יו"ר עוצמה-יהודית איתמר בן-גביר מתחזק מערכת יחסים מתוחה וחשדנית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך לאחרונה נרשם לבלוב ביחסיו עם "ישראל היום", העיתון שנוסד כדי לסייע לקריירה הפוליטית של נתניהו.
מהיווסדו ב-2007 ועד לפני קצת יותר משנה, היה "ישראל היום" מסור לקידום האינטרסים של נתניהו ומשפחתו. בפברואר בשנה שעברה נפטרה בעלת הבית, מרים אדלסון, מהעורך בועז ביסמוט וכמה חודשים אחר-כך השתנה אט-אט הקו של העיתון, שנודע ומאז ומתמיד בכינוי "ביביתון".
מאחר ש"ישראל היום" לא נוצק במתכונת של עיתון חופשי, ההתרחקות ההדרגתית מנתניהו, שהחלה עוד סמוך לחשיפת "תיק 2000", גררה גל ניחושים - מי יהיה הפוליטיקאי הבא שאדלסון תהמר עליו? נפתלי בנט, שהיה הניחוש המוביל במשך שנים, פרש מהחיים הפוליטיים. כך גם איילת שקד, פוליטיקאית מובילה נוספת מהימין.
דווקא פוליטיקאי אחר מהימין, השר לביטחון לאומי בן-גביר, מככב לאחרונה בחינמון. בחודש האחרון הוא זוכה לסיקור אוהד ומוגבר, ובימים האחרונים כיכב גם בשני שערים של העיתון. שלשום (6.6) הוקדש שער העיתון לתוכנית בן-גביר להרחבת הקריטריונים להשגת רישיון לנשיאת נשק. הכתבה עצמה, של כתב המשטרה איציק סבן, הוכתרה כ"פרסום ראשון", למרות שכבר פורסמה קודם לכן. הביקורת העניפה שנמתחה על התוכנית לא קיבלה דגש מיוחד בפרסום שחגג אותה.
כמה ימים קודם לכן, ב-1.6, בחר העיתון לסקר את מצעד הגאווה דווקא באמצעות כותרת מחמיאה לבן-גביר, ממובילי "מצעד הבהמות". על השער נמרחה תמונה שלו בחברת אנשי משטרה, בלוויית הציטוט: "דין מתנגדי מצעד הגאווה כדין המפגינים בקפלן". הכותרת הפנתה לכתבה של סבן שבה הביא בהרחבה את דבריו של בן-גביר מהערכת המצב לקראת המצעד. בכתבה שובצו מספר תמונות של השר, ובגרסה המקוונת נוסף להן גם סרטון.
פרט לכתבות שער מחמיאות, שמו ותמונותיו של השר משתרבבות לעוד ועוד ידיעות בעיתון בתקופה האחרונה, באופן בולט יותר משרים אחרים בממשלה, לא תמיד בהיקף שתואם את חשיבות הנושא המדובר ולעיתים תוך שירות מובהק למצוקה תדמיתית ספציפית של השר. ניתן למצוא גם התייחסות ביקורתית לבן-גביר: כך למשל אחרי הפרסום על ההקלות המתוכננות לנשיאת נשק, התפרסם דיווח של סבן ואפרת פורשר על "זעם בארגוני הנשים", אולם בעוד הביקורת חריגה, הפינוק תדיר.
כך למשל, ב-7.5 פרסם סבן ידיעה בעיתון על כך שבן-גביר מנסה לקדם הצעת חוק לפיקוח אלקטרוני על גברים אלימים. הידיעה שירתה את הספין של בן-גביר, שסיעתו היתה שותפה דווקא לדחיית חוק דומה, וזאת על-ידי עיסוק בהצעת חוק "תקועה", שכמותה יש עשרות רבות. זה לא הפריע לסבן ולעורכיו לתת בימה נרחבת לציטוטים מצד מקורבי בן-גביר וגורמים במשרדו.
באותו גיליון שירת "ישראל היום" את בן-גביר במאבקים סביב אישור התקציב. ידיעה תחת הכותרת "בן גביר ממשיך בחרם ההצבעות" כללה את פירוט המחלוקות בין השר לראש הממשלה בנימין נתניהו וכללה ציטוטים של בן-גביר. שלושה ימים אחר-כך עסקה ידיעה נרחבת במשבר ביחסי בן גביר-נתניהו ובפשרה שהושגה בין השניים.
עוד באותו גיליון, עמוד אחד אחרי, הופיעה ידיעה ובה ראיון שקיים סבן עם בן-גביר, שבמסגרתו הוא מחלק ציונים לשר הביטחון יואב גלנט על תפקודו במבצע בעזה. באותו ראיון גם ציטט סבן את בן-גביר כאומר: "יש לנו מניות במבצע הזה, אבל אני לא מחפש קרדיט".
ב-12.5 פירסם סבן ידיעה על אזהרת גורמי מודיעין מפני ניסיונות הסתה של חמאס לקראת מצעד הדגלים בירושלים. בידיעה הובאו ציטוטים של השר ותיאור מחמיא של הצוות שהקים בן גביר לטיפול בהסתות לטרור ולאלימות. גם ידיעה זו הוכתרה בתואר "פרסום ראשון".
ב-24.5 פרסם סבן ידיעה על כך שניצב עמי אשד, מפקד מחוז תל אביב שבן-גביר ניסה להדיח, מבקש להישאר בתפקידו. גם בידיעה זו צוטט בן-גביר והיא הוכתרה בתואר "פרסום ראשון".
היחס המפנק שבן-גביר זוכה לו מצד "ישראל היום" לא חייב להיות עדות לעמדתה של אדלסון כלפיו. הידיעות והשערים המתמסרים יכולים להיות תוצאה של שילוב בין כתב משטרה חנף לבין עורך שחווה מצוקת חומרים. בן-גביר הרי מעולם לא נחשב לפוליטיקאי מהשורה הראשונה, כזה שיוכל אי-פעם להתמודד על ראשות הממשלה. מצד אחר, בן-גביר, עד לא מאוד מזמן דמות שוליים של הימין הסהרורי, גם לא נחשב כמי שיוכל לכהן כחבר כנסת, והמחשבה שימונה לשר המשטרה, כשמאחוריו גליון הרשעות, נשמעה פעם כבדיחה מצחיקה במיוחד.