חסינותה הפרלמנטרית של השרה מירי רגב אינה עילה לדחות על הסף תביעה שהגיש נגדה אזרח, כך קבע היום בית-המשפט המחוזי בחיפה. בקביעה זו אישרר המחוזי את החלטת בית-משפט השלום שניתנה לפני כשבעה חודשים.

בשנה שעברה הגישה רגב תביעה נגד אזרח, גילי גולן, שגידף אותה מעל עמוד הפייסבוק שלה. באמצעות עו"ד יניב לנקרי דרשה ח"כ רגב מגולן פיצוי בסך 330 אלף שקל. גולן דחה את הטענות של רגב ואף הגיש, באמצעות עורכי-הדין אורון שורץ, יוגב נרקיס ודורית בלר-דה-בר, תביעה נגדית בסכום זהה. גולן טען כי רגב פגעה בפרטיותו ויצרה איום על חייו כאשר פירסמה את כתובתו ואת דבר ההליך המשפטי שהגישה נגדו. רגב דרשה לדחות את תביעת גולן על הסף מחמת חסינותה הפרלמנטרית, אך השופטת נסרין עדוי מבית-משפט השלום בחיפה קבעה כי יש מקום לדון בטענות התביעה נגד רגב טרם החלטה בעניין. על כך עירערה רגב למחוזי.

רגב טענה בפני המחוזי כי החלטת בית-משפט השלום "מחוררת ואינה יורדת לעומקם של טיעונים, אשר בכללם הטענה המהותית ביותר: חסינות ח"כ מכוח חוק החסינות". גולן טען מנגד כי החסינות הוענקה לחברי-הכנסת על-פי חוק עבור מעשים שהם מבצעים "במילוי תפקידם", ואילו פרסום ההליך נגדו וכתובת מגוריו אינו יכול להיחשב כחלק ממילוי תפקידה של רגב. המחוזי החליט לאשר את שמיעת הערעור, ומחמת החשיבות הציבורית של הסוגיה העביר את הדיון להרכב של שלושה שופטים: יגאל גריל, בטינה טאובר ותמר שרון-נתנאל. השלושה פסקו היום כי אכן אין מקום לדחות על הסף את תביעת הנגד של גולן.

"לא יהא זה נכון להצר את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו של הנתבע, אשר רשאי במסגרת התגוננותו מפני התביעה שהוגשה כנגדו להגיש תביעה שכנגד"

"במקרה שבפנינו, בו עסקינן בפרסום בפייסבוק של מכתב ההתראה ששלח בא-כוח המערערת למשיב, תוך חשיפת כתובתו, וכאשר עשוי להתעורר ספק בשאלה האם מדובר בפעולה של המערערת שחוסה תחת כנפי סעיף 1(א) של חוק החסינות, בהיותה פעולה שאינה עוסקת בלבה של הפעילות הפרלמנטרית של חבר/ת-הכנסת, אין מנוס מלברר תחילה עובדתית את הנסיבות כדי שניתן יהיה להגיע למסקנה האם הפעולה נשוא ההליך מצויה במסגרת מתחם החסינות", כתבו השופטים בפסק דינם.

"נדגיש", הוסיפו השופטים, "שאין לטעות ולהבין את דברינו כאילו סבורים אנו שאין החסינות חלה במקרה זה, אלא כוונתנו היא לכך שבטרם ייקבע במקרה שבפנינו האם חלה החסינות, אם לאו, יש מקום, בין היתר, שבית-משפט קמא יברר את הנסיבות העובדתיות הרלבנטיות, ולאחר קביעת הנתונים והמסקנות המתבקשות ניתן יהיה לקבוע האם חלה החסינות".

עם זאת, בהמשך פסק הדין מייעצים שופטי המחוזי לשופטת השלום להביא בחשבון טרם החלטתה בסוגיה כי "יש מקום להבחין בין הליך של הגשת תביעה נגד חבר/ת-כנסת בגין הבעת דעה בעל-פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה, ככל שהבעת הדעה או המעשה היו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר-הכנסת (סעיף 1(א) של חוק החסינות), לבין הליך תביעה-שכנגד שמגיש מי שנתבע על-ידי חבר/ת-הכנסת, מקום בו יזם חבר/ת-הכנסת את נקיטת ההליך המשפטי".

כאמור, המקרה של השרה רגב עונה לקטיגוריה השנייה.

"במקרה זה, שבו חבר/ת-הכנסת החליטו, מיוזמתם ומטעמיהם, כי יש מקום לנקוט הליך משפטי", מוסיפים השופטים, "לא יהא זה נכון, כך אנו סבורים, להצר את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו של הנתבע, אשר רשאי במסגרת התגוננותו מפני התביעה שהוגשה כנגדו להגיש תביעה שכנגד".

29466-01-15