מדינת ישראל עומדת על התנגדותה לכניסת עיתונאים לרצועת עזה, כך לפי עמדה מעודכנת שהגישה (5.1) לבג"ץ. לפי המדינה, על אף הפסקת האש והפסקת המלחמה, המצב הביטחוני ברצועה עדיין אינו כזה שמאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לצורך סיקור הנעשה בה.

שנתיים ושלושה חלפו מאז טבח חמאס ב-7.10 ופרוץ מלחמת עזה. בכל התקופה הזו לא אישרה המדינה לעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה אלא בליווי צמוד של דובר צה"ל ותחת הגבלות דרקוניות שאינן מאפשרות ביצוע עבודה עיתונאית עצמאית.

בסמוך לאחר תחילת המלחמה עתרה לבג"ץ התאחדות העיתונאים זרים (FPA), שמייצגת את העיתונאים הזרים הפועלים בישראל, בדרישה לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לרצועה. העתירה נדחתה בשל שיקולי ביטחון. כמה חודשים לאחר מכן, עם התמשכותה של המלחמה, עתרה ה-FPA פעם נוספת.

בית המשפט איפשר למדינה למסמס את העתירה במשך עשרה חודשים, והעניק לה שבע אורכות כדי להגיש את עמדתה הראשונית, ולפיה אין לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לעזה וזאת מטעמי ביטחון. גם בהמשך נדחה פעם אחר פעם מועד הדיון בעתירה עד שלפני כמה שבועות התקיים סוף סוף דיון ראשון, בפני השופטים עופר גרוסקופף, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן.

כבר בפתח הדיון ביקש בא כוח המדינה, עו"ד יהונתן נד"ב, שהות כדי למסור עמדה מעודכנת, הפעם דווקא בשל החתימה על הסכם הפסקת האש שהממשל האמריקאי כפה על ממשלת ישראל. על אף התנגדות נחרצת של עו"ד גלעד שר, בא כוח ה-FPA, השופטים בחרו לקבל את בקשת המדינה, והעניקו למדינה 30 יום למתן עמדה מעודכנת. מעבר לכך, ציין השופט גרוסקופף במהלך הדיון, "ארכות יינתנו במשורה".

למרות זאת, השופטים העניקו למדינה עוד שלוש אורכות עד שלפני כשבועיים ניתנה אורכה לצד הבהרה כי אם המדינה לא תגיש עמדתה, יכריעו השופטים בלעדיה.

"אמנם חל שינוי במצב העובדתי בשטח", טוענת כעת המדינה, "אך אין בו כדי לשנות מן המסקנה שגם לעת הזו, אין לאפשר כניסת עיתונאים (בכלל, זרים ולא-זרים) ללא ליווי לרצועת עזה כמבוקש בעתירה. זאת מטעמים ביטחוניים, על יסוד עמדת מערכת הביטחון, לפיה עדיין קיים סיכון ביטחוני הכרוך בכך גם בעת הזו, וזאת בהינתן שהפסקת האש מתאפיינת בשלב זה גם בהימשכות האיומים ואירועים ביטחוניים; וכן יוזכר כי החטוף החלל רן גואילי עודנו מוחזק בשבי ברצועת עזה".

המדינה מציינת עוד, באמצעות עורכי הדין יונתן נד"ב ומיכל דניאלי-צ'רני, כי בחודשים האחרונים נערכו "כ-25 כניסות (אישיות או קבוצתיות) לרצועת עזה של כתבים ישראלים (47 כתבים ישראלים), לצד 5 כניסות (קבוצתיות) של כתבים זרים (כ-46 כתבים זרים)".

הכוונה היא לכניסות בליווי צמוד של כוחות צה"ל. כפי שנטען בעתירה, הכניסות הללו מוגבלות מאוד ואינן יכולות לשמש תחליף לסיקור עיתונאי עצמאי. עיתונאי שנכנס לעזה בליווי צה"ל נאלץ לחתום על הסכם שבו הוא מקנה לצה"ל שליטה כמעט מוחלטת על עבודתו.

לעיתונאי מותר לבקר רק באזור שצה"ל מתיר לו ובזמן שצה"ל מחליט עבורו. נאסר עליו לשוחח עם אנשים בלא אישור וכל חומרי הגלם שהוא אוסף עוברים לא רק בדיקה של הצנזורה הצבאית כדי לוודא שאין בהם חשש לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, אלא גם בדיקה של דובר צה"ל. כתוצאה מכך העיתונאים אינם מסוגלים לבצע ברצועת עזה את עבודתם. מבחינת המדינה, כך עולה מתגובתה, מצופה מהשופטים לראות בכך מיצוי הולם של זכות הציבור לדעת.

27177-09-24