אחד החברים הבכירים ברשימה הלבנה של "ידיעות אחרונות" הוא חיים רמון. חבר-הכנסת והשר לשעבר, שהורשע בביצוע מעשה מגונה בצעירה, היה מהפוליטיקאים המקורבים ביותר לארנון (נוני) מוזס. גם בשנים האחרונות, כמעט עשור לאחר שנפלט מהמערכת הפוליטית, הוא זוכה לסיקור מוטה לטובתו מצד "ידיעות אחרונות" – מהפרשה הפלילית שכיכב בה ועד מעורבותו בעולם הספורט.

במהלך החקירה והמשפט של רמון התגייסו עורכי העיתון למאבק שניהל כדי להוכיח שהוא חף מפשע. אחד הכתבים שעבדו אז בעיתון, איציק סבן, גויס בעל כורחו למאבק הזה: לדבריו, עורכי העיתון החתימו אותו בשנת 2006 על ידיעה שלא כתב שנועדה לסייע לרמון. כעבור שנה וחצי עבר לעיתון המתחרה "ישראל היום", שם חלק את הסיפור עם קוראיו בכמה הזדמנויות.

הפעם הראשונה שבה עשה זאת היתה בחודש פברואר 2010, במאמר שנשא את הכותרת "השיטה של נוני, החתימה שלי", שפורסם במוסף הפוליטי השבועי של "ישראל היום". "ראש מערכת החדשות של 'ידיעות אחרונות' התקשר אלי הביתה והודיע לי ש'בהוראה מגבוה' אני צריך להיות חתום על ידיעה התוקפת באופן משמיץ את ניצב יוחנן דנינו. הכל כדי לנסות להציל את מקורבו של המו"ל, חיים רמון, אז שר המשפטים, שבדרך לישיבת ממשלה על פתיחת מלחמה – היה לו פנאי לכפות נשיקה צרפתית על קצינה", נכתב בכותרת המשנה.

עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת (למעלה), עורך החדשות ערן טיפנברון, והידיעה שעליה הוחתם סבן (נובמבר 2006), (צילומים: אורן פרסיקו ופלאש90)

"בזמן סיקור אותה פרשה העיתון 'היה כמרקחה'", כתב סבן. "דברים שלא הייתי מורגל להם קודם לכן, כגון טלפונים תכופים והתעניינות מוגברת מצד בכירים בעיתון התרחשו בזמן הפרשה. לא היה קשה להבחין בכך שהאווירה הכללית שהשרתה צמרת העיתון היתה בעד השר רמון. מלמעלה רצו להציג את רמון כמי שהוא לכאורה הקורבן בפרשה, כמי שנרדף על לא עוול בכפו על-ידי 'כנופיית שלטון החוק' – ובמקביל היה קמפיין ברור נגד המתלוננת ונגד הממונים על שלטון החוק – המשטרה והפרקליטות.

"פעמיים לפחות נעשה שימוש גם בי לצורך הסיקור המגמתי והלא מאוזן של הפרשה. והכל – כדי להציג את חיים רמון כחף מפשע ואת המתלוננת ובכירי המשטרה – כמי שמעלילים עליו. [...] באחת הפעמים נקראתי לחדרו של עורך העיתון באותה עת רפי גינת. בשיחה בינינו שנסבה על הפרשה ניסה גינת לשכנע אותי בצדקתו של חיים רמון ובעוול שנעשה לו לדבריו. רפי גינת התוודה בפני ש'נוני הצליח לשכנע אותי', כלשונו, בעוול שנגרם לחברו השר רמון.

איציק סבן, כתב המשטרה של "ישראל היום" (צילום: משה שי)

"כדי להמחיש את דבריו ביקש ממני רפי גינת להסב את ראשי לעבר צג המחשב על שולחנו. הוא הראה לי תמונה של רמון כשהוא מחובק עם ה' החיילת המתלוננת. מדובר בתמונה שלמיטב זכרוני היה זה עיתון 'ידיעות אחרונות' שחשף, וזאת במטרה לנסות ליצור בקרב הקוראים תחושה שהחיילת מחבקת את רמון חיבוק אבהי. ואם כך הרי לא ייתכן שיש בסיס לתלונתה כי רמון נישק אותה בניגוד לרצונה. למיטב זכרוני בסוף השיחה נכנס נוני מוזס לחדרו של גינת.

"[...] הניסיונות לנגח את שלטון החוק (המשטרה) בפרשה נמשכו כל העת ובהמשך אף הלכו והחריפו. ניסיון ברוטלי נוסף התרחש בעיצומה של הפרשה. באחד מימי חמישי בערב טילפן אלי ראש מערכת החדשות של העיתון באותה עת, ערן טיפנברון. טיפנברון הודיע לי ש'בהוראה מגבוה' עלי להיות חתום על ידיעה התוקפת באופן ישיר ומשמיצה את ניצב יוחנן דנינו, ששימש באותה עת כראש אגף החקירות והמודיעין. מיותר לציין שהעובדה שנרמז לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר ב'דרישה מגבוה' והידיעה שמדובר בחברו של המו"ל נוני מוזס – לא הותירו בידי כל ברירה. הייתי חייב להסכים לכך".

בימים האחרונים, על רקע חקירתו של מוזס, חזר סבן על סיפורו כמה פעמים. ב"ידיעות אחרונות" לא טרחו להכחיש.

* * *

הקלטות המשא-ומתן המושחת בין בנימין נתניהו לארנון (נוני) מוזס חשפו לעין הציבורית את "שיטת 'ידיעות אחרונות'" – השימוש בכלי התקשורת של הקבוצה לשם קידום האינטרסים העסקיים של מוזס, בעל השליטה. במדור זה נביא עדויות חדשות וישנות מתוך המערכות השונות של כלי התקשורת בקבוצת "ידיעות אחרונות", על האופן שבו יושמה השיטה.

עובדים ועובדים לשעבר ומי שנפלו קורבן לשיטה, ומעוניינים לחלוק את סיפוריהם, מוזמנים לפנות אלינו באימייל contact@the7eye.org.il