עניין כמעט פורמלי

אתמול, ליד בית-המשפט העליון בירושלים, התקיימה הפגנה של תומכי ההפיכה המשטרית. מבחינת מספר המשתתפים ההפגנה היתה כישלון, גם לדעת בעלי דעה במחנה ההפיכה. למרות שאורגנו מראש הסעות מכל רחבי המדינה ובעיקר ממוקדים שונים בשטחים הכבושים שמחוץ למדינת ישראל הריבונית, בסופו של דבר השתתפו בהפגנה אלפים בודדים, כך לפי דיווחי מרבית עיתוני הדפוס הבוקר. ב"ישראל היום" מדווחים על עשרת אלפים מפגינים ורק בחרדונים מגדילים ל"רבבות". כך או כך, כישלון.

תצלומים מההפגנה מתפרסמים במרבית שערי עיתוני הדפוס. ב"ישראל היום" אפשר לראות בתצלום את השלטים "אהרון ברק הדיקטטור הגדול!", "בג"צ - לא תפסול אותי!" ושלט עם דיוקנה של נשיאת העליון השופטת אסתר חיות מעל הכיתוב "אליטה משתלטת". "ידיעות אחרונות" ו"מקור ראשון" בחרו בתצלום שבו אפשר לפענח, בקושי, כרזה גדולה עם דיוקנאות שופטי עליון מעל הכיתוב "בג"צ, אל תחריבו את הדמוקרטיה". ב"הארץ" בחרו בתצלום שבו שני שלטים בולטים: אחד מאולתר ("אסתר - רואים לך") ואחד ממוסד, של מפלגת ההומופובים נעם ("בוחרים בנעם - למען קדושת ירושלים").

על אף מיעוט המשתתפים, מסרי הנואמים בהפגנה היו תקיפים במיוחד, כאילו מאחוריהם עומדים עדיין קצת פחות ממחצית מספר הבוחרים בבחירות האחרונות, שהצביעו למפלגות הקואליציה. מעל כולם בלט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שפנה ישירות לנשיאת העליון חיות, המליץ לה: "אל תעזי לפסול חוק יסוד" והודיע: "האחריות היא עלייך". הציטוט הזה מובלט בשערי העיתונים הבוקר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בעצרת מול ביהמ"ש העליון בירושלים, 7.9.23 (צילום: אריה לייב אברמס)

מסרים דומים לזה של סמוטריץ' אפשר למצוא אצל פרשני עיתונות הימין. עורך החינמון "בשבע" עמנואל שילה קובע כי "בראש מערערי הסדר המדיני והחברתי כתוצאה מהעימות שנוצר בין הרשויות בישראל עומד מחולל האקטיביזם המשפטי ונביא שלטון המשפטנים, הנשיא לשעבר אהרון ברק", אבל מיד אחריו הוא מונה את חיות, "תלמידה נאמנה לדרכו היהירה, האימפריאליסטית, המפלגת, המסוכנת והאנטי-דמוקרטית של מייסד הדרך והשיטה".

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" כותב חגי סגל כי בבואה לשפוך מים או בנזין על להבות המשבר הנוכחי חיות "בוחרת בבנזין". סגל קורא לה לא לפסול את חוקי יסוד נגדם הוגשו עתירות שכן "חוקי הסבירות והנבצרות הם אחרי ככלות הכל עניין כמעט פורמלי, שלא יעלה ולא יוריד את איכות הדמוקרטיה בישראל".

רן ברץ (צילום: הדס פרוש)

רן ברץ, שכותב אף הוא במוסף "יומן" של "מקור ראשון", מתייחס מפורשות ל"הפיכה המשפטית" אך מתכוון להפך ממה שמתכוונים מרבית המשתמשים במונח "הפיכה" בימים אלה. מבחינתו, "אסתר חיות וחבר מרעיה" הם שמבצעים בימים אלה הפיכה, יחד עם שותפיהם ל"מדינת העומק" (הוא אינו עושה שימוש בביטוי המפורש).

"מהפכה אנטי-דמוקרטית של אבסולוטיזם משפטי היא המצאה ישראלית, כמו כל הגדרות ה'דמוקרטיה המהותית' של השמאל", כותב ברץ. "אבל היא צריכה לשמש תמרור אזהרה לעולם הדמוקרטי כולו. משום שזו לא מהפכה של אדם, אלא של מעמד. אין למהפכה הזו מנהיג, היא מובלת על ידי הבינוניות הבירוקרטית בהתגלמותה. ראשי מערכות ביטחון חלשים, אינטלקטואלים חסרי השכלה, שופטים שכופרים בשלטון החוק, ומוחים שטופי מוח".

נראה כי מבחינת ברץ, העולם הדמוקרטי כולו, מנורבגיה דרך קנדה ועד ניו-זילנד, מסתכל בחרדה על מהלכי בית-המשפט העליון בישראל ועל מאות אלפי התומכים בהפיכה המשפטית שיוצאים לרחובות בשנה האחרונה, ונתלה בתקווה כי אינטלקטואלים שהינם גם משכילים, כמו רן ברץ, יצליחו לבלום את השטף.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים רוני גרין-שאולוב, טובה צימוקי, יובל קרני ומורן אזולאי, כי "השיח על המשבר החוקתי המתקרב מעורר עימות פנימי חריף בתוך שורות הליכוד". לטענתם, "לפחות חמישה שרים ובכירים במפלגה טוענים בשיחות סגורות כי למרות התנגדותם הנחרצת לפסילת חוק יסוד, הם יכבדו את החלטת בית המשפט העליון".

ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת לתוצאות סקר דעת קהל, ולפיו "לראשונה, הליכוד צוברת יותר כוח ללא נתניהו - מאשר תחת הנהגתו". מהסקר עולה כי לו בראש הליכוד היה עומד המיליארדר ניר ברקת, המפלגה היתה זוכה ל-27 מנדטים, מנדט אחד יותר מאשר כשבראשה נתניהו.

הכותרת הראשית של "הארץ", מנגד, מפנה למאמר מאת גידי וייץ ומעמידה את נשיאת העליון חיות ב"מבחן מנהיגות". לפי וייץ, "אם חיות אכן תבקש לפסול את חוקי היסוד או לעקר אותם מתוכן, היא תידרש לגבש סביבה קואליציה. בהרכב הנוכחי של העליון זה עדיין תסריט אפשרי, שמדאיג מאוד את ראש הממשלה. כדי להימנע ממנו הוא מוכן לנסות כל תרגיל השהיה, כולל עוד סבב עקר של משא ומתן על פשרה כביכול".

וייץ מצטט "אדם המתמצא במתרחש בבית המשפט" שאמר לו כך: "זאת ההזדמנות האחרונה של בית המשפט לפסול תיקון לחוק יסוד. גם עכשיו זה גבולי, ובעוד חודש, כשחיות וענת ברון יפרשו, הסיכוי להתערבות של העליון בחוקי יסוד יירד דרמטית. אם בית המשפט לא מתערב הפעם, המבצר באמת קורס".

אם ב"הארץ" חוששים מקריסה, ב"מקור ראשון" בטוחים בתבוסה, גם אם זמנית. בידיעה שתחת הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מדווחים עטרה גרמן ושלמה פיוטרקובסקי כי "גוברות ההערכות ששופטי ההרכב החריג יכריזו על בטלותו של התיקון לחוק, ובכך יבטלו לראשונה סעיף בתוך חוק יסוד שחוקקה הכנסת".

"גורם בכיר בקואליציה" מצוטט כמי שאמר להם: "פעלנו עד כה בזהירות רבה, ועשינו הכל כדי לא לקרוע את החבל ולהגיע לפיצוץ [...] בית המשפט, מנגד, מאיים לקרוע את החבל. אם יחליט לבטל חוק יסוד – האחריות לפיצוץ תהיה עליו".

בהמשך הידיעה מפרטים גרמן ופיוטרקובסקי את ההיערכות של הימין ליום שאחרי פסילת החוק. אותו גורם בכיר מעלה אפשרויות תגובה שונות כמו חקיקת חוק שקובע שחוקי יסוד אינם נתונים לביקורת שיפוטית או חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים, ומציע גם "הקמת בית משפט לחוקה מעל בית המשפט העליון, שאליו ניתן יהיה לערער במקרה של פסילת חוקים; ביטול קטגורי של כל הביקורת השיפוטית על חקיקה, בדומה למודל הבריטי; ואף צעדים דרמטיים יותר". מה יכול להיות דרמטי יותר מהקמת בית-משפט שמעל העליון או איסור על הרשות השופטת לבקר את הרשות המחוקקת? הבכיר מותיר לקוראי "מקור ראשון" לפנטז.

נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל)

בירכתי קונטרס החדשות של "מקור ראשון", בטורו השבועי הקבוע, מבקש פיוטרקובסקי לשרטט מתווה תגובה אחר. לדבריו, הרפורמה "מתה", גם אם מוביליה בסך הכל חטאו ב"רצון להבטיח עתיד משגשג ודמוקרטי יותר למדינת ישראל". כעת, מכל מקום, אין מקום לייאוש. כדי לעודד את מחנה ההפיכה שואב פיוטרקובסקי השראה מארה"ב. שם, הוא מזכיר, פסק העליון בשנת 1973 כי זכותה של אישה להפיל מוגנת על ידי החוקה ("רו נגד וייד").

"כמעט עשור לקח למחנה השמרני להתאושש", כותב פיוטרקובסקי, "ובשנת 1982 הוקמה 'האגודה הפדרליסטית' שמטרתה לשנות את פני מערכת המשפט של ארה"ב. [...] במשך עשרות שנים ליוו אנשי האגודה הפדרליסטית משפטנים שמרנים ונתנו להם סיוע, ייעוץ, ליווי אידיאולוגי וקבוצת תמיכה חברתית. במקביל דאגו אנשי האגודה לברר מי נאמן לאידיאולוגיה הימנית-שמרנית שלהם באופן מלא, ומי פחות. בהמשך הם החלו לסייע לאנשיהם להשתלב במערכת המשפט, תחילה בערכאות הנמוכות ובהמשך בבית המשפט העליון.

"השילוב בין הקדנציות הארוכות ושיטת המינוי הביא לכך שחלפו ארבעים שנה מאז הקמת האגודה, ו-49 שנה מאז מתן פסק הדין, עד שההשתלטות השמרנית על בית המשפט העליון האמריקני הושלמה ופסק הדין התהפך. כל ששת שופטי הרוב הרפובליקני-ימני-שמרני, שתמכו בביטול פסק הדין בנושא ההפלות, הם משפטנים שחבים לאגודה את הקריירה שלהם במידה רבה. קבוצת משפטנים ופעילים פוליטיים, שלא התייאשה בדרך ולא נשברה אלא דבקה במטרה, פעלה עד לניצחון.

"אם בארה"ב זה הצליח, גם עם הנצח אינו רשאי לפחד מדרך ארוכה. לאחר שלמדנו בדרך הקשה שמבצע בזק איננו ישים, נדרשת כעת בניית תוכנית ארוכת טווח. רק עם אורך נשימה, סבלנות ונכונות לספוג גם מפלות נוכל להגיע בסוף אל ההצלחה".

"העליון במקסיקו אפשר בהחלטה גורפת לכל הנשים לעשות הפלה", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת במדור חדשות החוץ של "הארץ". מעליה הידיעה "רק נשים מתמודדות: אחרי הבחירות ב-2024 תעמוד בראש מקסיקו נשיאה". אפשר להניח שהפיוטרקובסקי המקסיקאי מעודד בימים אלה את מחנהו המאוכזב לאזור עוז לקראת דרך ארוכה. אם יתמיד ולא יתייאש, אולי בעוד שנות דור או שניים יצליח לסלק את הנשים מהפוליטיקה ולאסור עליהן להפיל, כדי להבטיח עתיד משגשג ודמוקרטי למדינתו.

ההשוואה שעורך פיוטרקובסקי בין דמותו של בית-המשפט העליון בישראל 2023 לזה של ארה"ב ב-1973 אינה משכנעת, ולו מפני שבישראל החל מחנה ההפיכה באותה דרך ארוכה של שינוי פני העליון כבר לפני שנים, על-ידי הקמת ארגונים כמו קרן תקווה, פורום קהלת, ועוד ועוד, כולל העתק של האגודה הפדרליסטית בשם "הפורום הישראלי למשפט ולחירות". בזכותם החדיר למערכת המשפט, כולל לעליון, עוד ועוד שופטים שמרנים, גם אם אלה ברובם עדיין אינם תומכים פומבית ביוזמה להחלשת מערכת המשפט שמוביל שר המשפטים יריב לוין.

עוד הבדל חשוב בין ארה"ב לישראל טמון בכך שלממשלה הישראלית הנוכחית אצה הדרך. עוד בטרם השלמת תהליך ההשתלטות האיטי והמדורג על העליון היא ניסתה לחולל "מבצע בזק". ההימור כשל, ואולי דווקא הוא יצליח לעורר את המחנה הליברלי, כך שגם המלחמה ארוכת הטווח לא תצלח. אולי.

אוריינטציה קומוניסטית

קוראי "ישראל היום" פתחו הבוקר את מוסף "ישראל השבוע" ונחרדו: במקום טורו הקבוע של אמנון לורד הופיע טור מאת אריאל כהנא. שלא יובן אחרת, המגעים עם סעודיה לקראת אפשרות של נרמול היחסים ומעורבותם של האמריקאים בסוגיה הם נושאים ראויים לטור פרשנות. אבל מה עם מי שהתרגל לפתוח את סוף השבוע בהסבר קונספירטיבי, סובייטו-פרנואידי, להשתלטות הדיפ-סטייט העולמי על מוחם של אזרחי ישראל (לעיתים עם הקשר קלוש לסרט קולנוע חדש)?

בדיוק לשם כך יש תחרות בשוק התקשורת ומי שלא מוצא את מבוקשו ב"ישראל היום" יוכל למצוא את שיחפץ בו בעיתון אחר. "מעריב", למשל, שם מנתח ד"ר עדו נתניהו, אחיו של ראש הממשלה, את תנועת המחאה נגד ההפיכה המשטרית בראי שטיפת המוח של השמאל העולמי, אפרופו הסרט המצליח "אופנהיימר".

"אופנהיימר", קובע נתניהו, מדגים את "היחס הסלחני של החוגים האומנותיים והאינטלקטואליים במערב אל הקומוניזם". לפי נתניהו, "הסיבה לכך פשוטה מאוד: השמאל שולט בבמות הביטוי של המערב".

יוזף סטלין, 1949 (נחלת הכלל)

משם קופץ המחבר לישראל, ולמחאה נגד ההפיכה המשטרית. "גם כשהוא מחבק את הקפיטליזם, אין השמאל המערבי מסתייג ממוטיבים קומוניסטיים יסודיים אחרים. להפך. רצון הרוב? בתנאי שהוא נאור!", כותב נתניהו. "במהלך החודשים האחרונים אנו עדים מדי יום לשלל ניסיונות ליישם שאיפה זו בפועל אצלנו בישראל. העם אמר את דברו בבחירות? נו, מה בכך? אומרת המחאה. הרי אין זה יכול להשתוות בחשיבותו, בשום אופן, לנאורות החברתית והמדינית שהשופטים העליונים יכולים וצריכים להשליט עלינו.

"[...] אין זה מקרה שחלק לא מבוטל מבין מובילי תנועת המחאה חונכו בתנועות נוער בעלות גוון מסוים, וגדלו בקיבוצים או בבתים בעלי אוריינטציה קומוניסטית בדרגה זו או אחרת".

בדרך הנכונה

באתר "דה מרקר" פורסם השבוע מיזם "70 מחריבי הכלכלה", המחליף את רשימת המשפיעים השנתית. למקום השני, אחרי שר המשפטים יריב לוין, נבחר שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "הוא עיוור לסכנות ההפיכה ולהשלכותיה הכלכליות, ודוחה בבוז את כל האזהרות שכבר מתממשות בהיחלשות השקל, ביצועי החסר של הבורסה בתל אביב מול הבורסות בחו"ל וירידה חדה בהשקעות בהייטק", כתב עליו סמי פרץ.

נציגי תקשורת הימין זכו לכמה וכמה ערכים נפרדים ברשימת מחריבי הכלכלה של "דה מרקר". אחרי יאיר נתניהו, מגישי ערוץ 14 ועמית סגל, אפשר היה למצוא במקום ה-25 את "עורכי עלוני השבת: יוסף רוסו עורך 'עולם קטן', ישי פרידמן עורך 'שביעי' ועמנואל שילה, עורך 'בשבע'".

שילה נושא את התואר כאות כבוד. "אין כמו ביקורת משתלחת שנמתחת עליך בביטאון השמאל הקיצוני כדי להוכיח שאתה הולך בדרך הנכונה", הוא כותב בטורו שבגיליון "בשבע". עורך "בשבע" בז לקביעה כי הוא ועמיתיו פוגעים בכלכלה רק מפני שתרמו להפלת הממשלה הקודמת והקמת הנוכחית, המקדמת את ההפיכה המשטרית.

מבחינתו הטענה כאילו הממשלה הנוכחית "פוגעת בכלכלה, בצמיחה ובאיכות החיים" כה מופרכת שאין צורך כלל להתמודד איתה. מספיק להפנות את האצבע המאשימה ל"משקיעים שמיהרו להעביר את כספם לחו"ל", ל"אנרכיסטים שיצרו אווירת כאוס מצולמת היטב בחסימות נתיבי איילון ונתב"ג ול"מנהלים בכירים בענף ההייטק שבמקום להמשיך לייצר ולפתח את הכלכלה הפכו לאקטיביסטים בשירות הדיקטטורה המשפטית".

"הדולר זינק ל-3.85 שקלים - רמתו הגבוהה ביותר מאז 2016", נכתב בשער "הארץ". סמי פרץ מדווח כי הזינוק אירע כמה שעות אחרי שיו"ר הכנסת אמיר אוחנה הצהיר כי "הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה" (הצהרה שראש הממשלה נתניהו הדהד בחשבונותיו ברשתות החברתיות).

השבוע נדמה היה לרגע שמהלכי ההפיכה המשטרית יוקפאו לעתיד הנראה לעין. ביום שני דווח על מגעים לפשרה בבית הנשיא ומיד ירד שער הדולר לכ-3.78 שקלים. אולם לאחר ההדלפה על המגעים הגיעו הכחשות נמרצות, והשער שב וזינק.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במליאת הכנסת. לצדו שר המשפטים יריב לוין. 22.2.2023 (צילום: יונתן זינדל)

"במערכת הפוליטית תולים את ההדלפה ביריב לוין", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "הוא ידע את הפרטים, היה לו אינטרס".

שירית אביטן-כהן, בטור פרשנות שמתפרסם ב"ישראל היום", מספקת גרסה הפוכה: "מי שהתמכרו למחאה (וכנראה גם מתפרנסים ממנה בכבוד) מיהרו להדליף את ההסכמות לתקשורת. והמטרה שקופה: להפעיל לחץ על כל הצדדים שיתנערו מההתקדמות במגעים ולהסיג לאחור את ההסכמות. ושוב נרשם ניצחון לקיצוני המחאה".

לפי ברנע, זה ממילא לא חשוב מי הדליף. "לאורך כל שנות עבודתי העיתונאית למדתי, שהסכם שהדלפה מטרפדת אותו לא ראוי להיות הסכם", הוא כותב. "הדלפה עיתונאית היא לכל היותר מהמורה בדרך".

"לוין שוב ניצח", קוראת כותרת טורה של סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". "אפשר לנסות לנחש למי היה אינטרס לטרפד את ההצעה דרך הדלפתה", היא כותבת על חשיפת מגעי הפשרה, ורומזת כי המדובר בלוין. "שוב הוכח מי פה ראש הממשלה", כותבת קדמון, "וזה שוב יריב לוין". בהמשך טורה מתברר כי זו גם עמדת "בכיר באופוזיציה". איזה בכיר? אפשר רק לנסות ולנחש, אבל נציין כי לקראת סוף טורה מצטטת קדמון את מה שאמר השבוע יאיר לפיד למקורביו.

דין וחשבון

שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מפנה לראיון שערך נדב איל עם חיים סבן, לשעבר טייקון מדיה ישראלי ועדיין אחר התורמים הגדולים למפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

איל ניצל את ראיון הזום שערך עם סבן כדי לשוחח עמו על האופן שבו נראית ממשלת ישראל הנוכחית מארה"ב בכלל ומהבית הלבן בפרט, על דונלד טראמפ, על הסכמי אברהם ועל ההפיכה המשטרית. איל לא ניצל את ההזדמנות כדי לשמוע מסבן על יחסיו האישיים עם נתניהו ובפרט על אזכוריו בפרשות הפליליות שנחקרות במשפט המו"לים.

שלדון אדלסון וחיים סבן מתראיינים לחדשות ערוץ 2, יוני 2015 (צילום מסך)

בתור בעל השליטה לשעבר בחברת פרטנר ומקורב לממשל הדמוקרטי בארה"ב, אפשר שסבן נחשף לנטייתו של נתניהו להשתמש ברגולציה כדי להשיג מטרות פוליטיות. עד המדינה שלמה (מומו) פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, העיד כי סבן "העביר סוג של סחיטה באיומים על שר בישראל – אם אתה תעביר את ההפרדה המבנית, אני אתקע לך את היחסים עם הילרי קלינטון". קרה? לא קרה? אולי בראיון הבא אפשר יהיה לשבור את הטאבו.

איל עצמו התראיין השבוע לפודקאסט של המכון הישראלי לעיתונות, שם נשאל על ידי דוד ורטהיים האם אינו "מנרמל" את העובדה שארנון (נוני) מוזס ממשיך לכהן כמו"ל "ידיעות אחרונות" גם אחרי שהואשם בפלילים בעצם העובדה כי הוא מפרסם טור קבוע בעיתון שלו.

"כמו שלא יישב פה כתב של ה'וול סטריט ג'ורנל', והוא צריך לתת דין וחשבון על רופרט מרדוק, או כתב של ה'וושינגטון פוסט' לדעתי הבעלים היום זה ג'ף בזוס, נכון? אני לא טועה? אז הוא צריך לתת על תנאי העבודה של אמזון?", אמר איל בתגובה. "אני עיתונאי, אני עבדתי ב'מעריב' כאשר עופר נמרודי כבר יצא לדעתי מהכלא, אז אני אחראי לזה? לא, אנחנו עיתונאים. אתה אינך אחראי לכל דבר שקרה בוואלה. אתה אחראי לעבודתך".

ורטהיים המשיך והתעקש. "אתה נותן לאנשים סיבות לחשוב שהעיתון הזה מנוהל באופן נקי, ללא אינטרסים, כאילו לא היו שם דברים מעולם", אמר. איל הבהיר בתשובה כי הוא נהנה מחופש עיתונאי מוחלט ב"ידיעות אחרונות", ולפי מיטב ידיעתו גם אחרים.

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, ביהמ"ש המחוזי בירושלים, 24.4.23 (צילום: אורן פרסיקו)

"אני לא צריך לתת דין וחשבון על אף מעסיק שלי בהווה או בעבר", הדגיש איל. "אני גם לא חושב שאף אחד מהצופים או המאזינים שלנו צריך לתת דין וחשבון על מה שהמעסיק, על בוס של הבוס של הבוס שלו עושה. ואם אנחנו נחיל את הכלל שאתה מבקש שנחיל, הרי לא יהיו כתבים טובים ב'וושינגטון פוסט', לא יהיו כתבים טובים ב'וול-סטריט ג'ורנל', לא יהיו כתבים טובים ב'הארץ' או בידיעות".

איל אכן לא צריך לתת דין וחשבון על המעסיק שלו שנאשם בפלילים: הצעת שוחד לראש ממשלה, כשהמתת המוצעת היא סירוס העצמאות העיתונאית של מערכת החדשות שבשליטתו ורתימתה לטובת הקריירה הפוליטית של המשוחד. איל צריך גם צריך לתת דין וחשבון רק על מעשיו שלו, כלומר על החלטתו לקבל משכורת ממו"ל שכזה. בדיוק כפי שכתב ב"וול סטריט ג'ורנל" צריך לתת דין וחשבון על החלטתו להתפרנס מכספו של מרדוק, שהזיק לדמוקרטיה בבריטניה, אוסטרליה וארה"ב יותר מכל איל מדיה אחר, וכתב ב"וושינגטון פוסט" צריך לתת דין וחשבון על החלטתו להתפרנס מכספו של בזוס, שצבר הון מופרך על חשבון עובדי אמזון (ופגיעה אנושה בתחרותיות).

מזה איל התחמק, וחבל שוורטהיים אפשר לו לעשות זאת. עוד שאלה שחבל שלא נשאלה: למה הצמיד איל למוזס, מרדוק ובזוס גם את עמוס שוקן?

משפט המו"לים

"לאחרונה התקיים אצל נתניהו דיון חשאי, אינטימי, בעניין עסקת טיעון אפשרית שתשים קץ לסאגה", כותב בן כספית ב"מעריב", בהקשר של משפט המו"לים. "ככל שידיעתי משגת, נכחו בו שני הפרקליטים, בועז בן צור ועמית חדד, נתניהו ורעייתו, וכמה מקורבי-מקורבים. זה נגמר בתיקו. בן צור הוביל את ה'בעד' (עסקת טיעון), חדד את ה'נגד'. הנימוקים בעד פשוטים: מצבו של נתניהו במשפט, לתפיסת פרקליטיו, לא רע. בתיק 4000 הם הצליחו לערער את השוחד. תיק 1000 בעייתי מאוד. תיק 2000 עוד לפנינו. זה זמן טוב לנסות להוציא מחיר טוב. המטרה: לצאת מהאירוע בלי כלא ובלי קלון. הפרקליטות לא תסכים לוותר על הקלון. אולי אפשר יהיה להסתפק בהבטחה פומבית, פלוס ערבויות (הפעם לא של דרעי) של פרישה מהחיים הפוליטיים?".

מוזר שכספית, שלא מפסיק לתאר את נתניהו כשקרן בן שקרן, מי שמזגזג בין גרסאותיו הכוזבות ומפר כל הבטחה שהוא נותן, מעלה אפשרות של "הבטחה פומבית פלוס ערבויות" כבטוחה לפרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים.

נוכח נעדר

ב"בשבע" מתפרסם "ראיון בלעדי" עם אלישע ירד, דוברה לשעבר של ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה-יהודית), שנעצר לאחרונה בחשד לרצח פלסטיני ומאז שוחרר. בשער "בשבע" מתהדר העיתון בכך שבראיון הבלעדי ירד "מגולל לראשונה את גרסתו". בגוף הראיון כותבת חגית רוזנבאום כי "בשל החקירות שעדיין מתנהלות בתיק נגדו, הוא מנוע מלגולל בריאיון עיתונאי את גרסתו המלאה למה שבאמת התרחש בעימות בבורקא לפני כחודש. בריאיון בלעדי ל'בשבע' הוא משתף ברגעי האימה מהלילה ההוא שהוא יכול לחשוף בלי שיינזק משפטית, וגם בחוויות הימים המטלטלים שעבר לאחר מכן במעצר ובבתי המשפט".

אלישע ירד, בית-המשפט המחוזי בירושלים, 8.8.23 (צילום: חיים גולדברג)

נראה שהפרט שעלול להזיק לו משפטית הוא עצם העובדה שבעימות האלים בין המתנחלים לפלסטינים נהרג פלסטיני, שכן למרות שהכתבה אוחזת כ-3,000 מילה, למרות שירד מתאר בפירוט די רב את אירועי אותו הלילה, ולמרות שחלק ניכר מוקדש להחשדתו ברצח, ירד מספר רק על המתקפות של פלסטינים נגדו ונגד מתנחלים אחרים שהיו שם, ועל סכנת החיים שבה היה נתון. על הרגע שבו נהרג פלסטיני אינו אומר דבר. שמו של ההרוג, קוסאי מעטאן, כלל לא מוזכר.

בשולי החדשות

לירן לוי וטובה צימוקי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי ראש הממשלה נתניהו זימן קציני משטרה בכירים לראיונות בלשכתו אחרי החגים לקראת בחינת מועמדים לתפקיד המפכ"ל (נתניהו מכחיש), וזאת בניגוד לכאורה להסכם ניגוד העניינים עליו חתם, שאוסר עליו להיות מעורב בבחירתם של גורמי אכיפת החוק הבכירים במדינה.

תיקונים והבהרות

בתחתית עמוד 8 של "מעריב" מתפרסם תיקון לפיו בניגוד לנכתב במאמר "קושמרו והציפורים" מאת מיכאל קליינר, ועדת זיילר לא הדיחה את המפכ"ל משה קראדי. משום מה, הגרסה המקוונת של המאמר עדיין כוללת את השגגה.

בתחתית שער "מקור ראשון" נכתב "לתשומת לב קוראינו: עקב תקלת דפוס, עמודים 6, 18 ו-19 במוספים יומן ושבת התחלפו אלה באלה. טוריהם של שלום ירושלמי וריקי ממן מופיעים לפיכך במוסף שבת. מאמרו של ד"ר נדב פרנקל 'באש ובמים', שחלקו הודפס בשבת וחלקו ביומן, מופיע כאן בגרסה רצופה בעמוד 10. אנו מתנצלים על התקלה".

במדור התגובות של "מקור ראשון" נדפסת "הבהרה" לפיה בשונה ממה שנכתב בטורו של יהודה יפרח בשבוע שעבר, החלטתה של נשיאת העליון חיות להוציא את השופט אלרון מההרכב שידון בעתירה בעניין הוועדה לבחירת שופטים הייתה בעקבות בקשתו של אלרון ולא יוזמה עצמאית של הנשיאה.

יצוין כי יפרח לא רק העיר בשגגה כי היתה זו יוזמתה של חיות, אלא ביקר בחריפות את מניעיה. "מביך לראות את הלינץ' שעובר השופט יוסף אלרון רק משום שהעז לחרוג מ'דעת תורה' ולהביע עמדה עצמאית", כתב. "בשמאל קראו 'להשעות אותו', שהרי כך נראית 'עצמאות שיפוטית'; והנשיאה חיות התקשתה להתאפק, אפילו קצת, כדי להגיש את הנקמה קרה. לא עברה חצי יממה מהכרזתו של אלרון על הגשת מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, וכבודה הדיחה אותו מההרכב שאמור לדון בסוגיית כינוס הוועדה לבחירת שופטים. לפי הנימוק שהצמידה להחלטתה אפשר עוד לחשוב שאלרון חשוד בפשע חמור: 'עקב מניעות שנוצרה כיום'".

למדורו של חגי סגל במוסף "יומן" של "מקור ראשון" צמודה הבהרה נוספת: "שר התקשורת שלמה קרעי מכחיש בתוקף התבטאות שיוחסה לו כאן לפני שבוע, ולפיה אמר ליו"ר רשות הדואר מישאל וקנין כי ידיח אותו - למרות תפקודו הטוב לכאורה - מכיוון 'שאני רוצה למנות את איש אמוני'. לדבריו, זוהי הוצאת דיבה ושקר מוחלט. מנגד, וקנין עומד על כך שהמילים הללו אכן נאמרו בפגישת ההדחה באביב האחרון. אין לי שום דרך לגשר על פער הגרסאות הזה, אני יכול רק לקוות שבג"ץ יגיע להחלטה מושכלת בסוגיה הזו. הפעם לא מדובר בחוק יסוד, מדובר באיכות הדואר של כולנו".

ובתחתית שער "הפלס" נכתב כך: "לקוראינו, עקב תקלת דפוס חלק ממוספי 'כל השבוע' הודפסו בצורה פגומה ע"כ מצורף היום המוסף פעמיים".

ענייני תקשורת

מתי טוכפלד כותב ב"ישראל היום" כי נתניהו מתכוון "לשבור שתיקה ארוכה עם התקשורת הישראלית ולהתראיין בהרחבה לערוצי הטלוויזיה". אם אכן כך יקרה, ישבור נתניהו חרם בן כ-30 חודשים שהטיל על הטלוויזיה הישראלית (למעט ערוץ 14).

בכפולה הפותחת של "הארץ" נדפסת הזמנה לטקס פרסי עיריית תל-אביב-יפו: פרס דוש לקריקטורה שיוענק לשי צ'רקה, פרס סוקלוב לתקשורת האלקטרונית שיוענק לגיא פלג ושני חזיזה ופרס סוקולוב לעיתונות הכתובה שיוענק למירב ארלוזורוב ולעיתונאי "העין השביעית". הטקס יתקיים ביום ראשון הקרוב בשעה שש בערב במרכז ענב בתל-אביב. "לקבלת הזמנות נא להתקשר למחלקת הטקס והאירועים", נכתב בתחתית המודעה, "טל' 03-7244524, 03-7244701". ראו עצמכם מוזמנים.