יום עדותו ה-13 של בנימין נתניהו נפתח בניסיון שקוף של הנאשם להשפיט את השופטים. ראש הממשלה, שמרבה לשבץ בעדותו ביטויים באנגלית – מעין תזכורת לכך שהוא משתייך לליגה אחרת, בינלאומית, של מנהיגים – ודאי מעדיף את ההגדרה Power Move.

במקום להשיב לשאלה הראשונה שהוצגה לו, על "וואלה" ו"תיק 4000", נתניהו נעמד, פנה אל השופטים והציע להם הצעה שלא יוכלו שלא לסרב לה. "כבודכם", אמר נתניהו בקולו העמוק ביותר, "אנחנו מלווים עכשיו את שירי ביבס ואת שני ילדיה הקטנים, אריאל וכפיר, ואני חושב שראוי שנקום לדקה דומייה וניזכר במי אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים".

השופטים הושמו במלכוד. הסכמה פירושה שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים – עבריין בפוטנציה – מכתיב את מהלך הדיון. סירוב, לעומת זאת, חושף אותם להשמצות על קהות לב ואנטי-פטריוטיזם. רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים, בחרה באופציה השנייה. "אני חושבת שכולנו זוכרים במי אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים", אמרה. "אני מציעה שכרגע נמשיך".

נתניהו התיישב בלי לומר מילה.

התרגיל עבד. גשם של גינויים שטף מיד את הרשתות החברתיות והמדיה הביביסטית. משפחת ביבס אמנם יצאה נגד נתניהו עקב התעקשותו לתאר בפומבי את הדרך שבה נרצחו האם ובניה הפעוטים – חרף בקשות בני המשפחה להימנע מכך – אבל כעת הוא הצטייר כמי שמוקיר את זכרה של משפחה (שנמחקה כמעט לגמרי במשמרת שלו), כשמנגד עומדת מערכת ערלת לב שמסרבת אפילו להרכין ראש לזכרם. בהפסקה, ליתר ביטחון, שלף גימיק: העניבה הכחולה שענב בבוקר הוחלפה בעניבה כתומה, כצבע שיערם של הנרצחים.

ישראלים חולקים כבוד אחרון לשירי ביבס וילדיה אריאל וכפיר, שנרצחו בשבי חמאס, אתמול בכיכר החטופים בתל-אביב, כמה עשרות מטרים מהאולם שבו התקיימה עדות נתניהו (צילום: תומר נויברג)

העדות עצמה היתה שילוב בין עיסוק אינטנסיבי ב"וואלה" וב"היענות החריגה" שלטענת נתניהו לא היתה ולא נבראה, והתקדמות אל עבר ליבת מעשיו ב"תיק 4000": הפעולות שביצע כשר תקשורת למען קבוצת בזק ובעלי השליטה בה לשעבר, הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ', שהיו גם המו"לים של "וואלה".

הסנגור, עו"ד עמית חדד, העלה אתמול (26.2) את אחד ממעשי הצנזורה הבוטים ביותר שאירעו ב"וואלה" בתקופת מערכת הבחירות של 2015: דרישה לעצור את השידור הישיר של עצרת המונים שקיימו תנועות שמאל בכיכר רבין בקריאה להוריד את נתניהו מהשלטון; אחריה הגיעה דרישה נוספת לשדר עצרת שקיימו כעבור שבוע מפלגות הימין. בחקירה נתפס תיעוד עשיר של השיח שקיימו ראש הממשלה ואנשיו עם בכירי "וואלה", כולל רישום של שיחת טלפון בין נתניהו לאלוביץ' בזמן עצרת השמאל.

נתניהו אישר את העובדות המפורטות בכתב האישום, אך כמובן כפר בפרשנות. "ברור לי שפניתי לאלוביץ' בעניין ההפגנה של השמאל, ואחר כך בעניין ההפגנה של הימין. את זה אני זוכר. אני לא זוכר את התוכן, אבל אני זוכר שפניתי אליו ואל בעלים של כלי תקשורת אחרים בעניין הזה". נתניהו ניסה לשחזר על מה שוחח עם אלוביץ', אך הדגיש שמדובר ב"היקש לוגי" ולא זיכרון מוחשי: "אני מבקש ממנו להיות הגון, להיות מאוזן. זאת לא שיחה חריגה".

עד המדינה ניר חפץ, דוברו של נתניהו, קיבל רושם אחר. "נתניהו מאוד כעס על השידור החי של עצרת השמאל", סיפר חפץ לחוקריו, והוסיף שהבוס שלו אפילו התקשר לאלוביץ' כדי לנזוף בו אישית.

"הוא היה קצר רוח, ולא הסתפק בכך שאני פונה לשאול", אמר חפץ בחקירה. "אני לא זוכר אם הייתי ליד ביבי פיזית באותם רגעים או שדיברנו בטלפון, אבל כששאול כותב לאילן [ישועה, מנכ"ל האתר], 'ניר לא יודע שהבוס שלו מתקשר אלי ישירות', זה מחזק עוד יותר את ההבנה שלי שביבי, כהרגלו בתקופת הבחירות, בעידנא דריתחא, היה נוהג לצלצל לשאול ולצעוק עליו במקביל לכך שהוא שלח אותי לצלצל לשאול".

ניר חפץ מובא להארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל-אביב, בפברואר 2018. מאחור: החשודים דאז שאול אלוביץ' ואלי קמיר (צילום: פלאש 90)

נתניהו אולי פנה גם למו"לים אחרים בנוגע לשידור עצרת השמאל, כפי שטען בעדותו, אבל גם מבדיקה שערך אילן ישועה בזמן אמת עלה שהמקרה של "וואלה" היה חריג. "'וואלה' – האתר הגדול היחיד ללא שידור חי", הודיע ישועה בגאווה לאלוביץ' במסרון אחרי שקטע את השידור בהתאם לבקשת נתניהו. "טוב שהצלחת לתקן ולמזער את הנזקים", השיב לו אלוביץ'.

בחדר החקירות, אלוביץ' נשאל מדוע הגיב כך. "זה טוב שהצלחנו להרגיז פחות את ראש הממשלה", השיב. "ראש הממשלה הוא ידיד שלי, ואין סיבה להרגיז אותו איפה שלא צריך". מיד לאחר מכן, כשנשאל האם רצה לשמור על יחסים טובים עם נתניהו בגלל התלות של בזק בהכרעותיו של נתניהו כשר התקשורת, אלוביץ' הכחיש בתוקף.

הסנגור חדד לא התעכב על ההודאה של נתניהו בעניין עצרת השמאל ולא הזכיר את האמירות של חפץ ואלוביץ' בחדר החקירות. במקום זה, הוא סייע לנאשם לטשטש את הרושם שנוצר באולם. כמה רגעים אחרי שנתניהו הודה ש"וואלה" צִנזר נאומים של מתנגדיו הפוליטיים בשיאה של מערכת הבחירות, חדד הציג לו שאלה פשוטה: "אתה קיבלת פעם מ'וואלה' צנזורה או השמטה של נאום שהזיק לך?".

"לא", שיקר נתניהו.

חדד מצליח לגרום לשופטת לצעוק

מעט מוקדם יותר, הערה שזרק עו"ד חדד עוררה תגרה מילולית שאליה הצטרף גם ראש הממשלה. הטריגר היה העיסוק של חדד באוסף התכתבויות של אילן ישועה עם אישי ציבור מחוץ למעגלים המיידיים של נתניהו. החומר התגלה להגנה במקרה בגלל טעות טכנית של התביעה והפך לאחד מהרכיבים המרכזיים בקו ההגנה שלפיו בכירי "וואלה" שירתו גם גורמים פוליטיים אחרים – ולפיכך, אין מנוס מלקבוע שהיחס שהעניקו לנתניהו לא היה חריג.

עו"ד חדד הזכיר בהקשר זה התכתבות של ישועה עם יצחק הרצוג, היריב הראשי של נתניהו בבחירות 2015, וכבדרך אגב טען שהתביעה הסתירה את החומר מההגנה.

התובעת, עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות המדינה, התנגדה בתוקף לניסוח. "חברי שואל שאלות שנועדו כל כולן לפגוע בתביעה", התרעמה. "לא מספיק שהנאשם עושה את זה, כשהוא ראש הממשלה – פוגע בתביעה, בלגיטימיות של עבודת שלטון החוק – גם חברי, בשאלות שלו, מניח שזה הוסתר. החומר הזה לא הועבר להגנה, אבל הוא מעולם לא הוסתר. אנחנו מוחים על האמירות האלה, זה בוודאי לא חלק מחקירה ראשית לגיטימית".

עו"ד יהודית תירוש, התובעת ב"תיק 4000", בפתח יום עדותו הראשון של בנימין נתניהו במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 10.12.2024 (צילום: ראובן קסטרו)

השופטת פרידמן-פלדמן השתכנעה. "תשנה את הנוסח של השאלה", הורתה לעו"ד חדד.

"קודם אני אגיב, ואחר כך אני אשנה את הנוסח. אני מבין שהתביעה מעוניינת בשלטון – הם אומרים את זה", השיב חדד.

"את זה לגיטימי להגיד?", הזדעקה תירוש.

חדד עמד להשיב, אבל השופטת פרידמן-פלדמן היסתה אותו: "רק רגע, עו"ד חדד...".

"לא 'עו"ד חדד'!", התפרץ עו"ד חדד. "אני מבקש לקבל אותו יחס, גברתי [השופטת] לא הפריעה לה כשהיא התנגדה. בית המשפט לא הגן עלי כשהיא אמרה עלי דברים נוראים, אני לא אעבור על זה לסדר היום! לא יכול להיות שהתביעה אומרת שאני פוגע בשלטון החוק כשאני שואל שאלה! אני מבקש את הגנת בית המשפט! פגיעה בשלטון החוק זה לא להעביר לנו את החומר הזה, ולהגיש כתב אישום כל כך מופרך. מי שהמערכת הזו יקרה לו לא עושה דבר כזה".

השופטת פרידמן-פלדמן, במפגן נדיר של חוסר סבלנות, הגיבה באיום: "מר חדד, אני מבינה שלאדוני יש המון זמן לחקירות, כך אני מתרשמת מהבוקר, למרות ההערות שלנו על אופן ודרך החקירה (הכוונה לקציבת ימי החקירה הראשית מוקדם יותר השבוע; א"ב). כנראה שנתנו לכם יותר מדי זמן".

חדד קטע אותה שוב, והשופטת הרימה את קולה: "אז תשאל שאלה!".

הסנגור המשיך להתווכח, התעקש על הנוסח המקורי של השאלה, שבו הואשמה הפרקליטות בהסתרת ההתכתבויות, וביקש שתינתן החלטה. השופטת, בתגובה, נתנה החלטה שקיבלה את העמדה המנוגדת לשלו: "ההתנגדות מתקבלת, תעבור לשאלה הבאה עכשיו!".

חדד ניסה שוב לקטוע אותה, והתעקש לחזור על שאלתו בנוסח המקורי. "עו"ד חדד, אדוני, אתה עובר את הגבול", העירה השופטת.

"אני לא עובר שום גבול", הגיב חדד.

"אדוני עובר את הגבול, ואם אדוני סיים עם החקירה שלו אולי נעשה הפסקה ואז נעבור לעו"ד ז'ק חן שצריך לחקור (את נתניהו מטעם הנאשמים אלוביץ'; א"ב). אם יש לאדוני עוד שאלות – אדוני ישאל אותן. ההתנגדות התקבלה, וזו ההחלטה. תעבור לשאלה הבאה".

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים במשפט המו"לים (צילום: יונתן זינדל)

חדד לא עבר לשאלה הבאה. הוא הציג שוב את אותה השאלה, כשהפעם באופן מתריס הוא אומר שהטענה לחבלה מכוונת מצד הפרקליטות היא רק עמדת ההגנה. "האם מבחינתך זה רלבנטי לנושאים שעליהם נחקרת?", שאל.

נתניהו הגיב בהשתלחות משל עצמו. "זה סופר רלבנטי, משום שמה שרואים כאן בהתכתבות בין ישועה להרצוג זו היענות מתרפסת, מלאה: 'הדלת פתוחה לרווחה', 'ממש אין בעיה', 'לכבוד הוא לי', 'אני אבצע את זה מיד', 'אני מעלה את זה שוב'. כשהדבר הזה נמצא בידי התביעה, והוא לא עובר אלינו, והם לא מייחסים את ההיענות החריגה להרצוג ולשאר היריבים שלי – זה מוכיח שמאשימים אותי בהאשמת שווא", טען נתניהו.

"זה לא שלטון החוק, זה תפור, זה אבסורד", המשיך, ואז פנה לפרקליטים והרים את קולו לכדי צעקה: "אני אגיד לכם עוד פעם, אתם לא תמנעו ממני להגיד שמה שאתם עשיתם, יחד עם החוקרים המוטים שסחטו והכריחו בסחיטה באיומים עדים להפוך לעדי מדינה ולתת עדות שקר – אני לא קורא לזה 'שלטון החוק', אף אחד לא קורא לזה ככה. הפארסה פה היא ברורה. כל אחד מבין את זה. זה הפוך משלטון החוק! זה שלטון החוקן!".

מעט לאחר מכן, התובעת תירוש ניסתה לוודא שהמונח "חוקן" נכנס לפרוטוקול. נראה שרוב הנוכחים באולם לא שמו לב שזאת המילה שבה השתמש נתניהו. במהלך אחת ההפסקות, כמה מהעיתונאים ביקשו מעו"ד חדד לברר. כשנתניהו נכנס לאולם, התקשורת הפנתה את השאלה אליו. נתניהו חייך בשפתיים חתומות. לבסוף פנה לכתב המשפטי אביעד גליקמן, מטרה פופולרית של מכונת הרעל הביביסטית, ואמר לו: "אני מציע שתפנה לאדוניך, ותקבל את הפירוש הראוי".

כתב ערוץ 14 מושיט יד

חלק ניכר מהדיון עסק בנאום שנשא נתניהו בקונגרס האמריקאי במרץ 2015, בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל, שנתפס כצעד חסר תקדים של התרסה נגד הנשיא ברק אובמה. לפי כתב האישום, סיקור הנאום הוא עוד דוגמה לאופן שבו שירת "וואלה" את נתניהו.

עו"ד חדד ניסה לשכנע את השופטים שההפך הוא הנכון. הוא הציג באולם רצף של דיווחים חדשותיים וטורי פרשנות מ"וואלה" שהבליטו את הביקורת על הנאום בארץ ובחו"ל ותיארו אותו ככזה שנועד לשרת את קמפיין הבחירות של הליכוד – ולא כמהלך דיפלומטי אמיץ והיסטורי שנועד להציל את ישראל מהאיום האיראני, כפי שנתניהו חזר ואמר שהיה ראוי להציגו.

"ג'ון סטיוארט על קבלת נתניהו בקונגרס: 'המין האוראלי הארוך ביותר שקיבל יהודי". "וואלה", 4.3.2015 (צילום מסך)

הסיקור החדשותי תובּל ב"ממיאדה", אוסף של התבטאויות עוקצניות מהשיח המקוון, וסרטון ויראלי של הסאטיריקן ג'ון סטיוארט, שכינה את מחיאות הכפיים שקיבל נתניהו "המציצה הארוכה ביותר שיהודי אי פעם קיבל". את הציטוט האחרון הסנגור לא הקריא. נתניהו עיין בו והפטיר: "כותרת גסה". אוסף הפרסומים על הנאום חילץ ממנו את התגובה הצפויה, גזור-והדבק מהדיונים הקודמים: "מדהים! זה 'שוחד'! על זה טִרללו מדינה שלמה בחמש מערכות בחירות!".

מהעדות של נתניהו השתמע שההתבטאות החיובית היחידה לגבי נאומו שפורסמה ב"וואלה" היא ציטוט של שדרן הרדיו הימני ראש לימבו ("וואו, נתניהו הוא כל מה שברק אובמה איננו"), ששובץ במעמקיה של כתבה ביקורתית. "'וואלה' היו מאוד שליליים, לא נגעו בשום צד מהותי של הנאום", סיכם נתניהו. "הם פעלו נגד הנאום בכל דרך אפשרית. זרקו צימוק אחד לעוגה המורעלת כדי שיגידו: 'יש שם צימוק!'. זו השיטה שלהם".

מי שיתבסס רק על אוסף הפרסומים שהציג הסנגור אכן יתרשם שב"וואלה" אפילו לא פִרסמו ידיעה סטנדרטית על תוכן הנאום, לא כל שכן תשבחות. במציאות האמיתית, באתר התפרסמה ידיעה מפורטת של השליח לוושינגטון עמרי נחמיאס, בצירוף סרטון וידיאו מהנאום, וגם טור דעה של אברהם בן-צבי, שקבע כי מדובר ב"נאום וירטואוזי לחלוטין". בשני האייטמים שובצו שלל תמונות מחמיאות של ראש הממשלה.

ראש הממשלה נתניהו בתום נאומו בקונגרס, מרץ 2015 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

בחלק אחר של הדיון, שעסק במקרה בוטה של צנזורה למען נתניהו, התזה של נתניהו קיבלה סיוע חיצוני מכתב המשפט של ערוץ 14. הכתב, יאיר אלטמן, עבד ב"וואלה" בתקופת "תיק 4000". שבועיים לפני בחירות 2015 פִרסם אלטמן במגזין סוף השבוע של האתר כתבת פרופיל על מני נפתלי, אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר.

"הילדוּת תחת מצוקה כלכלית במושב, הקושי בלימודים וההצלחה בפלס"ר גבעתי הפכו את מני נפתלי לאיש נחוש וקשוח. אולי זה מה שהפך את ההבטחה שלא מומשה להפוך לעובד מדינה לנדנד את כסאו של נתניהו", נכתב בכותרת המשנה.

זמן קצר אחרי פרסום הכתבה הורה המנכ"ל ישועה למחוק אותה מהרשת. כדי להסתיר את הקשר של נתניהו לצנזורה, ישועה ביקש באופן חריג להוריד גם את כל שאר כתבות המגזין שעלו באותו סוף שבוע. כעבור יומיים, צוין בכתב האישום, "פורסמה הכתבה בנוסח שונה ובחשיפה מצומצמת".

מבחינת נתניהו, עצם פרסום הכתבה מוכיח ש"וואלה" היה אתר עוין. גם בגרסה החדשה, הוא טען, אין שום אלמנט שמסייע לו.

האמת אחרת: כותרת המשנה המחמיאה שונתה, וכעת נכללה בה האפשרות שנפתלי הוא "עובד מתוסכל שמנסה לנקום מכיוון שלא הפך לעובד מדינה", שהתחמש ב"בסוללת עורכי דין מפתיעה בגודלה". נתניהו גם התלונן בעדותו שלא פנו אליו לקבלת תגובה, אך האמת היא שכבר בגרסה המקורית מופיעה תגובה תוקפנית מטעם משרד ראש הממשלה.

כתב ערוץ 14 יאיר אלטמן מחוץ לאולם משפט המו"לים בירושלים, מרץ 2024 (צילום: אורן פרסיקו)

מעט אחרי הצגת הכתבה באולם צייץ אלטמן: "בעדות נתניהו עכשיו מזכירים לי שעבדתי פעם גם ב'וואלה' כשהעלו כתבת פרופיל שכתבתי אז על מני נפתלי (כל מי שמקלל אותי עכשיו כי אני ב-14 חיבק אותי אז). [...] התביעה לא שאלה אותי, אבל היות ואני כתבתי אותה אגלה לכם סוד רלבנטי לכתב האישום: לא אני יזמתי אותה.

"קיבלתי דרישה מבעל תפקיד מאוד בכיר במערכת לעשות אותה (לא אזכיר שמות), וכעובד מסור ביצעתי מה שהבוס ביקש. במוחי התמים אז קצת תהיתי למה בקשה לכתבה שמחזקת יריב מר של ראש הממשלה אז מגיעה מאדם כל כך בכיר במקום רכז כתבים או אנשים שאני עובד איתם בדרך כלל, אבל לא היה לי מושג אז. היענות חריגה אמרנו?".

זמן לא רב לאחר מכן הציג הסנגור חדד את הציוץ לנתניהו, שאל אותו מה דעתו והפיק ממנו את התגובה המתבקשת: "זה לא מפתיע, כי מערכת 'וואלה' מגויסת נגדי".

היועמ"שים אשמים

כפי שקרה בשבוע שעבר, כשנתניהו נדרש להתייחס לצד הרגולטורי של "תיק 4000" ניכר שהשליטה שלו בחומר רעועה יותר. ההמחשה הנוכחית התקבלה כשהסנגור שאל אותו מדוע לא הצהיר מראש על קשריו עם משפחת אלוביץ' כשלקח לעצמו את תיק התקשורת – מעשה מובהק של הסתרה שאִפשר לו להעניק הטבות לבזק, ולפי כתב האישום עולה לכדי עבירת הפרת אמונים.

נתניהו הטיל את האשמה על שורה ארוכה של יועצים משפטיים: הפרקליטים המשפחתיים דוד שמרון, יצחק מולכו ומיכאל ראבילו, עו"ד יעקב וינרוט, הייעוץ המשפטי לממשלה והיועמ"שית של משרדו, שלומית ברנע-פרגו. לטענתו, אף אחד מהם לא אמר לו בזמן אמת שקשריו עם "מכרים" כמו האלוביצ'ים מצריכים הסדר ניגוד עניינים – וממילא, אלוביץ' לא ביקש ממנו שום דבר בענייני רגולציה.

מדוע חיכה חצי שנה עד שהצהיר על הקשר עם האלוביצ'ים, אחרי שכבר התבקש להתייחס אליו? נתניהו האשים את "המחסום הביורוקרטי": המסמך הרלבנטי התעכב במשך חמישה חודשים אצל עו"ד מולכו, טען.

איריס ושאול אלוביץ'. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

לפי גרסתו של נתניהו, היה עליו להצהיר על קשריו רק במקרים של חברות עמוקה ברמה שמזכירה קִרבה משפחתית. כתב האישום אמנם גורס שנתניהו והאלוביצ'ים היו "ידידים" – מונח שבו השתמש גם אלוביץ' – אבל מבחינה משפטית ה"זיקה" שאמורה היתה למנוע מנתניהו לעסוק בבזק נובעת מהקשר התכוף בנוגע לסיקור.

הנאשם וסנגורו, שמבחינתם הוכיחו שלא היה שום דבר חריג בדרישות שהופנו ל"וואלה", חזרו על הטיעון הזה שוב ושוב: הקשר עם "וואלה" לא היה חריג, ולכן הזיקה החריגה לא קיימת – וגם לא ניגוד העניינים.

"הם מייצרים היגיון חדש בתולדות המשפט, ואומרים שהדבר הזה שווה ערך לחברות קרובה", התלונן נתניהו.

"תשאיר את העניין המשפטי למר חדד", העיר לו בתגובה השופט משה בר-עם.

נתניהו לא קיבל את העצה. "כולם ידעו שאני בקשר עם עיתונאים ובעלים, ואף אחד לא אמר לי שיש בכלל בעיה כזאת! לא שמרון ולא מולכו ולא ראבילו ולא וינרוט, ולא היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. שום אדם", טען.

"'זיקת סיקור' זו המצאה מיוחדת שהומצאה עבורי כדי לנסות לתפור לי תיק! בשום מקום בעולם לא חשבו על הדבר הזה! גלעד ארדן, כשהיה שר תקשורת ודן בפיצול ערוץ 2, לא הלך לדבר עם [מנכ"ל חברת החדשות] אבי וייס? אין דבר כזה. הם מפלילים את הפוליטיקה! הם מפלילים את הדמוקרטיה! הם מפלילים את החיסיון העיתונאי! זה הבסיס של חופש העיתונות!".

בחלק אחר של הדיון, כשנתניהו פנה לדבר על עסקת המיזוג בין בזק ל-yes, הוא סיפק הסבר מופרך בעליל.

האלוביצ'ים שלטו בשתי החברות, בזק ו-yes, אך רוב הונה של בזק הוחזק על ידי הציבור. המהלך שרקחו האלוביצ'ים נועד לכסות חובות פרטיים מסדר גודל עצום: חברת yes, שהיתה שקועה בהפסדים כרוניים והוחזקה בחלקה באמצעות חברות פרטיות של משפחת אלוביץ', תירכש כולה על ידי בזק האולטרה-רווחית. לפי כתב האישום, השלמת העסקה – שבוצעה הודות לאישור חתום של נתניהו – היתה שווה לנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' כמיליארד שקל.

נתניהו לא נכנס לפרטים. הוא העדיף לטעון שכל מי שעסק בסוגיה בעצם לא מבין כלכלה. "יש פה בעיה של הבנה, אולי אין להם הבנה כלכלית", טען. "כשאתה מאשר ברגולציה לשוק החופשי לעבוד, למכור משהו – לא נתת שום הטבה כלכלית. לא יצרת ערך. רק העברת נכס מכיס לכיס. וזה מה שקרה כאן".

האמת כמובן אחרת: מיזוג בזק-yes אכן העביר כסף מכיס לכיס – אבל לא בתוך מעגל סגור כפי שטען נתניהו, אלא מהכיס של ציבור החוסכים הישראלי לכיס הפרטי של משפחת אלוביץ'. הכסף הציבורי כיסה את חובות העתק האישיים שצברו האלוביצ'ים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.63MB)