מדינת ישראל עלתה ארבעה שלבים במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות (RSF), והיא מדורגת כעת במקום ה-87 מתוך 180 מדינות. עם זאת, המדד מתייחס לשנה שעברה, ונערך לפני תחילת ההפגנות בגבול עזה שבהן נהרג עד כה עיתונאי אחד וכעשרים נפצעו.

בין הגורמים לדירוג הנמוך של ישראל מונה הארגון את העובדה שגם בשנה שעברה די היה בחשד כי עיתונאי עובד עבור כלי תקשורת הקשור לחמאס כדי לעוצרו, כמו במקרה של עמיר אבו-ערם וכתב ערוץ אל-אקצא עלאא טיטי, שנעצרו לקראת סוף 2017 בלי שהוגש נגדם כתב אישום ("מעצר מינהלי"). במקרים אחרים הקשר לחמאס הוביל לסגירת כלי תקשורת.

עוד מציינים בארגון RSF כי במדינת ישראל אמנם קיימת תקשורת חופשית, בניגוד לשכנותיה למזרח-התיכון, אך היא נתונה בכבלי צנזורה צבאית, צווי איסור פרסום וזוכה ליחס עוין מצד חברי ממשלה. אף כי הארגון אינו נוקב בשמו המפורש של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שעשה בשנה שעברה, גם במהלך 2017 הביע נתניהו ביקורת ועוינות גלויה כלפי חלק מהעיתונאים וכלי התקשורת בישראל.

סיבה נוספות למקום הנמוך של ישראל בדירוג היא שצה"ל מפר את זכויותיהם של עיתונאים פלסטינים וזרים על בסיס קבוע, בעיקר כשהם מסקרים הפגנות בגדה המערבית וברצועת עזה. תחת מנגנון המעצרים המינהליים, כותבים בארגון RSF, עיתונאים יכולים לשהות במעצר לפרק זמן בלתי מוגבל ללא משפט, אישום רשמי או הודעה לבאי-כוחם על הסיבות שבגינן הם משקפים סכנה לבטחון המדינה.

כתב אל-אקצא עלאא טיטי (צילום מסך)

בין המדינות שדורגו מעל ישראל נמנות טוגו, חוף-השנהב, מולדובה, ארמניה, סיירה-לאון, קוסובו, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, מונגוליה והאיטי. מתחת לישראל, במקומות 88–90, מדורגות פרו, ליבריה וניקרגואה.

בסקירה הכללית של הדירוג מדגישים אנשי ארגון RSF כי ברחבי העולם גברה העוינות כלפי עיתונאים. זו כבר אינה מוגבלת למשטרים סמכותניים דוגמת טורקיה (מקום 157) או מצרים (מקום 161), שבה עיתונאים מואשמים דרך קבע בסיוע לטרור. גם מדינות שבהן המנהיגים נבחרים בצורה דמוקרטית כבר לא רואים בתקשורת שותף חיוני לדמוקרטיה.

תחת הנשיא דונלד טראמפ,שכינה את העיתונאים "אויבי העם", ירדה ארצות-הברית למקום ה-45 בדירוג חופש העיתונות. בפיליפינים, שירדה למקום ה-133, מעליב הנשיא רודריגו דוטרטה את העיתונאים דרך קבע. בהודו, שירדה למקום ה-138, ביטויי שנאה כלפי עיתונאים נפוצים ברשתות החברתיות, ולעתים קרובות מופצים באמצעות טרולים הממומנים בידי ראש הממשלה נרנדרה מודי.

אלימות מילולית כלפי עיתונאים הופכת נפוצה יותר גם במדינות אירופיות כמו צ'כיה, שירדה 11 מקומות למקום ה-34; סלובקיה, שירדה עשרה מקומות למקום ה-27; ומלטה, שירדה 18 מקומות למקום ה-65, בין היתר בעקבות רצח העיתונאית דפנה קרואנה גליציה. בראש הטבלה – המדינה שמצב העיתונות בה הוא החופשי מכולן – ניצבת נורבגיה זו השנה השנייה ברציפות, ואחריה שבדיה (2), הולנד (3), פינלנד (4) ושווייץ (5). במקום האחרון ניצבת גם השנה קוריאה-הצפונית.