בית המשפט דחה תביעת דיבה שהגיש עיסא עמרו, פעיל פוליטי פלסטיני, נגד עמותת מוסרי (המוכרת כארגון "בצלמו") ונגד מייסד ומנהל העמותה שמאי גליק.

התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין מיכאל ספרד ואלון ספיר, נבעה מסדרת פרסומים שבהם הוצג עמרו כמחבל ואסיר ביטחוני לשעבר. בין היתר הוזכרה בתביעה ידיעה שפורסמה באתר 0404 ובה נטען כי "מכינה קדם צבאית ביקרה בבית משפחת המחבל שרצח תינוקת", כשהכוונה לעמרו עצמו. גליק צוטט בידיעה כמי שמגנה את הביקור בבית "המחבל".

מכתב שהוציא ארגון "בצלמו", כך נטען בנוסף, עמד בבסיס ידיעה אחרת שפורסמה ב"ישראל היום" תחת הכותרת "עידוד טרור: תיאטרון יפו יעלה מחזה שיצר פלשתיני שהורשע בעבירות ביטחוניות". לאחר פניית עמרו פורסמה בעיתון התנצלות חריגה על השגגות שנפלו, ותביעה נפרדת שהגיש עמרו נגד ארגון הימין עד-כאן הסתיימה בהתנצלות ותיקון.

בתביעה נגד גליק ו"בצלמו" טען עמרו כי הוא פעיל זכויות אדם, המחנך למאבק בלתי אלים. לדבריו, הקשר בינו לבין המחבל שרצח את התינוקת שלהבת פס רחוק ביותר. עוד טוען עמרו כי מעולם לא הורשע בעבירות ביטחוניות, מעולם לא היה אסיר ביטחוני, וכי לאחר שהואשם ב-18 פרטי אישום בשל פעילותו כפעיל זכויות אדם בחברון זוכה ב-12 סעיפים והורשע ב-6, כולם ברף החומרה הנמוך גם לפי בית-המשפט הצבאי שדן במעשיו.

ההבהרה שפירסם "ישראל היום"

עמותת מוסרי וגליק טענו להגנתם, באמצעות עו"ד מיכאל ליטוויק, כי מדובר בתביעת השתקה.

לפי הנתבעים, עמרו מציג את עצמו בהזמנה להצגות שהוא מעלה כך: "האו"ם מכנה אותו מגן זכויות אדם - בישראל קוראים לו מחבל". עוד הפנו הנתבעים לכתבה שבה לטענתם נראה עמרו שותף בעימות "בין חיילי צה"ל לבין צעירים בחברון שנענו לקריאתו של חבר הלשכה המדינית של החמאס".

מי ש"מתגאה בכינויו כמחבל ומשתתף בהפגנות אלימות הנתמכות על ידי החמאס", כך נטען בכתב ההגנה, "אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיים ולהציג עצמו כפעיל שלום ומגן זכויות אדם".

השופטת מוריה צ'רקה דחתה את הטענה כי התביעה של עמרו היא תביעת השתקה, אך קיבלה טענות הגנה אחרות של הנתבעים.

לפי השופטת צ'רקה, גליק הסתמך על "פרסומים קודמים במקומות שנחשבו בעיניו כאמינים, דוגמת האתר 'חדשות 0404', סרטון מאתר רוטר, כתבה מערוץ 7, ספר בשם 'חברון שוברת שתיקה', אתר האינטרנט של היישוב היהודי בחברון, ותקציר פסק הדין בעניינו של התובע מתוך אתר 'נבו'". כיוון שהפרסומים של גליק היוו הבעת דעה בעניין ציבורי, הרי ש"האמצעים הסבירים" שבהם עליו לנקוט כדי להיווכח אם הפרסום אמת או לא הם "ברף היותר נמוך".

"איני מתעלמת מהפערים בין העובדות המיוחסות לתובע על ידי הנתבעים, לבין העובדות שהתבררו בדיעבד. כך, בדיעבד הוברר שהתובע לא הורשע בתקיפת חייל, אלא בתקיפת אזרח שהוא (במקרה או לא במקרה) גם חבר בכיתת הכוננות. בדומה, הוברר שהתובע אינו בן דודו של המחבל שרצח את התינוקת שלהבת פס ז"ל, אלא בן דוד שני, וכי התובע אינו עצור, אלא היה עצור", כותבת השופטת.

אולם לדבריה, "פערים אלו הם בגדר זוטי דברים, במיוחד כשמביאים בחשבון שהם נאמרו כחלק מדיון בנושא ציבורי מובהק".

"התובע מעיד על עצמו שהוא מנהל מאבק לא אלים נגד המשך שליטת צה"ל בחברון. הנתבעים מעידים על עצמם שהם מנהלים מאבק לא אלים בפעילותו של התובע", מסכמת השופטת. "מאבק בדרכים לא אלימות ניתן לעשות רק במקום בו חופש הביטוי מוגן מכל פגיעה, ולאנשים מותר להתבטא בחופשיות בכל עניין ציבורי, בפרט כשהוא שנוי במחלוקת.

"אמנם, בפרסומים הראשונים של הנתבעים אודות התובע ישנן עובדות לא מדויקות. אולם, הנתבעים לא בדו את העובדות הללו מליבם, אלא הדהדו פרסומים קודמים שלהן. מעת שהוסבה תשומת ליבם לאי הדיוקים, פעלו הנתבעים לתיקון הפרסומים, ולדיוק שלהם. בנסיבות אלה, אני סבורה שהנתבעים פעלו בתום לב.

"דרישה דקדקנית ודווקנית לדיוק מוחלט בכל ניואנס, מצרה את צעדיהם של המבקשים ליטול חלק בדיון הציבורי, ומצמצמת את השיח בסוגיות הבוערות העומדת על הפרק, ועל כן אינה משרתת את מטרות שני הצדדים, ופוגעת בחופש הביטוי. ובעיקר, דרישה דקדקנית מעין זו כשמדובר בעניין ציבורי, אינה עולה בקנה אחד עם ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע".

עמרו חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 5,000 שקלים.

19905-08-22

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 267KB)