עוצמת השפל

עיתוני סוף השבוע מסכמים את ביקור ראש הממשלה נתניהו בארה"ב, על רקע פגישותיו עם המיליארדר אילון מאסק ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ההפגנות נגדו וקידום מהלך לנורמליזציה ביחסי ישראל-סעודיה. הסיקור הבוקר דומה באופיו לסיקור נתניהו בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, לפני קידום "הרפורמה המשפטית". כלומר, עיתונים ופרשנים שונים מציגים תמונת מראה ביחס להישגי הביקור, מעמדו הבינלאומי של ראש הממשלה והמהלכים שהוא מבקש לקדם. עם זאת, ישנם פערים גם בתוך כל מחנה המלמדים כי המצב מורכב יותר מאשר בימים עברו.

"מחפש עסקה סיבובית" נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" בבעלות עמוס שוקן, על רקע תצלום של נתניהו בחיוך ממזרי. השורה התחתונה בכותרת המשנה לראשית היא "ההפיכה המשטרית לא נכנסת למגירה" (אף כי בטור שאליו היא מפנה, מאת אמיר תיבון, לא נכתב על הרפורמה דבר). עוד בראש שער "הארץ", הפניה לטור הפרשנות הפוליטי של יוסי ורטר שטוען כי "הסכם עם סעודיה יספק לנתניהו מטריה להמשך קידום ההפיכה, שבינתיים אין שום סימן שבכוונתו לבטל" והפניה נוספת לטור מאת רוית הכט שקוראת לא להסיט את העיניים מהשינוי בוועדה לבחירת שופטים. נראה כי במערכת "הארץ" לא מוכנים להרפות מהמאבק בהפיכה המשטרית, גם כשאינה עומדת במוקד ההתפתחויות.

לפי ורטר, כש"נתניהו נחת בניו יורק. הוא פגש עיר מנוכרת, מוצפת במפגינים נחושים שלא עזבו אותו לרגע". את הביקור של נתניהו ורעייתו שרה בחוף המערבי, לפגישה עם אילון מאסק, מתאר ורטר כך: "מיליארדר אקסצנטרי, שצבר רקורד צורם של פלרטוט עם אנטישמיות ועם אנטישמים, מסתובב משועמם בעליל ברחבי האימפריה שלו, עם זוג מבוגר שנראו כמו הדוד והדודה שהגיעו לביקור והוא נאלץ בלא חמדה, להראות להם את מקום העבודה שלו. הוא אפילו לא טרח לשים על עצמו עניבה". לדבריו, "האירוע לא היה להיט. כשלצדו כל העת רעייתו שנראתה כמו פרסומת לתפוזינה שנשלפה מהנפטלין, האורח נראה מדוכדך".

אשר לתוכניותיו של ראש הממשלה, ורטר טוען כי "הסכם עם סעודיה ייתן לנתניהו מטריה להמשיך לקדם את ההפיכה שקורעת את העם הזה ומחבלת באדני המדינה, ושבינתיים אין שום סימן שהוא מתכוון לבטלה".

מהבחינה הזו קולע פרשן "הארץ" לדעת פרשן "ישראל היום" מתי טוכפלד. "שהותו בארה"ב לא רק לא החלישה את רצונו להשלים את הרפורמה, אלא אף חיזקה אותו, בעיקר לנוכח ההתפרעות המוסרית של ראשי המחאה השבוע בניו יורק ובקליפורניה", כותב טוכפלד בעיתון שבבעלות מרים אדלסון. "בפמליית ראש הממשלה נדהמו מעוצמת השפל הערכי שאליו הגיעו לשיטתם מתנגדי הממשלה, ועם החזרה ארצה יחדש את פעילותו הצוות הפועל מטעם נתניהו להגיע להסכמות".

חברו לעיתון של טוכפלד, אריאל כהנא, מחרה מחזיק אחריו. "נתניהו ואנשיו אינם מוטרדים מהמחאה כפי שהיא כרגע", הוא כותב במאמר המתפרסם בעמודי החדשות של "ישראל היום". "מבחינתם, זהו רעש לוואי שאפשר לחיות איתו. מי שהשתמש בנשק הסרבנות קדח בספינה חור שיידרשו שנים לאטום אותו, אבל את מסעה של הרפורמה הוא לא יעצור ואת הכיוון שלה לא ישנה".

ואילו טוכפלד כותב: "מספר המשתתפים בפועל", בהפגנות נגד נתניהו בארה"ב, "היה מביך. כמה עשרות פה, כמה עשרות שם". לדבריו, "ראשי המחאה ירו לעצמם השבוע ברגל, וגם כשלו במשימתם לפגוע בביקורו של נתניהו בארה"ב".

מפגינים נגד ההפיכה המשטרית בעת ביקורו של רה"מ נתניהו בניו-יורק, 19.9.23 (צילום: לוק טרס)

עוד כותב טוכפלד כי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן "לא החמיץ פנים לנתניהו, למגינת ליבם של המוחים" שכן הוא זקוק לו כדי לקדם בסנאט את המהלך מול סעודיה. "באופוזיציה לא העריכו את עוצמת חשיבותו של נתניהו בפוליטיקה הפנימית האמריקנית", כותב פרשן "ישראל היום".

גם פה מסכים כהנא עם טוכפלד, הפעם בטור המתפרסם במוסף "השבוע". "לא רק שנתניהו לא שונמך, אלא שמתוך 160 ראשי מדינות שבאו לעצרת האו"ם הגדולה ביותר זה שנים, רק הוא ועוד מנהיג אחד קיבלו פגישה אישית עם הנשיא האמריקני", כותב כהנא ומוסיף כי "הוא הדין לגבי המפגש המרתק עם היזם-המיליארדר ואחד האנשים המשפיעים בעולם", אילון מאסק. "הוא פרח", כותב כהנא על המפגש של נתניהו עם מאסק. "ניכר שהוא מתענג על השיחה החצי-פילוסופית עם מומחי הבינה המלאכותית".

לפי כהנא, בישראל מקבלים תמונת מציאות מעוותת על הביקור של נתניהו בארה"ב שכן "התקשורת המרכזית [של ישראל] חדלה לעשות את תפקידה. היא לא מסקרת, ואפילו לא מבקרת, אלא פשוט מספרת לעם ישראל סיפור שתלוש לחלוטין מהמציאות". כהנא מודה כי "אכן, היו קצת הפגנות ונכון גם שנתניהו החליק בלשון כשאמר שהמפגינים הישראלים 'חברו לאש"ף ולאיראנים'", אבל לדבריו הוא לא טעה כשטען שההפגנות "פורמות את כל הגבולות" וחשוב מכך: "הנסיעה שלו לארה"ב היתה מאומצת ומוצלחת מאוד".

בעוד כהנא טוען כי נתניהו "התרשם שביידן אולי הזקין פיזית, אבל שקוגניטיבית מצבו מצוין", לפי צלע נוספת בעמודי הדעות של העיתון הנפוץ בישראל, אמנון לורד, "הפגישה של ראש הממשלה נתניהו והנשיא המזדקן והנחלש מאי-שם בדלאוור, ככל שהיתה חשובה ואופטימית, היתה משנית בחשיבותה לפגישה של נתניהו עם אילון מאסק והשתתפותו בדיונים על ה-AI".

לדברי לורד, "אפשר להיפגש עם אמריקה גם בלי הנשיא, והמפגש עם אילון מאסק הוא הדבר החשוב באמת. השידור הישיר בטוויטר היה מהלך אסטרטגי מזהיר של ראש הממשלה, הניצב בפני כוחות המבקשים להרוס אותו. זה היה איגוף משולש, של הממשל האמריקני, של 'המחאה' בקמפיין האנטי-ישראלי שלה בארה"ב ושל התקשורת הנרצעת".

עוד פנינים בטור של לורד: המפגינים בסן-חוזה הם "נפולת רילוקיישנס" והשב"כ מכונה ש"ב, כאילו לורד לא כותב ב"ישראל היום" של האישה העשירה בישראל ב-2023 אלא בשבועון המסוים האנטי-ממסדי של שנות החמישים.

האמת העגומה

"הארץ" ופרשניו מזהירים מפני המשך קידום ההפיכה המשטרית. "ישראל היום" ופרשניו מעודדים את המשך קידום הרפורמה המשפטית. אבל בשני המחנות יש גם מי שחוזים להפיכה/רפורמה עתיד פחות מזהיר.

"בכירים בממשלה: בין מאסק לביידן, הרפורמה המשפטית מתה", נכתב בכותרת ידיעה מאת יובל קרני ואיתמר אייכנר המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" בבעלות ארנון (נוני) מוזס. לפי הידיעה, אותם בכירים בממשלה הסבירו כי כדי לקדם את המהלך הסעודי "האמריקאים דורשים ממנו להרגיע בכל החזיתות, כולל ברפורמה".

לפי הידיעה ב"ידיעות אחרונות", בכירים בליכוד טוענים כי נתניהו "היה שמח לגנוז את המהפכה המשפטית ולהתקדם בערוץ הסעודי, אלא שישנן הבנות בינו לבין שר המשפטים, יריב לוין, ולפיהן הכנסת תקדם במושב החורף הקרוב את שינוי הוועדה לבחירת שופטים - אפילו שינוי מינורי".

מפגינים נגד ההפיכה המשטרית בעת ביקורו של רה"מ נתניהו בניו-יורק, 19.9.23 (צילום: לוק טרס)

ובעוד ב"הארץ" רואים במהלך הסעודי מטריה לקידום ההפיכה המשטרית, ב"ידיעות אחרונות" מדווחים כי לפי ההערכה בליכוד "אם נתניהו ירצה להקפיא או לדחות את המהפכה המשפטית כדי לקדם הסכם נורמליזציה מול הסעודים, לא תהיה לכך התנגדות בליכוד, גם לא מצידו של שר המשפטים לוין".

ב"מקור ראשון", שכמו "ישראל היום" אף הוא בבעלות מרים אדלסון, מספידים בעצב את הרפורמה המשפטית. "בפרוש השנה החדשה הסתמנה אחדות דעים טקטית בין בעלי הטורים בימין: בעתיד הנראה לעין אין סיכוי לקידום הרפורמה המשפטית. תם הטקס", כותב חגי סגל במוסף "יומן" של העיתון. אחרי ציטוט שלל פרשנים שהעריכו כך בשבוע שעבר קובע סגל: "הרפורמה איבדה את הרוב הפוליטי הנחוץ לקידומה [...] אין לרפורמה רוב בכנסת ואין גם בציבור".

ובכל זאת, נתניהו מהסס להכריז על מותה רשמית. מדוע? סגל מסביר זאת "עקב הקושי הכרוך באמירת האמת העגומה לבוחרים שעדיין נאחזים באשליית המעבר של השיירה למרות הנביחות מסביב. אחרי תשעה חודשים קשה לבשר להם שאין רפורמה. קשה, אך אין ברירה. שום תועלת לא תצמח מהמשך הדחיינות, יצמח רק נזק".

מה זאת אומרת? האם סגל לא יודע את מה שאריאל כהנא יודע? כלומר ש"נתניהו ואנשיו אינם מוטרדים מהמחאה כפי שהיא כרגע", שכן "מבחינתם, זהו רעש לוואי שאפשר לחיות איתו" ואשר "את מסעה של הרפורמה הוא לא יעצור ואת הכיוון שלה לא ישנה"? אולי סגל לא יודע, ואולי סגל מכוון את דבריו על "אמירת האמת העגומה לבוחרים שעדיין נאחזים באשליית המעבר של השיירה למרות הנביחות מסביב" לכהנא וחבריו.

מחיר ההסכם עם סעודיה

לפי הפרשנים בכל העיתונים, המהלך הסעודי אמור להיטיב עם ביידן בבחירות לנשיאות, עם נתניהו בצרותיו השלטוניות מבית ועם סעודיה בכך שתקבל תוכנית גרעין. אזרחית, אמנם, בפיקוח אמריקאי, כמובן, ובכל זאת - עוד מדינה מוסלמית במזה"ת עם תוכנית גרעין שתביא אותה לסף פיתוח נשק להשמדה המונית, ובמקרה הזה דיקטטורה דתית רצחנית עם מסורת של הפרת זכויות אדם בקנה מידה נרחב שהעומד בראשה אחראי לרצח עיתונאי שביקר אותו.

"נדמה שיותר משהממשלה הנוכחית מבקשת לנרמל את היחסים עם סעודיה, היא מבקשת לחקות את המשטר שלה", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות".

"אם נתניהו היה עכשיו יו"ר האופוזיציה, הוא היה כבר מבעיר את היקום כולו בזעקות הגעוואלד על זה שהבוגדים מוכרים את עתיד העם תמורת נזיד גמלים ופוטו-אופ עם כמה גלביות וכאפיות מוזהבות", כותב בן כספית ב"מעריב". ב"מקור ראשון" כותב את אותם הדברים יאיר שרקי, במילים יותר מעודנות.

אך נתניהו הוא ראש הממשלה, ולכן את הביקורת בעיתוני הבוקר על גירעון סעודיה מביע יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. ב"ידיעות אחרונות" קוברים את הביקורת בידיעה המוקדשת לנאום נתניהו, כשמתחתיה ידיעה הנושאת את הכותרת "המחיר החיובי של הסכם עם סעודיה: עלייה בצמיחה ובדירוג האשראי".

ב"ישראל היום" המערכת העיתונאית דווקא מדגישה את הסכנה הגרעינית. בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסמת מפה המתארת את מרוץ החימוש הגרעיני לאור ההתפתחות האחרונה ומדגישה ביקורת על הגרעין מטעם תנועת הביטחוניסטים. טור נפרד מאת יעקב נגל מתריע מפני התגרענות סעודיה וידיעה נפרדת מבליטה את ההתנגדות של ח"כ טלי גוטליב למהלך ("אנחנו פשוט יורדים מהפסים").

למרות זאת, הפרשנים הבכירים כמו כהנא וטוכפלד לא מזהירים מפני התגרענות הדיקטטורה האסלאמית של ערב הסעודית. "היהלום שבכתר הוא היהלום הסעודי", כותב בעיתון הבוקר יעקב ברדוגו, המשמש במקביל כמגיש בכלי התקשורת הביביסטים ערוץ 14 וגלי ישראל וכיועץ של נתניהו.

חומר שוטף ועסיסי

לקראת פרישתו של קובי שבתאי מתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל בעוד כמה חודשים מתפרסם הבוקר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ראיון מקיף שערך עמו רונן ברגמן. הראיון, כך עולה מהקריאה בו, נועד להציל את כבודו של המפכ"ל שנתפס בציבור כמשרתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר.

בשער המוסף תצלום של המפכ"ל בתנוחה נחרצת והציטוט: "בכל פעם שבן גביר הלך איתי ראש בראש הוא הפסיד". שבתאי מתואר כמי שמעדיף להשתתף במרדפים בשטח אחר עבריינים אך נאלץ בשנים האחרונות לטבוע בביצה הפוליטית ולהילחם בחזית התקשורתית נגד שר שניסה לחתור תחתיו.

"אני הייתי אחד משומרי הסף, אחד מהילדים ששמים את האצבע בסכר", מתאר הנחתום את עיסתו. "עמדתי בצורה איתנה עם חוט שדרה, והערכים שבאתי איתם מהבית, ועצרתי ניסיונות פוליטיים להשתלט על המשטרה". לפי שבתאי, "כשהוא [בן-גביר] ניסה לכפות דברים בדרך שלו, מחיר הלימוד שהוא נדרש לשלם היה גבוה מאוד מאוד".

המפכ"ל קובי שבתאי והשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר חונכים תחנת משטרה חדשה באזור התעשייה נאות חובב, 14.3.2023 (צילום: פלאש 90)

שבתאי מבקש מברגמן: "תראה לי מקרה אחד, סיפור אחד, אירוע אחד, שאתה יכול להגיד שמשהו שהשר אמר או עשה, חלחל לתוך ההוראות המבצעיות של המשטרה". המראיין, במקום להגיד לדוגמה "אכיפת האיסור על הנפת דגלי פלסטין", מאפשר לשבתאי להמשיך בדבריו על ההצדקות לכל החלטה והחלטה שקיבל בקדנציה שלו ולספר על אנקדוטה שבה עצר, בהתערבות נתניהו, ניסיון של בן-גביר להרוס "ביום חורף מושלג" בית במזרח ירושלים שבו מתגוררת "ילדה בעלת צרכים מיוחדים שהייתה במצב לא פשוט".

שבתאי מסביר בראיון כי הלך לבת המצווה של הבת של בן-גביר "כי ככה נהוג בין אנשים. הוא הזמין – ובאתי" וטוען כי הדחתו של ניצב עמי אשד אירעה כש"ברגע של חולשה, נכנעתי".

לקראת סוף הראיון מאשים שבתאי את העלייה במקרי הרצח בחברה הערבית בנטרול היכולת של המשטרה להשתמש באמצעי ריגול דיגיטליים. ברגמן לא לוחץ אותו להגיב למקרים שבהם כבר הודתה המשטרה כי נתונים שנשאבו בניגוד לצו בית משפט הגיעו ליחידה החוקרת.

בלי משים, מבקר שבתאי בראיון גם את התקשורת. כשהוא מדבר על המערכה הפומבית שניהל נגדו בן-גביר אומר המפכ"ל: "בסוף היום, אחרי כל הטירוף הזה, שמישהו מנהל באמצעות קבוצה של עיתונאים שאין להם ברירה אלא לקחת חלק, כי אחרת ינתקו אותם מהאספקה של החומר השוטף והעסיסי, אני עדיין צריך לנהל ארגון של 32,000 שוטרות ושוטרים ו-27,000 מתנדבות ומתנדבים, שמחזיקים את שלום הציבור על הכתפיים שלהם".

במילים אחרות, שבתאי רואה כמצב טבעי עולם שבו עיתונאים כמו איציק סבן ב"ישראל היום" מקדמים את האינטרסים של השר לביטחון לאומי כדי לקבל ממנו פרסומים בלעדיים שוטפים, גם אם רובם ככולם חסרי ערך מבחינה עיתונאית. "אין להם ברירה", הוא אומר וחושף אגב כך את תפיסת עולמו המעוותת מבחינה מקצועית וערכית.

אפשר להבין את מניעיו. הוא בוודאי מעדיף עולם שבו פועלים עיתונאים כמו סבן, שנאמנים למקורותיהם הבכירים. האפשרות האחרת היא עוד ועוד עיתונאים כמו ג'וש בריינר, שמבקרים ללא הרף את הקודקודים בתחום סיקורם. כנראה שזה, מבחינתו, מתכון לאסון.

די לחכימא

ח"כ שמחה רוטמן מצטלם לפני השבעתו לכנסת, אפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

"הייתי מש"ק דת. סיכנתי את החיים שלי בשירותי הצבאי, אבל לא מתפקידי כמש"ק דת" (ח"כ שמחה רוטמן, "ישראל היום").

ברנס, זדורוב, בן-אוליאל

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים רז שכניק, אלישע בן קימון ועינב חלבי על הקמפיין לשחרור עמירם בן-אוליאל, הטרוריסט היהודי שהורשע ברצח משפחת דוואבשה, מבעד לזווית של עולם הבידור: החלטתם של שלום חנוך, אביב גפן וארקדי דוכין שלא להופיע עם אריאל זילבר בחגיגות ה-80 להולדתו, שכן המוזיקאי המוכשר החליט לתרום לקמפיין.

לזכות "ידיעות אחרונות" יצוין כי אחרי שהקוראים מתבדרים הם מגיעים לציטוט מפי חוסיין דוואבשה, סב המשפחה שמגדל את הבן ששרד את הרצח: "אני לא מופתע מכל השרים וחברי הממשלה שרוצים לשחרר את הרוצח, זו אותה ממשלה שרוצחת אותנו ומצדיקה את מעשי הפשע והרציחות".

ב"מעריב" מסתפקים בפן הבידורי בלבד של הפרשה ואילו בעמודי החדשות של "ישראל היום" ו"הארץ" לא מתייחסים לקמפיין לשחרור הרוצח.

"רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל הרב דודי דודקביץ ביקר לאחרונה במיצג הצינוק של עמירם בן אוליאל המבקש לדמות את תנאי כליאתו של בן אוליאל", מדווח משה ויסטוך בעלון השבת "שביעי". "אלה תנאים בלתי נסבלים שיכולים להוציא אדם שפוי מדעתו. לשבויים לא נותנים כאלה תנאים", הוא מוסר, ואילו ב"מטה צדק לעמירם": "קוראים להעברתו לאגף תורני עד לקיום משפט צדק בעניינו - כמו לברנס ולזדורוב".

ב"מקור ראשון" מזדעזעים מהתמיכה של הימין המתנחלי ברוצח המורשע. "לא יעלה על הדעת שרבנים בכירים בציבור הדתי יחתמו על עצומה בנוגע לתנאי הכליאה של רוצח, בלי להבהיר שהערך הבסיסי המחייב את כולנו הוא 'לא תרצח'", כותב יהודה יפרח בשער העיתון.

לא יעלה על הדעת, ובכל זאת כך היה. מה שעוד לא יעלה על הדעת הוא שבעיתון שבו פורסמה המודעה ("מקור ראשון", 18.8.2023, מוסף "יומן", עמוד 5) יכתבו שלא יעלה על הדעת שבמודעה כזו לא יובהר הערך הבסיסי של "לא תרצח". וזה בעיתון שיודע יפה יפה לא לפרסם מודעות שתוכנן אינו לרוחו.

מודעה, "מקור ראשון", 18.8.2023

מכל מקום, צו השעה הוא זעזוע, שכן הקמפיין לכליאת בן-אוליאל בתנאים נוחים יותר הפך (מי יכול היה להעלות את זה על הדעת?) לקמפיין לשחרורו בטענה שהוא חף מפשע.

"את משפט הרצח של עמירם בן-אוליאל ליווינו פה בכתבות רבות, וחשוב לחזור על מה שנאמר בהן לא פעם: ההתנהלות של הפרקליטות בעניינו הייתה מחפירה", כותב יפרח במאמר המלא מתפרסם בעמודי החדשות של "מקור ראשון". "בן-אוליאל עונה קשות פעמיים אף שלא היה 'פצצה מתקתקת', ולא היה שום צורך להשתמש נגדו בעינויים כדי למנוע פיגוע. השופטת רות לורך עיגלה פינות והכשירה שרצים כדי לקבוע שההודאה שלו הייתה 'חופשית ומרצון', ובכך הפכה את ישראל למקום פחות דמוקרטי וליברלי, מקום שבו זכויות אדם של חשודים הן בגדר המלצה בלבד.

"כל זה לא סותר את העובדה שהעינויים שעבר בן-אוליאל הובילו, מה לעשות, לחשיפת האמת: בשורה התחתונה, בן-אוליאל הוא, בוודאות כמעט מוחלטת, הרוצח של בני משפחת דוואבשה. השחזור שעשה בכפר דומא כלל שורה ארוכה של פרטים מוכמנים שרק הרוצח האמיתי יכול היה לדעת, ואחרי שגילה אותם לא נשאר עוד ספק סביר. התמונה מורכבת, אולם זכויות האדם של חשודים והאמת העובדתית הם שני נושאים שונים, וכל בר דעת צריך להבחין ביניהם".

ראיון הישגי

ב"גלובס" השיגו ראיון עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, נספח לראיון עם איש העסקים שלמה קרמר, אחרי שקרן סופטבנק שמנוהלת בישראל בידי כהן השקיעה עשרות מיליונים בחברה של קרמר. את שני הראיונות ערך אסף גלעד.

ראש המוסד לשעבר יוסי כהן (צילום: פלאש 90)

נושאים שלא עלו בראיון של גלעד עם כהן: גירושו מקונגו של כהן בנסיבות בעייתיות, כפי שדיווח גור מגידו ב"דה מרקר"; הרומן שניהל עם דיילת וחשיפה לכאורה של סודות מדינה, כפי שדיווח רביב דרוקר ב"המקור"; יחסיו עם המיליארדר ג'יימס פאקר, שהרעיף מתנות על בני-הזוג נתניהו ("הוא קרא לו 'המרגל מס' 1', הוא התרשם מהכוח", העידה העוזרת של פאקר הדס קליין); התארחויותיו בבית פאקר בקיסריה, תוך עישון הסיגרים שלו, גם זאת לפי עדות קליין; ביקוריו של כהן בדירה של פאקר בתל-אביב; יחסיו עם ארנון מילצ'ן, המיליארדר הנוסף שהרעיף מתנות על בני-הזוג נתניהו (כשביתה של קליין נפרץ והכספת שלה נגנבה התקשר מילצ'ן למספר מצומצם של מקורבים, אחד מהם היה כהן, העידה קליין); והחשד של קליין כי כהן הוא זה שעמד מאחורי גניבת הכספת מביתה, כיוון שחשב שהיתה שם טיוטת חוזה בינו לבין פאקר.

כמו הראיון של נדב איל עם חיים סבן לפני שבועיים ב"ידיעות אחרונות", גם הראיון עם כהן ב"גלובס" לא נוגע כלל בפועלו כמקף מחבר בין ההון לשלטון בישראל. כשזה המצב, עדיף כבר לא לראיין שכן ההישג היחיד בראיונות כאלה הוא של המרואיין.

מחריבי הדמוקרטיה

"אפשר להכריז על מותה של התקשורת האובייקטיבית", נכתב הבוקר בראש טורו של אמנון שמרון בעלון השבת "שביעי". לדבריו, אל מול ממשלת נתניהו הנוכחית "ערוצי התקשורת הפכו למוקדי מימסר תועמלנים ללא שמץ מבוכה".

כדוגמה ל"תקשורת מתאבדת" מפנה שמרון את קוראיו למוסף החג של "כלכליסט" שהוקדש בשבוע שעבר ל-100 המשפיעים של השנה. לנוכח החלטת "כלכליסט" לחבק את ראשי המחאה ולבקר את ראשי הפיכת המשטר כותב שמרון על "מערכת עיתון שמחליטה לירוק בפרצופם של מיליוני מצביעי קואליציית הימין ומן הסתם בעשרות אלפי קוראיו".

ב"כלכליסט" אכן יוצאים מגדרם בשנה האחרונה לבקר את הניסיון של ממשלת נתניהו לשנות את מאזן הכוחות בין הרשויות בישראל, לשאוב עוד ועוד סמכויות לרשות המבצעת ולקדם חבילת חוקים שתייצר בישראל משטר סמכותני דכאני. אולם על הנקודה העיוורת המסורתית של "ידיעות אחרונות" לא התגברו.

במוסף "כלכליסט" על 100 המשפיעים נוספה סטמפה של "מחריבי הדמוקרטיה" לחלק מהנבחרים, כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים יריב לוין, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן, ראשי פורום קהלת והשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר. אולם מהרשימה של "כלכליסט" נעדרו לחלוטין העיתונאים וכלי התקשורת ששותפים למזימה.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס באולם משפט המו"לים, 24.4.2023 (צילום: אורן פרסיקו)

מגישי ערוץ 14, עמית סגל (שכותב טור קבוע ב"ידיעות אחרונות"), עורכי עלוני השבת (כמו "שביעי"), בעלי השליטה בערוצי המסחריים, דני זקן, אילה חסון וגולן יוכפז, כל אלה שכיכבו ברשימת "הורסי הכלכלה" של "דה מרקר" נעדרים מהרשימה של "כלכליסט". אפילו בקטגוריית "מזהמי השיח" כללו בעיתון של "ידיעות אחרונות" רק פוליטיקאים, כאילו שהמהלך להחלפת האתנוקרטיה הישראלית ב"דמוקרטיה לא ליברלית" יכול היה להתקיים בלעדי התמיכה התקשורתית שמספקים הנזכרים לעיל.

אין זה מקרה. בקבוצת ידיעות-אחרונות על כל זרועותיה מתעלמים באופן מסורתי מהנעשה בעולם התקשורת ובמיוחד בקשרי ההון-עיתון-שלטון. לא ניתן לבקר את בעל השליטה בערוץ 14 יצחק מירילשוילי, את ההחלטה של יוכפז להכניס את חסון לתאגיד או את עליבותם של בעלי השליטה בערוצים המסחריים כשבראש הקבוצה עומד ארנון (נוני) מוזס, שבמשך שנים קיים יחסי תן-קח פסולים עם ההון והשלטון כדי לקדם את האינטרסים שלו על חשבון אלו של הציבור ואף עומד בשל כך לדין בימים אלה באשמת שוחד.

נקודת אור למוזס בחושך הגדול: הוא עצמו נעדר מרשימת המחריבים של "דה מרקר".