29.08.2009 אגדה אורבנית הסיקור שקיבלה השבוע חנוכת סניף של גאפ בירושלים הוא בבואה לאובדן כושר האבחנה של המערכות העיתונאיות בישראל עוזי בנזימן
28.08.2009 התאזרחות שלאחר המוות תשדירי הפרסומת של עמותת אור-ירוק משתמשים בטרמינולוגיה משונה. מדוע הפכו בני-האדם ל"אזרחים", ומה הקשר לפילוח התמוה של נפגעי תאונות בנתונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? חנוך מרמרי
26.08.2009 דרוש חיבור מחדש הנתק בין האקדמיה לעיתונות אינו גזירה משמים. אנשי אקדמיה בעלי ניסיון עיתונאי יכולים לצמצם אותו ולאתגר את האג'נדה המחקרית דן כספי
26.08.2009 שותפים לפשע מפעל הפיס מנהל קמפיין שהמסר שלו הוא כי כספי ההימורים שאנשים מבזבזים אצלו עושים אותם שותפים למפעלי חינוך ותרבות. אבל חינוך ותרבות הם בדיוק הדבר שאין בפרסומת הנוכחית כרמית גיא
26.08.2009 האם מנהלים צריכים נשמה סיקור מפעלות הפילנתרופיה של איש העסקים אילן בן-דב הוא הזדמנות לתהות על יחסה של העיתונות לנדבנות העסקית המאורגנת, על הקשר בין פרגון לעצלות ועל היחס בין כותרת לתועלת חנוך מרמרי
24.08.2009 גרועה לפעמים, אבל חופשית תמיד המהומה סביב הכתבה על שוד האברים בעיתון השבדי הזכירה שוב את סמכויותיו המופרזות של ראש לשכת העיתונות הממשלתית, דניאל סימן, שהצליח להפוך מרכז מידע, תיאום וסיוע לעיתונים מקומיים וזרים למיניסטריון האמת והחובה חנוך מרמרי
24.08.2009 בראוו לריבלין חברי-הכנסת מרוויחים ביושר את המעמד המפוקפק שלהם בתקשורת, ובכל זאת צודק יו"ר הכנסת כשהוא מנסה להציב גבולות לבזיונות. המטרה שבחר, העיתונאי הבוטה רון קופמן, ראויה גם היא כרמית גיא
23.08.2009 מחסור חמור בהקשר ובפרופורציה עיתונאי עצמאי פירסם בצהובון שבדי אגדה אורבנית אנטי-ישראלית בלי שינסה להצליב מידע. העיתונות הישראלית בראשות "מעריב" התגייסה מיד למאבק משונה בשבדים. חבורת הפירומנים בממשלת ישראל מיהרה להצטרף חנוך מרמרי
23.08.2009 שיח החירשים נמשך האם העיתונות השבדית היא באמת אנטי-ישראלית? האם הממשל בשבדיה דו-פרצופי? האם הוא באמת מימן את כתיבת הספר שעליו התבססה הכתבה על סחר האברים? האם הציבור בשבדיה באמת שונא את ישראל? תשובות בפנים לירן לוטקר
23.08.2009 הריני מגנה בזאת מדינת ישראל מגישה בזעם: מצעד הגינויים היומי של "ידיעות אחרונות", התקשורת הישראלית והמציאות (ההזויה) במרחב שבין הממשלה לרשות העתיקות יובל דרור
22.08.2009 עיר ללא רחמים כמה מהתגובות על התאבדותו של דודו טופז, כמו אלו של רביב דרוקר ורני רהב, ייצגו את המזג הבעייתי של התקשורת הישראלית: נסחפת, פסקנית, בוטה ואינה מבחינה במורכבות האירועים שעליהם היא מדווחת עוזי בנזימן
20.08.2009 מעבֵּד-אסון אני רחוק מלהשתכנע שמפעל חייו של טופז תרם משהו בעל ערך לחברה שאנו חיים בה. אבל גם אם יש הסבורים שהותיר כאן חותם, חותמו מיטשטש לנוכח המעשים שבהם נאשם. את אלה צריך יהיה לזכור, את השאר אפשר לשכוח חנוך מרמרי
20.08.2009 התקשורת אשמה (נו באמת) החיפזון בדיווחים על התאבדותו של דודו טופז כבר מביא איתו פליטות פה אבסורדיות. כך למשל ציון אמיר, פרקליטו של טופז, המתמחה במשפטים מתוקשרים, מצא את האשם בהתאבדות: התקשורת כרמית גיא
19.08.2009 של מי היד עם הסכין? תהליך ה"חווייתיזציה" של הדיווח העיתונאי הגיע לרוויה כבר לפני עשור. בימים אלה, בהעדר אפיקים חדשים, עולה הכתיבה הנרגשת על גדותיה ומאיימת לפרוץ את הסכר. עכשיו, עם גל האלימות הקיצי, צץ פרויקט "די לאלימות" של "מעריב" חנוך מרמרי
18.08.2009 העמדה הצינית סדרת הטלוויזיה התיעודית "הבובלילים" לא באה ללוות את משפחת בובליל בהכנות לחתונה, אלא ללעוג לה. המעשה המגונה הזה חושף כמה קווים מכוערים בעשייה הטלוויזיונית העכשווית, ומשהו אופטימי על סלבריטאות נועם יורן
