01.07.1998 לו הייתי הומו הניסיון של קבוצת הומוסקסואלים לקבוע את סדר היום של התקשורת ושל התרבות הישראלית, יוצר מצב אבסורדי: כל מי שהוא סטרייט צריך להתנצל על כך ירמי עמיר
01.07.1998 תדמית ותרמית: המקרה של ביל קלינטון קלינטון מטופל מתחת לחגורה; נתניהו, ברוב המקרים, מעליה. העיסוק בפרשיות האישיות של קלינטון הוא סוג של מותרות. הוא מלמד שאין כרגע לאמריקה בעיות קיומיות, ואפשר להשתעשע. חבל שאי אפשר לומר אותו הדבר על ישראל נחום ברנע
01.07.1998 לקרוא לילד בשמו אבטלה היא "התרסקות ההון האנושי" ושקר הוא "קושי להבחין בין דמיון למציאות", חיות "מורדמות" ומשבר כלכלי הוא "מעבר המשק לנחיתה רכה" - על שפת הצעיפים של התקשורת עמוס גורן
01.07.1998 גימיק פסול "משאל העם" של "מעריב" דומה למקרה שבו בר-בי-רב שאינו רופא מחליט לבצע פרוצדורה רפואית, מי שאינו מהנדס לוקח על עצמו לבנות גשר או מי שאינו נהג מוביל סמי-טריילר אריק כרמון
01.07.1998 כיבוי אורות עדיפה רשות שידור לא-מסודרת ויצירתית על פני מראית עין של סדר שמאחוריו מסתתר לא-כלום גדול יצחק גל-נור
01.07.1998 לחץ ברשות השידור - פחד וחשבון האיום הנוכחי על יכולת תפקודו של השידור הציבורי - בדמותו של המנכ"ל החדש - מעלה חשש כבד שהוא יפסיק להיות רלבנטי, יידחף לשוליים, ויהפוך לגורם המאיץ את פירוק המכנה המשותף הישראלי תמר ליבס
01.07.1998 לחץ ברשות השידור - האמנם התערבות כשם שהדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, כך גם התקשורת שולמית הראבן
01.07.1998 שעתו המכוערת, שעתם המביכה בית "מעריב" נקלע למבוכה כאשר הוגש גליון האישום נגד עופר נמרודי, העורך הראשי והמו"ל עוזי בנזימן
01.07.1998 שופריו של נתניהו רוב העיתונאים הישראלים הפכו במודע או שלא במודע לשופריה הנאמנים של לשכת ראש הממשלה שרל אנדרלין
01.07.1998 איחרתי להבחין בגדולת רבין עקיבא אלדר לא פילל ש"מר בטחון", האיש שציווה לשבור את ידיהם ורגליהם של לוחמי חופש פלסטינים, יהיה האיש שיפסיק את מסיבת המסכות של המשא ומתן עם הפלסטינים עקיבא אלדר
01.05.1998 לא מסובך מדי לקוראים, לא פשוט מדי למדינאים החל ממחצית 95' לא רק שלא הצלחתי להסביר לקוראי את חומרת מצבנו הכלכלי, אלא שבסוף התייאשתי ונטשתי את להט הביקורת. עד היום הנטישה הזאת אוכלת אותי סבר פלוצקר
01.05.1998 בחזרה לשפה המגויסת למרות הדיבורים על פוסט-ציונות ונורמליזציה, כשקורה משהו חשוב באמת, שבה התקשורת הכתובה והאלקטרונית המתקדמת והנאורה, באורח לא מודע, לשפה המגויסת של שנות החמישים עמוס נוי