גוש המפלגות התומכות בבנימין נתניהו, גם כשהוא בקואליציה וגם כשהוא באופוזיציה, מוביל בחקיקה ויוזמות חקיקה שפוגעות בתקשורת, כך עולה מדו"ח חדש שיצא לאחרונה לאור.

הדו"ח, שנושא את הכותרת "על סף תהום", מבקש להציע תשתית מדידה חדשה לקשר בין דמוקרטיה לתקשורת, תוך ניתוח אמפירי של נתונים בשישה שדות שונים: מבנה הבעלות בשוק התקשורת, ריכוזיות ודומיננטיות בשוק התקשורת, החקיקה להגבלת חופש העיתונות, האלימות נגד עיתונאים, תביעות דיבה והשתקה ומידת הרעילות והקיטוב במדיה החברתית.

בפרק המוקדש לחקיקה נגד התקשורת סוקרים מחברי הדו"ח את כל החוקים שעסקו בתקשורת והוגשו במהלך הכנסת ה-24 ובמהלך הכנסת ה-25 עד לחודש מאי 2025.

לפי הבדיקה שנעשתה, בכנסת ה-24, שבה שלטה קואליציית בנט-לפיד, הוגשו בסך הכל שמונה הצעות חוק, מהן שתיים שנועדו לחזק את התקשורת ושש שביקשו לפגוע בה. לעומת זאת, בכנסת הנוכחית גדל מספר הצעות החוק התקשורתיות ל-38, אף כי היחס נותר בעינו - כשלושת רבעים ביקשו לקדם מהלכים שפוגעים בחופש העיתונות.

מספר הצעות החוק הפוגעניות והמחזקות שהוגשו בכנסות ה-24 וה-25, לפי חלוקה גושית

אולם השוויון היחסי מטעה, שכן הן בכנסת הקודמת והן בכנסת הנוכחית מי שהוביל את החקיקה נגד התקשורת היה גוש נתניהו. תחת קואליציית בנט-לפיד יזמה האופוזיציה בראשות נתניהו שלוש הצעות חוק, כולן פוגעניות לתקשורת, ואילו ממשלת השינוי יזמה שש הצעות חוק, מחציתן פוגעניות ומחציתן מחזקות את התקשורת.

בכנסת ה-25 יזמה האופוזיציה תשע הצעות חוק, מהן אחת פוגענית ושמונה מחזקות את התקשורת, אולם הקואליציה של נתניהו יזמה 29 הצעות חוק, 28 מהן פוגעניות ורק אחת מחזקת את התקשורת: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון —
חקירת עיתונאים), שהגיש ח"כ צבי סוכות מהציונות-הדתית.

מתוך 38 הצעות החוק שהוגשו בכנסת הנוכחית עד לתום מועד הבדיקה, רק שבע נכנסו לספר החוקים אך כולן היו פוגעניות וכולן, למעט אחת שיזם חבר כנסת ממפלגת השלטון הליכוד, היו ממשלתיות.

מחברי המחקר מסבירים כיצד תייגו הצעת חוק כ"פוגענית" או "מחזקת": "כל הצעה והצעה מתויגת לפי היחס שלה לחופש העיתונות, בהתאם לתכלית שהיא נועדה לה. הצעות חוק שמטרתן הגברת העצמאות העיתונאית, של העיתונאי הבודד או של כלי התקשורת, תויגו כהצעות מחזקות. הצעות חוק שמטרתן הגבלה או סגירה של כלי תקשורת, הגבלת העצמאות העיתונאית, חקיקה פרסונלית או פגיעה בתחרות, תויגו כפוגעניות.

"התיוג של רוב הצעות החוק נובע מלשון ההצעה כפשוטה. כך בהצעות הנוגעות לשידור הציבורי, המבקשות כולן להגבילו בדרך זו או אחרת או לסגור אותו כליל; ומנגד בכל ההצעות הנוגעות לזכויות עיתונאים, המבקשות לחזק את העצמאות העיתונאית.

"שתי חטיבות חוקים נוספות תויגו כפוגעניות: האחת קשורה להצעת החוק להגבלת כלי תקשורת זרים, להארכותיה ולהצעות להרחבתה; והשנייה קשורה בחוקים שנועדו להעניק הטבות רגולטוריות לערוץ ספציפי ששידוריו משרתים את הממשלה, שתוקפם מוארך גם הוא שוב ושוב".

מספר הצעות החוק הפוגעניות והמחזקות שהוגשו בכנסת ה-25, לפי שיוך מפלגתי

עוד עולה מהמחקר כי היעד העיקרי של החקיקה בנושאי תקשורת של גוש נתניהו היה השידור הציבורי, במישרין או בעקיפין: כמחצית מכלל הצעות החוק התייחסו אליו במטרה לסגור אותו כליל, לסגור חלקים ממנו או להשתלט עליו פוליטית באמצעות תקציבים או מינויים.

ממצא בולט נוסף הוא השימוש בהארכות שעה על מנת לתגמל כלי תקשורת המזוהים עם השלטון ולהעניק להם פטור מחובות רגולטוריות. עוד מצביע הדו"ח על "תופעה ייחודית לתקופת המלחמה" בדמות "חוק אל־ג'זירה" על נגזרותיו, שמאז נחקק שוב, גם אחרי הפסקת האש.

החוק, כותבים מחברי הדו"ח, משמש כפלטפורמה לקראת העברת נוסח דרקוני עליו הסכימו חברי הוועדה לביטחון לאומי מהקואליציה, שיעניק סמכות לשר התקשורת ולשר לביטחון לאומי לסגור בפועל כלי תקשורת ישראליים, ולא רק מסיבות ביטחוניות.

המחקר מתייחס גם לשיעור הנמוך של הצעות חוק שהשלימו את תהליך החקיקה: 18% בלבד. "מדובר בשיעור נמוך אולם יש להצמיד לו כמה כוכביות. ראשית, הצעות חוק משמשות תכליות נוספות מלבד חקיקה: הן יוצרות אווירה ציבורית ובכך הן יכולות למשל לגרום לפגיעה באמון במוסדות, ובמקרה זה בתקשורת; והן משמשות איום או שוט המעצבים את מושא החקיקה מעצם יכולתן להתממש.

"שנית, יש להביא בחשבון שהצעות חוק רבות הן בגדר 'הצהרות חוק', כלומר הן הועלו לצורך יחסי ציבור של המגישים, בידיעה שאין היתכנות פוליטית לחקיקתן. הצעות החוק שתיארנו - שמטרתן לחולל שינוי מהותי שיצר את צעדי התקשורת, או לשפר את יחסי הציבור של מגיש ההצעה אגב יצירת אווירה מאיימת על התקשורת - מרחיבות בהדרגה את האיום על חופש התקשורת".

את הדו"ח חיברו פרופ' ענת בן-דוד וד"ר קרן צוריאל מהאוניברסיטה הפתוחה, לצד שוקי טאוסיג, חן אגרי ושבי גטניו מ"העין השביעית". מטעם ון-ליר היה אחראי על הפרויקט פרופ' חגי בועז, ראש פרויקט "טכנולוגיה ודמוקרטיה בנסיגה" במכון.

* * *

לקריאת הדו"ח המלא

להורדת הקובץ (PDF, 1.89MB)