בית המשפט המחוזי ידון בשאלה האם פרסום סאטירי חייב להיות מסומן באופן ברור ככזה, כדי לא להטעות את הנחשפים אליו, במסגרת ערעור שהגיש העיתונאי חיים לוינסון נגד החלטת השלום כי עליו לפצות את ערוץ 14 בגין ציוץ היתולי.

לפני למעלה מחמש שנים פרסם לוינסון בחשבון הטוויטר שלו מה שנחזה להיות צילום מסך של ציוץ שפורסם בחשבון הטוויטר של ערוץ 20 (שמו הקודם של ערוץ 14), ובו כביכול מתייחסים בערוץ לנתניהו כאל ראש הממשלה, למרות שבאותו הזמן נפתלי בנט כיהן בתפקיד.

"בשעה 20:00 נעביר בשידור ישיר את ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנמל התעופה בן גוריון, שם יישא דברים בעקבות התפרצות הזן ההודי", נכתב בצילום המסך, לצד תצלום של נתניהו נושא את דגל ישראל וכן חתימתו של נתניהו. "ממליץ לכולם לצפות. עזבו את ערוצי התעמולה", כתב לוינסון מעל צילום המסך.

אלא שבערוץ 20 כלל לא צייצו את הציוץ הנ"ל. במילים אחרות, מדובר היה, כך לפי לוינסון, במהתלה. בערוץ 20, לעומת זאת, סברו כי מדובר בהוצאת דיבה.

בעקבות הציוץ הגישה חברת ערוץ יהודי ישראלי בע"מ, מפעילת ערוץ 20, תביעת דיבה בסך כ-140 אלף שקלים נגד לוינסון, אז עיתונאי "הארץ". לפי התביעה, לוינסון הציג את ערוץ 20 "כגוף שידור קיקיוני, הזוי, המצוי בשוליים הסהרוריים", ועל כן יש לחייבו בתשלום פיצוי.

לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי-הדין צפריר נגבי, עוז כהן-קורן ומאי כספי-קורבין, הפרסום המזויף מאת לוינסון "הציג את ערוץ 20 – גוף המשדר אקטואליה – באורח מבזה, משפיל ונלעג, משל הבשורה על חילופי השלטון חמקה מעיניו".

לוינסון הדגיש בכתב ההגנה שהגיש, באמצעות עורכי-הדין דור ליאונד ורם פרייס-סיטון, כי הציוץ היה סאטירי. "רוב רובם של ה'ציוצים' שמפרסם הנתבע באתר טוויטר נושאים רוח הומוריסטית ומתובלים במסרים סאטיריים, וההתייחסות אליהם היא בהתאם", נטען בכתב ההגנה.

בנוסף עמד לוינסון על כך שערוץ 14 הוא אכן "גוף שידור קיקיוני, הזוי, המצוי בשוליים הסהרוריים" וסיפק שורה ארוכה של דוגמאות לכך.

בקיץ האחרון קיבל השופט אריה ביטון את התביעה וחייב את לוינסון בפיצויים.

אף שבשנים שחלפו מאז הציוץ של לוינסון והגשת התביעה הלך והתברר כי מדובר בערוץ אנטי עיתונאי, אשר במסווה של כלי תקשורת עיתונאי, מפיץ חדשות כזב, הסתה, שנאה ותעמולה פוליטית בשירות נתניהו והליכוד, השופט ביטון ביקר את הציוץ של לוינסון בין היתר בטענה כי זה "יצר מצג שלפיו התובעת כה מזוהה פוליטית עם נתניהו, עד כי אף לאחר חילופי השלטון היא ממשיכה להציגו כ'ראש הממשלה'".

במענה לטענת לוינסון כי פרסומו היה סאטירי, הדגיש השופט ביטון כי במקרה כזה יש לבחון לא רק את כוונת המפרסם אלא גם את האופן שבו האדם הסביר מבין את הציוץ.

"כאשר פרסום סאטירי משתמש בלוגו של התובעת ויוצר מצג שווא, הדבר עלול לחרוג מגבולות הסאטירה המותרת. שימוש בלוגו של התובעת ליצירת מצג שווא עלול להתפרש כהצגת עובדה כוזבת, ולא כהבעת דעה סאטירית גרידא", כתב.

מיד עם פרסום פסק הדין הודיע לוינסון כי יערער ולאחרונה הגיש את ערעורו.

"אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר העניין הציבורי המובהק בביקורת על שידוריו של ערוץ טלוויזיה בישראל, ובפרט על אופן סיקורו את המערכת הפוליטית ועל מידת הזדהותו עם ראש הממשלה או עם כל מנהיג פוליטי אחר", נטען בערעור.

"ביטויים מסוג זה מצויים בליבת חופש הביטוי הפוליטי וראויים להגנה הרחבה ביותר נוכח חשיבותה היסודית של הזכות לבקר לא רק את השלטון עצמו, אלא גם את כלי התקשורת ואת יחסיהם עמו. קשה להפריז בחומרת השלכותיו של פסק דין המרתיע אזרחים מהשמעת ביקורת בהקשר זה, לרבות בדרך של סאטירה".

בשל מהות הנושא שאליו התייחס לוינסון, העיתונאי טוען כי כלל אין לראות בפרסום שלו לשון הרע.

"ציוץ ביקורתי ברשת חברתית המייחס לגוף תקשורת הטיה פוליטית, חוסר מקצועיות ורמה נמוכה של אמינות ציבורית, מלכתחילה לא ראוי שיסווג כלשון הרע, וזאת גם אם המערער לא היה מציג עשרות ראיות (כפי שעשה) להתנהלות של ערוץ 14 ומגישיו המוכיחות בדיוק את אלו – הטיה פוליטית, חוסר מקצועיות ורמה נמוכה של אמינות ציבורית", הוא טוען.

אשר לצורך בהבהרה חד-משמעית כי הפרסום הוא סאטירי טוען לוינסון כי "היותו של ביטוי סאטירי, אינו תלוי בשאלה האם כל מי שנחשף אליו הבין עד תום את הנדבך הפארודי הטמון בו".

לפי לוינסון, "ברור כי בכל פרסום סאטירי, ודאי כזה שניחן במידת מה של חוש הומור ותחכום, יהיו מי שלא יבינו את המסר שנועד להעביר. ואולם בכך אין כדי לבטל את אופיו של הביטוי הסאטירי שתכליתו כידוע לעורר שיח בנושא שיש בו ענין ציבורי. לשם כך מצופה מן הפרסום הסאטירי שיהיו בו הגזמה, עיוות או הגחכה, המבטאים את המסר שבפרסום".

לוינסון טוען בערעורו כי "הסאטירה אינה מחייבת הבנה אחידה ומיידית אצל כל מי שנחשף אליה".

ינון מגל בדיון הארכת המעצר של יונתן אוריך, דוברו של רה"מ הנאשם נתניהו החשוד בפרשת קטארגייט, ירושלים, 9.5.25 (צילום: חיים גולדברג)

ינון מגל בדיון הארכת המעצר של יונתן אוריך, דוברו של רה"מ הנאשם נתניהו החשוד בפרשת קטארגייט, ירושלים, 9.5.25 (צילום: חיים גולדברג)

טרם הוגש מענה לערעור, אך אפשר שבערוץ 14 דווקא יהיה מי שישמח על ביטול פסק הדין של השלום. כוכב תוכנית הדגל של הערוץ, ינון מגל, מתמודד עם שלוש תביעות דיבה בשל פרסומים שקריים שהציג כאותנטיים, תחת הטענה כי מדובר בסאטירה.

מגל פרסם כי העיתונאי גיא פלג נעצר על-ידי השב"כ ונתבע על ידו בסך של מיליון שקל. העיתונאי ניר דבורי תבע את מגל על סך 750 אלף שקל, אחרי שפרסם על "מגעים עם ניר דבורי להפוך לעד מדינה".

גם איש מפלגת הדמוקרטים יאיא פינק תבע את מגל, על סך חצי מיליון שקל, אחרי שהלה פרסם כי פינק נעצר וכי הוא אוסף כסף לאיראנים.

כל הפרסומים, כאמור, לא היו ולא נבראו.

39679-11-26
16670-07-21