לא ממש מצאתי".

ההתבטאויות של בריל שבגינן הגיש עו"ד שמר את תביעת ההשתקה התייחסו למהלך שביצעה ההנהלה במאבקה נגד התארגנות העובדים: בחודש ינואר השנה קיימו העיתונאים שביתת אזהרה בת שעה. בהנהלה החליטו לקנוס אותם, ולנכות משכרם סכומים שונים. בציוץ שבגינו נתבע בריל הוא כתב כי עו"ד שמר "יודע כמובן שזה מופרך מבחינה חוקית, אבל שכרו אותו לשחק מלוכלך, והוא צריך להצדיק את שכרו. יהיה נחמד אם עורכים בכירים יביעו את דעתם על זה".

"זה לא לשון הרע לומר את מה שצויץ כאן", צייצה בתגובה ענת רואה. "יפתח, אני מקווה שמר שמר ימחק מהר את התביעה הכוחנית והמופרכת שהגיש נגדך. יש עורכי-דין שכל מה שהם יודעים לעשות זה להגיש תביעות. זו השפה שלהם. זה איום ונורא".

הודעת הווטסאפ שבגינה הוגשה התביעה נשלחה בקבוצה שבה חברים עשרים או שלושים משכתבים וגרפיקאים ב"כלכליסט". בריל השתמש בה בביטוי "קוויזלינג" (אם כי כאמור בלי לנקוב בשמו של שמר) והעריך שעורך-הדין מתכוון להגן על מהלך ניכויי השכר בבית-הדין לעבודה, "אולי כטקטיקה של הפחדה". את האיש החזק ב"ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", ארנון (נוני) מוזס, כינה בריל "אדם שכידוע איננו מן השפויים, ומוּנע בעיקר מתאוות שליטה" (גם כאן ללא ציון שמו).