מערכת הבטחון מקיימת פרויקט ייחודי המערב בעלי חיים לצרכים ביטחוניים שמטרתו להגביר את יכולות ההגנה של ישראל. דבר קיומו של המוזם נשמר עד כה בסוד והוא מתפרסם עתה לראשונה, בתום מאבק שניהלתי בעזרתו של אלעד מן, היועץ המשפטי לעמותת "הצלחה".

למאבק בשלב קודם היה שותף עמיתי, העיתונאי רן אדליסט מ"מעריב". אדליסט היה הראשון שהתוודע לסיפור כבר לפני שנים רבות. אך לא הוא, ולא כותב שורות אלה, הצלחנו לפרוץ בעבר את מנגנוני אבטחת המידע של הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ"ב), הצנזורה, וגורמי ביטחון נוספים.

האישור לפרסום הבלעדי עתה, המהווה פשרה, ניתן בידי ועדת השלושה - גוף משפטי למחצה, בראשות שופטת בית המשפט העליון לשעבר איילה פרוקצ'יה שבה גם חברים נציג מערכת הביטחון תא"ל (בדימוס) איתי ברון ונציג התקשורת שלום קיטל. ועדת השלושה משמשת כערכאת ערעור על החלטות הצנזורה.

בדיעבד התברר כי מיזם בעלי החיים, שהופעל בידי יוצאי יחידה נבחרת של צה"ל שאומנו במיוחד לשם כך, נולד על רקע טענות קשות של כמה מראשוניה על מעשי שחיתות.

במבחן השנים התברר כי המיזם כמעט ולא בא לידי ביטוי בפעילות מבצעית. למרות זאת, בוזבזו יותר ממיליארד שקלים על תחזוקת המיזם, האכלת החיות, טיפולים וטרינריים, אימון הלוחמים ורכישת ציוד ייעודי. למרות הבזבוז הכספי העצום, לאף גורם במערכת הביטחון, כולל מפקדים בכירים לדורותיהם, לא היה אומץ לב להורות על סגירת המיזם, ומערכת הביטחון הטילה איפול כבד על עצם דבר קיומו ומעלליו.

ההחלטה להקים את המיזם ולתפעל בעלי חיים היתה חלק מהרצון לשדרג את יכולות ההגנה של מערכת הביטחון, כמו בצבאות גדולים בעולם שהפעילו צוותים במיזמים דומים.

כשהצעה הועלתה לראשונה לפני שנים רבות, פסל אותה מי שהיה אז שר הביטחון בטענה כי מערכת הביטחון אינה "גן חיות". אך מאוחר יותר, כשהשר עזב את תפקידו, חודש הרעיון להקמת המיזם. מי שיזם את התוכנית היה לוחם ביחידה מובחרת שהיה שותף עסקי של בכיר במערכת הביטחון, שפרש לעסקים ואחר כך חזר לשרת בתפקידים נבחרים בכמה גופים של מערכת הביטחון.

ה', מראשוני המעורבים במיזם: "במקום לחקור את החשדות לשחיתות חקרו אותנו והאשימו אותנו בהאשמות שווא"

ה', מראשוני המעורבים במיזם: "במקום לחקור את החשדות לשחיתות חקרו אותנו והאשימו אותנו בהאשמות שווא"

יוזמי המיזם הייחודי של בעלי החיים לצרכים ביטחוניים סברו כי יש לו חשיבות משמעותית לביטחונה של ישראל ופעלו בשיטות חשאיות, שהיו מקובלות אז אצל גופים במערכת הביטחון.

יודגש כי כבר מקום המדינה מערכת הביטחון רכשה, הפעילה ותחזקה בעלי חיים לצרכים מודיעיניים וצבאיים, כמו תנועה, תעבורה משאות, העברת מסרים, שמירה על בסיסים וחישוף סביבתם. הרשימה ארוכה ומקצתה, לדוגמה: יוני דואר, גמלים, סוסים, חמורים, פרדות, אנטילופות ועוד. עם זאת, לא בכך מדובר כאן.

לצורך ביצוע המיזם הייחודי שבמוקד כתבה זו פעלו כמה מאנשי יחידה מובחרת כדי לעסוק ברכש של הציוד במגוון דרכים. עמם נמנו ה' וג' ולוחמים נוספים באותה יחידה. הם גילו כי נ', מפקד המיזם שהיה על סף פרישה מצה"ל, מערב בין הפעילות לטובת המיזם לבין עסקים פרטיים, שאותם ניסה לעשות עם אנשי קשר שמכרו לו ציוד.

הולדתו של המיזם היתה מלווה באי סדרים ניהוליים וכספיים והוא התנהל כמעט ללא כל פיקוח.

"הייתי צעיר ותמים ובאמת האמנתי בחשיבות המיזם ובתרומתו למדינה", אומר ה', שהיה מראשוני המעורבים במיזם ולאחר פרישתו ממערכת הביטחון היה משפטן, "הכול התנהל על בסיס אמון. לא החתימו אותנו על שם מסמך לשמירת סודיות. אך עד מהרה גיליתי שהמבצע התנהל ברשלנות והתעורר חשד של הגורמים המפקחים".

לדבריו "הבעיות והחפיפניקיות נמשכו. בהמשך כשראיתי מה קורה במיזם התפכחתי, חשפתי יחד עם ג' חברי לצוות מעשי שחיתות של אותו קצין שניהל את המיזם מטעם מערכת הביטחון. הקצין, במקביל לעבדותו על המיזם, החל לרקום קשרים חיצוניים מחוץ לצה"ל ולעשות עסקים פרטיים עם קבלני חוץ.

"כשהלכנו להתלונן על כך, כולל למפקדים בכירים בדרגות גבוהות מאוד במערכת הביטחון ולמבקר מערכת הביטחון, הושתקנו. במקום לחקור את החשדות לשחיתות חקרו אותנו והאשימו אותנו בהאשמות שווא, כביכול הדלפנו סודות והעללנו על המפקד. אחר כך כנקמה פוטרנו".

הפרשה התגלגלה אף לפתחו של שר הביטחון וראש הממשלה יצחק רבין, שהטיל עליה צו חסיון, ובכך שמירת סוד המיזם הועמקה.

ה' וג', חדורים בתחושת שליחות וצדק לבער את השחיתות ממיזם כה יוקרתי וסודי, לא נרתעו מהפעלת כל התותחים הכבדים של מערכת הביטחון. על אף כל המכשולים שהוערמו בדרכם, יצאו למאבק ציבורי ומשפטי ולאחר שמונה שנים ובעקבות הליכים משפטיים שמם נוקה ושולמו להם פיצויים נכבדים. אך גם אז, המשיכה מערכת הביטחון להטיל איפול על הפרשה.

למרות הדרמה הזו שהתנהלה מאחורי הקלעים והייתה אפופה כאמור גם היא במעטה חשאיות, המיזם נמשך כרגיל. ברם, עד מהרה התברר כי אין בו תועלת של ממש. למעט מקרים בודדים, כמעט ולא הוטלו על בעלי החיים של המיזם משימות ייעודיות.

לא מעט פעמים הובאו למיזם בכירים במערכת הביטחון כדי להפגין בפניהם, כמעט כמעין שעשוע, את הביצועים של היחידה הייעודית. "אלה היו ביקורים כמו בקרקס. אנחנו היינו הליצנים המציגים" מציין המשפטן ה'.

במשך שנות פעילות המיזם, חלק מהמפקדים בדרגות הגבוהות ביותר במערכת הביטחון סברו שאין ביחידה במתכונתה הקיימת תועלת, או שצריך דווקא לפרסם את דבר קיום המיזם ובכך אולי יגרום הדבר להרתעת האויבים.

לפני כמה שנים הוחלט לצמצמם את המיזם תוך ניסיון להפסיקו. אך הדבר לא נעשה. וכך במשך שנים מפעילי המיזם הייחודי של בעלי החיים – אנשי צבא ואזרחים - המשיכו לתחזק את המיזם ואת עובדיו לבזבז כספים, וכל זאת על חשבון משלם המיסים.

"להערכתי", מוסיף ה', "המיזם עלה מאז הקמתו כמיליארד שקלים". וכל זה נעשה כאמור תוך כדי הטלת איפול חסר תקדים, ולדעתי גם חסר הצדקה, תוך שימוש בתירוצים של ביטחון מידע והגנה על סודות מדינה.

זאת ועוד, הפעילות נמשכה תוך ניסיונות לחמוק מאחריות ובפרסום הודעות טיוח ושקרים של מערכת הביטחון, כולל בפני רשויות המשפט, שהפכו זה מכר למשתפי פעולה עם מערת הביטחון.

מצער שהצנזורה, שאמורה לאזן בין צורכי הביטחון ושמירה על ערכים דמוקרטים, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, הפכה לחומת המגן של מערכת ביטחון שמגינה על מושחתים ומונעת פרסומים פן תתגלה ערוותה.