כשח"כ טלי גוטליב העלילה על יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן כאילו יתכן שלקח חלק בפרשת ריגול שלא קרתה מעולם, היא פעלה במסגרת עבודתה כחברת כנסת ולפיכך זכאית לחסינות הפרלמנטרית, כך קבע בית המשפט המחוזי.

בתחילת 2025 הגיש גולן באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, תביעה בסך חצי מיליון שקלים נגד חברת הכנסת מהליכוד, בשל דבריה כאילו יש לו קשר כלשהו לקונספירציית "המרגל מהדרום", חלק מקונספירציית "בוגדים מבפנים" שהחלה להיות מופצת מיד לאחר טבח ה-7.10.

בין היתר אמרה גוטליב בכנסת על גולן: "מעניין מאוד למה לא נחקרת בתיק הריגול". בהמשך, בראיונות לתקשורת, הוסיפה כי "יש לו איזשהו קשר למרגל" וכן "יש לכל הפחות את השם שלו עולה באיזשהו קשר לא קשור לריגול בהכרח אבל צריך לקבל על זה תשובות למה שיהיה איזשהו קשר לתיק הריגול".

גולן, מהמנהיגים הפוליטיים הבולטים במחנה המתנגד לממשלת נתניהו-בן גביר, היה בין שורה של דמויות שנפלו קורבן לקמפיין שקרי על מעורבותם כביכול במתקפת הפתע של חמאס. קונספירציית "המרגל מהדרום" היתה סניף של קונספירציית "בוגדים מבפנים", ונשענה על צו איסור הפרסום שלא איפשר לעיתונות לחשוף פרטים על הפרשה.

מאז הותר לפרסום כי "הקצין המתחזה" מפיקוד דרום הוא אסף שמואלביץ', שהואשם בריגול "שלא בכוונה לפגוע בביטחון המדינה" אחרי שחדר במרמה לבסיסים. שמו של גולן, כך נטען על-ידי גוטליב ואחרים, היה כתוב במחברתו של שמואלביץ', אך גולן לא מוזכר בכתב האישום, אינו בין עדי התביעה ואין אף טענה בכתב האישום כי שמואלביץ' העביר לו מידע כלשהו. כך או כך, בחקירתו של שמואלביץ' נקבע כי לא פעל למען גורמים עוינים ולא היה מרגל, והוא זוכה לבסוף מחמת אי-שפיות.

לאחר הסרת צו איסור הפרסום על הפרשה, אפילו אנשי תקשורת המזוהים עם רה"מ הנאשם בנימין נתניהו כמו עמית סגל וינון מגל, פרסמו כי הקונספירציה שהפיצו תומכי נתניהו כמו אילה חסון וחברי כנסת כמו גוטליב ואלמוג כהן, היא שקרית ומצוצה מן האצבע. כך למשל הצהיר מגל כי יש "לפוצץ את הבלון של 'המרגל מהדרום'" ובהקשר של גולן הזכיר לצופיו כי הוא "עדיין היה אלוף בצה"ל".

במענה לתביעת גולן נגדה טענה גוטליב כי החסינות הפרלמנטרית מונעת מלתבוע אותה בגין הפרסומים. גוטליב, בעבר עורכת דין שהתפרסמה כמי שמגנה על אנסים, נוהגת להשתמש באופן תדיר ועקבי בטענת החסינות הפרלמנטרית, לא רק על מנת להפיץ שקרים והכפשות אלא גם על מנת להפר את הסדר באולמות בתי המשפט ולהפריע לדיונים. היא גם ניסתה לקדם חוק שיחזק עוד את החסינות ויאפשר ביצוע פשעים פליליים בחסותה.

בקיץ האחרון קיבלה השופטת עדנה יוסף-קוזין את טיעוניה של גוטליב וקבעה כי דין התביעה להידחות על הסף. בפסק הדין של השלום נקבע כי גוטליב אמרה את הדברים במסגרת מילוי תפקידה, שכן הפרסומים נעשו "באמצעות כלי עבודתה של המבקשת כחברת כנסת: נאום במליאה, ראיונות בתקשורת ופרסום ברשתות חברתיות".

השופטת פסקה כי החסינות מגנה גם על הפצת קונספירציות שקריות ופוגעניות.

גולן ערער על פסיקת השלום, וטען באמצעות עורכות הדין ליעד ורצהיזר וענבל אלבז, כי השופטת שגתה כשקבעה כי דברי ח"כ גוטליב זכאים להגנת החסינות הפרלמנטרית. "החסינות נועדה לטובת הציבור ולא לטובתו האישית של חבר הכנסת, המעוניין לצבור הון פוליטי באמצעות התנגחות עם יריב והשחרת שמו", נטען בערעור.

עוד טען גולן בערעורו כי "מטרתו העיקרית של מוסד החסינות היא להבטיח שח"כים - כמייצגי ציבור - יוכלו לבטא את דעותיהם, עמדותיהם והשקפותיהם ללא מורא, וזאת על מנת לקיים שוק חופשי של רעיונות ודעות, החיוני בכל משטר דמוקרטי", לפי גולן. "הפצת 'עובדות' שקריות, לעומת זאת, לא רק שאינה מקדמת את השיח הדמוקרטי, היא פוגעת בו".

כשהשופטים חנה קיציס, רמי חיימוביץ ואבי סתיו ניסו לקיים דיון בערעור, התפרצה ח"כ גוטליב ללא הרף ולא אפשרה זאת.

"העין השביעית" ביקשה אישור לפרסם את הקלטת הדיון אך סורבה בידי שופטי המחוזי. בימים אלה תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור נגד החלטת המחוזי לאסור את פרסום ההקלטה.

מבחן השקר הטבעי

אתמול (25.8) פסק שופטי המחוזי כי יש לדחות את ערעורו של גולן, אך בשל התנהלותה של ח"כ גוטליב בדיון החליטו לא לחייבו בהוצאות.

בפסק הדין שכתב השופט סתיו נקבע כי חסינותם של חברי כנסת אינה מוגבלת לפרסומים שעניינם הבעת דעה, והיא חלה גם על מקרים שבהם נאמרים דברים שאינם אמת. זאת, כל עוד דברי השקר עומדים ב"מבחן הסיכון הטבעי", כלומר נאמרו כחלק מפעולה לגיטימית בעיקרה של חבר הכנסת.

השופט סתיו מדגיש כי בכל הקשור להתבטאויות של חברי כנסת בנושאים ציבוריים "מתחם הסיכון הטבעי הוא רחב במיוחד", ומוסיף כי "הדברים יפים על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהתבטאות המתייחסת לגורם הפועל גם הוא בשדה הפוליטי".

אמנם, החסינות לא נועדה לאפשר לחבר כנסת לפרסם במודע לשון הרע שכולל שקרים עובדתיים, כותב השופט סתיו, אבל לדבריו "אין כדי לומר כי החסינות מוגבלת להבעת דעה או כי בכל מקרה בו נמצא שהפרסום כולל דברים שאינם אמת לא תחול עליו החסינות. [...] הדברים יפים במיוחד כאשר מדובר בעניין המצוי בקו התפר שבין עובדה להבעת דעה".

במקרה של דברי ח"כ גוטליב, קובע השופט סתיו, אכן היה מרכיב לגיטימי בפרסומים, והוא "הקריאה לחקירה, והטרוניה על כך שחקירה כזו לא מתקיימת". לפי פסק הדין, "פעולה כזו משתייכת באופן מובהק לעבודתו של חבר הכנסת, והיא מותרת ולגיטימית".

גולן, כאמור, טען כי מדובר בניסיון לקשור אותו לתיאוריית קונספירציה שקרית, וכך הדברים הובנו בציבור. השופט סתיו מסכים כי מפרסומי גוטליב עולה ה"רושם הכללי" לפיו "קיים נגד המערער [גולן, א"פ] חשד ממשי לקשר בינו לבין 'פרשת הריגול בדרום' או 'המרגל מהדרום'".

הטענה כי שמו של גולן נמצא במחברת של שמואלביץ', מוסיף השופט סתיו, היא לכל היותר "אינדיקציה ראשונית וכוללנית, שאולי מצדיקה בדיקה אך אינה משקפת חשד של ממש למעשה בלתי לגיטימי" מצד גולן.

"הפער המהותי בין האופן שבו הוצג החשד לציבור לבין מהותו של החשד מוביל למסקנה כי פרסומי המשיבה כוללים לכאורה מרכיב עוולתי של לשון הרע", קובע השופט סתיו.

"הקורא הסביר של הפרסומים מבין כי המשיבה אינה טוענת באופן חד משמעי שהמערער מעורב בפרשת הריגול, אלא קוראת לחקור שאלה זו. אך בכך אין די. אילו הייתה המשיבה מסייגת את דבריה או נותנת 'פרפראזה' המאפשרת לקורא להבין, ולו בקווים כלליים, מהי רמת החשד האמיתית כנגד המערער, ניתן היה לבסס טענה כי לא מדובר בלשון הרע או שחלה לגביה הגנה. אולם, משעה שלא כך נעשה, ונוכח הנחרצות והחריפות בהתבטאויותיה של המשיבה, עשוי הקורא לחשוב כי מדובר בחשד שיש בו 'בשר', בעוד שלא כך הוא".

ואולם, אף שגוטליב חרגה ממתחם הלגיטימיות והפיצה לשון הרע כלפי גולן, שאינה מוגנת בידי אחת ההגנות בחוק לשון הרע, השופט סתיו מצא כי הדיבה מוגנת בשל החסינות הפרלמנטרית.

"חבר כנסת הקורא לביצוע חקירה בעניין שיש לו חשיבות ציבורית הקשור לגורם פוליטי יריב – פעולה שכשלעצמה היא לגיטימית – עלול לסטות לתחום הלא לגיטימי בדרך בה יתאר את החשד שיש לשיטתו נגד אותו גורם. הוא עלול להפריז בעוצמת החשד, לא לתת תיאור הוגן של העובדות, להתעלם מהיבטים שמן הראוי היה לציין אותם וכדומה. זהו חלק מהסיכון המקצועי של עבודתו, והוא קיים גם כאשר הפרסום היה מתוכנן מראש.

"בהינתן התחולה הרחבה של מתחם הסיכון הטבעי כאשר מדובר בהתבטאויות בעניינים ציבוריים, הרי שבדרך כלל יש לראות בהפרזות, באי דיוקים, בנחרצות יתר או באי הגינות הנוגעת לאי הבאת התמונה המלאה במסגרת ההתבטאות, משום חלק מהסיכון הטבעי הכרוך בעבודת חבר הכנסת.

"ובענייננו, גם אם המשיבה הייתה צריכה להתנסח בצורה זהירה ומדודה יותר; לחדד כי מדובר במידע ראשוני וכוללני, שלפחות בשלב זה אינו עולה כדי חשד של ממש כנגד המערער; ולהיות פחות נחרצת בתיאור טענותיה נגד המערער – הרי שמדובר בחריגות שהן חלק מהסיכון המקצועי של עבודתה כחברת כנסת.

"ויודגש, כי קביעה זו אין פירושה כי המשיבה פעלה כראוי בכך שהתבטאה כפי שהתבטאה. אדרבה, נקודת המוצא לדיון היא שהאופן בו התבטאה המשיבה עולה כדי עוולה של לשון הרע (שאחרת החסינות כלל אינה נחוצה). אולם, בנסיבות העניין ההיבטים העוולתיים של הפרסומים קרובים דיים למטרה הלגיטימית שהם נועדו להשיג על מנת לקבוע שהם חלק מהסיכון הטבעי הכרוך בה והם נהנים מחסינות מהותית".

השופט חיימוביץ' הסכים לפסיקתו של השופט סתיו והוסיף בין היתר כי גוטליב "הדגישה בפרסומיה כי היא מבקרת את הרשויות משום שלא חקרו מה שלטעמה ראוי היה לחקור; ובחלק מן הפרסומים היא אף מבהירה כי אינה יודעת את העובדות לאשורן, ואינה יודעת אם קיים קשר בין המערער ובין הפרשה, אך סבורה שיש לחקור זאת".

לפיכך, כתב, החליט להצטרף למסקנה של השופט סתיו "שבמכלול הדברים נכון יותר לסווג את הפרסומים כדברים שנאמרו במסגרת תפקידה של המשיבה, ולכן הם זוכים לחסינות".

השופטת קיציס הצטרפה גם היא לפסיקתו של השופט סתיו, והדגישה גם היא כי "הפרסומים נסובים סביב קריאתה לחקור את החשד, וקריאה שכזו היא בתחום תפקידה כחברת הכנסת".

לפי השופטת קיציס, "ההגנה הרחבה שקשורה בחסינות חברי הכנסת הביאה לתוצאה שדווקא המערער, מי שבמסגרת שירותו הצבאי הממושך עשה לילות כימים בשמירה על גבולות המדינה ושלום תושביה, נאלץ להתמודד עם תיאוריית קונספירציה שרחוקה ממנו מזרח כמערב".

השופטת, שהצטרפה לחבריה והעניקה לחברי כנסת רשיון להפיץ שקרים פוגעניים ותיאוריות קונספירציה, איחלה לסיכום כי "אולי יהיה בדברים שנכתבו לעיל כדי להחזיר את הדיון הציבורי לנתיבו העובדתי המדויק, ולצמצם במעט את הנזק שנגרם למערער".

46505-11-25
51804​-02-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 446KB)