שופטת בית המשפט הצבאי יהודה זיכתה את העיתונאית פרח אבו עיאש, שעבדה בסוכנות הידיעות האיראנית תסנים, מעבירה של מגע עם אויב וקבעה כי היחסים שלה עם נציג כלי התקשורת האיראני היו עיתונאיים-מקצועיים בלבד. לצד זאת הורשעה אבו עיאש בהסתה ותמיכה בארגון עוין בשל פרסומים שלה ברשתות החברתיות בזכות חמאס והג'יהאד האסלאמי.
התביעה הצבאית כבר הגישה ערעור ואף ביקשה להותיר את העיתונאית במעצר עד להכרעה בערעור, אך בית המשפט הצבאי לערעורים החליט לשחררה, אחרי קרוב ל-450 ימים בכלא הישראלי.
אבו עיאש, כיום בת 25, היא תושבת בית אומר שליד חברון, החמישית מבין תשעה ילדים. היא בעלת תואר ראשון בתקשורת ועבדה בעבר כפרילנסרית בסוכנויות הידיעות הפלסטיניות PNN ו"ווטאן".
לסוכנות הידיעות תסנים הצטרפה בשנת 2024. לפי כתב האישום שהוגש נגדה, מי ששכר אותה היה פלסטיני תושב האזור בשם בראא שוויקאת, שהבטיח לה 300 דולר לכל כתבה – סכום גבוה במונחים של שוק העיתונות הפלסטיני. בסוף 2024 שוויקאת עזב את תפקידו אחרי שנעצר על ידי הרשות הפלסטינית, ואבו עיאש החלה לעבוד ישירות מול מנהל בסוכנות הידיעות האיראנית בשם מוחסן, עמו תקשרה באמצעות תוכנת המסרים טלגרם.
בכתב האישום תואר כי אבו עיאש הכינה כתבות שטח הסוקרות את חייהם של תושבי האזור וכן ראיונות עמם. בין היתר ראיינה תושב האזור אשר טען כי סולק מביתו על ידי כוחות הצבא, הכינה כתבה בדבר "החיים מאחורי המעברים" וכן כתבה העוסקת בהשפעה של פעילות כוחות צה"ל על תושבי חברון. התקשורת בין אבו עיאש למוחסן כללה משלוח כתבות מצדה של העיתונאית, קבלת הערות עריכה ותיקון הכתבות בהתאם.
אשר לשכרה, לפי כתב האישום העביר שוויקאת באופן חד פעמי סכום כסף לחלפן כספים שממנו משכה אבו עיאש 1,700 שקלים (לגרסתה 1,500 שקלים). בחקירתה במשטרה סיפרה כי שוויקאת היה "מכור לסמים" שלקח מחצית מהכסף שתסנים העבירה תמורת עבודתה. למרות שביקשה שכר נוסף ממוחסן, לא קיבלה עוד כספים מהסוכנות האיראנית.
המדינה האשימה את אבו עיאש במגע עם אויב בשל התקשורת שלה עם מוחסן, הכנסת כספי אויב לאזור בשל קבלת הכספים מסוכנות תסנים וכן הסתה ותמיכה בארגון עוין בשל שורה של פרסומים בחשבונותיה שברשתות החברתיות.
"כך הפלתי את העיתונאית"
כתב האישום, שהוגש על ידי התובע הצבאי אלירן טוטיאשווילי, נחשף לפני קרוב לשנה, אז פרסמה שוש מולא ב"ידיעות אחרונות" ראיון מקיף עם רס"ר נסים חאיכ, יליד דיר חנא, שהיה החוקר הראשי של אבו עיאש.
תחת הכותרת "כך הפלתי את העיתונאית שהופעלה על ידי איראן" סיפר חאיכ "איך זכה באמונה בעזרת כוס מים ועוגת שוקולד וכיצד חשפה בפניו את רשת התעמולה 'תסנים', שהצליחה לשלוח זרועות תמנון לישראל גם בשיא מבצע עם כלביא", לשון כותרת המשנה לכתבה.
הכתבה, שנכתבה מנקודת המבט של התביעה הצבאית, תיארה כיצד "איראן הקימה בלב יהודה ושומרון סניף פעיל של 'תסנים' - סוכנות התעמולה המובילה באיראן, שמגדירה את עצמה 'המגינה של המהפכה האיסלאמית מפני תעמולה שלילית בתקשורת'".
"אמרתי לה שהמוטו שלי זו אנושיות מעל הכל", צילום מסך מחשבון האינסטגרם של "ידיעות אחרונות"
הכתבת מולא ציינה כי אבו עיאש פרסמה 25 כתבות וסרטונים בשנה שעבדה עבור "תסנים", כולל בזמן המלחמה של ישראל עם איראן בחודש יוני 2025.
"ב-19 ביוני 2025", נכתב בכתבה על בסיס כתב האישום, "פרח שלחה לעורך שלה סרטון של יירוט טיל שנורה על תל-אביב. האיראני שאל אותה: 'האם הטילים האיראניים פגעו בתחנות דלק באזור?' ופרח השיבה לו בשלילה. זה רק חלק מהמידע הרגיש שהעבירה למפעילה האיראני".
רס"ר חאיכ סיפר לכתבת "ידיעות אחרונות" כי "בזכות העובדה שהיא עיתונאית, האיראנים נתנו לה משימות אחרות מאשר למרגלים אזרחים שהם מגייסים".
מהכרעת הדין עולה כי המידע בדבר אי פגיעת טיל איראני בתחנות דלק באזורה היה למעשה המידע הרגיש היחיד שהעבירה, וגם הוא הועבר במסגרת שיח עיתונאי מקצועי בין אבו עיאש לעורך שלה. המשימות ש"האיראנים נתנו לה", קבע בית המשפט הצבאי, היו משימות עיתונאיות בלבד.
"ישימו אותך בצינוק"
אבו עיאש, שיוצגה על ידי עורכי הדין וידאד דאוד ודניאלה קדרי, טענה כי איראן אינה מדינת אויב ביחס אליה וכי כל פעולותיה בוצעו כעיתונאית וכל מעשיה היו במסגרת עבודתה העיתונאית המקצועית, ללא כוונה לסייע לאויב או לפגוע בביטחון המדינה. אשר לפרסומיה ברשתות החברתיות, טענה כי מדובר בפרסומים עיתונאיים ולא בהבעת עמדה אישית שלה.
בחקירתה במשטרה תיארה את תסנים כסוכנות ידיעות "שמייצגת את החברה האיסלמית של תושבי איראן". כשנשאלה האם היא מזדהה עם הערוץ ו"האג'נדה" שלו השיבה: "אני עובדת עם ערוץ, אני לא עובדת עם הממשל האיראני, הערוץ הזה עצמאי... ולא בהכרח המקום שעבדתי הוא שייך לממשל האיראני".
לדבריה בחקירה, לו היתה יודעת כי החוק הישראלי אוסר על עבודה בסוכנות תסנים לא היתה נענית להזמנה לעבוד שם. כאשר נשאלה מה ידעה על הסוכנות לפני שהחלה לעבוד בה, השיבה אבו עיאש שהכירה את תסנים בצורה כללית בלבד ועל כן בדקה את פרסומי אתר הסוכנות כדי לוודא שמדובר במקום עבודה התואם את הסטנדרטים שלה ו"לא מערב פוליטיקה ולא יסבך אותי", כלשונה.
בעדותה בבית המשפט הצבאי טענה אבו עיאש כי לא ידעה שתסנים קשורה למשמרות המהפכה באיראן עד למעצרה. עוד טענה כי החוקר הראשון שחקר אותה והזדהה כ"מוסא", הוא שמסר לה על הקשר של הסוכנות למשמרות המהפכה ומשום כך הזכירה זאת בחקירתה השנייה.
לדבריה, אותו "מוסא" אף איים עליה במהלך הפסקה בחקירה ואמר לה "אם את לא תגידי לי עכשיו שאת עובדת יחד עם המהפכה האיראנית, אם את לא תגידי את זה אני אקח אותך לאנשי שב"כ והם ישימו אותך בתוך צינוק".
בתביעה הצבאית טענו כי חקירתו של רנ"ג משה קפילוטו, הוא "מוסא", לא היתה החקירה הראשונה של אבו עיאש והתרחשה אחרי שזו כבר מסרה שתסנים שייכת למשמרות המהפכה ומכאן שידעה על כך עוד לפני מעצרה וחקירתה. בנוסף הכחישו כי איים עליה.
"קשר עבודה מקצועי"
השופטת גלי קטלן קיבלה את עמדת ההגנה כי קפילוטו היה החוקר הראשון שחקר את אבו עיאש, לפני החקירות שהעביר אותה חאיכ. למסקנה זו הגיע בית המשפט בין היתר לפי עדותו של קפילוטו עצמו, שטען כי היה הראשון שחקר אותה. בית המשפט לא הכריע בשאלה האם אכן איים עליה.
עדותה של אבו עיאש, קבעה השופטת, היתה "אותנטית ומעוררת אמון" וגרסתה "קוהרנטית ועקבית" ועלתה בקנה אחד עם הראיות בתיק. אחת הראיות המרכזיות היתה ההתכתבות של העיתונאית עם העורך מוחסן, שנשלפה ממכשיר הטלפון שלה לאחר מעצרה.
"בחינת ההתכתבות מלמדת כי השיח היה שיח מקצועי-עיתונאי", פסקה השופטת קטלן, "ביחס לכתבות שערכה הנאשמת ולנושאים לכתבות עתידיות שהציעה הנאשמת. אף העובדה כי הכתבות פורסמו בסופו של דבר באתר של תסנים, כפי שהציגה הנאשמת לחוקריה, מחזקת את גרסתה של הנאשמת כי מדובר היה בקשר עבודה מקצועי".
לפי השופטת, התכתובת בין אבו עיאש למוחסן כללה "הצעות של הנאשמת לנושאים לכתבות, הערות מקצועיות של מוחסן ביחס לנושאים ולעריכת הכתבות ששלחה הנאשמת, עדכון כי הכתבות פורסמו, שיח ביחס לתלושי שכר וכו'. ההתכתבות לא מלמדת, ולו ברמז, כי הקשר הוא על רקע פעילותו של מוחסן נגד בטחון האזור או נגד צה"ל".
לפי ההתכתבות היתה זו אבו עיאש שהציעה את הנושאים לכתבות ולא מוחסן, "כך שלא עולה חשד כי מדובר בניסיון שלו לדלות מידע או לקבל צילומים של מקומות מסוימים". ממילא, מוסיפה השופטת, "רוב הכתבות והצילומים שהעבירה הנאשמת למוחסן היו בנושאים חברתיים, ביחס לסיפורים אנושיים, ולא התמקדו בכוחות הצבא, בסיסים צבאיים וכו'".
אמנם, כפי שהודגש גם בכתבה ב"ידיעות אחרונות", מוחסן שאל פעם אחת את אבו עיאש האם טילים פגעו בתחנות דלק באזורה, אולם השופטת הדגישה כי יש לבחון את השאלה והתשובה בהקשר של השיחה הספציפית בין השניים וכלל השיח ביניהם.
"השאלה נשאלה במהלך שיח ספציפי בין השניים על המצב בחברון כנושא אפשרי לכתבה", מציינת השופטת, "הנאשמת מסרה כי המצב בחברון עדיין קשה ופירטה כי מוטלים סגרים, המצב הכלכלי קשה, יש מחסור במים וכן קיימת 'בעיית דלק'". בהמשך לכך שאל מוחסן האם פגע טיל בתחנות דלק, ואחרי שאבו עיאש השיבה בשלילה "מוחסן לא שאל אף שאלת המשך בנוגע לכך".
לפי השופטת, "פרט לשאלה זו, התביעה לא הצביעה על כל עובדה או ראיה אשר עשויה להקים יסוד סביר לחשד כי מוחסן פועל למען האויב".
"התביעה לא הוכיחה את יסודות העבירה"
הכרעה מרכזית נוספת של השופטת נגעה לשאלה האם יש לראות בסוכנות הידיעות האיראנית עצמה "אויב", וככל שכן האם אבו עיאש היתה מודעת לכך.
סוכנות תסנים, מציינת השופטת קטלן, מעולם לא הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת, כמו ערוץ אל-אקצא של חמאס למשל. יתר על כן, לפי הכרעת הדין, התביעה לא הגישה "אף ראיה עצמאית המלמדת כי תסנים היא סוכנות חדשות הפועלת בשירות האויב, כגון חוות דעת מומחה או תכנים המפורסמים בתסנים".
בעמוד ה"אודות" של הסוכנות נטען כי היא רואה את עצמה כ"מגנה של המהפכה האסלאמית של איראן", אך לפי הכרעת השופטת קטלן הצהרה זו "אינה שקולה להצהרה כי מדובר בתאגיד הכפוף או הנתמך על ידי משמרות המהפכה".
זאת ועוד, השופטת קטלן מציינת בהכרעת הדין שאבו עיאש לא הסתירה את עבודתה בסוכנות האיראנית. לא רק שכתבותיה פורסמו תחת שמה, היא אף הסתובבה בשטחים כשהיא מחזיקה במיקרופון עם סמליל התחנה, גם בסמוך לכוחות צה"ל.
"הראיות שהוגשו אינן מצביעות על כך שהנאשמת השתמשה בתפקידה כעיתונאית כמסווה תמים למגע עם אויב", קובעת השופטת קטלן.
לצד זאת הדגישה השופטת כי "אין בעיסוקה של הנאשמת כעיתונאית משום חסינות" מפני תחולת הצו האוסר על מגע עם האויב.
"אופיו העיתונאי של הקשר רלוונטי בענייננו במישור הראייתי: הוא מספק הסבר קונקרטי להיווצרות הקשר עם מוחסן ולתוכנו, ומחליש את תזת התביעה לפיה הקשר התקיים על רקע פעילותו של מוחסן למען האויב. הזיכוי אינו נובע אפוא ממעמדה של הנאשמת כעיתונאית כשלעצמו, אלא מכך שהתביעה לא הוכיחה את יסודות העבירה מעבר לספק סביר".
לפיכך זיכתה השופטת קטלן את אבו עיאש מעבירת מגע עם האויב ובהמשך לכך גם מעבירת הכנסת כספי אויב.
"הלב הירוק מסמל תמיכה בחמאס"
אבו עיאש זוכתה גם מעבירת הסתה בחלק מהפרסומים שלה שנכללו בכתב האישום, אך הורשעה בשל פרסומים אחרים.
העיתונאית טענה כי הפרסומים שלה ברשתות הועתקו ופורסמו מחדש במסגרת עבודתה העיתונאית, אך השופטת קטלן קבעה כי האחריות לפרסום קיימת גם במקרה של פרסום מחדש של תוכן מסית או כזה התומך בארגון עוין.
העיתונאית הורשעה בין היתר בשל פרסום באינסטגרם של סרטון שבו נראות נשים לבושות ניקאב במה שנחזה לאימונים צבאיים ולצדו הכיתוב "בנות החורין שלנו" לצד סמלון לב ירוק. עוד הורשעה בשל פרסום סרטון של תהלוכה לזכרו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, ביום שבו חוסל, כשהפרסום מלווה בסמלון לב ירוק.
הלב הירוק, קבעה השופטת, מסמל בהקשר של הפרסומים תמיכה בחמאס.
אבו עיאש הורשעה בהסתה גם בשל פרסום תצלום של גופות לצד הכיתוב "שלושה מטובי בנינו בכפר מאליכ מתו מות קדושים אתמול על ידי חקלאים של המתנחלים הפושעים, אשר פרצו לכפר כשהם חמושים בכבדות, בוזזים, משחיתים, הורגים... ולא מלהרתיע! שלוש נשמות טהורות עלו לגן עדן, רק בגלל שהגנו על בתיהם, על אדמתם ועל מנוחתם.
"איפה העולם בפשעים האלה? איפה הקולות שטוענים להגן על הזכויות והצדק? הדם של השהידים בגרונות שלנו. הדם של השהידים הוא קללה על כל מי ששקט, על כל מי שמצדיק, על כל מי שמתמקח. היום ומחר כל הכפרים והערים שלנו אם נישאר בחוסר מעש. בושה על שתי השתיקות, תהילה ואלמוות לשהידים ההירואים. חופש לפלסטין מהנהר ועד הים".
הטקסט הזה, קבעה השופטת, כולל "קריאה מפורשת לפעולה אלימה" והוא חורג מדיווח עיתונאי.
העיתונאית הורשעה גם בגין "סטורי" בפייסבוק שבו היא נראית לבושה בווסט עיתונות כשברקע דמויות חובשות כיפה ודמויות חיילי צה"ל. על התצלום הופיע הטקסט הבא: "בינינו וביניהם הרים של גופות, ונהרות של שנאה. ודם ודם ודם ונקמת דם ארוכה... טפחו את השנאה כדי שיתגלה לנו חסד נקמת הדם, שמרו על כבודכם והיטיבו לעשות את הנקמה".
מנגד זוכתה אבו עיאש מעבירת הסתה בשל סרטון שבו סיקרה לוויה של פעיל בג'יהאד האסלאמי אשר חוסל על ידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית; תצלום עצמי עם מיקרופון של תסנים לצד הכיתוב "המוות הוא הרגל עבורנו. וכבודנו מאללה הוא מות הקדושים"; פוסט בפייסבוק שבו דיווחה על בריחת אסירים מכלא גלבוע במילים "מבצר גלבוע נפל, מנהרת החופש בוקר טוב לג'נין"; סיקור לוויה של מי שהגדירה "שאהיד"; וסרטון בטיקטוק שבו נראה חסן נסראללה.
בית המשפט הצבאי גזר עליה עונש מאסר בפועל כימי מעצרה, כ-14 וחצי חודשים, וקנס כספי.
התביעה הצבאית ערערה וביקשה לעכב את שחרורה של אבו עיאש עד להכרעה בערעור, אך בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את הבקשה.
"לאחר בחינה מעמיקה של כל חומר הראיות ממשפטה של המשיבה ושל תיק בית המשפט בעניינה, ושקילת טענות המבקשת לאור העולה ממנו, מצאתי כי דין הבקשה להורות על מעצרה הממשי של המשיבה עד להכרעה בערעור - להידחות", קבע השופט הצבאי ס"אל יוסי דסקל. "זאת, לאור אמות המידה המחמירות על-פיהן יש לבחון בקשה מסוג זה, ובשים לב לטיב הטענות המועלות בערעור ולסיכוייו".
3974-09-25