ברוך קרא, הפרשן המשפטי של חדשות 13, תובע את איש התקשורת אלי ציפורי ודורש ממנו פיצויים בסך 200 אלף שקל. קרא מאשים את ציפורי בהפצת שקרים באמצעות חשבון הטוויטר שלו, ובראשם קביעה שלפיה חשף מקורות עיתונאיים שלו בפני מערכת אכיפת החוק. התביעה הוגשה בגין ארבעה ציוצים שפרסם ציפורי בספטמבר – כולל ציוץ שבו כינה את קרא "עבד נרצע של הפרקליטות ומנדלבליט" וציוץ אחר שבו האשים את קרא בשותפות ב"ניסיון לסחיטת עדים בתוכנית העבריינית של חברו דרוקר".
לפי פרסומים קודמים של ציפורי, הכוונה לתוכנית התחקירים "המקור" ולעיסוקה ב"תיק 4000", שבו נאשם ראש הממשלה בנימין נתניהו בשוחד. התביעה לא מתמקדת בכינויים הללו אלא בטענה עובדתית שציפורי חזר עליה בכל אחד מהציוצים, ולפיה קרא הביא לחשיפת הפרקליטה ליאורה גלט-ברקוביץ' כמקור עיתונאי שלו.
כתב התביעה של קרא הוגש היום (20.10) לבית-משפט השלום בתל-אביב על-ידי עורכי-הדין זאב ודור ליאונד, שייצגו אותו ואת "הארץ" בתביעה שניהלה נגדם גלט-ברקוביץ'. קרא מאשים את ציפורי בניהול "קמפיין דיבה שלוח רסן" שכולל פרסום של "דברי בלע וכזב" ברשתות החברתיות "באופן שיטתי ובכוונת זדון".
"אין האשמה חמורה יותר כלפי עיתונאי מהאשמתו בכך שהסגיר את מקורותיו", כותבים עורכי-דינו של קרא בכתב התביעה, ומצהירים כי קרא מעולם לא חשף מקור. "הצגתו של עיתונאי כמי ש'מסגיר' את מקורותיו מטילה עליו אות קין ופוגמת באופן ישיר וממשי הן ביכולתו לתפקד כעיתונאי והן בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו. שמירה על החיסיון העיתונאי היא בבחינת קודש הקודשים של מקצוע העיתונות בכלל, והעיתונות החוקרת בפרט. הפצת דבר שקר על עיתונאי, באופן חוזר ושיטתי, כאילו 'הסגיר מקורות שלו' ב'אופן מכוער' מהווה הוצאת דיבה ברף החומרה הגבוה ביותר. לא בכדי הקפיד הנתבע [ציפורי] לחתום את הפרסומים הפוגעניים שהטיח בתובע [קרא] בביטוי 'כבר אז היה צריך לעוף ממקצוע העיתונות'".
האירוע שאליו מתייחס ציפורי קרה לפני כמעט עשרים שנה. "מפרסומי הדיבה ברור כי כוונתו של הנתבע היא לפרשת סיריל קרן, שבמסגרתה נערכה חקירה סמויה בעניינו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שבחנה חשדות לעבירות של טוהר המידות", כותבים עורכי-הדין. "מי שליוותה חקירה זו מטעם הפרקליטות היתה עו"ד גלט-ברקוביץ'. בשנת 2003 פנתה האחרונה בחשאי אל התובע, אז כתב משפטי בעיתון 'הארץ', על מנת להעביר לו פרטים מתוך החקירה הסמויה, שדבר קיומה לא פורסם לציבור באותה עת.
"בעקבות הפרסום של התובע בעיתון 'הארץ' על אודות החקירה כאמור מינה היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, ד"ר אליקים רובינשטיין, צוות חקירה מיוחד כדי לאתר את זהות המדליף, שאף כלל בתחילה גם אנשי שב"כ. אמצעי החקירה שהופעלו לאיתור המדליף היו חסרי תקדים, כמו גם ההחלטה לייחס לעיתונאי חשד בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בגין הפרסום העיתונאי שביצע. כך מצא עצמו התובע נחקר תחת אזהרה רק משום שעשה מלאכתו נאמנה ופרסם מידע שהיה בו עניין ציבורי מן המעלה הראשונה, מבלי שהפר הוראת דין כלשהי.
"בניגוד קוטבי למיוחס לו על-ידי הנתבע, התובע לא רק שלא הסגיר מקורות, ובכלל זה את עו"ד גלט-ברקוביץ', אלא שמטעמי חסיון מקורות הוא סירב בתוקף להשיב לשאלות החוקרים, ככל שנגעו למקורות או חומרים שקיבל, או יכול היה לקבל ממקור כלשהו". בכתב התביעה מוזכר כי כמה שנים לאחר מכן תבעה גלט-ברקוביץ' את קרא ו"הארץ" בטענה שהתרשלו בהגנה עליה כמקור – אך תביעתה נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, וערעור שהגישה לעליון נדחה גם הוא.
ציפורי נוהג לכתוב תדיר, בשנים עברו מעל דפי "גלובס" ובשנים האחרונות בפייסבוק ובטוויטר, על "חונטה" שלטענתו קשרה קשר כדי לפגוע בו. אחרי שמעסיקו ב"גלובס", אליעזר פישמן, פשט את הרגל ואיבד את השליטה בעיתון, ציפורי הוסיף גם את נתניהו לרשימת קורבנות ה"חונטה", הכוללת שורה ארוכה של עיתונאים מכל קצווי עולם התקשורת והקשת הפוליטית, בהם גם אנשי "העין השביעית". בשנים האחרונות, תיאוריית הקשר של ציפורי זכתה להדהוד ציבורי נרחב בסיוע חשבונות המדיה החברתית של ראש הממשלה ובנו יאיר נתניהו.
מלבד התביעה של קרא הוגשו נגד ציפורי בשנה האחרונה עוד שתי תביעות דיבה שבמרכזן פרסומים במדיה חברתית. האחת הוגשה על-ידי ח"כ יאיר לפיד בעקבות שורה של גידופים ודברי ביקורת שפרסם ציפורי בפייסבוק – לרבות רמיזה חסרת בסיס שלפיה לפיד פועל בתיאום עם משגרי הרקטות של ארגון חמאס. התביעה האחרת הוגשה על-ידי הפעילה החברתית והעיתונאית לשעבר חנה קים, שהושמצה גם היא על-ידי ציפורי בפייסבוק. סכום הפיצויים המבוקש בשלוש התביעות מסתכם בכ-450 אלף שקל.
טרם הוגש כתב הגנה.
39280-10-20
* * *
לעיון בכתב התביעה של ברוך קרא