כבר ארבע שנים עסוק המחנה הליברלי בנסיון לפענח את התנהלותו של נשיא המדינה יצחק הרצוג ביחס לנסיון ההפיכה המשטרית בכלל ולזרמים המשיחיים בפרט.

חידה היא כיצד הרצוג, לשעבר מנהיג מפלגת העבודה, המנהיג שהיה אמון להוביל את המחנה הליברלי במאבק על ערכיו, הפך את בית הנשיא לבית חם לגורמים שמניעים את חורבנה של ישראל הליברלית, בדרך למדינת הלכה, ובמעשיו, הלכה למעשה, העניק רוח גבית לנסיון ההפיכה.

רק הנשיא הרצוג יודע את אשר בליבו, אך אני מבקש להציג זווית הסתכלות נוספת. כשהנשיא מדבר על אחדות בישראל, הוא מרבה להביא כמודל את סבו - הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ואחר כך של מדינת ישראל, משנת 1936 עד 1959.

הרב הרצוג שאף לכך שמדינת ישראל תנהג על פי ההלכה. אמנם, הוא הבין שהחלת ההלכה הקלאסית כפי שהיא, אינה ישימה במדינה מודרנית בעלת אוכלוסייה חילונית ומיעוטים. במסגרת תפיסת עולמו זו הוא פיתח פסיקות פורצות דרך בנוגע לשוויון זכויות למיעוטים ולנשים, ופעל למצוא פתרונות הלכתיים לבעיות שנוגעות לניהול המדינה בשבת.

סבו של הנשיא הרצוג הכיר בסמכותה של הכנסת והממשלה לחוקק חוקים ותקנות אזרחיות, מכוח עקרון "תקנות הקהל" ומשפט המלוכה ההלכתי, אולם רק כל עוד אינם עומדים בסתירה חזיתית למצוות התורה. הוא ביקש לבסס את חוקי המדינה על "משפט התורה". "תחוקה ישראל על פי התורה" היתה כותרת ספרו.

עמדתו זו של הרב הרצוג, תהיה ליברלית תורנית ככל שתהיה, עומדת בסתירה חזיתית לתפיסת העולם הליברלית, שמניפה את דגל ההפרדה בין הדת למדינה.

ובחזרה לימינו – ההפיכה המשטרית היתה ודאי מקדמת את משנתו וחזונו של הרב הרצוג, שכן מטרתם המוצהרת של מחוללי ההפיכה היא לקעקע את ערכיה הליברלים של המדינה, כשעבור המשיחיים שבהם הדבר נועד לאפשר להפוך אותה למדינת הלכה יהודית.

כאמור, אינני מתיימר להבין את מניעיו של הנשיא הרצוג כאשר הוא נותן רוח גבית לאותם גורמים משיחיים שמניעים את גלגלי ההפיכה, ובתמונת מראה מדוע אינו עומד כחומה בצורה נגד ההפיכה המשטרית והמאבק על צביונה של המדינה. הכרת תפיסת העולם המשפחתית בצילה גדל יכולה אולי לקרב אותנו לתשובה.