עו"ד נוית נגב, הסנגורית של הנאשם נוני מוזס, ניצלה את יום עדותו האחרון של בכיר חוקרי "תיק 2000" כדי להציג לבית-המשפט תזה לוליינית שנעה על הספקטרום שבין השאפתני לחסר הבושה. לפי התזה הזו, מו"ל "ידיעות אחרונות" לא רקם עם בנימין נתניהו עסקת שוחד שנועדה לשרת את האינטרס הכלכלי האישי שלו ולהשיב לו את המעמד המונופוליסטי שהניב רווחי עתק – אלא נסחט על-ידי ראש הממשלה, ואז ניצל את המצב הפגיע שאליו נקלע כדי להציל את ענף התקשורת כולו, ולהבטיח שבישראל תישאר עיתונות חופשית.

כשמשווים את התיאורים של נגב עם אלו שמופיעים בכתב האישום, כמו גם שלל העדויות העצמאיות על מוזס ושיטת השליטה שלו, מתקבל עולם הפוך. לפי התזה שהוצגה אתמול (6.5) באולם משפט המו"לים, מוזס אינו איל עיתונות ממולח, אחד החזקים בענף התקשורת – כי אם טייקון במנוסה שבסך הכל ניסה לייצר עיתונות הוגנת. בנוסף טענה נגב כי אם יש היבט פלילי לממשק שבין נתניהו לתקשורת – אין טעם לחפש אותו ב"ידיעות אחרונות", אלא ב"ישראל היום", העיתון שהקימו למען נתניהו בני הזוג המיליארדרים שלדון ומרים אדלסון.

מוזס עצמו לא נכח באולם. העד, תנ"צ כורש ברנור, האזין לתזה ומדי פעם אישר שאכן כך טען מוזס בחקירתו – אך דחה את הפרשנות הסנגוריאלית לפיה זו גם האמת. ראש יאח"ה לשעבר עמד על כך שמוזס ונתניהו דנו בעסקת שוחד מובהקת, והוסיף שמה שעמד בראש מעייניו של המו"ל היה שורת הרווח. מאחורי השימוש שעשו נתניהו ומוזס במונחים מכובסים כמו "תקשורת הוגנת" או "איזון", הוסיף ברנור, עמדה ההצעה הבוטה לגייס את קבוצת התקשורת לטובת ראש הממשלה ולבצר את שלטונו, בתמורה לחוק שייטיב עם "ידיעות אחרונות".

חלק מהטענות כבר הוצגו במשפט בעבר, כשהסנגוריות של מוזס חקרו את ראש צוות החקירה בתיק, נצ"מ מומי משולם. כמו ברנור, גם משולם דחה את רובן.

מבחינת הסנגורית של מוזס, כל המידע המזכה הונח בפני החוקרים – אך הם בחרו לעצום עיניים. "אני רוצה להציג לך, מנקודת מבטו של נוני מוזס, את הדברים שלא בדקתם בתמונה הכוללת", פתחה עו"ד נגב. לטענתה, החוקרים התעקשו להיצמד לתוכן ההקלטות שתיעדו שתיים מהפגישות הסודיות שקיימו מוזס ונתניהו בשלהי 2014, אף שלכל מה שנאמר בהן יש הסברים פשוטים ששומטים את הקרקע מתחת לתיק הפלילי.

עו"ד נוית נגב, הסנגורית של נוני מוזס, באולם משפט המו"לים ב-2022. משמאל: עו"ד ז'ק חן, שמייצג את הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ' (צילום: יונתן זינדל)

"זאת הטיה שהכתיבה את מהלכי החקירה, להצטמצם לפרשנות שלכם לְמה שנאמר בשיחה – הצגה כאילו נוני מוזס ו'ידיעות אחרונות' הם גורמים רבי כוח שעושים שימוש לא הוגן בכוח התקשורתי הזה כלפי ראש הממשלה. ואני מבקשת להציג לך שהתמונה אחרת לגמרי", אמרה.

לטענת עו"ד נגב, את האצבע המאשימה יש להפנות לראש הממשלה. "נוני רואה את הדברים ככה: הוא נמצא בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית שנתניהו יצר אותה, משום שהוא לא מרוצה מהסיקור שלו ב'ידיעות אחרונות', ואולי מהתקשורת באופן כללי, שהיא מוטה. נתניהו חושב שצריך לשנות את מאזן הכוחות, אז הוא מביא את החינמון 'ישראל היום', גורם מאוד משמעותי עם מו"ל עם כיסים אינסופיים שיש לו קשר חזק מאוד איתו.

"הוא מביא לכך שהעיתונות החופשית בישראל הולכת ונסגרת ולא יכולה להחזיק מעמד מבחינה כלכלית, ש'מעריב' נסגר (הכוונה להקפאת ההליכים שאליה נקלע העיתון ב-2014, לפני שנרכש בידי הטייקון אלי עזור; א"ב), וגם 'ידיעות' בקושי מאוד משמעותי. נוני רואה בזה מלחמה לא רק על אינטרס כלכלי או הטבות כלכליות ל'ידיעות אחרונות' – אלא בעיקר אינטרס ציבורי של קיומה של תקשורת חופשית במדינת ישראל".

ברנור הגיב בסקפטיות. הוא אישר שכך טען מוזס בחקירתו, אך ציין שמההקלטות ברור שהאיש פעל קודם כל כדי לממש אינטרס כלכלי אישי. עו"ד נגב לא קיבלה את התשובה הזאת. "האינטרס הכלכלי שלו הוא לא 'בוא נרוויח עוד מיליון'", טענה, "האינטרס הכלכלי שלו הוא אינטרס לא רק שלו אלא של כל העיתונות הכתובה במדינת ישראל, שנמצאת במצב בעייתי מאוד".

תנ"צ כורש ברנור אתמול, בפתח יום עדותו האחרון במשפט המו"לים (צילום: איתמר ב"ז)

חמש שנים לפני שיחות "תיק 2000", החל מסוף 2009, הוגש בכנסת רצף של הצעות חוק שנועדו לפגוע ב"ישראל היום". אלו תוארו בתקשורת כיוזמה של יותר ממו"ל אחד, וקיבלו רוח גבית גלויה גם מבכירי הפובליציסטים של "מעריב". בניגוד לרושם שניסתה ליצור הסנגורית בנוגע להצעת החוק מ-2014, מחומרי החקירה והעדויות שנשמעו בבית-המשפט עולה באופן מובהק שכאשר מוזס פתח בסדרת השיחות החשאיות עם נתניהו הוא לא ייצג אף גוף תקשורת אחר.

יתרה מכך, בחוות דעת שגובשה עבור מוזס והוצגה בוועדת השרים לענייני חקיקה כדי לקדם את "חוק 'ישראל היום'" – החוק שעליו דן עם נתניהו ב-2014 – נטען שהתרחיש היחיד שבו יוכל "ידיעות אחרונות" לחזור לרווחיות הוא שחזור מעמדו המונופוליסטי. לפי התחשיב שהוצג בחוות הדעת, מצב כזה ישאב כמעט את כל הרווחים בענף, ולפיכך לא יאפשר למתחרים לשרוד.

עו"ד נגב הזכירה את חוות הדעת במהלך הדיון, אך באופן נוח למדי לא טרחה להציג את תוכנה. המסמך הוסתר מהציבור בזמן אמת, בין היתר עקב דרישה של "ידיעות אחרונות", ונחשף על-ידי "העין השביעית" ב-2020.

שני המקלות של ביבי

עו"ד נגב ניסתה לתאר מאזן כוחות בלתי שוויוני שבו נתניהו הוא הגורם החזק ומוזס הוא הגורם החלש. לשם כך ציטטה קטעים מתוך חקירותיו של מוזס. "במשך שלוש-ארבע שנים, ההתנהגות שלו באמצעות 'ישראל היום' היא התנהגות של שימוש במקל", אמר מוזס על נתניהו. "אחת המטרות של הקמת 'ישראל היום' היתה לחסל, לפגוע בנו", הוסיף. "יש פה שני מקלות", הסביר, "'ישראל היום', שפוגע בנו כלכלית בצורה ברורה, והקטע שהוא [נתניהו] מונע אינפורמציה מאיתנו".

נתניהו, מנגד, תיאר את מוזס כגורם החזק, שמאיים עליו וסוחט אותו כבר שנים. הסנגורית ציטטה דברים שאמר למוזס החוקר דני יופה על בסיס גרסת נתניהו: "המילה 'סחיטה' אולי קשה לעיכול, אבל אתה מחזיק כוח מאוד-מאוד משמעותי ביד, כגוף תקשורת מאוד-מאוד משמעותי בארץ".

מוזס, בחקירתו במשטרה, הכחיש. "הוא הצליח להפוך את הנרטיב", אמר על נתניהו, "הנרטיב הוא נורא פשוט: הוא בא, מרביץ קודם, ואחר-כך – הוא החלש המסכן. אבל הוא ראש הממשלה. עם כל הכבוד שהוא מייחס לי, ראש הממשלה הוא החזק, לא אני. שלא נתבלבל".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השבוע בטקס יום השואה ביד ושם (צילום: חיים גולדברג)

ברנור אישר שהטענות של נתניהו הוצגו למוזס: "אני זוכר שהיה חשוב להציג לו את זה, שנתניהו רואה בו שטן עם כוחות אומניפוטנטיים, כל יכול, שלפעמים הולך על הראש שלו וגם על הראש של המשפחה שלו – ומשתמש בכוח שלו כדי לסחוט ולהלך אימים".

"אתם אמרתם לנוני כל הזמן: 'אתה אימפריה', 'איש חזק', 'הכוחות שיש לך'", אמרה עו"ד נגב בהמשך, ואז עצרה לרגע. "אני רואה שאתה מחייך", העירה לברנור.

ברנור, שאכן חייך בזווית פיו, אישר שכך נאמר למוזס אך ציין שהתיאורים הללו נאמנים למציאות. "זו אמירה שיפוטית, פרשנית", התלוננה עו"ד נגב. ברנור לא השתכנע. "יש לו השפעה וכוח", אמר החוקר הבכיר את המובן מאליו. "ידיעות אחרונות" היה במשך שנות דור מונופול תקשורתי בעל עוצמה שתוארה לא פעם כחסרת תקדים במדינות דמוקרטיות. "המשוואה היתה שמר נתניהו ראה במוזס אחראי לכל דבר שהתפרסם עליו ועל משפחתו – ומוזס חשב שנתניהו מנסה לפגוע במפעל המשפחתי שלו דרך האינטרסים הכלכליים שלו ו'ישראל היום'", סיכם ברנור.

בחלק אחר של הדיון הזכירה הסנגורית הקלטות של שיחות שקיימו עד המדינה ניר חפץ והמיליארדר ארנון מילצ'ן, מקורבים משותפים של מוזס ונתניהו שנטלו חלק במאמצי התיווך ביניהם. בשיחות נטען שאדלסון היה ערוך "להרוס כלכלית" את "ידיעות אחרונות" למען נתניהו, וגם לפרסם "דברים אישיים" על מוזס, כולל הצפה מחודשת של תקרית מגיל 14 שבה דרס והרג ילדה כשנהג במכונית בניגוד לחוק (עו"ד נגב נמנעה מלהקריא את החלק הזה) – עדות נוספת, לטענת הסנגורית, לכך שראש הממשלה היה הצד הכוחני במשוואה.

בשלב מסוים, כששוב הוזכר המונח "סחיטה", עצרה עו"ד נגב את ההקראה: "אני רוצה רגע להעיר שכשאנחנו אומרים 'סחיטה', או 'איומים', אנחנו בעולם שלנו, של אנשים שעוסקים בפלילים, תמיד רואים לנגד עינינו סעיפים בחוק העונשין. אבל לא לכך הכוונה. משתמשים במילים האלה – 'סחיטה', 'איומים' – בהקשרים של שימוש בכוח, דברים שקיימים בתחום הפוליטי, בתחום הציבורי, בתחום התקשורת. הכוונה היא לא לסעיפים בחוק העונשין – הכוונה היא לשימוש בכוח בעולמות האלה".

"אפשר לבצע סחיטה באיומים גם באמצעות התקשורת", הגיב ברנור.

איזון מוטה

חלק אחר בחקירה הנגדית נועד לפגוע בקביעה שמוזס הציע לנתניהו לרתום למענו את אימפריית התקשורת שלו. מוזס אמנם הוקלט בעודו מציע להשתמש בנכסי העיתונות שלו כדי לוודא שנתניהו יישאר בשלטון כמה זמן שירצה, אבל לפי התזה שהציגה הסנגורית – בפועל הוא בסך הכל הציע לנתניהו סיקור הוגן ומאוזן, שייתן ביטוי לעמדותיו כגורם השלטוני הבכיר בישראל.

"הטענה הבסיסית והמרכזית שלכם היתה שבשיחות בין נתניהו לנוני דובר על סיקור אוהד. שזה המתת שמוצע", אמרה עו"ד נגב. "ואני אמרתי לך שנוני אומר לכם לכל אורך הדרך בחקירות שמבחינתו השיח הוא על נרמול היחסים ועל תקשורת הוגנת, תקשורת מאוזנת. לא על סיקור אוהד".

ברנור לא קיבל את ההפרדה הזאת. "לכל אורך החקירה המונח 'אוהד' התגלגל ל'מאוזן', 'הוגן', 'לא שלילי', 'חיובי' – גם אצל נתניהו וגם אצל מוזס", אמר. בהמשך ציין שהמשמעות של סיקור "אוהד" או "חיובי" היא בהכרח סיקור מוטה.

"בהקשר של הנרמול", המשיכה עו"ד נגב, "נוני הסביר לכם שהאינטרס של 'ידיעות אחרונות' – בתור 'העיתון של המדינה' – הוא שהיחסים עם ראש הממשלה יהיו יחסים רגילים, נורמליים, סבירים. שיהיה שיתוף פעולה שיאפשר לתת שיקוף גם לדעות שלו, שניתן יהיה לקבל מידע כפי שעיתונים מקבלים".

"זה מה שנוני הסביר, אבל מה שראינו בשיחות זה משהו אחר", הגיב ברנור.

איתן כבל במליאת הכנסת ב-2014, ביום שבו עלה להצבעה "חוק 'ישראל היום'" (צילום: מרים אלסטר)

לטענת הסנגורית, אפילו כשנתניהו ומוזס דנו על חוק שיסייע ל"ידיעות אחרונות" בתחרות מול "ישראל היום" – הם לא דנו על החוק שבסופו של דבר הוגש לכנסת ועבר בקריאה טרומית.

עו"ד נגב ביקשה להבדיל בין "חוק 'ישראל היום'", שאותו כינתה "חוק כבל", על שם הפוליטיקאי שהוביל אותו – לבין "חוק מרוכך". בהקלטות מוזס אכן מדבר עם נתניהו גם על אפשרות שינסחו "חוק אחר", אך לא עולה מהן שנעשה צעד אופרטיבי בכיוון. לעומת זאת, הצעת החוק של איתן כבל עלתה להצבעה בכנסת, ולפי עדותה של שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, שדנה בה במסגרת ועדת השרים לענייני חקיקה – נתניהו עצמו נתן אור ירוק לקידומה בצעד מפתיע שאף סתר את עמדתו הפומבית.

הסנגורית של מוזס ציינה שבלשכת נתניהו הכינו תוכנית פעולה כתובה לסיכול "חוק כבל", והוסיפה שכאשר ההצעה עברה במליאה בקריאה טרומית ראש הממשלה אף אמר את המילה "בושה". "עשה הצגה של 'בושה'", הגיב ברנור. "באותה שנייה הוא מדבר עם מוזס – וגם אומר 'בושה'".

לטענת עו"ד נגב, החוקרים הטעו את כל הנחקרים משום שלא הבדילו בין "חוק כבל" ל"חוק המרוכך". מדוע זה חשוב? הסנגורית פירטה: "אתם שוב ושוב הצגתם לנחקרים, גם למוזס, כאילו מדובר בקידום 'חוק כבל'. זה היה לכם נוח, כי אמרתם: 'נתניהו התנגד לו בתוקף, אז מה פתאום שהוא ידבר על זה? כנראה הוא עושה את זה רק בגלל נוני, בגלל שנוני מוכן להציע לו שוחד'".

בפועל, הוסיפה, נתניהו היה מוכן לקדם רק את מה שכינתה "חוק מרוכך", שדווקא לא סותר את האינטרסים שלו ואף מתיר ל"ישראל היום" להמשיך בחלוקה החינמית בתפוצה מוגבלת.

ברנור דחה את ההאשמה, ואמר שנתניהו ומוזס דנו בהצעה שהסנגורית כינתה "חוק כבל" – וגם בגרסה מרוככת, שאותה אפשר לכנות לדבריו גם "חוק 'ישראל היום' בתצורה אחרת". "אף אחד לא הטעה אף אחד, אף אחד לא ניסה להטעות אף אחד", הצהיר. "לנתניהו היה אינטרס לקבל את העסקה שהוא דיבר עליה עם מוזס. נתניהו רצה לקדם את האינטרס האישי שלו – לקבל סיקור אוהד".

הקייס נגד "ישראל היום"

לכל אורך חקירותיו ניסה נוני מוזס לשדל את חוקריו לבדוק את הקשר בין נתניהו ל"ישראל היום". ברנור כבר העיד בחודש שעבר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, לא אישר לחוקרים למצות את אפיק החקירה הזה. אתמול בבית-המשפט הוא הבהיר שדעתו היתה הפוכה מזו של מנדלבליט, ושהוא בעצמו אף ביקש אישור לחקור את מערכת היחסים של נתניהו ואדלסון, כמו גם את ההשפעה של ראש הממשלה על התוכן ב"ישראל היום" – אך נענה בסירוב.

עו"ד נגב בכל זאת ניצלה את ההזדמנות כדי להציג כמה התבטאויות שתומכות בתזה שלפיה ליחסים בין נתניהו לאדלסון היה ממד פלילי. למשל, קטע מחקירתו של רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" בתקופת "תיק 2000" ואחד משותפיו של מוזס לקידום "חוק 'ישראל היום'".

רון ירון, עורך "ידיעות אחרונות" בתקופת "תיק 2000" (צילום: אורן פרסיקו)

כשהחוקרים שאלו את ירון אם מישהו מעובדי העיתון היה מעורב בקידום ההצעה, ירון הכחיש. החוקרים הקשו עליו והטיחו בו שמוזס דווקא כן היה מעורב. "אני לא יודע, מה זה קידום?", התפתל ירון. "בוא נפריד בין קידום ובין רצון שהחוק יעבור. ברור שכולנו, מהעורך הכי זוטר ב'ידיעות אחרונות' ועד נוני מוזס, כולם חשבו שהחוק הזה חשוב וצריך שיחוקק. אנחנו מדממים כבר שנים בגלל 'ישראל היום', ולא רק מבחינה כלכלית. זאת תופעה בזויה שאנחנו שנים לא מצליחים להבין איך בכלל נותנים לזה לקרות. איך המחוקק נותן לזה לקרות? זאת עבירה פלילית בפני עצמה בעיני. אני חושב שזה דבר שהייתם צריכים לחקור".

בחלק אחר של הדיון הציגה עו"ד נגב דברים שאמר מילצ'ן בחקירה, ולפיהם שלדון אדלסון הוא "לא פראייר מבחינה עסקית". המשמעות: הוא אמנם מפסיד הון על "ישראל היום" – אבל כנראה מכסה או מקווה לכסות על כך באמצעות רווחים ממקור אחר, שנובעים מהשירות שהוא מעניק לנתניהו. "מילצ'ן אומר לכם, 'אדלסון הוא לא פראייר'. האם בדקתם או ביקשתם אישור לבדוק את קיומם של אינטרסים כלכליים של אדלסון בישראל?", שאלה הסנגורית.

"הנושא של 'ישראל היום' עלה", השיב ברנור.

"תשמע שוב את השאלה: אינטרסים כלכליים", הגיבה עו"ד נגב. "כרגע אני שמה בצד את 'ישראל היום' ואת זה שזה עולה מיליונים או מאות מיליונים. אני שואלת אם בדקתם למשל פרסומים על כך שאדלסון בוחן הקמת קזינו באילת, או שהוא רוצה שנתניהו ידבר עבורו עם בכירים במדינות שונות כדי להקים קזינואים באותן מדינות. אינטרסים כ-ל-כ-ל-י-י-ם. ביקשתם לבדוק את זה?".

ברנור השיב שהוא זוכר במעומעם משהו לגבי קזינו, אך לא זוכר אם יש לכך קשר לאדלסון.

שלדון ומרים אדלסון במהלך ביקור בירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

כשנשאל על ההשפעה של נתניהו על התוכן ב"ישראל היום" השיב ברנור שדווקא נעשו כמה פעולות חקירה בכיוון. למשל חקירתו של שלמה פילבר, איש סודו של נתניהו שכיהן תחתיו כמנכ"ל משרד התקשורת והפך לעד מדינה ב"תיק 4000". מעט לפני כן מילא פילבר תפקיד בכיר בקמפיין הבחירות של הליכוד, וחתם על תצהיר שבו אישר את הטענה שאין שום קשר ארגוני בין המפלגה לחינמון. הוא נחקר על כך, אך לטענת ברנור החוקרים לא קיבלו אישור להמשיך לעסוק בסוגיה.

ברנור הזכיר שגם עמוס רגב, עורך "ישראל היום" בתקופה הרלבנטית, זומן לחקירה. "עימתנו את עמוס רגב עם כך שהיתה זיקה של ביבי נתניהו לכמה פרסומים, עם הניסיון שלו להשפיע. אבל לא המשכנו עם זה", אמר ברנור.

אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה בתקופת חקירת תיקי נתניהו (צילום: יונתן זינדל)

העיסוק ב"ישראל היום" שונה מהחלקים האחרים בדיון, שבהם קשה היה לגשר על הפער בין התזה של מוזס לראיות ולעדויות. תהליך ההתבססות של "ישראל היום" בענף העיתונות הוא הנתיב המקביל שבו התפתח "תיק 2000", והוא נמצא ברקע לכל המגעים בין מוזס לנתניהו שמוזכרים בכתב האישום.

במהלך החקירה והמשפט התקבלו חיזוקים לדיווחים והערכות על הפסדים של למעלה ממיליארד שקל שאדלסון הסכים לספוג כדי להפעיל בטאון תעמולה שתמך בנתניהו. מילצ'ן, שעמד בקשר עם אדלסון, דיבר במפורש על היקף ההפסדים של "ישראל היום", וגם נקב במספרים. לטענתו, ההפסדים נאמדים ב-150 עד 180 מיליון שקל בשנה – סכום עתק במושגים של ענף התקשורת הישראלי. עיתונאים שעבדו ב"ישראל היום" הסבירו ביותר מהזדמנות אחת שלא היה זה עיתון "ימני" או אפילו כזה שתומך בליכוד, אלא עיתון שתומך בנתניהו באופן פרסונלי. כזה שלא רק מהדהד את דברי המנהיג אלא גם עורך סיכולים ממוקדים ליריביו, בעיקר מימין, ומשתיק ביקורת עליו ועל בני משפחתו – גם כשהביקורת הזאת בוקעת מהמקלדות של כותביו.

עמית חדד, סנגורו של נתניהו, כבר הודיע שיזמן לעדות את היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט. העדות של ברנור, שהסתיימה אתמול, מספקת בסיס לשאול את מנדלבליט מדוע ויתר על ההזדמנות להשלים את הרמת המסך מעל מפעל הנקניקיות של ענף העיתונות הישראלי. המשימה הזאת מוטלת לפתחו של צוות ההגנה של נוני מוזס.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.46MB)