בית המשפט המחוזי הפך את החלטת השלום וקבע כי עמותת מוסרי (המוכרת כארגון "בצלמו") ומייסד ומנהל העמותה שי (שמאי) גליק פרסמו לשון הרע על פעיל זכויות האדם הפלסטיני עיסא עמרו, כשהציגו אותו כ"מחבל". מן הארגון נמסר כי הם מתכוונים לערער על פסק הדין.

"בצלמו" מגדירה את עצמה כ"ארגון הפועל לשמירה על זכויות האדם, להפסקה של עוולות שמתבצעות כנגד בני אדם בכלל ויהודים בפרט". היא התפרסמה בעיקר בשל מאמציה לרדיפת אנשי שמאל וסיכול פעילויות תרבות שונות, ותוארה בעבר כ"תמנון רב זרועות שמלשין, מפלג ומטיל אימה בחסות המדינה".

התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין מיכאל ספרד ואלון ספיר, נבעה מסדרת פרסומים שבהם הוצג עמרו כמחבל ואסיר ביטחוני לשעבר. בין היתר הוזכרה בתביעה ידיעה שפורסמה באתר 0404 ובה נטען כי "מכינה קדם צבאית ביקרה בבית משפחת המחבל שרצח תינוקת", כשהכוונה לעמרו עצמו. גליק צוטט בידיעה כמי שמגנה את הביקור בבית "המחבל".

מכתב שהוציא ארגון "בצלמו", כך נטען בנוסף, עמד בבסיס ידיעה אחרת שפורסמה ב"ישראל היום" תחת הכותרת "עידוד טרור: תיאטרון יפו יעלה מחזה שיצר פלשתיני שהורשע בעבירות ביטחוניות". לאחר פניית עמרו פורסמה בעיתון התנצלות חריגה על השגגות שנפלו, ותביעה נפרדת שהגיש עמרו נגד ארגון הימין עד-כאן הסתיימה בהתנצלות ותיקון.

בתביעה נגד גליק ו"בצלמו", בסך 200 אלף שקלים, טען עמרו כי הוא פעיל זכויות אדם, המחנך למאבק בלתי אלים. לדבריו, הקשר בינו לבין המחבל שרצח את התינוקת שלהבת פס רחוק ביותר. עוד טוען עמרו כי מעולם לא הורשע בעבירות ביטחוניות, מעולם לא היה אסיר ביטחוני, וכי לאחר שהואשם ב-18 פרטי אישום בשל פעילותו כפעיל זכויות אדם בחברון זוכה ב-12 סעיפים והורשע בשישה, כולם ברף החומרה הנמוך גם לפי בית-המשפט הצבאי שדן במעשיו.

ההבהרה שפירסם "ישראל היום"

עמותת מוסרי וגליק טענו להגנתם, באמצעות עו"ד מיכאל ליטוויק, כי מדובר בתביעת השתקה.

לפי הנתבעים, עמרו מציג את עצמו בהזמנה להצגות שהוא מעלה כך: "האו"ם מכנה אותו מגן זכויות אדם - בישראל קוראים לו מחבל". עוד הפנו הנתבעים לכתבה שבה לטענתם נראה עמרו שותף בעימות "בין חיילי צה"ל לבין צעירים בחברון שנענו לקריאתו של חבר הלשכה המדינית של החמאס".

מי ש"מתגאה בכינויו כמחבל ומשתתף בהפגנות אלימות הנתמכות על ידי החמאס", כך נטען בכתב ההגנה, "אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיים ולהציג עצמו כפעיל שלום ומגן זכויות אדם".

לפני קרוב לשנה דחתה השופטת מוריה צ'רקה את הטענה כי התביעה של עמרו היא תביעת השתקה, אך קיבלה טענות הגנה אחרות של הנתבעים.

לפי השופטת צ'רקה, גליק הסתמך על "פרסומים קודמים במקומות שנחשבו בעיניו כאמינים. כיוון שהפרסומים של גליק היוו הבעת דעה בעניין ציבורי, הרי ש'האמצעים הסבירים' שבהם עליו לנקוט כדי להיווכח אם הפרסום אמת או לא הם "ברף היותר נמוך".

הפעיל הפלסטיני עיסא עמרו בראיון לטלוויזיה הטורקית (צילום מסך)

"איני מתעלמת מהפערים בין העובדות המיוחסות לתובע על ידי הנתבעים, לבין העובדות שהתבררו בדיעבד. כך, בדיעבד הוברר שהתובע לא הורשע בתקיפת חייל, אלא בתקיפת אזרח שהוא (במקרה או לא במקרה) גם חבר בכיתת הכוננות. בדומה, הוברר שהתובע אינו בן דודו של המחבל שרצח את התינוקת שלהבת פס ז"ל, אלא בן דוד שני, וכי התובע אינו עצור, אלא היה עצור", כותבת השופטת.

אולם לדבריה, "פערים אלו הם בגדר זוטי דברים, במיוחד כשמביאים בחשבון שהם נאמרו כחלק מדיון בנושא ציבורי מובהק".

השופטת צ'רקה הוסיפה כי "דרישה דקדקנית ודווקנית לדיוק מוחלט בכל ניואנס, מצרה את צעדיהם של המבקשים ליטול חלק בדיון הציבורי, ומצמצמת את השיח בסוגיות הבוערות העומדת על הפרק, ועל כן אינה משרתת את מטרות שני הצדדים, ופוגעת בחופש הביטוי. ובעיקר, דרישה דקדקנית מעין זו כשמדובר בעניין ציבורי, אינה עולה בקנה אחד עם ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע".

"אין מדובר ב'הבדל דק'"

עמרו ערער וטען, באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ועינת גייר, כי הפרסומים של בצלמו וגליק אינם הבעת דעה, כי לא עומדת להם הגנת תום הלב וכי השגיאות אינן "זוטי דברים".

השופטת תמר בר-אשר קיבלה את טענותיו, הפכה את פסק דין השלום, ביטלה את חיובו בהוצאות והטילה על "בצלמו" וגליק לשלם לו פיצוי.

"המסר מהפרסומים של המשיבים הוא כי מדובר במי שעבר עבירות ביטחון חמורות ואף נאסר או נעצר בשל כך", קבעה. "[...] קשה להשתחרר מהרושם הבלתי נמנע כי בפרסומים של המשיבים המערער מוצג כ'מחבל'. הדברים עולים מעצם הצגתו כאסיר או עציר ביטחוני אשר הורשע בעבירות ביטחוניות חמורות ובהן גם תקיפת אנשי כוחות הביטחון וכמי שבן משפחתו הוא מחבל שהורשע ברצח נורא. כל זאת בעוד שכאמור לעיל, הרכיבים העובדתיים לקו באי אמת או למצער, בחוסר דיוק שהביא להצגת תמונה שונה מהעובדות הנכונות".

לפי השופטת, "דומה אפוא, כי אין מדובר ב'הבדל דק' בין הפרסום של התיאטרון לבין הפרסומים של המשיבים, אלא בנרטיב שונה לחלוטין".

השופטת לא התערבה בקביעת השלום כי גליק הסתמך על פרסומים קודמים שהיו בעיניו אמינים, אולם העירה בהקשר זה כי "ככלל, אין די בהסתמכות על פרסום קודם, אם אף הוא שגוי ואם ניתן היה לאמת את העובדות בקלות".

על אף שנקבע כי בצלמו וגליק פרסמו לשון הרע על עמרו, השופטת בר-אשר מצאה כי עליהם לפצותו ב-15 אלף שקלים בלבד, בין היתר משום שבפרסומים שלהם אכן נכללו חלקים שבהם חזרו על פרסומים קודמים ומשום שפעלו במהירות יחסית לתקן עובדות שגויות (גם אם חלק מהתיקונים היו חלקיים).

בעיית אמינות

זו אינה הפעם הראשונה בה מפסיד גליק בעימות משפטי, בין כאלו שבהם נתבע ובין כאלו שיזם בעצמו.

במאי 2024 נדחה על הסף ערעור של גליק על פסק דין שקבע כי הוא אינו אמין. גליק תבע את פעילת השמאל קטי בר בשל דברים שפרסמה תחת הכותרת "צנזור נמרץ, מלשן נלהב, טרול היפראקטיבי - שי (שמאי) גליק. כרוניקה של טמטום ופחד ידועים מראש".

גליק לא תבע בשל הוצאת דיבה אלא טען להפרת זכויות יוצרים בתמונה שלו. ביהמ"ש קבע כי עדותו לא היתה מהימנה, כי הגיש את התביעה לצרכי הפחדה וחייב אותו לפצות את בר בעשרות אלפי שקלים. השופט ציין סתירות מהותיות בדבריו של גליק, הסתרת מידע והתנסחות עמומה ונפתלת.

עוד קודם לכן, ב-2019, סולקה תביעה שהגיש גליק נגד ד"ר ענת מטר, שכינתה אותו "ארכי פשיסט". תביעה שהגיש גליק נגד ארגון שוברים-שתיקה, בשל הכינוי "טרול שמפיץ עלינו שקרים מופרכים", נמחקה תוך חיובו בהוצאות. תביעה נגד הקולנוען אודי אלוני התקבלה ואלוני חויב בפיצוי בסך 1,500 שקל, כולל הוצאות משפט, אך בהמשך בוטל פסק הדין ובמקום הפיצוי חויב אלוני לשלם לגליק הוצאות משפט בסך 1,500 שקל.

גליק הוא גם מתלונן סדרתי למועצת העיתונות, זאת למרות שתלונותיו נדחו פעם אחר פעם. ב-2023 דחה בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות תלונה של גליק נגד האתר "זמן ישראל", אחרי שכתב התחקירים של האתר, אבנר הופשטיין, פירסם סדרת כתבות על גליק ועל התנהלות מעוררת שאלות בעמותות "בצלמו" ו"מוסרי". שנה לאחר מכן גנז בית הדין גם תלונה שהגיש גליק נגד "העין השביעית".

29787-09-25
19905-08-22

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 409KB)