בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את העיתונאי סעיד חסנין במגע עם סוכן חוץ, עבירה מפרק הריגול של חוק העונשין, שדינה 15 שנות מאסר, וזאת בשל ריאיון שהעניק לערוץ אל-אקצא של חמאס ודברים שאמר בריאיון.
בנוסף הורשע חסנין בשל ריאיון זה ובשל ריאיון נוסף בעבירות של גילוי הזדהות עם ארגון טרור וכן הורשע בהשמדת ראיה בשל השמדת מכשיר הטלפון שלו.
בפברואר 2025, על רקע עסקת חטופים עם חמאס, העניק חסנין ריאיון באמצעות אפליקציית זום לערוץ אל-אקצא, ערוץ הטלוויזיה של חמאס. את הריאיון תיאם חסנין מול אדם בשל מחמד אבו שאמלה, שלדבריו היה איש הקשר עם ערוץ אל-אקצא ותיאם לחסנין בעבר ריאיונות קודמים בערוצים אחרים.
במסגרת הריאיון אמר חסנין בין היתר כי החטוף עומר שם טוב, שהשתחרר מהשבי באחת העסקאות, נישק את ראשיהם של אנשי חמאס עם שחרורו "כדי להראות לעולם, לנתניהו ותומכיו שמה שחושבים נתניהו והישות הציונית, שבניגוד למחשבתם, הם קיבלו יחס אנושי, בניגוד למה שעושה ממשלת הכיבוש ומשטרת הכיבוש עם האסירים הפלסטינים".
חסנין הגדיר בריאיון את פעילי חמאס "לוחמי ההתנגדות" ותהה: "איפה כל הרעיונות שהועלו, שהיו על כך שמספר נשים יחזרו לישות הציונית, יחזרו בהריון או עם ילדים". לדבריו, "ההתנגדות האסלאמית התייחסה אליהם בצורה אנושית לחלוטין, על פי ההלכה האסלאמית, והוכיחה לעולם כולו שההתנגדות האסלאמית, חמאס, שומרת על כבוד האדם ועל כבוד הנשים שנשבו בידיה".
בנוסף יצא חסנין נגד אזרחי ישראל הפלסטינים שמתגייסים לצה"ל כמו הישאם אל-סייד, שהוחזק אף הוא בעזה בידי חמאס. חסנין טען כי המסר של חמאס כששבה את אל-סייד היה: "אנחנו לא רוצים שאתם תצטרפו לצבא האויב - צבא הכיבוש. זהו צבא שכובש את אדמת פלסטין, זהו צבא שעוקר את האדם הפלסטיני, רוצח את האדם הפלסטיני, ממוטטת את המבנה הפלסטיני, ממוטטת את המסגד הפלסטיני, מכה את האדם הפלסטיני בכל היבטי חייו".
בעקבות הריאיון נעצר חסנין ופוטר מעבודתו כעורך בתחנת הרדיו א-נאס וככרוז קבוצת הכדורגל בני סכנין. בכתב האישום שהוגש נגד חסנין על ידי עורכת הדין מאיה מצליח מפרקליטות המדינה נטען כי עצם הענקת הריאיון לערוץ של ארגון הטרור הפלסטיני מהווה "מגע עם סוכן חוץ".
חסנין, שיוצג על ידי עו"ד נמיר אדלבי, כפר באישום וטען כי ייחוס עבירה זו לעיתונאי שהתראיין לערוץ תקשורת בגלוי הוא חסר תקדים. לדבריו, לא היה מודע לכך שהוא צפוי להתראיין בערוץ של חמאס וממילא לא די בכך כדי להרשיעו בעבירת "מגע עם סוכן חוץ".
השופט שלמה בנג'ו דחה זאת והרשיע את חסנין.
"לא נתתי אמון בגרסתו"
אחרי שכתב ארוכות על חשיבות חופש הביטוי וחופש העיתונות, קבע השופט בנג'ו כי במקרה של חסנין אכן נעברה עבירה של "מגע עם סוכן חוץ".
ערוץ אל-אקצא, הזכיר השופט, הוכרז כבר באוקטובר 2024 כהתאחדות בלתי מותרת בשל היותו חלק מארגון חמאס. אמנם, "אין די בעצם קיומה של תקשורת עם גורם עוין, ואין די בהכרזתו של הגוף כארגון טרור כדי להוביל, כשלעצמה, להרשעה", ציין השופט בנג'ו. "נדרשים מגע עם 'סוכן חוץ', מודעות כנדרש בדין, היעדר הסבר סביר, ובהמשך יש להידרש גם לסייג הקבוע בסעיף 114(ד) לחוק העונשין".
בסייג זה נקבע כי אדם לא יורשע בעבירה של מגע עם סוכן חוץ "אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה".
השופט קיבל את עמדת התביעה לפיה המפיק שיצר קשר עם חסנין לתיאום הריאיון, אבו שאמלה, וכן המראיין ששוחח עם חסנין, היו סוכני החוץ שעמם בא במגע. לפי פסיקה קודמת מצא השופט בנג'ו כי "אין נדרשת בנסיבות אלה הוכחה כי מי מהם נשא תפקיד פורמלי בחמאס עצמו; די בכך שהוכחה זיקתם התפקודית לגוף הפועל כחלק ממערך החמאס".
חסנין טען כי לא היה מודע בזמן אמת לכך שהוא מתראיין לערוץ חמאס, אך השופט לא קיבל את גרסתו.
לפי חסנין, בדרך כלל היו מספרים לו לאיזה ערוץ מתאמים עמו ריאיון, אך במקרה הזה אבו שאמלה לא אמר לו והוא לא טרח לברר. השופט בנג'ו ציין כי "אין באי-הבירור, כשלעצמו, כדי להקים עצימת עיניים. ואולם, בהצטרפו ליתר הנסיבות, יש בו כדי להקשות על מהימנות גרסת הנאשם כי לא התעורר בו כל חשד באשר לזהות הגוף".
השופט זקף לחובתו של חסנין את העובדה כי נאמר לו מראש שיתבקש להתייחס לעסקת החטופים והשלכותיה הפוליטיות. לפי השופט, "נתון זה מקבל משנה משמעות נוכח העובדה שהנאשם העיד כי עיקר עיסוקו לאורך השנים היה בעיתונאות ספורט, ואף אישר כי בדרך כלל אינו עוסק בפוליטיקה".
לפי השופט בנג'ו, "אין בכך, כשלעצמו, כדי ללמד על מודעות לזהות הערוץ; ואולם, בנסיבות שבהן ידע כי הוא עתיד להתראיין בנושא מדיני ואקטואלי מובהק החורג מתחום עיסוקו המרכזי, יש גם בנתון זה כדי להשליך על מהימנות גרסתו שלפיה לא התעורר בו צורך לברר כלל את זהותו של הגוף המראיין".
גם ניסיונו העיתונאי הרב והעובדה שבחקירתו הראשונה נשאל על ריאיונות שהעניק ולא הזכיר את הריאיון לערוץ חמאס, עמדו לחובתו. חסנין טען כי בחקירתו היה נתון בלחץ אך השופט קבע כי "אין מדובר בפרט שולי או באירוע רחוק בזמן, אלא בריאיון שנערך ימים ספורים קודם לכן, אשר כבר עורר הד ציבורי, ואשר הנאשם עצמו הבין כי הוא צפוי להיחקר בגינו. בנסיבות אלה, אופן תשובותיו בחקירתו הראשונה מצטרף למכלול הראייתי ואינו מתיישב בנקל עם גרסה של חוסר ידיעה מוחלט".
בחקירתו השלישית הודה חסנין כי השמיד את מכשיר הטלפון שלו כי חשש שהמשטרה תגלה את ההתכתבויות שלו עם אבו שאמלה. "נסיבה זו מצטרפת למכלול הראייתי הנוגע לרמת מודעתו של הנאשם", ציין השופט.
"לאחר ששמעתי את עדות הנאשם, התרשמתי מהאופן בו מסר את עדותו, ועיינתי בגרסאות שמסר בחקירותיו, חוששני שלא נתתי אמון בגרסתו שלפיה לא ידע כי הוא מתראיין לערוץ אל-אקצא, ואף לא התעורר בו חשד ממשי באשר לזהות הגוף שעמו הוא מתקשר", כתב השופט בנג'ו. "גרסתו בנקודה זו לא הייתה עקבית, והסבריו לפערים שבין גרסאותיו, אשר נתלו בלחץ, פחד ובלבול, לא הניחו את דעתי"
לדברי השופט, הראיות מעלות כי חסנין "ידע היטב כי הוא יתראיין בתחנת אל אקצא, ולכל הפחות, הוכח כי התעורר בנאשם חשד ממשי באשר לזהות הגוף שעמו הוא מתקשר ולמרות זאת הוא נמנע מלבררו".
הסעיף בחוק העונשין על מגע עם סוכן חוץ מחריג את מי שיש לו "הסבר סביר". חסנין טען כי ההסבר שלו סביר בהחלט: הוא לא נפגש עם איש חמאס בהיחבא ולא העביר כל מידע ביטחוני או סודי אלא קיים ריאיון עיתונאי גלוי ופומבי, שבו הביע עמדה פרשנית, וזאת במסגרת עיסוקו המקצועי.
"טענה זו אינה חסרת משקל", כתב השופט, אך לבסוף מצא לנכון לדחות אותה.
לפי השופט בנג'ו, יש לבחון כל מקרה לגופו. "מן העבר האחד, אין מקום לקבוע כי כל מגע שמתקיים במסגרת פעילות עיתונאית הוא בהכרח סביר; מן העבר האחר, גם אין מקום לקביעה גורפת כי כל ריאיון עם גורם הקשור לארגון טרור נעדר, מעצם טיבו, הסבר סביר. הבחינה היא פרטנית, ובגדרה יש להידרש לזהות הגורם שעמו התקיים המגע, לאופן יצירתו, למטרתו, לתוכנו, ולטיב הפעילות שלשמה התקיים".
במקרה של חסנין, כתב השופט, הריאיון אינו יכול להיות "הסבר סביר" המחריג מהרשעה, וזאת בשל הצטברות של נתונים:
"אין מדובר בפנייה אקראית במהלך עבודת סיקור, בריאיון שנועד לאיסוף מידע מן הגורם העוין או בהצגת עמדותיו לציבור במסגרת דיווח עיתונאי. קדמו לשידור תיאום וקשר עם נציג של ערוץ אל-אקצא; הנאשם נטל חלק פעיל בשידורו הרשמי של הערוץ; ובמהלך אותו שידור לא פעל כמראיין או כמי שמביא את דברי הארגון בפני הציבור, אלא השמיע בעצמו מסרים הנוגעים לחמאס, להתנהלותו ולמסריו, תוך שביקש לשוות לארגון הטרור חמאס שביצע את זוועות השביעי לאוקטובר, איצטלה הומניטרית ביחסם לחטופים ופעל כמעין מליץ יושר למעשי ארגון הטרור".
במילים אחרות, תוכנו של הריאיון ודבריו של חסנין בשיחה עם נציג חמאס הם שהביאו להרשעתו.
"השתתפותו של הנאשם בריאיון לא התמצתה במענה נקודתי או טכני לשאלות שנשאל", כתב השופט בנג'ו. "הוא נשא דברים ברצף, פיתח עמדה עצמאית, והרחיב בנושאים שנגעו להתנהלות חמאס, ליחס לחטופים, ולמסר שיש להעביר כלפי פלסטינים אזרחי ישראל ביחס לשירות בצה"ל. נתונים אלה מלמדים, כי אופיו של 'המגע' חרג מן הדגם המצומצם של קבלת מידע, בירור עמדה, או הצגת עמדתו של גורם אחר במסגרת סיקור עיתונאי, והפך לבמה שבמסגרתה הושמעו מפי הנאשם עצמו, מסרים בעלי תוכן מדיני ולאומני מובהק".
חסנין טען להגנתו כי בסך הכל סיפק פרשנות עיתונאית וכי עצם הבעת עמדה במהלך ריאיון אינה יכולה, כשלעצמה, להפוך את המגע לבלתי סביר.
"טענה זו נכונה במישור העקרוני. עצם הבעת עמדה פוליטית, ביקורתית ואף חריפה אינה שוללת, כשלעצמה, הסבר עיתונאי סביר", כתב השופט בנג'ו. "ואולם, ההכרעה בענייננו אינה נשענת על עצם הבעת הדעה, אלא על מכלול הנסיבות: דגש על זהות הגוף שבמסגרתו נערך השידור, אופן יצירת הקשר, תכליתו, אופי ההשתתפות, ותוכן הדברים שהושמעו במסגרתו.
"תוכן הדברים אינו מובא, אפוא, כטעם עצמאי לכך שכל ריאיון עיתונאי עם סוכן חוץ הוא בלתי סביר, אלא כאחת הנסיבות המלמדות על טיבו הקונקרטי של המגע ועל האופן שבו נעשה שימוש בבמה שהועמדה לנאשם. בנסיבות מצטברות אלה, עצם הגדרתו של האירוע כ'ריאיון עיתונאי' אינה מספקת הסבר סביר לקיום המגע במתכונת שבה התקיים.
"בהצטברותם של הנתונים שפורטו לעיל, לא מצאתי כי ההסבר העיתונאי שניתן על ידי הנאשם נותן מענה מספק לטיבו הקונקרטי של הקשר ולדרך שבה בחר להשתתף בשידור.
"מסקנתי אפוא אינה כי עיתונאי מנוע, כעניין שבדין, מלבוא במגע עם גורם הקשור לארגון טרור. מסקנה כזו אינה נובעת ישירות מלשון הסעיף ואף אינה דרושה בענייננו. ההכרעה מצומצמת לנסיבות הקונקרטיות שלפניי, שבהן הפעילות העיתונאית הנטענת לא התמצתה בקבלת מידע, בבירור עמדת הארגון או בסיקורו, אלא כללה השתתפות יזומה בשידוריו של ארגון טרור, והעברת מסרים אוהדים ותומכים בארגון, מפי הנאשם עצמו, במסגרת אותה במה".
"השמעת מסרים תעמולתיים"
כדי להרשיע את חסנין נדרש השופט בנג'ו לעבור גם מעל משוכת הסייג לפיו אדם לא יורשע בעבירה של מגע עם סוכן חוץ "אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה".
השופט בנג'ו כתב כי במקרה של חסנין מוקד הסיכון אינו בחשיפת מידע חסוי או סודי, "אלא בפוטנציאל הנובע מהעמדת במה תקשורתית של גוף תקשורתי המשתייך לחמאס לשימושו של אדם בעל נוכחות ציבורית-תקשורתית מוכרת בקרב ערביי ישראל כעיתונאי ספורט, לצורך השמעת מסרים תעמולתיים לטובת ארגון הטרור, בעת שישראל התמודדה לא רק עם אתגרים ביטחוניים בחזיתות השונות, אלא גם עם חזית תקשורתית שביקשה להשחיר את פניה בעולם".
כשחסנין דיבר בשבח "מידותיה המוסריות" של חמאס ובגנות התגייסותם של פלסטינים אזרחי ישראל לצבא, הוא חצה את הגבול, כך לפי השופט. דברי חסנין, כך לפי הכרעת הדין, "נוסחו כמסר המופנה לקהל מוגדר של פלסטינים אזרחי ישראל, ובפרט למי ששוקל להתגייס לצה"ל, באופן המאפשר לעשות בהם שימוש לצורכי הסברה, לגיטימציה והדהוד מסרי הארגון. הריאיון שודר בשידור ישיר בערוץ אל-אקצא כאמור, וחלקים ממנו הופצו לאחר מכן ברשתות החברתיות".
חסנין, כך קבע השופט, "העמיד את קולו ואת מעמדו לרשות שידור של גוף המוכרז כארגון טרור, ובמהלך אותו שידור הושמעו מפיו מסרים המשבחים את התנהלות חמאס ומציגים מסר מפורש כלפי פלסטינים אזרחי ישראל ביחס לשירות בצה"ל".
לאותם דברים, שבהמשך יובילו את השופט בנג'ו להכריע כי חסנין עבר גם עבירת גילוי הזדהות עם ארגון טרור, יש "משמעות עצמאית בבחינת הפוטנציאל הביטחוני של המגע לפי אמת המידה שנקבעה".
חסנין טען כי לא היה מודע לפוטנציאל הפגיעה וכי ראה בדבריו פרשנות עיתונאית. השופט בנג'ו קבע כי "בנסיבות שבהן מצאתי כי הנאשם היה מודע, ולמצער עצם את עיניו, לזהות הגוף שבמסגרתו הופיע, וכאשר בחר להשמיע במסגרתו את המסרים שפורטו לעיל", לא עלה בידו להוכיח שלא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה.
"אדם לוחם שהאמין בצדק"
מלבד הרשעתו במגע עם סוכן חוץ, חסנין הורשע כאמור גם בגילוי הזדהות עם ארגון טרור הן בשל דבריו בריאיון לערוץ אל-אקצא והן בשל דברים שאמר בספטבמר 2024 בריאיון נפרד, שהעניק לערוץ הפלסטיני "קודסונה" ("ירושלים שלנו").
בריאיון זה שיבח את חסן נסראללה ותיאר אותו בין היתר כ"איש מאמין, אדם לוחם שהאמין בצדק, בבעיה הפלסטינית ובבעיה הערבית" ומי ש"פעל בשביל הבעיה הפלסטינית".
בנוסף הורשע חסנין בהשמדת ראיה משום שנפטר ממכשיר הטלפון שלו, שבו קיים קשר עם אבו שאמלה. חסנין טען כי פעל מתוך לחץ ופאניקה, בין היתר כדי למנוע חשיפה של תמונות ותכנים אישיים, אולם השופט דחה את הסברו.
אחרי שדחה את כל טענותיו להגנה מן הצדק קבע כי טיעונים לעונש יישמעו בחודש פברואר הקרוב.
30088-03-25
* * *
