מגיש ועורך בכיר ברדיו הציבורי הפולני פוטר משום שהעז להשמיע בשידור את  ההימנון הלאומי של פולין, במסגרת דיווח על על רצח ראש עיריית גדנסק בתחילת 2019.

הסיבה: במהלך החודשים שלפני הרצח הפך ההמנון לסמל ההפגנות נגד הממשלה הימנית-פופוליסטית של מפלגת חוק-וצדק. ישראלים יכולים להבין כיצד סמל לאומי, כמו המנון או דגל, הופך למותג של מחנה פוליטי.

הפיטורים היו עוד צעד בהשתלטות מפלגת חוק-וצדק על התקשורת בפולין בכלל ועל השידור הציבורי בפרט. בהמשך אותה שנה פיטר שר התרבות, הממונה על השידור הציבורי, את חברי המועצה המפקחת על הטלוויזיה, הרדיו וסוכנות הידיעות הפולנית ומינה תחתיהם אנשים שהיו נאמנים יותר למפלגה השלטת. נשמע מוכר?

בשנים שישבה באופוזיציה, החליטו במפלגת חוק-וצדק שעל מנת להישאר בשלטון עליהם להשתלט על אמצעי התקשורת. עם זכייתה בבחירות ב-2015, השתלטות על התקשורת ועל מערכת המשפט היו המהלכים הראשונים על סדר יומה של המפלגה.

שידור של הממשלה

על פי החוק בפולין, הממשלה היא זו שממנה את המועצה המפקחת על גופי השידור הציבורי, שממומן מכספי אגרה ומיסים, וכך יכולה לשלוט על מינויים ופיטורים של עיתונאים. מצב דומה היה בישראל בתקופת רשות השידור, ואכן ההתערבות הפוליטית שם הביאה לשחיתות ולבסוף לסגירת של הרשות.

החוק החדש שמסדיר את קיומו של תאגיד השידור הציבורי, שהחליף את רשות השידור, הציב חומה חומה גבוהה בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי. לכן מתקשה שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, לממש את שאיפתו להרוס את התאגיד.

בפולין לא קיימת חומה כזאת. "אחרי נפילת הקומוניזם, הממשלה הציגה מועצת שידור ציבורי שאמורה היתה להיות עצמאית, אבל למעשה השידור הציבורי נותר בגדול שידור של הממשלה ולא שידור ציבורי", אומר קונסטנטי גברט, עיתונאי פולני המתגורר בוורשה, "העיתונאים היו מוגנים יחסית מפני התערבות ישירה, אבל הממשלה השפיעה על מה שודר ומה לא באמצעים לא ישירים, כמו למשל באמצעות חברי המועצה". לדבריו, כל ממשלה נבחרת בפולין הצהירה על חשיבות עצמאות התקשורת, אבל ניסתה להשפיע על התקשורת לטובתה.

סמוך לכינון הממשלה הקיצונית ב-2015 פוטרו - או נאלצו להתפטר - 235 עיתונאים ועיתונאיות מגופי השידור הציבוריים. ההשתלטות על השידור הציבורי היתה מהירה. את העיתונאים שעזבו את השידור הציבורי החליפו עיתונאים צעירים וחסרי נסיון ועיתונאים תומכי מפלגת השלטון. אצלנו קוראים להם שופרות.

"מחקרים שלנו וגם מחקרים בעולם מוכיחים שהפופוליסטים תמיד מנסים להשתלט על התקשורת", אומרת ד"ר ברברה ברודזינסקה-מירובסקה מהמחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטת קופרניקוס. "פולין מאוד אופיינית כי לטלוויזיה כאן יש כוח עצום, ואנשים עדיין צופים בטלוויזיה וצורכים את החדשות באמצעות התקשורת הממוסדת. השידור הציבורי היה כלי התקשורת הכי פופולרי עם התפוצה הכי רחבה. אבל הוא הפך לערוץ תעמולה של שקרים ומניפולציות. העיתונאים יישרו קו והיו חלק מהשיטה".

את ברודזינסקה-מירובסקה וגברט פגשתי בכנס שהתקיים בוורשה על ידי ארגון DemoCrisis, שקם לפני חודשים אחדים כדי לאפשר לתומכי דמוקרטיה מפולין, הונגריה וישראל ללמוד אלה מאלה מהן הדרכים האפקטיביות ביותר להיאבק על הדמוקרטיה. בארגון מאמינים שהשיטות להשתלטות על הדמוקרטיה דומות בכל המדינות שבהן שולטים מנהיגים פופוליסטיים, ולכן המאבק בהם יכול להיות דומה.

בפולין הפוסט-קומוניסטית פועלת עיתונות חופשית יחסית - חוץ מהשידור הציבורי. כך מעידים הפולנים שהשתתפו בכנס ועימם שוחחתי. לכן עשתה ממשלת חוק-וצדק כל שביכולתה כדי לפגוע בעצמאות הזאת: בנוסף להשתלטות על גופי השידור הציבוריים, נעשו ניסיונות לפגוע גם בעצמאות התקשורת בבעלות פרטית.

הניסיונות להחליש את העיתונות והתקשורת נעשו בשלל דרכים ישירות ועקיפות, באמצעות חקיקה או באמצעים אחרים, כמו הניסיון הכושל להשית סנקציות כלכליות על תחנת טלוויזיה שנמצאת בבעלות "נשיונל-ג'אוגרפיק" האמריקאית

גם בפולין, כמו בישראל, הירבו הפוליטיקאים לסמן אנשים - גם עיתונאים - כבוגדים. עיתונאים פוטרו בעילות שונות. בנוסף לעורך הבכיר שפוטר בשל השמעת ההמנון, פוטר עיתונאי שאמר בשידור שיש אנשים שפוחדים לדבר. העילה לפיטורין: פגיעה במעסיק.

בשידור הציבורי נחשפה זהותו של בנה של חברת פרלמנט מהאופוזיציה דאז, שעבר תקיפה מינית. כתוצאה מהחשיפה הילד התאבד. "אף אחד לא לקח על זה אחריות", נזכר גברט, "אבל זה למעשה היה רצח. החשיפה רצחה את הילד, והחשיפה היתה רק משום שרצו לפגוע באימא שלו".

היבט אחר היה חוסר האיזון בין זמן השידור שניתן לחברי הממשלה והקואליציה לבין זה שניתן לחברי האופוזיציה. היחס היה 1 ל-20. גברט היה עיתונאי עוד בתקופה הקומוניסטית, אז כתב בעיתון מחתרתי תחת שם העט דויד וורשבסקי. כיום הוא כותב באתר אינטרנט קטן ועצמאי והבעלים של פודקאסט פופולארי בשם "The Two Promised Lands", הפודקאסט היחיד בפולנית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "זה היה גרוע יותר אפילו מהתקופה הקומוניסטית", הוא אומר, "כי בתקופה הקומוניסטית כולם ידעו שמשדרים תעמולה, ובתקופת הממשל הקודם המצב היה יותר חמקמק".

"הטענה של הפופוליסטים מדוע הם חייבים להשתלט על השידור הציבורי", מסבירה ד"ר ברודזינסקה-מירובסקה, "היא שמדובר בכסף ציבורי, לכן הציבור צריך להחליט והממשלה היא נציגת הציבור. 'הציבור נתן לנו את הכוח ולכן אנחנו צריכים לשלוט'".

בפולין, היא מוסיפה, התנהלות כזו יותר מסוכנת מאשר בישראל משום שהמדינה היתה נתונה תחת שלטון קומוניסטי במשך שנים ארוכות. "לכן אני לא אופטימית. זה לא 'סתם' קיטוב, יש לנו היסטוריה מאוד לא טובה. וההיסטוריה הזאת עדיין נוכחת בציבוריות הפולנית. מה שמעודד, זה שהחברה הפולנית מאוד חזקה".

תביעות השתקה, חקירות במשטרה

דו"ח ראשון מסוגו שיצא בפולין ביוני 2021, על-ידי חוקרים מהאקדמיה יחד עם אגודת העיתונאים, סקר בהרחבה את המנגנונים והאמצעים שננקטו כדי להחליש את התקשורת. הדו"ח בחן את הכלים שבהם השתמשו פוליטיקאים, שירותי הביטחון בפולין וגופים ממשלתיים אחרים כדי לפגוע בחופש העיתונות, לייצר אפקט מצנן ולכפות שימוש בצנזורה עצמית.

מחברי הדו"ח אספו פעולות שנראו ספורדיות והדגימו כי מדובר בשיטה רבת זרועות שנועדה לפגוע בעבודה העיתונאית ולייצר אפקט מצנן וצנזורה עצמית.

ניסיונות ההשתלטות על העיתונות דירדרו את המדינה במדד חופש העיתונות של עיתונאים-ללא-גבולות, מהמקום ה-18 למקום ה-66. השנה עלתה פולין למקום ה-47 (ישראל ירדה השנה, שוב, והגיעה למקום 101).

"בעוד שלפולין יש נוף תקשורתי מגוון, המודעות הציבורית לחופש העיתונות נותרה נמוכה", נכתב על פולין במדד, "במהלך שמונה שנות השלטון של מפלגת חוק-וצדק (PiS), התקשורת הציבורית הפכה לכלי תעמולה והתקשורת בבעלות פרטית היתה נתונה ללחצים שונים. ניצחון האופוזיציה בסוף 2023 הוא הזדמנות לשיפור הזכות למידע".

לפי הדו"ח הפולני, הממשלה השתמשה בתביעה הכללית, במשטרה, בבנק המרכזי, בשר הממונה על התקשורת ובגופים ממשלתיים נוספים כדי לפגוע בכלי תקשורת ובעיתונאים.

כלי אחר היה שימוש בתביעות השתקה, למשל בקשר לדיווחים על רצח ראש עיריית גדנסק. עיתונאים טענו לקשר בין הרצח לבין העובדה שהרוצח, עבריין מוכר שריצה שנות מאסר, נהג לצפות בכלא בשידור הציבורי ושם אימץ רעיונות שמבוססים על שקרים ומניפולציות וזה היווה זרז לרצח. בכל ההליכים שהוגשו בפרשה הזאת, התובעים הפסידו.

תביעה אחרת הוגשה נגד כתבת שפירסמה נתונים שהוכיחו שהערוץ הציבורי בשליטת הממשלה מאבד צופים, תביעה שונה הוגשה בשל סדרת שאלות שהגיעו מעיתונאים לחברת יחסי ציבור. היו גם תביעות שהוגשו בעילה של העלבת מוסד חוקתי ועוד.

גם המשטרה החמירה את היחס לתקשורת, עיכבה עיתונאים לשם תשאול או בדיקה או זימנה אותם לחקירות. כלי אחר היה הליכים משפטיים בבתי הדין לעבודה, כחלק מהכלים שהיו בידי השלטון להחלשת העיתונאים וכלי התקשורת.

לא מסובך מאוד להבחין בדמיון בין דפוסי הפעולה של ממשלת חוק-וצדק הפולנית לאלו של ממשלות נתניהו בישראל. ההשמצות הבלתי פוסקות של כלי תקשורת שאינם מסורים לשלטון ("ערוצי התרעלה", "ערוצי התבהלה", "ערוצי אל-ג'זירה״); הניסיונות העקביים של נתניהו להשתלט על אמצעי תקשורת ולהכתיב את תכניהם (שהגיעו לאישומים פליליים ב"תיק 4000" ו"תיק 2000"); מאמציו הבלתי נלאים של שר התקשורת להחליש ולפרק את השידור הציבורי, שלל האיומים הישירים והעקיפים על עיתונאים מפוליטיקאים ותומכיהם תביעות דיבה של פוליטיקאים נגד עיתונאים ועוד.

שיקום האמון

אבל ב-15 באוקטובר 2023 קרה לפולין נס פוליטי, מהפך שהיה תוצאה של מאבק גדול ואפקטיבי של החברה האזרחית, שלווה בהפגנות המונים בכל רחבי המדינה. מפלגת חוק-וצדק הפסידה בבחירות.

נשיא פולין, אנדרי דודה, איש מפלגת הימין הקיצוני, החליט בכל זאת להטיל על ראש מפלגת חוק-וצדק לנסות להקים קואליציה, למרות שהיה ברור שהדבר אינו אפשרי. כך קיבלה המפלגה עוד שלושה חודשים בשלטון, שבהם, כך מעידים אנשים שהשתתפו בכנס, בזזה עוד קצת את הקופה הציבורית וניסתה להוביל עוד כמה מהלכי שליטה על השידור הציבורי.

חברי פרלמנט של המפלגה השתלטו על משרדי הנהלת תחנות השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה ועל כמה מאולפני השידור. זה היה מהלך בריוני ודרמטי, שחייב את מנהלי השידור הציבורי לשדר מאולפנים חלופיים.

לבסוף, כשהושבעה הממשלה החדשה בדצמבר 2023, החל מסע התיקון הגדול של מערכת בתי המשפט ושל השידור הציבורי. שר התרבות החדש רצה לבצע רפורמות ולהחזיר את השידור לפסים מקצועיים ולא פוליטיים, אבל ניקוי האורוות מהרעל והשחיתות הפוליטית אינו פשוט. גם תיקון ושיקום מערכת המשפט לא מתאפשר למרות חילופי השלטון, ופולין ניצבת בפני כאוס משפטי וחוקתי.

גם תיקון ושיקום האמון בשידור הציבורי הוא תהליך ארוך ואיטי. "העיתונות בפולין ניצבת בפני בעייה אמיתית, כיצד לבנות מחדש את האמון והאמינות של השידור הציבורי", אומרת ד"ר ברודזינסקה-מירובסקה. "העיתונאים שירתו את הממשל הקודם, איבדו את אמון הציבור באופן משמעותי וקשה להרוויח את האמון מחדש. אנחנו בתחילת דרך ארוכה של החזרת אמון הציבור בשידור הציבורי בפרט ובעיתונות בכלל.

"ממחקרים שערכנו", היא מוסיפה, "אנחנו יודעים שהחברה הפולנית מקוטבת מאוד. חלק מאמין בתעמולה ששודרה בערוץ הציבורי, ואילו חלק אחר חושב הפוך לגמרי ורואה בשידורים האלה שקרים". כדי להנציח את הקיטוב, הקימה מפלגת חוק-וצדק ערוץ טלוויזיה אינטרנטי פרטי, "TV Republic", הממשיך להפיץ את השקרים והמניפולציות שקודם לכן שודרו בשידור הציבורי.

שר התרבות לא הצליח להחליף את חברי מועצת השידור הציבורי שמונו על ידי מפלגת חוק-וצדק, ונאלץ לנקוט תרגילים כמו אי-אישור התקציב עד לפירוק הגוף הקיים והחלפתו בחדש. בתקופת הביניים השידור הפך מקצועי יותר ואפילו הרייטינג משתפר, ועיתונאים מכלי תקשורת אחרים רואים שליחות במעבר לשידור הציבורי על מנת לחזקו.

אבל הממשלה מתקשה לחוקק חוק חדש, משום שהנשיא דודה לעומתי לממשלה ומשתמש בכוחו כדי לא לחתום על חוקים, וכך אינם נכנסים לתוקף. כל זה, כך מקווים בפולין, אמור להשתנות בעוד שנה, כאשר דודה יסיים את הקדנציה ופולין תבחר נשיא חדש.

למרות תבוסת מפלגת חוק-וצדק, אומרים המשתתפים בכנס, הדרך לתיקון ארוכה. ההרס והנזק שנגרמו בשמונה שנים הוא אדיר, בעיקר במנגנונים שאמורים לייצר איזונים ובלמים כמו מערכת משפט חזקה ותקשורת עצמאית וחופשית. "החלפת השלטון היא רק הצעד הראשון", הם אומרים, בדרך ארוכה, מתסכלת ומאתגרת של חזרה לסט ערכים דמוקרטיים.

ענת סרגוסטי היא מנהלת תחום חופש עיתונות בארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל