בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את הערעורים שהגישו יעקב ברדוגו, גלי-צה"ל, נועם פתחי, יותם זמרי ורדיו גלי-ישראל בגין פסק הדין שחייב אותם לפצות את העיתונאי רביב דרוקר ב-180 אלף שקלים, וחייב אותם בהוצאות נוספות בסך עשרות אלפי שקלים. מנגד, קיבלו השופטים את הערעור הנגדי שהגיש דרוקר על פסק הדין והגדילו את הפיצוי שיקבל מהנתבעים.

דרוקר הוא עיתונאי חוקר ופרשן פוליטי בערוץ 13. ברדוגו הוא איש עסקים ששירת במשך שנים את רה"מ הנאשם בנימין נתניהו בתפקידים שונים בתקשורת, ולאחרונה שוריין ברשימת הליכוד ונבחר לכנסת. פתחי וזמרי הם אנשי פרסום העובדים גם בתקשורת הביביסטית.

בתחילת 2025 חייב בית משפט השלום את המערערים לפצות את דרוקר ב-150 אלף שקלים, לא כולל הוצאות, בשל פרסום לשון הרע על אודותיו כשהטעו והציגו מצג שווא מעוות לגבי תוכן טור דעה שפרסם דרוקר.

בטור, שפורסם ב"הארץ" ביוני 2021, כתב דרוקר "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אלי הקלטות שהיו יכולות להביך את בני גנץ". לפי דרוקר, המקור אסר עליו לפרסם את תוכן ההקלטות ללא אישור, ולמרות הפצרותיו של דרוקר עמד בסירובו. דרוקר דחק בעיתונאים להתנהל באופן מקצועי ולפרסם תחקירים על פוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, ללא משוא פנים.

ברדוגו, פתחי וזמרי התייחסו לטור בתוכניות הרדיו שהגישו אך לפי קביעת בית משפט השלום לא תיארו את מה שדרוקר באמת כתב בטורו אלא "טענו, בין במפורש ובין במשתמע, שדרוקר כתב דברים שלא כתב".

נועם פתחי ויותם זמרי מגישים את תוכניתם ברדיו גלי-ישראל ורדיו דרום (צילום מסך)

לפי פסק הדין של השופט יאיר דלוגין - ברדוגו, פתחי וזמרי יצרו בפרסומים שלהם "מצג לא נכון ולפיו מלשון המאמר עולה כביכול במפורש כי דרוקר פעל ממניעים פוליטיים ואף בצורה עבריינית, בעוד האמת היא שלשון המאמר עצמו כאמור חף מכל התנסחות מאיימת כלפי גנץ ולשון המאמר כולו אף מטיף בצורה ברורה לכל העיתונאים, דווקא לא לפעול בצורה פוליטית ולפרסם גם ידיעות שפוגעות במחנה הפוליטי אליו הם משתייכים".

ברדוגו, כך נקבע, פעל בכוונה לפגוע בדרוקר, ולכן הוא חויב באופן אישי ב-50 אלף שקלים. גלי-צה"ל, התחנה בה עבד באותה העת, חויבה בפיצוי 50 אלף שקלים נוספים. פתחי וזמרי, לצד תחנות הרדיו "גלי ישראל" ורדיו דרום שבהן שודרה תוכניתם, חויבו לפצות את דרוקר ב-50 אלף שקלים נוספים.

את דרוקר ייצגו עורכי-הדין אורי אדלשטיין ויונתן ברמן, את ברדוגו ייצגו עורכי-הדין צבי גלמן וארז פרסי ואת פתחי, זמרי ושתי התחנות שבהן משודרת תוכניתם ייצגו עורכי-הדין שלומי וינברג וניצן גורן.

בערעורים שהגישו סמוך לאחר פסק הדין טענו ברדוגו, פתחי, זמרי ותחנות הרדיו שמשדרות את התוכנית של פתחי וזמרי (גלי-צה"ל, שבה שידר ברדוגו, לא ערערה), כי שופט השלום שגה.

ברדוגו טען בין היתר כי פסק הדין של השלום "יוצר הלכה למעשה מצב (משפטי) ונטל חדש (ושגוי) ולפיו על מנת שפרסום ייחשב כהבעת הגנת דעה ישנה מעתה חובה על מביע הדעה, קודם כל להקריא או לפרסם את היצירה/מאמר עצמם ורק לאחר מכן להתייחס ולהביע את דעתו לגביהם".

פתחי וזמרי טענו בין היתר כי מאזיני התוכנית של פתחי וזמרי ששמעו את דבריהם בעניין המאמר של דרוקר יודעים שמדובר "בהבעת דעה ופרשנות, ולא בתיאור עובדתי".

"אין זכר לכך במאמר"

בשבוע שעבר נפגשו הצדדים בפני שופטי המחוזי עינת רביד, נפתלי שילה ויחזקאל אליהו, שהציעו להם למשוך הדדית את ערעוריהם. בעוד ברדוגו, פתחי וזמרי הביעו נכונות להסכים להצעת בית המשפט, דרוקר התעקש לקבל פסק דין. למרות שהשופטים לחצו על דרוקר לקבל את הצעתם, העיתונאי לא נסוג. כעת עולה כי בצדק התעקש.

ברודוגו טען כי בדבריו בסך הכל הביע דעה, אך השופטים קבעו כי "ברור הוא שבמקרה זה אנו עוסקים בסוגיה שהיא עובדתית לחלוטין". לפי השופטים, מדובר בקביעה של ברדוגו, שדרוקר כתב מאמר ובו הוא ציין כי בידיו חומרים מביכים על בני גנץ אשר הוא ישתמש בהם אם גנץ יחבור לנתניהו ויפרק את ממשלת בנט-לפיד". השופטים מציינים אמת פשוטה: "אין זכר לכך במאמר. לכן מדובר בעובדות ולא בהבעת דעה בלבד".

לפי פסק הדין, "האם נכתב כך או אחרת במאמר זו עובדה. ככל שהדברים מוצגים
כעובדה ולא כפרשנות הרי שזו לשון הרע משום שהדברים לא נכתבו. העובדה שהדברים לוו על ידי ברדוגו בביטויים ציוריים המדגישים על דרך ההפרזה את האיום שבדברים, כגון 'מחזיק בגרונו', מחזיק 'חרב מתהפכת' וכו' אינה הופכת את לוז האמירה של ברדוגו, שהיא אמירה עובדתית, שיש או אין לה בסיס במציאות (האם נכתב כך במאמר אם לאו) להבעת דעה גרידא".

יעקב ברדוגו בערוץ 14 (צילום מסך)

השופטים דחו גם את טענת ברדוגו כי לא ניתן במסגרת שיחה שכזו ברדיו להביא דברים מדויקים והדבר מטיל נטל בלתי סביר ובלתי ריאלי על עיתונאים בתוכניות אקטואליה, שבהן מוקצבות דקות בודדות בלבד לשיח דינמי בין פרשנים פוליטיים.

"ובכן, אין מנוס", פסקו השופטים.

"העובדה שמדובר בשיח דינמי של פרשנים פוליטיים או מגישים בתוכניות רדיו או טלוויזיה אינה פוטרת מאמירת אמת או מניהול השיח תוך הבחנה בין עובדה ובין הפרשנות הניתנת לעובדה, כפי שקובעים פסקי הדין מקדמת דנא. בלא הבחנה כזו אין אפשרות להבדיל בין עובדה ובין מה שאינו כזה. יתר על כן, מי שהוא שדרן קבוע ובעל ניסיון, וכך הדבר לגבי ברדוגו, בוודאי מצופה ממנו לדעת זאת ולפעול באופן כזה".

בהמשך פסק הדין דחו השופטים גם את ערעורם של פתחי וזמרי. את דבריהם כלפי ברדוגו הגדירו " לשון הרע באופן ברור", משום שהשניים אמרו במפורש כי דרוקר מאיים על גנץ שאם הוא יעשה צעד מסוים הוא יפרסם עליו חומרים. "עובדה זו לא מופיעה כלל במאמר", שבים ומזכירים השופטים.

"ככל שנטען שמדובר בפרשנות אפשרית למאמר, הרי שצריך היה לומר זאת במפורש בשיח שניהלו השניים, והואיל והם כלל לא סיפרו למאזינים על קיומו של המאמר, הרי שבוודאי שלא טרחו להביא את העובדות ואז לפרש אותן על פי פרשנותם, אלא להציגן כעובדה בלבד", ציינו השופטים.

מנגד קיבלו השופטים באופן חלקי את הערעור של דרוקר וקבעו כי בקביעת גובה הפיצוי ראוי היה לקחת בחשבון כי דברי ברדוגו פורסמו גם באתר גלי-צה"ל והגיעו לקהל נוסף, שלא נחשף אליהם בשידור החי, וכך גם דברי פתחי וזמרי, אשר התפרסמו באתר רדיו גלי-ישראל.

לפיכך חייבו השופטים את ברדוגו וגלי-צה"ל לפצות את דרוקר ב-30 אלף שקלים נוספים, ואת פתחי וזמרי וגלי-ישראל לפצות אף הם את ברדוגו ב-30 אלף שקלים נוספים. על סכומים אלה צורפו הוצאות בסך כולל של 45 אלף שקלים, כך שבסך הכל יקבל דרוקר בעקבות הפסיקה בערעורים ההדדיים עוד 105 אלף שקלים, נוסף לסכום הפיצוי המקורי בסך 180 אלף שקלים.

53-04-25
8250-04-25
50722-05-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.03MB)