כתב "מעריב" מתי טוכפלד שוב פרסם טור עמוס גוזמות וכזבים בדבר העדויות בהליך הפלילי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים.
טוכפלד נחשב לעיתונאי המקורב לנתניהו ומי ששירת אותו כשכיסה את הזירה הפוליטית עבור העיתון "ישראל היום", בתקופה בה נודע כ"ביביתון". לפני כשנה עבר טוכפלד לקבוצת התקשורת של איל הגז אלי עזור ("מעריב", "וואלה", רדיו 103FM), לצד עבודתו ברדיו הביביסטי "גלי ישראל".
למרות שאינו כתב משפטי, אינו מכסה את משפט נתניהו באופן סדיר וכלל לא היה באולם כדי לצפות בעדות בעיניו, פרסם טוכפלד לאחרונה (25.10) טור על היום השלישי בעדותו של היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט, אחד מגל של פרסומים ע"י תומכי נתניהו ברשתות ובתקשורת, שביקשו לגייס את עדות היועמ"ש לשעבר כתעמולה למען נתניהו לקראת הבחירות לכנסת.
הטור של טוכפלד עמוס בשקרים כלליים, שאפשר למצוא גם בערוצי תעמולה אחרים של נתניהו. "אין כלום", הוא כותב, למשל. "תיק 4000 קורס לחלוטין, תיק 2000 קורס, תיק 1000 הוא בדיחה עצובה על סיגרים. כל האישומים החמורים התאדו".
תיאור זה של טוכפלד אינו תואם את המציאות. השופטים אמנם המליצו לתביעה למשוך את אישום השוחד ב"תיק 4000", אולם לא מעבר לכך.
עורך "מעריב", גולן בר-יוסף (צילום: תומר נויברג)
טוכפלד מספק גם פירוט לגבי הקביעה בדבר "קריסת התיקים", ובמקרים אלו הפרכת טענותיו פשוטה להפליא, כל שצריך הוא לעיין בפרוטוקול הרשמי של הדיון שהתפרסם ביום העדות אליו הוא מתייחס.
"בשבוע אחד קרסו כל התיקים", כותב טוכפלד, "בשלב הראשון היה זה תיק 4000". על מה הוא מבסס זאת? על כך שעו"ד עמית חדד, בא כוחו של נתניהו, הציג ליועמ"ש מנדלבליט את נוסח האזהרה שניתנה לנתניהו בחקירותיו והעד "נאלץ להודות כי המילה 'שוחד' נעדרה לחלוטין".
אלא שלא צריך כלל את היועמ"ש כדי לקרוא את האזהרות ולראות שהמילה "שוחד" לא נמצאת שם. אם לפרט הזה ישנה משמעות כלשהי לגבי כתב האישום, הרי שהיא תקפה באותה המידה גם לולא היה מנדלבליט מגיע להעיד.
אם כבר, עדותו של היועמ"ש לשעבר סיפקה הסבר לנוסח האזהרה שהוא עצמו הגדיר "פתלתל": מנדלבליט הסביר כי ביקש לשמור לעצמו חופש פעולה בבחירה בהמשך בין אישום בהפרת אמונים לשוחד. אפשר שההסבר גרוע, לא משכנע, מזיק יותר ממועיל למערכת התביעה בישראל, אבל הטענה כי בזכות עדותו של מנדלבליט על נוסח האזהרה קרס התיק, היא מגוחכת.
"בשלב השני קרס תיק 1000", כותב טוכפלד. על מה ולמה? ראשית, כך לפי טוכפלד, "מנדלבליט אישר כי סבר שתיק 1000 הוא לכל היותר עבירה על חוק המתנות". אלא שכאן ההיפך הוא הנכון.
"לשיטתי זו טעות, זה אולי חוק המתנות, גם לשיטתך במשך תקופה ארוכה", הטיח עו"ד חדד בעד, כשדיבר על החשד ב"תיק 1000".
"לא נכון", השיב מנדלבליט.
בשלב זה שלף הסנגור את האיום המרומז בחשיפת שיחותיו המוקלטות של מנדלבליט עם יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה.
"אתה בטוח שלא אמרת לאנשים שקבלת מתנות זאת עבירה לפי חוק המתנות
מקסימום?", שאל עו"ד חדד.
"יכול להיות שאמרתי", השיב מנדלבליט, אולם בהמשך התעקש להוסיף: "עדיין החשד שהוא נחקר לא היה לפי חוק המתנות וגם לשיטתי, היה חשד סביר לעבירה של הפרת אמונים בשני מודלים, המודל המרכזי שנחקר באותו זמן היה מודל שאני קורא לו מודל שבס שזה הדבר העיקרי שהיה ונמצאו דברים שם למרבה הצער".
במילים אחרות, הטענה כי "מנדלבליט אישר כי סבר שתיק 1000 היא לכל היותר עבירה על חוק המתנות" היא מטעה, שלא לומר שקרית.
טורו של מתי טוכפלד על עדות אביחי מנדלבליט במשפט המו"לים, 23.10.2026 (צילום מסך: "מעריב")
טענות אחרות שהעלה טוכפלד לגבי עדות מנדלבליט על "תיק 1000" מדויקות, והקביעה שהן מביאות ל"קריסת" התיק, גם אם הן מוגזמות או נטולות היגיון, יכולות להיחשב בדוחק כהבעת דעה. אך השקר הבולט ביותר מגיע מיד בהמשך, כשעיתונאי "מעריב" טוען כך:
"בשלב השלישי, שגם הוציא את השופטים מדעתם, קרס המשפט כולו כאשר חדד גילה שמנדלבליט אמר לתובעת הראשית בתיק, יהודית תירוש, כי הפלת נתניהו מהשלטון היא ההבדל בין חיים במדינה דמוקרטית לבין 'דיקטטורה בסגנון הונגריה ופולין', במקרה שיישאר ראש הממשלה. תירוש, שכמובן נכחה באולם, הזדעקה והתנגדה. אבל השופטים לא קנו זאת. אין זו אמירה בעלמא. זו אמירה שמוכיחה מניע שהוא מעבר לניהול תיק פלילי, החותר לאמת וצדק על ידי התובע הראשי. את זה לא אמר חדד, את זה אמר השופט בר-עם".
בניגוד נחרץ לדברי טוכפלד, השופט משה בר-עם מעולם לא אמר "אין זו אמירה בעלמא. זו אמירה שמוכיחה מניע שהוא מעבר לניהול תיק פלילי, החותר לאמת וצדק על ידי התובע הראשי", גם לא קרוב לכך.
למעשה, השופט בר-עם שאל את עו"ד חדד "לאדוני יש מקור, לא בעלמא?" וחדד הוא שאמר "לא בעלמא". אשר להמשך, אפילו חדד לא אמר את המילים שטוכפלד מייחס לבר-עם (חדד אמר "אלו אמירות שמלמדות על שיקולים זרים, אלו לא שיקולים שקשורים לניהול התיק לסיכוי סביר להרשעה"), ובוודאי שהשופט לא אמר אותם.
כפי שניתן לקרוא בפרוטוקול הדיון, השופט בר-עם היה זהיר במיוחד כששאל את עו"ד תירוש על התנגדותה לחקירת מנדלבליט בדבר אמירה זו.
"השאלה היא אם יש, ולא אמרתי שיש, אבל אם יש נניח שיקול זר, זה נתון שהוא רלוונטי מבחינת ההגנה? אני שואל את גברתי באופן עקרוני אם יש, ולא אמרתי שיש", פתח ואמר השופט בר-עם.
בהמשך הוסיף: "אם עד היה עומד על דוכן העדים ואומר אני שונא את מר נתניהו ולכן הגשתי כתב האישום זה רלוונטי או לא? אני בכוונה מקצין רק לצורך הדוגמה, הוא לא נמצא פה. אני כמובן לא מרמז ולא אומר בכיוון, זה לחלוטין כדי להבין את העיקרון האם זה רלוונטי".
השופט משה בר-עם (צילום: אתר הרשות השופטת)
אחרי שעו"ד תירוש השיבה את אשר השיבה, שב ופנה אליה השופט בר-עם.
"אני הקצנתי את האמירה", הדגיש. "נניח שהייתה התבטאות, נניח שהייתה התבטאות כזו, אני לא אומר שיש שם, שוב, כדי להסיר כל ספק או ספיקא, אבל נניח שזה היה המצב, גברתי הייתה יודעת שזה אכן זה היה טעם שלשיטתו יש מקום להגיש כתב האישום. אני שואל האם זה גם אז לא היה רלוונטי לשאול בעניין הזה?".
אחרי עוד דין ודברים אמר השופט בר-עם: "אם תובע אומר שהיה לו מניע אישי כנגד נאשם להגיש כתב אישום גברתי אומרת שזה לא נימוק? אני לא יודע, גם בתקיפה עקיפה נניח לצורך העניין?".
ולבסוף, באמירה הנחרצת ביותר שלו, אמר השופט בר-עם: "אני חושב שאם התובע יושב פה בהליך פלילי לפניו ואומר לי שהוא הגיש את כתב האישום משום שהוא שונא אותו, כי יש לו עניין אישי, לא הייתי עובר לסדר היום. זה מה שאני אומר".
בשום מקום אין כל משפט שיצא מפיו של השופט בר-עם שדומה במשהו לטענת טוכפלד, כאילו אמר שהאמירה המצוטטת בדבר הרצון של נתניהו להפוך את ישראל לדיקטטורה "מוכיחה מניע שהוא מעבר לניהול תיק פלילי, החותר לאמת וצדק על ידי התובע הראשי". זה פשוט כזב מוחלט.
זו אינה הפעם הראשונה בה טוכפלד מפרסם שקרים על משפט נתניהו. בעבר הראינו כיצד פרסם טור רווי גוזמאות ושקרים גמורים בדבר העדות של סגן ניצב צחי חבקין במשפט המו"לים. הטור לא נמחק מאתר "מעריב", לא תוקן לאחר שנחשף כי הוא מכיל שקרים, גם לא לאחר פרסום הפרוטוקול הרשמי, שאישרר כי טוכפלד פרסם סיפורי בדים מוחלטים.
טוכפלד סירב להגיב לפניית "העין השביעית".
גולן בר יוסף, עורך "מעריב", סירב גם הוא להגיב לפניית "העין השביעית".