דיון ראשון נערך הבוקר (6.7) בתביעת הדיבה שהגיש ברוך קרא נגד אלי ציפורי. במהלך הדיון העירה השופטת כמה פעמים כי ציפורי מצוי בקושי להוכיח את טענות ההגנה שלו, אך עם זאת ציינה כי אינה קובעת מסמרות בשלב זה של ההליך.

קרא, כתב ופרשן חדשות 13 לענייני משפט, הגיש לפני כשנה תביעה בסך 200 אלף שקל עקב סדרת ציוצים של ציפורי. באמצעות עורכי-הדין זאב ודור ליאונד האשים קרא את ציפורי בניהול "קמפיין דיבה שלוח רסן" שכולל פרסום של "דברי בלע וכזב" ברשתות החברתיות "באופן שיטתי ובכוונת זדון".

במוקד התביעה הטענה החוזרת של ציפורי כי קרא הסגיר את עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' כמקור (בעת עבודתה בפרקליטות המדינה הדליפה לקרא מידע על חקירתו הפלילית של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון). "בניגוד קוטבי למיוחס לו על-ידי הנתבע", נטען בכתב התביעה, "התובע לא רק שלא הסגיר מקורות, ובכלל זה את עו"ד גלט-ברקוביץ', אלא שמטעמי חסיון מקורות הוא סירב בתוקף להשיב לשאלות החוקרים, ככל שנגעו למקורות או חומרים שקיבל, או יכול היה לקבל ממקור כלשהו".

בכתב התביעה מוזכר כי כמה שנים לאחר מכן תבעה גלט-ברקוביץ' את קרא ו"הארץ" בטענה שהתרשלו בהגנה עליה כמקור – אך תביעתה נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, וערעור שהגישה לעליון נדחה גם הוא.

אלי ציפורי על ברוך קרא, ספטמבר 2020

ציפורי, במענה לתביעה, לא טען כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי". קו ההגנה שלו התמקד בטענה שלפיה הוא בסך הכל הביע את דעתו כשקבע שקרא "הסגיר את מקורותיו". ציפורי נאלץ להתמודד עם העובדה שהתבטאויותיו סותרות את פסקי הדין – האחד של בית-המשפט המחוזי, האחר של בית-המשפט העליון – ולפיכך הוא טוען שהסתמך על כך שגלט-ברקוביץ' "סברה" שמי שחשף אותה הוא ברוך קרא.

ציפורי, באמצעות בא-כוחו עו"ד אוהד מחרז, ציין להגנתו שבתי-המשפט אמנם דנו בטענותיה של גלט-ברקוביץ' ודחו אותן, אך לדבריו אין בכך כדי להפריך את קביעתו על כך שקרא "הסגיר את מקורותיו". "מבלי לגרוע מכך שלדעת הנתבע [ציפורי] אין סתירה בין פרסומיו לבין פסקי הדין", נכתב בכתב ההגנה, "הרי שבמדינה דמוקרטית ניתן לחלוק (בכבוד רב) אף על פסקי דין חלוטים של בתי-המשפט השונים".

מימין: אלי ציפורי ועו"ד זאב ליאונד, ביהמ"ש השלום בתל-אביב-יפו, 6.7.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

"זו אכן דעה", פתח הבוקר עו"ד מחרז, בא-כוחו של ציפורי, את טיעוניו בפני השופטת אפרת בוסני. עו"ד מחרז ציין כי ציפורי לא הביע את דעתו בחלל ריק, והפנה שוב לפסק-הדין של העליון בעניין קרא וגלט-ברקוביץ'. "וואו אדוני, אבל אני קוראת אחרת", השיבה השופטת בוסני. "אדוני יפנה אותי לפסק-הדין ויגיד לי מדוע הוא חושב שזה לא ציטוט חלקי ומנותק מההקשר".לחיזוק הטענה נתלה ציפורי בקטע מתוך פסק-דינו של השופט יצחק עמית, בבית-המשפט העליון, שבו צוין כי החקירה שחשפה את גלט-ברקוביץ' נפתחה בעקבות הפרסום ב"הארץ". לדידו של ציפורי, זוהי הוכחה ל"קשר סיבתי עובדתי" בין הפרסום של קרא לחשיפת המקור. ואולם, עיון בציטוט המלא מעלה שמדובר באמירה כללית שאינה מצביעה על אשמה של קרא או "הארץ": מדבריו של השופט עולה שסיבת החקירה היתה עצם פרסום המידע, ולא אופן פרסום המידע.

עו"ד מחרז השיב כי ישנה "הבחנה ברורה" בין התביעה הנזיקית שהגישה גלט-ברקוביץ' והאופן שבו בחנו המחוזי והעליון את טענותיה, לבין המקרה הנוכחי. "אם עמית קבע את מה שקבע אז בוודאי שמותר למר אלי ציפורי להביע את דעתו שלשיטתו התובע חשף מקור", הוסיף.

"אני מתקשה להבין את הטענה בהסתמך על הציטוט שאדוני מצטט מפסק-הדין", אמרה בהמשך הדיון השופטת בוסני לעו"ד מחרז. "האם לא ניתן לומר שפסק-הדין קובע ולו כהנחה שעצם הפרסום הוביל לחשיפת הזהות ולא כי העיתונאי הוא זה שחשף את הזהות? כי לפי פסק-הדין מהלכים לאיתור הם שהובילו לזהות הגב' ברקוביץ'".

עו"ד מחרז שב והדגיש כי פסק-הדין של העליון "עסק בתביעה נזיקית" והוסיף כי יש בו "הרבה קביעות שבהחלט מביעות את העמדה שהביע הנתבע, רק בשפה אחרת ובסגנון אחר".

"טוב, לא ממש קיבלתי מענה", העירה השופטת בוסני.

ציפורי מביע דעה

קושי נוסף שמצאה השופטת בוסני בקו ההגנה של ציפורי נגע לטענתו כי הפרסום חוסה תחת הגנת הבעת דעה שבחוק איסור לשון הרע. "אני טיפה מתקשה", אמרה השופטת בהקשר זה. עו"ד מחרז ציין בתשובה כי לאחר הגשת התביעה הוא הנחה את ציפורי לפרסם ברשתות החברתיות קישור לפסק הדין ולקרוא לעוקביו לעיין בו ולגבש בעצמם דעה לגבי מעשיו של קרא.

"אני אומרת לאדוני, יש לי קושי לפחות עם שני פרסומים באופן שהם כתובים", העירה השופטת בוסני לבא-כוחו של ציפורי

"אני אומרת לאדוני כבר, מבלי להידרש לפסק-הדין, יש לי קושי לפחות עם שני פרסומים באופן שהם כתובים", העירה השופטת בוסני. "יותר היה נוח לי עם האופן שאדוני נתן הוראה כעת: הנה פסק הדין, כך אני מפרש אותו. זה נשמע הבעת דעה. אבל אדוני יתמודד רגע כשבית משפט מפנה אותו לפרסומים ומעלה קושי לראות בהם על פני הדברים הבעת דעה על פני קביעת עובדה. איך בתוכן של הפרסום מדובר בהבעת דעה. אני לא מכריעה כרגע. אקרא לך, בפרסום השני, מה-4.9.20, אחרי שמרשך כותב שקרא 'נחקר באזהרה בעבר על הדלפות פליליות שקיבל מהפרקליטות' הוא מוסיף 'וחשף באופן מכוער את מקורותיו'. האם אדוני במקטע הספציפי הזה סבור שזו הבעת דעה?".

"כן גברתי", השיב עו"ד מחרז בעוד ציפורי הנהן ממקום מושבו על הספסל באולם בית-המשפט. "אילו היה בא הנתבע, והתובע כאן לא היה קשור כלל לפרשת ברקוביץ', וכותב את מה שכותב, זה היה עלבון לאינטליגנציה לטעון שזה דעה. אבל מכיוון גברתי שעולם המשפט הוא לא מתמטיקה, הוא לא 1+1, מכיוון שפה הדברים נאמרים גם לאחר שניתן פסק-דין, זה לא הוצא מהקשרו".

"דעה זה לא מילת קסם לברוח מלתת את הדין", העיר בהמשך הדיון בא-כוחו של קרא, עו"ד זאב ליאונד. עוד קודם לכן נשאל עו"ד ליאונד על ידי השופטת בוסני מדוע טען בכתב התביעה כי הפרסומים של ציפורי נעשו בכוונה לפגוע בקרא. "משום שמדובר בפרסומים שיטתיים, שחוזרים על הדברים שוב ושוב. אבל לא רק", השיב עו"ד ליאונד. "באותה נשימה הפרסומים גם אומרים מה צריך לעשות. הוא [ציפורי] עושה את הדברים הזדוניים הללו כי הוא רוצה להעיף אותו [קרא] מהמקצוע. זה סופר זדון".

במענה לסוגיית הזדון השיב עו"ד מחרז: "אין שום כוונה לפגוע. הכוונה לפגוע היחידה גברתי, יומיומית, היא בנתבע. הנתבע הוא עיתונאי, עיתונאי מוערך ויסודי, מוערך על ידי חלק, אף אחד לא מוערך על ידי כולם, שבשנים האחרונות מביע עמדות התומכות בראש הממשלה לשעבר, והוא נרדף על ידי עיתונאים שונים שדווקא הם צריכים לקדש את חופש הביטוי".

לקראת סיום הדיון ביקש עו"ד ליאונד לוודא כי שמורה לו הזכות להגיש לבית-המשפט ראיות מפריכות לאחר שציפורי יגיש את התצהיר מטעמו. "אם תשאלו אותי לא תצטרכו לא להביא יתר מדי ראיות ולא ראיות מפריכות", העירה בתגובה השופטת בוסני, "כי אלה דברים ש... אלא אם כן אני אראה דברים אחרים כמקורות להבעת דעה, אני לא יודעת מה להגיד, כי אין לי פה טענת אמת דיברתי. כך אני מעריכה את התיק, אבל ישחקו לפני".

ארבע תביעות דיבה

סדרת הציוצים שפרסם ציפורי על קרא היא חלק ממאבקו במה שהוא מכנה "חונטה", שכוללת שורה ארוכה של עיתונאים מכל קצות מפת התקשורת והקשת הפוליטית, בהם גם אנשי "העין השביעית", המבקשים לדעתו לפגוע בו. ציפורי קידם את תיאוריית הקשר שלו מעל דפי "גלובס" בעת שהיה סגן עורך ופובליציסט בכיר בעיתון הכלכלי, ושירת את האינטרסים של הטייקון אליעזר פישמן, אז בעל השליטה ב"גלובס".

באותה עת התמקדו מתקפותיו בעיתונאים מכלי תקשורת מתחרים, או כאלה שמתחו ביקורת עליו או על פישמן או על אינטרסים הקשורים אליו. לאחר שפישמן פשט רגל, החליף ציפורי פטרון והחל לבלוט כחסידו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. גם תיאוריית הקשר התרחבה, וכעת ה"חונטה" היתה למי שרודפת לא רק את ציפורי, אלא גם את נתניהו.

לאחר שפישמן הפסיד את "גלובס", ואחרי שציפורי פוטר מהעיתון ב-2019, פרסומיו מופצים בעיקר בחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו והם נושאים אופי בוטה ביותר, רצופי השמצות פרועות, שקרים גסים וגידופים. בלשכת נתניהו גמלו לו על כך, והעניקו לפרסומיו הדהוד ציבורי נרחב בחשבונות המדיה החברתית של ראש הממשלה לשעבר. בהמשך אף קיבל במה בכלי התקשורת המזוהים עם חסידי נתניהו, ערוץ 20 וגלי-ישראל.

התבטאויותיו של ציפורי ברשתות החברתיות הניבו לו עד כה ארבע תביעות דיבה. אבישי גרינצייג, כתב משפטי ב"גלובס", תובע ממנו פיצויים בסך מיליון שקל בעקבות מה שהוא מגדיר כ"מסע השפלות ולעג שאינו נגמר, שאין בו מגבלות של התנהגות אנושית מקובלת ואין בו קולגיאליות מינימלית".

ח"כ יאיר לפיד תבע את ציפורי בעקבות שורה של גידופים ודברי ביקורת – לרבות רמיזה חסרת בסיס שלפיה לפיד פועל בתיאום עם משגרי הרקטות של ארגון חמאס. הפעילה החברתית והעיתונאית לשעבר חנה קים תבעה את ציפורי בגלל השמצות שהטיח בה עקב השתתפותה במחאה נגד נתניהו. סכום הפיצויים המבוקש בארבע התביעות יחדיו עומד על קרוב ל-1.5 מיליון שקל.

39280-10-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 299KB)