לקראת ערב יום העצמאות חתמו יותר מ-60 אלף איש על עצומה הקוראת לערוצים 11, 12 ו-13 שלא לשדר את טקס הדלקת המשואות. לדברי החותמים, "מירי רגב מתכננת טקס שהוא מפגן של אטימות ויומרנות, ללא קהל. התקשורת צריכה לשדר סולידריות במקום את הטקס המנותק של הממשלה שהפקירה ב-7 באוקטובר".

הצדק כמובן עם החותמים. החלטת הערוצים לשדר בשעת צפיית השיא את הטקס, שהופק והוקלט על ידי הממשלה, וזאת מבלי לשאול שאלות ומבלי שיתאפשר להם אפילו לצפות מראש בהקלטה, מתאימה לאחרון המשטרים הסמכותניים. בוודאי שהדבר פגום במיוחד ברגע הנוכחי, בעקבות האסון שבתוכו אנחנו חיים כבר חודשים ארוכים.

לזכות הערוצים ייאמר, כי רבים מאד בציבור מעוניינים, ככל הנראה, לצפות בשידור. עבור רבבות ישראלים, מדובר במסורת רבת שנים שחשוב לדבוק בה, במיוחד השנה. מבחינתם היא מסמלת תקווה וגאווה לאומית - דווקא לנוכח המציאות הקשה שמסביב. וזה עוד לפני שדיברנו על תומכי הקואליציה ועל חסידי נתניהו, המברכים, מן הסתם, על הקו הפוליטי של הטקס.

ערוצי השידור, ובראשם 12 ו-13 הפועלים משיקולים מסחריים, הוכיחו מזמן, כי שיקולים מסוג זה גוברים אצלם לרוב על אתיקה עיתונאית וחוש ביקורתי, ולכן אין לצפות מהם להחלטה אחרת מלבד שידור הטקס.

מה שלא יכול להיות מובן או מקובל בשום אופן, ועל כן חייב להיפסל לשידור, הוא סרטון התעמולה המוקלט מראש של נתניהו, הצפוי להיות מוקרן גם השנה כחלק מטקס המשואות. אפילו אם מקבלים את העובדה המדכדכת כי בישראל 2024 אין סיכוי לשנות את החלטת הערוצים לשדר את הטקס, אסור להשלים עם שידור פרופגנדה אישית, בוטה ומזוקקת מטעם ראש הממשלה, שלא נטל עד כה אחריות על המחדל, ואשר עצם כשירותו לכהן בתפקיד מוטלת בספק.

אולי צריך להזכיר, אבל לא תמיד שודרו סרטוני תעמולה או נאומים של ראש הממשלה בטקס המשואות. למעשה, במשך עשרות שנים הטקס נערך אך ורק במעמד יושב ראש הכנסת. השתלטותה של משפחת נתניהו גם על הסמל הזה, והפיכתו בידי שליחתם מירי רגב לאירוע יח"צ נוסף עבורם, היא אחד מרגעי השפל הגדולים שידעה הממלכתיות הישראלית בשנים האחרונות.

זה היה בלתי נסבל מהרגע הראשון, ואסור היה לערוצים להסכים לשידור הסרטון גם בשנים קודמות, אבל השנה זה פשוט לא יכול לעבור לפי שום מבחן ציבורי, ערכי, מקצועי או אתי. הדעת פשוט אינה סובלת, כי אחרי אסון כה גדול, ובזמן שעשרות חטופים ממשיכים להינמק בעזה, אלפי ישראלים עקורים מבתיהם ומאות משפחות מבכות את יקיריהן שנפלו, הפקעת הטקס הממלכתי לטובת יחסי הציבור של נתניהו תימשך כאילו לא קרה כלום, דרך המשאב הציבורי של ערוצי השידור -ומהמקפצה.

ולכן, ברגע עליית הסרטון לאוויר, הערוצים חייבים לחתוך ולא לשדרו. טוב יעשו אם יתווכו לצופים את האירוע ויסבירו מדוע החליטו שלא לזרום עם התעמולה, אבל זה בסדר גם אם ישדרו למשך כמה דקות דיבורים באולפן, פרסומות, שיר של מני ממטרה או נקודות מרצדות בשחור ולבן. הכל, רק לא את התועבה היחצנית שנתניהו את רגב מבקשים לדחוף לנו לגרון, תוך זלזול טיפוסי באינטליגנציה של הציבור.

הסרטון, קטן ורגעי ככל שהוא נראה, הוא אפוא רגע מבחן: שידורו השנה יוכיח כי מה שהיה הוא שיהיה, וכי ההתקרנפות מצד התקשורת תוסיף להכשיר ולנרמל את כל הרעות החולות שמהן אנו סובלים.

המבחן איננו רק לערוצים אלא גם לנבחרי הציבור מהאופוזיציה, לשומרי הסף, לתנועת המחאה ולגוף החמקמק הקרוי דעת הקהל. כי זה לא רק סרטון. זו שאלה עקרונית: האם התיקון ההכרחי במדינה, שכל הגופים הללו מדברים עליו, הוא בעיקרו תיקון קוסמטי, בדמות חילופי כסאות פוליטיים ותו לא, או שהכוונה היא להציב חלופה לרוח הרעה שהשתלטה כאן על כל חלקה טובה.

כי אלטרנטיבה אמיתית חייבת להיות גם בסמלים, בטקסים, בתכנים ובתרבות. ולכן, אם כל המתיימרים להוביל שינוי יחרישו גם הפעם. אם יספרו לעצמם שאין מה לעשות ושאף אחד גם ככה לא מתרגש. אם לא נהיה מסוגלים למנוע אפילו כמה דקות של פולחן אישיות ותעמולה ברוח פוטין. אם לא נצליח לומר עד כאן אפילו לסרטון אחד קצר - איך בדיוק נחולל את השינוי הגדול באמת שהמקום הזה משווע אליו?

עמירם גיל עומד בראש "מוסדות", מיזם לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל