העיתונאי חיים לוינסון חויב לפצות את ערוץ 14 ב-10,000 שקלים ולשלם הוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים נוספים בשל הוצאת דיבה, כך פסק לאחרונה בית המשפט. במוקד התביעה עמד ציוץ סאטירי של לוינסון, שפורסם מבלי שיובהר לקוראים אותו כי מדובר בסאטירה. לוינסון הודיע כי יערער.

לפני למעלה מחמש שנים פרסם לוינסון בחשבון הטוויטר שלו מה שנחזה להיות צילום מסך של ציוץ שפורסם בחשבון הטוויטר של ערוץ 20 (שמו הקודם של ערוץ 14), ובו כביכול מתייחסים בערוץ לנתניהו כאל ראש הממשלה, למרות שבאותו הזמן נפתלי בנט כיהן בתפקיד.

"בשעה 20:00 נעביר בשידור ישיר את ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בנמל התעופה בן גוריון, שם יישא דברים בעקבות התפרצות הזן ההודי", נכתב בצילום המסך, לצד תצלום של נתניהו נושא את דגל ישראל וכן חתימתו של נתניהו. "ממליץ לכולם לצפות. עזבו את ערוצי התעמולה", כתב לוינסון מעל צילום המסך.

אלא שבערוץ 20 כלל לא צייצו את הציוץ הנ"ל. במילים אחרות, מדובר היה, כך לפי לוינסון, במהתלה. בערוץ 20, לעומת זאת, סברו כי מדובר בהוצאת דיבה.

בעקבות הציוץ הגישה חברת ערוץ יהודי ישראלי בע"מ, מפעילת ערוץ 20, תביעת דיבה בסך כ-140 אלף שקלים נגד לוינסון, אז עיתונאי "הארץ". לפי התביעה, לוינסון הציג את ערוץ 20 "כגוף שידור קיקיוני, הזוי, המצוי בשוליים הסהרוריים", ועל כן יש לחייבו בתשלום פיצוי.

לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עורכי-הדין צפריר נגבי, עוז כהן-קורן ומאי כספי-קורבין, הפרסום המזויף מאת לוינסון נועד ליצור מצג לפיו ערוץ 20 כופר בכך שנפתלי בנט מכהן כראש ממשלת ישראל ו"קורא במרומז לאזרחי ישראל לסרב להכיר בממשלה הנבחרת והשלטון החדש. למצער, הוא הציג את ערוץ 20 – גוף המשדר אקטואליה – באורח מבזה, משפיל ונלעג, משל הבשורה על חילופי השלטון חמקה מעיניו".

בתביעה נטען כי לוינסון הצליח להתל ברבים, כולל ברשות השנייה. נציב פניות הציבור בערוץ, דוד רגב, פנה לסמנכ"ל הכספים של ערוץ 20, שמואל טיקוצקי וכתב לו בעקבות הציוץ של לוינסון: "אודה לתגובת הערוץ. [...] יש לנו 10 פניות בנוגע לפרסומים שלכם על נאום נתניהו".

לוינסון הדגיש בכתב ההגנה שהגיש, באמצעות עורכי-הדין דור ליאונד ורם פרייס-סיטון, כי הציוץ היה סאטירי.

"פעילותו של הנתבע [לוינסון] באתר טוויטר ידועה כפעילות השונה במהותה, באופן משמעותי, מפעילותו ככתב פוליטי ועיתונאי, בין אם בעיתון 'הארץ' ובין בתאגיד השידור הציבורי וכיו"ב", נטען בכתב ההגנה. "רוב רובם של ה'ציוצים' שמפרסם הנתבע באתר טוויטר נושאים רוח הומוריסטית ומתובלים במסרים סאטיריים, וההתייחסות אליהם היא בהתאם. הדברים ידועים היטב לציבור הגולשים באתר 'טוויטר', ובמיוחד לאנשי וגופי תקשורת, עליהם נמנית גם התובעת".

בנוסף עמד לוינסון על כך שערוץ 14 הוא אכן "גוף שידור קיקיוני, הזוי, המצוי בשוליים הסהרוריים" וסיפק שורה ארוכה של דוגמאות לכך, מראיון מחויך עם מציתי בית הספר הדו-לשוני בירושלים, עבור במגיש שהביע צער על כך שרקטה עזתית לא גרמה למותם של ערבים רבים, וכלה באחד העובדים שמוגדרים "כתבים" בערוץ, אשר כינה את נתניהו "ראש הממשלה" בשלב שבו התפקיד כבר עבר לבנט.

השופט אריה ביטון (צילום: הרשות השופטת)

השופט אריה ביטון (צילום: הרשות השופטת)

השופט אריה ביטון, כאמור, קיבל את התביעה.

אף שבשנים שחלפו מאז הציוץ של לוינסון והגשת התביעה התברר כי מדובר בערוץ אנטי עיתונאי, אשר במסווה של כלי תקשורת עיתונאי, מפיץ חדשות כזב, הסתה, שנאה ותעמולה פוליטית בשירות נתניהו והליכוד, השופט ביטון ביקר את הציוץ של לוינסון בין היתר בטענה כי זה "יצר מצג שלפיו התובעת כה מזוהה פוליטית עם נתניהו, עד כי אף לאחר חילופי השלטון היא ממשיכה להציגו כ'ראש הממשלה'".

לפי השופט ביטון, "מדובר בייחוס של הטיה פוליטית, חוסר מקצועיות ואי הכרה במציאות הפוליטית והמשטרית. ייחוס כאמור לגוף תקשורת חדשותי עלול בהחלט לפגוע באמינותו הציבורית, במיוחד לאור תגובות הגולשים שצורפו כנספח 1 לתצהירה של התובעת, אשר מלמדות בפועל כי עוקבים רבים האמינו שמדובר בפרסום אמיתי של הערוץ".

במענה לטענת לוינסון כי פרסומו היה סאטירי, הדגיש השופט ביטון כי במקרה כזה יש לבחון לא רק את כוונת המפרסם.

"השאלה היא כיצד היה האדם הסביר מבין את הציוץ, כאשר הפרסום נבחן כמכלול ובשים לב למילים, ללוגו, לעיצוב, להקשר ולנסיבות החיצוניות", כתב בפסק הדין. . סאטירה, הגזמה או הבעת דעה עשויות להשפיע על סיווג הפרסום ועל האיזון מול חופש הביטוי. "גם הבעת דעה עשויה לבוא בגדר לשון הרע, ולכן עצם הכינוי 'סאטירה' אינו מעניק חסינות אוטומטית".

בהמשך מרחיב וכותב השופט ביטוון כי "ככל שהציוץ ברור לקורא הסביר כבדיחה או כפרודיה, הדבר עשוי להחליש את המסקנה שמדובר במצג עובדתי מטעה. לעומת זאת, אם הלוגו והניסוח יוצרים רושם ממשי שהערוץ אכן פרסם את התוכן, הסיכון להכרה בפרסום פוגעני גדל".

במקרה הנידון בתביעה, קבע השופט, אופי הפרסום מטה את המאזניים לכיוון לשון הרע.

"הנתבע לא פרסם את הפרסום כהבעת עמדה גלויה אלא יצירה של ציוץ בחשבון האישי שלו תוך שימוש בסימנים המזהים את הערוץ של התובעת", כתב השופט. "הנתבע יכול היה להביע את אותה ביקורת עצמה בדרכים רבות אחרות תוך הבהרה שמדובר בסאטירה, אולם תחת זאת בחר לייצר מצג שווא הנחזה להיות פרסום אותנטי של התובעת.

"כאשר פרסום סאטירי משתמש בלוגו של התובעת ויוצר מצג שווא, הדבר עלול לחרוג מגבולות הסאטירה המותרת. שימוש בלוגו של התובעת ליצירת מצג שווא עלול להתפרש כהצגת עובדה כוזבת, ולא כהבעת דעה סאטירית גרידא".

כיוון שמהתגובות לציוץ התברר כי צופים רבים חשבו שמדובר בפרסום אותנטי של הערוץ, וכיוון שפניות של אזרחים לרשות השנייה העידו גם כן שהיו מי שלא הבינו שמדובר בסאטירה, מצא השופט ביטון כי "לפחות חלק בלתי מבוטל מן הנמענים לא זיהו את הפרסום כסאטירה, אלא כפרסום חדשותי אותנטי, ודי בכך כדי לדחות את טענת הנתבע בעניין".

השופט ביטון דחה את טענת לוינסון להגנת אמת בפרסום, בלי להתייחס לאופיו של הערוץ, אלא משום שהציוץ מעולם לא פורסם על ידי הערוץ. הגנת תום הלב נדחתה גם היא, בין היתר בשל הקושי להבחין כי הפרסום היה סאטירי.

כיוון שמדובר בפרסום בודד, ללא כוונה מסחרית, שבוצע "כחלק משיח ציבורי ביקורתי נוקב", מצא השופט ביטון לפסוק לחובת לוינסון פיצויים ברף נמוך יחסית. מנגד, בנימוקים לחומרה, ציין השופט כי ראה לנכון לפעול ל"חינוך הציבור והרתעתו מפני פרסומים פוגעניים וסאטירה המשלבת מצג שווא והטעיה עובדתית כמעשה הנתבע".

לוינסון, כאמור, הודיע שיערער על פסק הדין.

ינון מגל בדיון הארכת המעצר של יונתן אוריך, דוברו של רה"מ הנאשם נתניהו החשוד בפרשת קטארגייט, ירושלים, 9.5.25 (צילום: חיים גולדברג)

ינון מגל בדיון הארכת המעצר של יונתן אוריך, דוברו של רה"מ הנאשם נתניהו החשוד בפרשת קטארגייט, ירושלים, 9.5.25 (צילום: חיים גולדברג)

הניצחון של ערוץ 14 עלול להתברר כניצחון פירוס. כוכב תוכנית הדגל של הערוץ, ינון מגל, מתמודד עם שלוש תביעות דיבה בשל פרסומים שקריים שהציג כאותנטיים, תחת הטענה כי מדובר בסאטירה.

מגל פרסם כי העיתונאי גיא פלג נעצר על-ידי השב"כ ונתבע על ידו בסך של מיליון שקל. העיתונאי ניר דבורי תבע את מגל על סך 750 אלף שקל, אחרי שפרסם על "מגעים עם ניר דבורי להפוך לעד מדינה".

גם איש מפלגת הדמוקרטים יאיא פינק תבע את מגל, על סך חצי מיליון שקל, אחרי שהלה פרסם כי פינק נעצר וכי הוא אוסף כסף לאיראנים.

כל הפרסומים, כאמור, לא היו ולא נבראו.

16670-07-21

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 455KB)