מחלת הנשיקה

עיתוני היום חוזרים לסדר הישן והלאו דווקא טוב בגישתם לסוגיית שלטון החוק: "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מצד אחד, "ישראל היום" ו"הארץ" מצד אחר. העילה: דו"ח מבקר המדינה בסוגיית האזנות הסתר שפורסם אתמול ועוסק בתפקוד המשטרה והפרקליטות בנוגע להאזנות סתר שנערכו בעניינו של השר דאז חיים רמון, שהואשם במעשה מגונה.

המבקר מצא כי הפרקליטות שטיפלו בתיק, אריאלה סגל-אנטלר ורות דוד, התרשלו בכך שלא עיינו בכל חומר החקירה לפני הגשת כתב האישום (המדובר בתמלילי האזנות סתר מסוימות שהמשטרה לא מסרה לפרקליטות), ובכך שלא מסרו את החומר לסניגוריה (החומר נמסר לסניגוריה לאחר שהתבקש על-ידיה).

האם העיתונים מתייחסים לדו"ח בהגינות, לא מוציאים דברים מהקשרם ומטים את העובדות כדי שיתאימו לאג'נדה שלהם? בקריאה ראשונה של הכותרות על השערים עולים עיוותים בולטים ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות".

הכותרת הראשית של "ישראל היום", "לא קונספירציה, אלא רשלנות", מובאת במרכאות, כאילו היא ציטוט, ומאחר שמושאה הוא דו"ח המבקר, ניתן להבין כי הכוונה לציטוט מהדו"ח. אלא שמשפט כזה לא מופיע באף אחד מ-64 עמודי הדו"ח. למעשה המלה קונספירציה כלל אינה מופיעה בו. עם זאת, ב"ישראל היום" יכולים לטעון שקביעת המבקר כי "אין זדון" משולה לקביעה שבה הם בחרו לכותרת. ויתור על השימוש האובססיבי של עורכי "ישראל היום" במרכאות היה יכול לפתור את העניין.

חמורה מכך כותרת המשנה של "ידיעות אחרונות": "מבקר המדינה בדו"ח חמור על הפרקליטות והמשטרה בתיק רמון: לא גילו על האזנות הסתר. לא קראו את כל החומר לפני שהגישו כתב אישום. הוסיפו על דעת עצמם חשד למעשה מגונה". ההאשמה השלישית שמונה "ידיעות אחרונות" מוצגת בצורה מטעה: למעשה המבקר אינו חולק על כך שהשוטרים פעלו כראוי וממליץ רק להבהיר את לשון ההנחיות בתחום זה.

כך כותב המבקר על ההוספה של "חשד למעשה מגונה" לבקשת ההיתר להאזנת סתר בגין חשד להדחה (חשד ששולה זקן לחצה על המתלוננת שלא תתלונן): "מן המתואר לעיל עולה כי אף שהחוקרים הבינו שהנחייתו של פרקליט המדינה על דעת ראש אח"ם נגעה לחשש להדחה בחקירה, הם הניחו שאין מניעה לציין בבקשה גם את העבירה 'מעשה מגונה'; ולטענתם, לא זו בלבד שלא היתה מניעה לעשות כן, אלא זו היתה חובתם. הנחיית פרקליט המדינה הובנה באופן שונה בידי משתתפים אחרים בדיון. לדעת משרד מבקר המדינה, על מנת למנוע אי-הבנות ופרשנות בלתי אחידה של הנחיות חשובות ורגישות יש לכתוב אותן באופן ברור וחד-משמעי".

האם הדו"ח הוא דו"ח רמון?

תמונתו של חיים רמון, לשעבר שר המשפטים ומי שאיבד את משרתו זו בשל החקירה והמשפט נגדו בגין המעשה המגונה שבו גם הורשע (נשיקה בכוח של חיילת), מעטרת את שערי כל העיתונים. בשלושה עיתונים (לא ב"הארץ"), ובמיוחד ב"מעריב", מצוין בהבלטה בשער כי רמון דורש כעת לפתוח בחקירה פלילית בעקבות הדו"ח. ב"ידיעות אחרונות" אחת הכותרות על השער, המוצמדת לתצלום של רמון, היא "דו"ח רמון".

מחברי הדו"ח, שכותרתו היא "חוות דעת האזנות סתר בחקירות פליליות", חוזרים ומדגישים כי הדו"ח אינו דו"ח רמון, אינו דו"ח בדיקה של משפטו של רמון, ואינו דו"ח בדיקה של האזנות הסתר במשפטו של רמון, אלא דו"ח כללי על האזנות סתר. כמו כן הם חוזרים ומדגישים כי הדו"ח כלל אינו מערער וכלל אינו עוסק בהכרעת הדין במשפטו של רמון:

"חוות דעת זו של מבקר המדינה סוקרת את הליכי ההסדרה של האזנות הסתר בישראל ואת יישום הנורמות בתחום זה בידי רשויות האכיפה. ממצאי בדיקת תלונתו של השר לשעבר חיים רמון מובאים בחוות הדעת בפירוט, אך הם רק בגדר דוגמה לדרכי יישום הנורמות האמורות", נכתב בעמ' 5 של הדו"ח.

בעמ' 9 חוזרים הדברים: "חוות דעת זו של מבקר המדינה סוקרת את הליכי ההסדרה של האזנות הסתר בישראל ואת יישום הנורמות בתחום זה בידי רשויות האכיפה בכלל. ממצאי בדיקת תלונתו של השר לשעבר חיים רמון מובאים בחוות הדעת בפירוט, אך הם רק בגדר דוגמה לדרכי יישום הנורמות האמורות".

ושוב בעמ' 36: "יודגש ויובהר כי חוות דעת זו של מבקר המדינה אינה עוסקת בהרשעתו של מר רמון, שכן מדובר בפסק דין חלוט, ובוודאי אין היא דיון נוסף על ההכרעה השיפוטית בעניינו, לרבות בסוגיות הקשורות בהאזנות סתר שבית-המשפט דן בהן. ואולם בעקבות בקשת הממשלה שבאה לידי ביטוי בהחלטתה הנזכרת לעיל, והואיל וגם בית-המשפט סבר שיש לקיים בדיקה בנושא, החליט מבקר המדינה כי ראוי לבחון ביסודיות את תפקודם של גורמי אכיפת החוק בעניין זה כדי לבדוק אם היו בהם ליקויים, ואם היו – להפיק מהם לקחים".

ושוב בעמ' 54: " כמו כן שב משרד מבקר המדינה ומוצא לנכון לציין ולהדגיש כי נושא השר לשעבר מר חיים רמון הוא אחד מני נושאים רבים שדו"ח זה עוסק בהם". ובעמ' 6 נאמר כך על הקשר בין הדו"ח ומסקנותיו ובין משפט רמון וגזר דינו: " אשר לדרכי פעולתן של המשטרה והפרקליטות בעניינו של מר רמון – יודגש ויובהר כי חוות דעת זו של מבקר המדינה אינה עוסקת בהרשעתו של מר רמון, שכן מדובר בפסק דין חלוט, ובוודאי אין היא דיון נוסף על ההכרעה השיפוטית בעניינו, לרבות בסוגיות הקשורות בהאזנות סתר שבית-המשפט דן בהן".

המחברים טוענים כי תלונתו של רמון היא רק אחת מאלו שהונחו לפתחם, ולא בשלה נפתחה הבדיקה, אלא שהתלונות האחרות (חמש במספר, שתיים הקשורות להאזנות סתר לדוד אפל, אחת למיכאל צ'רנוי ושתיים לאלמונים) לא נבדקו בגלל סיבות טכניות: מדובר במקרים שקרו לפני שנים ומאז הסדירו את המצב ועדות שונות, או שהדברים תלויים ועומדים בבית-המשפט. מנימוקים אלה, ונימוקים טכניים אחרים, דחו מחברי הדו"ח את הטיפול גם בכל התלונות האחרות שהוגשו להם, חוץ מזו של פרשת רמון, התופסת כחצי מהדו"ח (מעמ' 35).

האם מדובר בדקדוקי עניות? האם ניתן לטעון כי הדו"ח הוא כן דו"ח רמון, שכן רוב הבשר בדו"ח מתייחס לפרשת רמון? אפשר לטעון כך, במידה רבה של צדק. האם לכן ניתן לטעון כי הדו"ח מאיר באור חדש את פסק הדין במשפט רמון או את ההסתרה של האזנות סתר מסוימות? לא, ממש לא. ההסתרה נידונה כבר בדו"ח ברנר ומסקנותיו הסופיות אינן שונות מאלה שבדו"ח המבקר, וממילא ההמלצות של הצוותים שהוקמו בעקבות דו"ח ברנר מוזכרות על-ידי המבקר.

ההמלצה של המבקר לפעול נגד הפרקליטות בשל הרשלנות שבהתנהלותן, לדבריו, אינה קשורה כלל וכלל לתוצאת משפט רמון, כפי שהמבקר חוזר ומדגיש שוב ושוב, כפי שהדגמתי לעיל. לא רק שהמבקר מדגיש כי הוא אינו מתערב כלל בתוצאות המשפט, הוא חוזר גם על טענת בית-המשפט כי ההאזנות שהוסתרו-כביכול אינן בעלות משמעות גדולה לצוות ההגנה, וממילא הופיעו במשפט ושימשו את ההגנה והובאו בשיקול הדעת לקראת פסק הדין.

עוד על הסיקור של דו"ח המבקר בעניין האזנות הסתר , ובעניינו של חיים רמון, בהמשך היום באתר "העין השביעית".

היד הרכה והזרוע הנטויה של "ידיעות אחרונות"

"ידיעות אחרונות" רוכב על החדשה המרכזית של היום, ומקדיש את הכותרת הראשית שלו באורח יוצא דופן להפניה לכתבה במוסף "24 שעות", על אודות שיעור ההרשעות הגבוה במדינת ישראל: "אחד מאלף יוצא זכאי". כותרת המשנה: "הנתון המדהים מתייחס לתוצאות משפטים פליליים בארץ. ביקורת חסרת תקדים של שופט מכהן על הנעשה במערכת המשפט הישראלית".

הכותרת ("אחד מאלף") וכותרת המשנה על שער המוסף כתובות באותה רוח: "הנתון המבהיל: רק אחד מכל אלף נאשמים מזוכה בסופו של דבר, לעונת 76 מכל אלף לפני 30 שנה. הסיבה: ריבוי עסקאות הטיעון. השופט ד"ר עמי קובו קובע במחקר שיעורר סערה במערכת המשפט: סניגורים רבים אינם אומרים אמת ללקוחותיהם – כדי שיודו באשמה.

תלונה זו של "ידיעות אחרונות" נראית מגוחכת אם זוכרים את הדרישה החוזרת ועולה מדפי העיתון לאחר מקרי אלימות מתוקשרים לתגבור האכיפה, ההרשעה וההענשה בעניינים פליליים (זכורים במיוחד המאמרים התוקפניים של העורך הראשי לשעבר רפי גינת ומאמר של רני רהב, שקרא להחזרת עונש המוות לחוק הפלילי של מדינת ישראל).

התלונה של "ידיעות אחרונות" – כלומר, האופן שבו מוגש המחקר של קובו לקוראי "ידיעות אחרונות" – מוצגת באור בעייתי גם לאור מאמר המתפרסם היום בעמוד הדעות ב"הארץ" (שכותרתו הראשית היא "מבקר המדינה מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות והמשטרה בפרשת רמון"). השופט בדימוס גבריאל שטרסמן מתייחס להיחלשות אמונו של הציבור בבתי-המשפט ותולה זאת ב"הסדרי טיעון שערורייתיים", אלא שהמסקנה שלו היא כי "שופטים גם הם, מבחינה מסוימת, קורבנות. הם חשים כבולים להלכה מחייבת של בית-המשפט העליון, שיצאה לפני שנים, המקבעת למעשה את עמדתם וכמעט מחייבת אותם לכבד הסדרי טיעון באשר הם. [...] מן המפורסמות הוא ששופטים לא מעטים, מורא ערכאת הערעור עליהם, והם מכבדים את הסדר הטיעון גם אם אולי אין לבם שלם עימו".

לפי שטרסמן, "מדיניות הסדרי הטיעון" מובילה דווקא להקלה בעונשם של מי שהיו ראויים לעונש כבד. הוא מסכם את הדברים כך: "אולי אף הגיעה השעה שבית-המשפט העליון יגמיש מעט את ההלכה ההיא, שהיא כחרב המתהפכת מעל ראשי שופטים החרדים מפני ערכאת הערעור וכלי שרת בידי פרקליטות שאינה עושה את מלאכתה נאמנה. מידת טוב הלב והרחמים בתחום הפשע בישראל כבר עברה מזמן את הרף הראוי".

ענייני כלכלה

מבקר המדינה כובש גם את הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "חשש לפלילים בדרג הבכיר של מאוחדת"; "אי-סדרים, ניגודי עניינים, שליחת יד לקופה הציבורית וטובות הנאה למקורבים – אלה הם הנושאים העומדים בבסיס בדיקת מבקר המדינה בקופת-חולים מאוחדת, הנהנית מכספי ציבור בהיקף של 4 מיליארד שקל בשנה. לינדנשטראוס: 'הממצאים חמורים. העברנו חלק מהם ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיעביר למשטרה ויעצור בזבוז כספי ציבור עוד לפני פרסום הדו"ח שלנו'. מאוחדת: 'הליקויים, רובם ככולם, תוקנו על-ידי ההנהלה הנוכחית של הקופה'" (רוני לינדר-גנץ).

הידיעה המרכזית בעמ' 4 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לדו"ח בנק ישראל על מחירי העמלות בבנקים. כותרת הידיעה היא "לקוחות הבינלאומי: העמלות שלכם הן הגבוהות ביותר". לטענת המפקח על הבנקים, "התחרות הורידה את עמלות הבנקים ב-10% בשנה וחצי האחרונות" (יונתן גולן). ההפניה על שער "עסקים" של "מעריב" מצטטת את המועצה לצרכנות: "חזקיהו [המפקח על הבנקים] לא נותן את התמונה המלאה – רוב הלקוחות משלמים יותר".

"עסקים" מתייחס בשערו גם לעסקת הענק שדווחה אתמול בכל העיתונים והיתה לכותרת הראשית של "כלכליסט": "האנליסטים מגיבים לרכישת הענק של מכתשים-אגן: 'המינוף גבוה, חוסר הוודאות גבוה, הסיכון בענף נותר גבוה'". כותרת ההפניה היא "לא מתלהבים". הכותרת הראשית עוסקת בכשלון נסיונם של שרי השיכון והאוצר ובנק ישראל "לצנן את שוק הנדל"ן": "בחודש מאי נרשם שיא בהיקף נטילת משכנתאות מהבנקים".

עוד ב"עסקים", כתבה טריוויאלית וחשובה של רותם סלע: "הבנקים מעלים על סדר היום את חשיבות החיסכון: אחרי קמפיין 'דן חסכן' של הפועלים מגיע 'מפתח דיסקונט'. אלא שבעוד שברור כי חשוב לחסוך לעתיד, חשוב לא פחות לעשות זאת נכון. לא מומלץ, למשל, לקבל ריבית של 1.5% על החיסכון בעודכם משלמים 10% על האוברדרפט".

אגב מכתשים-אגן, גם היום הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת לעסקת מיליארדים ומאופיינת ביחס פטישיסטי לכסף: "חצי מיליארד שקל מפלסטיק" נכתב בה ("אמרז, יצרנית אריזות הפלסטיק הגדולה בישראל, בדרך להחליף ידיים"). לא מצאתי בגיליון התייחסות של היום שאחרי למושא הכותרת הראשית של אתמול.

ומה עם גלעד שליט?

גלעד שליט עדיין בעזה, אולם "מעריב" ממשיך להנמיך את האש. חלקו העליון של השער מוקדש לשליט, אבל הכותרת הגדולה שייכת לרמון. "4 שרי ביטחון: תומכים בעסקה", נכתב בכותרת במעלה השער, לצד תמונה של צועדים בצעדה של משפחת שליט. באף אחד מכיתובי התמונה לא נכתב כי הצעדה נחשפה לראשונה ב"מעריב", וחבל. הזיכרון של הקוראים קצר.

חופש אקדמי

"חוגים מהימין הקיצוני מנסים זה זמן רב לפגוע בחופש האקדמי של מרצים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. כעת מתברר שהחופש האקדמי נתון בסכנה גם מצד השמאל הקיצוני", פותח פרופ' אפי יער את מאמרו במדור הדעות של "הארץ". יער מתייחס לתיאור מטרות הקורס "מבוא לחברה בישראל", "קורס החובה היחיד בנושא זה לתלמידי התואר הראשון לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.

"בתיאור מטרות הקורס נכתב: 'נציג עמדה סוציולוגית שמבקשת לערער על: 1) קיומו של מבנה אפריורי המכונה 'חברה ישראלית'. 2) קיומו של נראטיב קנוני המקובל על כל החלקים בתוך החברה בישראל'. עיון ברשימה הביבליוגרפית מגלה שהיא תואמת ברוחה את המטרות. כך, למשל, מקריאת החובה נעדרים כמה חוקרים חשובים ביותר, דוגמת פרופ' ש"נ אייזנשטדט, מהסוציולוגים הבולטים ביותר, שמחקריו על החברה הישראלית הם בבחינת הכרח לכל סטודנט וחוקר בנושא, וגם סוציולוגים אחרים בעלי מוניטין, כולל הפרופסורים משה ליסק, יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל, שתרומתם לחקר החברה הישראלית זכתה להכרה בקהילה הסוציולוגית הישראלית והבינלאומית. לעומת זאת יש ברשימה, לדוגמה, מאמר מאת עזמי בשארה והסרט 'שיחות עם עזמי בשארה'.

"יש כאן שימוש לא הוגן בסמכות", כותב יער, "במטרה לחנך לחשיבה חד-ממדית, בלי לתת לתלמידים אפשרות לבחור בין גישות שונות בניסיון לחתור לאמת. ככל שמגמה זו תתחזק, רמת המחקר בחוגי הלימוד שבהם היא קיימת תרד, והם יאבדו את אמון הקהילה האקדמית ואת אמון הציבור הרחב. כמה אירוני הוא שהמרצים המייצגים מגמה זאת, המכונים 'ביקורתיים', אינם מוכנים לקבל חשיבה ביקורתית כשזאת מופנית כלפיהם".

מן הפריפריה

"מיהי הצעירה שחוללה את הסערה?", שואלת ציפי שוחט בכתבת השער של "גלריה", העוסקת באי-מינויה של אלישבע מזי"א לניהול תיאטרון החאן (אולי מוסד התרבות הירושלמי האיכותי ביותר, בזכות במאי הבית מיקי גורביץ') ומאירה טפח מהמציאות הלא מסוקרת דיה של חיי החילונים הירושלמים.

בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות" כתבה מעניינת של יגאל סרנה (שלצערי אי-אפשר לתת לה קישור משום ש"ידיעות אחרונות" אינו מעלה את תכניו לרשת), ובה רשמיו מביקור במשפטו של דמיאן קרליק, החשוד ברצח ששת בני משפחת אושרנקו. סרנה מנסה לסקר את המשפט ואת הגרסה החדשה והפנטסטית של החשוד, שחזר בו מהודאתו, על רקע ההוויה הרוסית בארץ המוצא, וכאן בישראל.

מונדיאל

על שערי מוספי הספורט היום: ב"ידיעות אחרונות" תצלומיהם של רוביניו, פביאנו ורובן (בקטן); ב"מעריב": רובן ופביאנו, בקטן: אראגונס (לא מצוינים שמות); ב"הארץ": לוסיו, קאקה וחואן. בקטן: רובן.

ענייני תקשורת

"על מה הצנזורה מגנה?", שואלת כותרת מאמרו של עפר שלח במדור הדעות של "מעריב". "מאז מלחמת לבנון השנייה, אזרחי ישראל מתמכרים בהנאה לאי-ידיעה", כותב שלח, "[...] חלק ממה שנתפס כשיקומו של צה"ל היה מדיניות חדשה של שתיקה ושליטה במידע, שהתקבלה ברצון בציבור. לא פלא שרק מעטים מתעניינים באחד הבג"צים החשובים ביותר שמתנהלים בימים אלה, זה שהגיש היוצר הדוקומנטרי ניר טויב נגד הצנזורה בעניין סרטו 'ממלכת הסוד'.

"[...] כמו רוב העיתונאים שעובדים מול [הצנזורית הראשית] ואקנין-גיל, למדתי עם הזמן להעריך את שיקול דעתה ויושרה. אולם ההתנגדות שלה ושל אנשיה להצגת סרטו של טויב כפי שהוא מעוררת חשד שיש פה הגנה על משהו שאינו רק בטחון המדינה, אלא גם יוקרתם של הגופים והאנשים שהסרט עוסק בהם, ובראשם הממונה הקודם על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב), יחיאל חורב. חשוב מזה: היא מעמידה את השיח מול הצנזורה בישראל על מדרגה חדשה".

שלח מזכיר גם את המאמרים של חנוך מרמרי על טויב והצנזורה, שהתפרסמו כאן ב"העין השביעית" ("מוחלט בהחלט", "יצה סוד").

ליאור זילברשטיין מדווח במוסף "ממון" כי עיתונאי "לה-מונד", "העיתון הצרפתי החשוב בעולם", "הצליחו להדוף את נסיונו של הנשיא ניקולא סרקוזי להתערב במכירת העיתון הנמצא בצרות כלכליות". העיתון יועבר לשליטת "בן זוגו וחברו לעסקים לשעבר של איב סאן-לורן, ושל מיליארדר שעשה הון עתק מפורנוגרפיה באינטרנט ושירותי מין נוספים". שמותיהם: פייר ברז'ה וקסבייה ניאל. כותרת הידיעה, "הון, שלטון ופורנוגרפיה", אינה כוללת את המלה "עיתון".

עוד ב"ממון": ידיעה המכוונת אולי לפרנסי העיתון, תחת הכותרת "השי הממוצע לראש השנה: 650–850 שקל" (יהודית יהב). ובמדור הרכילות, תיאור של מסיבת ראווה שערך בנק הפועלים לעובדיו מסתיימת במלים "יש עוד מישהו שחושב שלא טוב לעבוד בבנק?".

ל"מעריב" מצורף המוסף "סגנון MAN", שעל שערו התווית "לגברים בלבד". לשון ההפניה בשער העיתון היא "לגברים בלבד: המגזין שעוסק בעיקר בנשים". מדורי המוסף, לפי המצוין על שערו, הם "חו"ל, נשים, גברים, ציצים, אופנה, טיפוח, רכב, אהבה". זו רשימה מופלאה, שהייתי שמח להתייחס אליה באריכות אם לא הייתי מבזבז כל-כך הרבה זמן על קריאת דו"ח מבקר המדינה בסוגיית האזנות הסתר. "חו"ל, נשים, גברים, ציצים, אופנה, טיפוח, רכב, אהבה". נפלא.

אגב, את "סגנון MAN" עורך אלון צרפתי, שעורך גם את המגזין "רייטינג". אחת ההפניות על שער מוסף הספורט של "מעריב", המלווה בתצלום של ארבעה גברים בתחתונים, היא "מחר ב'רייטינג': הפועל מתפשטת".

"חוק הרשיונות לא יאפשר לאודי אנג'ל להחזיק 70% ברשת", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס", ועוד באותו עניין: "לאודר התחייב להזרים כסף לערוץ 10 אחרי מעבר לרשיונות".