המשנה לראש הממשלה ויו"ר קדימה שאול מופז בישיבת סיעה בכנסת, אתמול (צילומים: ליאור מזרחי)

המשנה לראש הממשלה ויו"ר קדימה שאול מופז בישיבת סיעה בכנסת, אתמול (צילומים: ליאור מזרחי)

מעל כל מחלוקת

גם היום ממשיכה סוגיית גיוס החרדים לעמוד בראש סדר היום של העיתונים. גם היום מדווחים עליה "הארץ" ו"מעריב" באופן שנראה כנטול פניות, ואילו "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" תופסים עמדה שמהדהדת אינטרסים חיצוניים לסיקור. כך ב"מעריב" וב"הארץ" מתמקדים בדרמה הפוליטית שבשולי הדיון העקרוני (אכן: זה היה צריך להיות הסדר הנכון, אלא שהמסורת העיתונאית הופכת אותו על ראשו. כאמור, גם מסורת זו גוועת ומוחלפת בפרקטיקה עיתונאית גרועה עשרת מונים), ואילו "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" ממשיכים, בהתאמה, בניפוח מלאכותי של הסוגיה העקרונית ובגימוד המשבר במערכת הפוליטית.

"נתניהו במאמץ למנוע פרישה של אנשי קדימה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", המובילה לטור רכילות פוליטית אופייני של יוסי ורטר. מדובר ברכילות מפורטת, מנומקת וכתובה בסגנון טוב יותר מזה של הרכילאים הפוליטיים בעיתונים המתחרים (בן כספית וסימה קדמון). לפי ורטר, לא מופז ולא נתניהו מעוניינים בהיפרדות של קדימה מהקואליציה, אולם "כדי להצדיק את השותפות זקוק מופז להישג משמעותי", ואילו נתניהו "נראה לחוץ יותר: פרישה של קדימה על רקע דחיית מתווה פלסנר תצייר אותו כמי שנכנע והתקפל מול החרדים בעניין שבקונסנזוס גורף: גיוס לכל ושוויון בנטל" (הדיווח בעמודים הפנימיים, יש לציין, מעמיק ומפורט).

גם לפי כספית מדובר בקונסנזוס, או במלותיו: "העניין הזה נמצא מעל כל מחלוקת, הוא קיומי, הוא מיידי, הוא אמיתי. עם כל הכבוד לאיום האיראני, הפצצה המאיימת באמת היא זו שמתקתקת אצלנו בפנים". "היא כבר מתפוצצת", מוסיף כספית (בום!). מאחר שהפצצה כבר מתפוצצת, כספית נמנע מלעסוק בפרטיה ומקדיש את טורו, בעמ' 3 של העיתון, להפצרה בקוראיו ("צאו לרחוב" היא הכותרת) להגיע להפגנה בשבת בתל-אביב של "מאהל הפראיירים". הנה הפגנה שגם נוחי דנקנר יכול להשתתף בה בלי להרגיש דחוי.

"מעריב" מציע גם טיפול חדשותי לסוגיית הגיוס: "האולטימטום של מופז" היא הכותרת הראשית. "פשרה או פרישה" היא כותרת הכפולה הפותחת. "דו"ח פלסנר העלה את נתניהו ומופז על מסלול התנגשות", נכתב בכותרת המשנה. מזל מועלם, אריק בנדר וחיים גריידינגר חתומים על הידיעה הראשית, שבה מופיע הציטוט הקומי הבא, בתשובה לשאלה על "הקווים האדומים של מופז": "יש מרחב תמרון", עונים מקורביו של מי שהקריירה הפוליטית שלו מתנהלת תדיר כתמרון.

האולטימטום של מופז ("מנומס וכללי", מכנה אותו ורטר) מככב גם בשער "ידיעות אחרונות" ("מופז: נפרוש אם נתניהו לא יקבל את עקרונות פלסנר"), אולם מרכז הבמה ניתן להמשך פרויקט חיזוק הקונסנזוס של "ידיעות אחרונות". אם ב"מעריב" ההפניה לטורו של כספית מודפסת בצלה של הכותרת הראשית, ב"ידיעות" המאמר הפובליציסטי הקורא להמוני בית ישראל לצאת להפגנה במוצאי שבת מוסווה כידיעה חדשותית ומופיע ככותרת הראשית: "נשבר לנו", ציטוט של "המילואימניקים". תמונת חמישה מהם מודפסת מעל לכותרת, ואיתה הכיתוב "נתניהו, תתעלה מעל השיקולים הפוליטיים". שתי כפולות העמודים הראשונות מוקדשות לסוגיית הגיוס ("שוויון בנטל הוא הבסיס לצדק חברתי", מצטטת כותרת בעמ' 4 את ח"כ פלסנר. הנה, "ידיעות" יכול לשוב ולחבק את המחאה החברתית).

ובינתיים, ב"ישראל היום", כותרת ראשית המצליחה גם לספק תיאור הגון יחסית של המתחולל וגם להיות לא לגמרי בלתי מובנת: "מחפשים נוסחה, בחשדנות", לשונה. "נתניהו: החרדים והערבים חייבים להשתלב; משתמט יקבל פחות ממשרת", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "אחרי דו"ח פלסנר, נתניהו ומופז אמורים להיפגש. מופז דורש לאמץ את המסקנות ומאיים בפרישה. נתניהו: 'המסקנות – בסיס לחוק חדש'. ה'פראיירים': הפגנה במוצ"ש".

תחת הכותרת "דוקטור יוחנן ומיסטר פלסנר" כותב מתי טוכפלד בכפולה הפותחת: "מי שיעץ בשבועות האחרונים לפלסנר הוא אהוד אולמרט, יועצו בהווה של יאיר לפיד. האם אולמרט מנסה באמצעות פלסנר להחריב את הקואליציה?".

כולל "ז'ורנל"

"פעם היא חוללה מהפכה ארוטית. היום סילביה קריסטל, 'עמנואל' בשבילכם, מחכה לנס בחיים האמיתיים", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "המגזין", המוסף היומי של "מעריב" (הכותרת הראשית היא "כוכב נופל". נדמה שזו הפעם הראשונה בתולדות העיתונות שצירוף המלים הזה הופיע ככותרת, ויש להצדיע לעורכים על המקוריות והתעוזה). קריסטל, כוכבת בי-מוביז של פורנו רך ("לפני סטלה המגמרת") ,"שוכבת מחוסרת הכרה בבית-חולים אחרי התקף לב קשה כשהיא בת 60, מכורה לסמים ולאלכוהול", מדווח שי אילן. "כל העולם היה פרוש לרגליה", קובע העורך.

"המגזין", נכתב בלוגו המוסף, ולצדו "כולל ז'ורנל". כזכור, "ז'ורנל" הוא שמו של מוסף התרבות היומי רב-העמודים, גדול-המערכת וגבה-המצח שנוחי דנקנר ציווה להקים עת רכש את "מעריב", במטרה לנגח את "גלריה" של "הארץ". הניסוי קצר הימים הזה היה כישלון קולוסלי גם במושגים של "מעריב", שעורכיו הבכירים הצליחו לחנוק את צוות המוסף במהירות שיא. כפולת העמודים המוכתרת בלוגו "ז'ורנל" ומופיעה היום ב"המגזין" אינה זוכה להפניה משער המוסף, ונוסף להפניה הראשית מציגה לקוראים שתי שאלות: "למה קותי סבג ואלירז שדה מסוכסכים?" ו"מה יעשה איראני עם 18 מיליון דולר" (הכותרת האחרונה מפנה לידיעה על זוכה בפרס הגדול אי-פעם בתחרות פוקר בארה"ב, שבמקרה נולד באיראן, והיא לא פוליטיקלי-קורקט בצורה כל-כך מנותקת מהקשר, שבאמריקה היו סוגרים את העיתון בגללה).

התשובה לשאלה הראשונה נענית באחד האייטמים במדור הרכילות המופיע בעמוד האחרון של המוסף (מיקי לוין), והחל ממלות הפתיחה שלו ועד לנוסח התגובה הוא פנינת פרוזה עיתונאית שראוי להביאה כאן במלואה: "עוד במוזיקה: מקורות בערוץ מדווחים כי כבר זמן מה יש סכסוך לא ברור בין שני זוכי 'האח הגדול' קותי סבג ואלירז שדה. אותם מקורות מלחששים כי אלירז לא סובל את קותי ולא מפרגן להצלחתו. האם ייתכן שזה כי קותי יושב על התקן שעד עתה היה שלו כחביב הקהל שהגיע מלמטה? מערוץ המוזיקה הכחישו את פרטי הידיעה".

ובינתיים, ב"גלריה", "הגיהנום אכן הזולת", קובעת הכותרת הראשית, מעל לכתבה וראיון של אלי אליהו עם החוקר אנדי מרטין, שכתב ספר העוסק בפילוסופיה של הצרפתים ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי, בפריזמה של היחסים ביניהם: "כיעורו של סארטר, יופיו של קאמי והאשה ששניהם אהבו". "לדעתו של מרטין", כותב אליהו, "סארטר מעולם לא סלח לקאמי על שגזל ממנו את ונדה" ("קאמי יקירי", כתב לו סארטר, "ידידותנו לא היתה קלה, אבל היא תחסר לי. אם תנתק אותה היום, אין ספק שדינה להינתק. דברים רבים קירבו אותנו זה לזה, מעטים הפרידו. אבל גם המעט הזה היה יותר מדי").

"האם יש איזה מסר עכשווי שטמון בספר?", שואל אליהו. "מרטין סבור שכן: 'בהקשר של זמננו, כאשר יש היסטריה סביב כל עניין הניצחון (בתוכניות ריאליטי וכו'), צריך להעמיק ולחשוב על מושג הכישלון. אחרי הכל, רובנו חווים רוב הזמן כשלונות. ואין ספק כי שני הפילוסופים הגדולים של הכישלון הם ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי. הם המלאכים הקדושים של הלוזרים והאאוטסיידרים. הכתיבה שלהם מלמדת אותנו להתגבר על מושג ההצלחה ולהתמודד עם הכישלון'".

הכתבה מסתיימת בסיפור. "מקרה שקרה למרטין בשעה שעבד על הספר בבית-קפה בגריניץ'-וילג' בניו-יורק. 'ניגש אלי בחור צעיר ושאל אותי על מה אני עובד. אמרתי לו שאני עובד על מכתבי האהבה של ז'אן פול סארטר. 'מצוין', הוא אמר, 'יש לי חברה שגרה במדינה אחרת ואני רוצה לכתוב לה מכתב ואני לא יודע מה לכתוב. אני יכול לשאול ממך קצת סארטר?'. אז שלחתי לו במייל כמה מכתבים של סארטר והוא שתל את זה במכתב שלו. כמה שבועות לאחר מכן פגשתי בו שוב. 'איך הלך עם החברה?', שאלתי אותו. 'היא חוזרת לגור איתי בניו-יורק', הוא אמר. כנראה סארטר הצליח לעשות עליה רושם. אבל מתברר שזה לא היה סוף טוב, כי הבחור בכלל לא היה בטוח פתאום שהוא רוצה שהיא תחזור'".

"דמנו, רק דמנו חם ויודע", פוסק משה בן-שאול ב"שיר חשבון" הנדפס בכפולה הסוגרת את המוסף, היחיד מסוגו בעיתונות היומית בעברית.

החברה האזרחית

"המבקר הנכנס שיבח את המחאה החברתית", נכתב בכותרת ידיעה של תומר זרחין ויהונתן ליס על השבעת מבקר המדינה בעמ' 6 של "הארץ". "התנאי להפגנה בבאר-שבע: לא להניף שלטים בגנות המדינה", נכתב בכותרת דיווח של אור קשתי על שער "הארץ".

"מוות לגולדן רינג!", מסיים בן שלו עוד ביקורת מוזיקה (והפעם: ההופעה המתוקשרת של להקת העבר רובים-ושושנים) מחכימה ומהודקת ב"גלריה", אחרי שהוא מזכיר את הפערים במודעות החברתית של אקסל רוז ושל סולן "Ugly Kid Joe".

בין ידידים

"הכל עובר טביבי" הוא הכיתוב על חולצה שתצלום שלה נמתח לרוחב שער מוסף הספורט של "מעריב". "מבטיחים?", שואלת הכותרת הראשית. "חיים רמון מתנהג כמו בעלים, האוהדים כבר בעננים, אבל מעשית עדיין לא הועבר שקל אחד עבור רכישת הפועל תל-אביב", נכתב בכותרת המשנה. "עידן חדש? תלוי את מי שואלים". ובכן, אפשר לשאול למשל את החברים ב"ידיעות אחרונות".

"עידן חדש" היא כותרת הכפולה הפותחת של ספורט "ידיעות אחרונות", לצד תמונתו המחייכת של חיים רמון: "אלי טביב אאוט, חיים רמון אין", נכתב בכותרת המשנה, "הפועל תל-אביב נמכרה תמורת 17 מיליון שקל, בקיזוז חובות המועדון. אחרי שנה מלאת פרשיות, שערוריות ומחאות, הבטיח רמון שהאדומים יוצאים לדרך חדשה ('אנחנו רוצים לשקם את הקבוצה'), סירב לחשוף מי אנשי העסקים שעומדים מאחוריו והבטיח לשתף את האוהדים בניהול".

בקונטרס החדשות של עיתונו של ארנון (נוני) מוזס מוקדש עמוד שלם לידיעה שכותרתה "לדור התנצל, אולמרט ויתר" ("ראש הממשלה לשעבר הסיר את התביעה נגד פרקליט המדינה"). כותרת טור הפרשנות היא "להצטער זה לא מספיק" וחתום עליו דניאל פרידמן, מי שאותו ראש ממשלה לשעבר מינה בזמנו לשר משפטים. היקף הסיקור שניתן להתרחשות הזו שווה, או גדול, מהיקף הסיקור שהעניקו ב"ידיעות" בימים האחרונים להתרחשות אחרת, דרמטית הרבה יותר: עדותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, שאולמרט הוא אחד מנאשמיה המרכזיים.

ענייני תקשורת

אתמול הזכרתי כאן תלונה של נדב העצני, שכתב במדור הדעות של "מעריב" על תת-סיקור של דו"ח הוועדה בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי לבדיקת מצבם החוקי של המאחזים ביהודה ושומרון. "האם יכול להיות שראש הממשלה, שלמעשה נאנס להקים את הוועדה, רוצה להתחמק מהחובה לעשות את המובן מאליו וליישם את המלצותיה?", שאל העצני. באופן אירוני, כותרת בראש שער "ישראל היום", שופרו של ראש הממשלה, דיווחה באותו בוקר בדיוק על מסקנות הדו"ח. לכותרת נלווה הלוגו, הנדיר כל-כך ב"ישראל היום", המבשר כי מדובר ב"חשיפה". ובכן, כדי להשלים את האירוניה: ביום שישי ה-22 ביוני 2012, לפני כשבועיים, כבר דיווח אריאל כהנא על הדו"ח בכותרתו הראשית של "מקור ראשון" ("דו"ח ועדת המאחזים: יהודה ושומרון אינם שטח כבוש"). לצד הכותרת נדפסה החותמת האדומה "בלעדי".

"הפרקליטות ברוסיה תגיש כתב אישום נוסף נגד נבזלין בגין מעילה רחבת היקף", מדווח רותם סלע במוסף "עסקים" של "מעריב". "האוליגרך לשעבר, שמחזיק ב-20% מקבוצת הארץ, כבר הורשע שלא בפניו במעורבות ברצח לאחר שנמלט מרוסיה ב-2008".

"נציגו של לאודר: 'אנו מזמינים את רשת להצטרף לערוץ 10'", נכתב בכותרת דיווח של מיה מנע באותו מוסף. עוד מדווחת מנע כי "'ישראל היום' במגעים להקמת בית-דפוס עצמאי בשוהם".

"עיתוני מצרים נאבקים על עצמאותם", מדווח רימון מרג'יה בעמודי החדשות של העיתון.

"יש אלוהי" היא הכותרת שנתנו הסנדלרים ב"מעריב", ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" לדיווח על מציאת חלקיק תת-אטומי חדש ("החלקיק האלוהי") במעבדת הניסויים שבמאיץ החלקיקים בשווייץ. כותרת נאה. על שער "ישראל היום" הכותרת היא "שמחים בחלקיקנו".

ב"הארץ" מתפרסמת בעמ' 2 מודעת הסתה בחתימת "יוסף חרמוני", המנוסחת בסגנון שירי עילג וקוראת לשנאת חרדים ("פושטי דמותה, יונקי חיותה"). אם במקום חרדים היה מדובר בערבים, ובמקום "הארץ" בכל בימה תקשורתית אחרת, היה זה נושא לדיווח צעקני ב"הארץ". לטור הפרשנות היו מזעיקים את איל גרוס, אולי גם יוסי שריד היה זורק מלה.

"גם לחינם יש מחיר", כותב יוסי קליין ב"הארץ".