נסיגת הדמוקרטיה בישראל פגעה קשות בחופש העיתונות במדינה, כך עולה מדו"ח חדש של האוניברסיטה הפתוחה ו"העין השביעית", שיצא לאור על-ידי מכון ון-ליר. לפי מחברי הדו"ח, חופש העיתונות בישראל נמצא תחת איום ממשי, ואם התהליכים שהתעצמו בשנים האחרונות יימשכו, לא תוכל עוד התקשורת בישראל לתפקד כרשות רביעית המפקחת על שלוש האחרות. כתוצאה מכך, גם הדמוקרטיה בישראל תושפע לרעה.

הדו"ח, שנושא את הכותרת "על סף תהום", מבקש להציע תשתית מדידה חדשה לקשר בין דמוקרטיה לתקשורת, תוך ניתוח אמפירי של נתונים בשישה שדות שונים: מבנה הבעלות בשוק התקשורת, ריכוזיות ודומיננטיות בשוק התקשורת, החקיקה להגבלת חופש העיתונות, האלימות נגד עיתונאים, תביעות דיבה והשתקה ומידת הרעילות והקיטוב במדיה החברתית.

הבעלות על התקשורת הישראלית נחקרת על ידי "העין השביעית" באופן מתמשך מאז 2006 באמצעות "מפת הבעלויות", שגרסתה האחרונה ראתה אור בשנת 2021. בדו"ח החדש מתפרסמים נתונים עדכניים על הבעלויות בתקשורת, ונבחנות המגמות החדשות.

מהממצאים עולה כי ממשיכה מגמת ההיחלשות של קבוצת "ידיעות אחרונות", הכוללת את העיתון "ידיעות אחרונות", שהיה במשך שנות דור מונופול בעולם התקשורת הישראלי; את אתר ynet, שעדיין מתחרה בצמרת אתרי החדשות הישראלים, את העיתון הכלכלי "כלכליסט" וכלי תקשורת נוספים. במקביל, נמשכת מגמת ההתחזקות של קבוצת קשת שבשליטת דודי ורטהיים (קוקה-קולה, בנק מזרחי), הכוללת את ערוץ קשת 12 והאתרים N12 ו-mako; מפעילה את חדשות 12, מונופול החדשות בטלוויזיה וכלי תקשורת נוספים.

מי שרשמה זינוק בדומיננטיות שלה בשוק התקשורת הישראלי היא קבוצת ה"פוסט" של איל הגז וההימורים אלי עזור, הכוללת את תחנת הרדיו 103FM ואת אתר "וואלה", את העיתונים "ג'רוזלם פוסט" ו"מעריב" וכלי תקשורת נוספים. לבסוף, מגמה בולטת היא ההתעצמות של קבוצה חדשה, בבעלות יצחק מירילשוילי, בנו של האוליגרך מיכאל מירילשוילי, שכוללת את ערוץ 14, ערוץ הכלכלה ("ערוץ 10"), רדיו קול-חי, האתרים 0404 ו"אמס" וכלי תקשורת נוספים.

נתח השוק המוערך של קבוצות הבעלות הגדולות, בבעלות מסחרית ובבעלות ממשלתית (מתוך הדו"ח)

מלבד ה"מגמות במשחק הכיסאות", כפי שמכנים זאת מחברי הדו"ח, בולטת עליית כוחם של אילי תקשורת וכלי תקשורת המזוהים עם השלטון. לצד משפחת אדלסון, שמחזיקה במותג החזק בעיתונות המודפסת, "ישראל היום", שקם במקור כדי לשרת את הפוליטיקאי בנימין נתניהו, צצה כאמור משפחת מירילשוילי, שכלי התקשורת שלה משרתים בגלוי את נתניהו.

מגמה בולטת נוספת לפי מחברי הדו"ח היא "ביסוסה של אוליגרכיה תקשורתית". במילים אחרות, השתלטות של כמה מהאנשים העשירים בישראל על כלי התקשורת הפופולריים במדינה. אם בעבר ניתן היה למצוא יותר כלי תקשורת המוחזקים בידי בעלים שזוהי אחזקתם העיקרית, כיום מתרכזת השליטה בתקשורת בקבוצות ריכוזיות שבבעלות מולטי-מיליארדרים בעלי מגוון אינטרסים צולבים.

לצד בחינת היקף הבעלות על התקשורת, נבחנה גם מידת הריכוזיות של השוק בישראל, וזאת באמצעות יצירת מדד דומיננטיות ראשון מסוגו המאחד בין טלוויזיה, רדיו, עיתונות מודפסת ואינטרנט. מדד הדומיננטיות בא להתמודד עם התופעה של חוסר השקיפות בשוק התקשורת הישראלי: הנתונים הכלכליים ונתוני החשיפה של כלי התקשורת חסויים ברובם, ובוודאי שאין בנמצא מסד נתונים מלא ואחיד על התקשורת הישראלית. מדד הדומיננטיות מאגד בפעם הראשונה את כלל נתוני החשיפה המקובלים בשוק, בתחומי המדיה השונים, למדד אחיד.

נתח השוק של בעלי המניות לפי סוג אמצעי התקשורת (מתוך הדו"ח)

מהבדיקה עולה כי קבוצת קשת היא הדומיננטית ביותר, אך לא הרחק מאחור ניצבת מדינת ישראל, המפעילה את השידור הציבורי על שני זרועותיו: תאגיד השידור הישראלי וגלי-צה"ל. על פי מדדי הריכוזיות שבהם נעשה שימוש מתברר כי הריכוזיות בשוק התקשורת בישראל מתונה-גבוהה - ארבעת הבעלים של קבוצות התקשורת המרכזיות שולטים בכמעט שני שלישים מהשוק.

המצב יכול היה להיות גרוע יותר: לאור המהלכים של הממשלה לחיסול השידור הציבורי בישראל, מחברי הדו"ח מדגישים כי בהיעדר תאגיד השידור וגלי-צה"ל, שוק התקשורת בישראל היה מתאפיין בריכוזיות גבוהה. לריכוזיות שכזו השפעה שלילית מובהקת על הדמוקרטיה.

מחברי הדו"ח מסייגים ומציינים עוד כי "חלק מהמצג של ריכוזיות בינונית-גבוהה נובע מעלייתה של קבוצת תקשורת המתאפיינת באופי אנטי-עיתונאי מובהק, שתרומתה למגוון בשוק היא שלילית". בכך מכוונים המחברים לערוץ 14 של מירילשוילי, שעצם קיומו והצלחתו בציבור אמנם מורידים את מידת הריכוזיות בשוק, אך מהותו האנטי עיתונאית פוגעת בדמוקרטיה.

נתח השוק של קבוצות בבעלות מסחריות בלבד (מתוך הדו"ח)

בפרק המוקדש לחקיקה נגד התקשורת סוקרים מחברי הדו"ח את כל החוקים שהוגשו בכנסת ה-25 (עד חודש מאי השנה) ואת החוקים שהוגשו בכנסת ה-24, שעסקו בתקשורת.

לפי הבדיקה שנעשתה, בעוד שבכנסת ה-24, שבה שלטה קואליציית בנט-לפיד, הוגשו בסך הכל שמונה הצעות חוק, מהן שתיים שנועדו לחזק את התקשורת ושש שביקשו לפגוע בה, בכנסת הנוכחית גדל מספר הצעות החוק התקשורתיות ל-38, אף כי היחס נותר בעינו - כשלושת רבעים ביקשו לקדם מהלכים שפוגעים בחופש העיתונות.

מתוך אותן 38 הצעות חוק שהוגשו בכנסת הנוכחית, רק שבע נכנסו לספר החוקים אך כולן היו פוגעניות וכולן, למעט אחת שיזם חבר כנסת ממפלגת השלטון הליכוד, היו ממשלתיות.

חלוקה לפי גושים פוליטיים העלתה כי גוש נתניהו, גם כשהיה באופוזיציה וגם בהיותו בקואליציה, הוביל את החקיקה לפגיעה בתקשורת.

מספר הצעות החוק הפוגעניות והמחזקות בנושאי תקשורת שהוגשו בכנסת ה-25, לפי שיוך מפלגתי

לפי בדיקת מקרי האלימות נגד עיתונאים בישראל מסיקים מחברי הדו"ח כי מסוכן יותר להיות עיתונאי בישראל מאשר באירופה.

לפי הדו"ח, שמבסס פרק זה על מאגר המידע המתעדכן של ארגון העיתונאים, הסכנה הגדולה ביותר לעיתונאים נובעת מאלימות אזרחים מהשורה. הללו דחפו, הכו, בעטו וירקו על עיתונאים, השליכו עליהם חפצים, שפכו עליהם מים, ביצים וגללי סוסים. לצד אלימות מצד אזרחים, בולטת גם אלימות משטרתית שאף היא מתאפיינת ראשית לכל באלימות פיזית, כולל שימוש באלות, מכות ודחיפות.

חלוקה לכלי תקשורת מעלה כי עיתונאי "הארץ" חשופים יותר לאלימות, לצד עיתונאים זרים הפועלים בישראל. שניהם, כך נראה, סופגים אלימות על רקע עמדות ביקורתיות לממשלה. ואמנם, לפי הדו"ח אירועים לעומתיים לממשלה הם המסוכנים ביותר לעיתונאים בישראל.

השוואה לנתוני אלימות נגד עיתונאים שנאספו באירופה העלתה כי גם שם האלימות המובילה נגד עיתונאים היא אלימות פיזית, אולם זו שכיחה בשיעור נמוך יותר מאשר בישראל.

התפלגות אירועי האלימות לפי גופי התקשורת שנפגעו מהם

פרק תביעות הדיבה וההשתקה, שמבוסס על נתוני "תולעת המשפט", מעלה כי ב-17 השנים האחרונות חל גידול ניכר במספר תביעות הדיבה ובסכומיהן, כאשר דווקא בשנים 2021-2022 חלה ירידה בולטת. מחברי הדו"ח מייחסים זאת להשפעת חילופי השלטון, לצד מגפת הקורונה.

המחברים מבדילים בין תביעות דיבה נגד אזרחים לבין תביעות נגד כלי תקשורת, ומוצאים כי בעוד שתביעות דיבה נגד אזרחים מתקבלות בכמעט מחצית המקרים, תביעות דיבה שמוגשות נגד כלי תקשורת מתקבלות רק בשליש מהמקרים.

למרות זאת, כאמור, מספר תביעות והיקפן במגמת עלייה. מחברי הדו"ח תולים זאת בשתי סיבות אפשריות: "או שעוצמת הפגיעה שהם טוענים לה עזה במיוחד ולכן כדאי להם להסתכן בכך שהתביעה שלהם לא תתקבל, או שמדובר בתביעת השתקה, שמלכתחילה ברור שסיכוייה נמוכים אך היא מועילה למסר שהתובע מבקש להעביר: היזהרו כשאתם מדווחים עליי או על האינטרסים שלי".

ממצא נוסף נוגע לתנודתיות בהיקף תביעות הדיבה נגד כלי תקשורת. לפי הדו"ח, התביעות הללו מושפעות מאירועים אקטואליים, ופורחות בתקופות של סערות ציבוריות. "במציאות זו, העיתונאים עלולים להירתע מלעסוק בסוגיות רגישות דווקא כשעיסוק זה מתבקש וכשחיוני שהעובדות ייחשפו לאור השמש", כותבים מחברי הדו"ח.

מספר תביעות הדיבה שהוגשו בישראל והיקפן הכספי, 2008-2024

חידוש בולט בדו"ח נוגע לניתוח אשכולות המשתמשים ברשת טוויטר (X) בישראל. אחרי שמחברי הדו"ח חילצו את רשימת 2,000 החשבונות הגדולים ביותר של ישראלים ברשת, ומיפו את רשימת העוקבים והנעקבים של כל חשבון, הם קיבלו מאגר של כ-21 אלף חשבונות וכ-40 אלף קשרים ביניהם.

המאגר הזה פורק לשלושה אשכולות מרכזיים, בהתאם להשתייכותו המבנית של כל חשבון: "אשכול ירוק", שכולל קבוצה גדולה של עיתונאים לצד פוליטיקאים, בעיקר מהאופוזיציה או מי שכבר אינם מכהנים בכנסת; "אשכול סגול", שכולל את ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד פוליטיקאים אחרים מהקואליציה וכמה אנשי תקשורת המזוהים עם שלטון נתניהו כמו עמית סגל, ינון מגל ואילה חסון; ו"אשכול כחול", המורכב בעיקר מחשבונות מוסדיים רשמיים של גופים ממשלתיים וצבאיים של המדינה.

בחינת האשכולות העלתה כי האשכול הראשון מאופיין בביזוריות ובהטרוגניות, האשכול השני מאופיין בריכוזיות גבוהה ובהומוגניות, ואילו האשכול השלישי מאופיין בנוכחות רשמית אך מבודדת.

ניתוח 1,478 החשבונות הנעקבים ביותר בישראל בטוויטר

עוד התברר כי ישנו גם אשכול רביעי ("כתום"), המגשר בין אשכולות 1 ו-2 וכולל את החשבונות של כלי התקשורת המרכזיים בישראל. "ממצא זה חשוב מפני שהוא סותר את טענות נתניהו ושרי הממשלה, שלפיהן 'התקשורת' שמאלנית ולעומתית כלפיהם", טוענים מחברי הדו"ח ומציינים כי בעוד ערוצים 11, 12, 13 וגלי-צה"ל מגשרים בין שני המחנות, "ערוץ 14 ממוקם בעומק המחנה הימני ברשת X, מקורב לגורמי השלטון ולחברי הקואליציה, וכן לראש הממשלה עצמו".

מחברי הדו"ח מצביעים על כך שהריכוזיות הגבוהה באשכול הסגול מעידה על מידת הקירבה בין הפוליטיקאים, העיתונאים והערוצים במחנה הימני. עוד עולה מהמחקר כי בישראל נפוצה תופעת "העיתונאי הכוכב", שלחשבונו יותר עוקבים מאשר סך העוקבים של כלי התקשורת שבו הוא מועסק. דוגמה מובהקת לכך הוא עמית סגל, כוכב חדשות 12 - אך למעשה כוכב בפני עצמו.

בדיקה נפרדת, שהתמקדה ברעילות השיח, העלתה כי מידת הרעילות ומידת האלימות בתגובות לעמית סגל נמוכות מעט ממידת הרעילות והאלימות בתגובות לבן כספית.

"החברה הישראלית מתפצלת לשני מחנות תקשורת נבדלים, שמתאפיינים בזהות קוהרנטית ודינמיקה פנימית, אך בקושי מנהלים דו-שיח ביניהם", קובעים מחברי הדו"ח.

בעלי החשבונות הגדולים ביותר באשכולות 1 ו-2

לפי הדו"ח, מצבה של העיתונות החופשית בישראל בכי רע, אך עדיין ניתן לשיפור. עם זאת, המגמה הנוכחית, למרבה הצער, היא דווקא של נסיגה דמוקרטית והמשך הפגיעה בתקשורת.

"אם תימשך השחיקה של הדמוקרטיה הישראלית, חופש העיתונות ידהה יחד איתה עד שלבסוף תישחק גם העיתונות החופשית באמת", מזהירים מחברי הדו"ח.

"הציבור יאבד אמון במידע שנמסר לו במדיה; הוא לא ידע אם זה מידע אמיתי, מידע מטעם השלטון או מידע שמטרתו להעשיר את חשבון הבנק של בעל השליטה. זו הקרקע שעליה צומחים אדישות, חוסר אמון ותיאוריות קונספירציה.

"עיתונות חופשית היא הגוף היחיד שדורש אחריותיות מבעלי השלטון והכוח. כשהיא חלשה השלטון פועל באין מפריע ובלי לתת דין וחשבון לאיש. כשהיא נשלטת בידי השלטון ומקורביו הדמוקרטיה מתחלפת במראית עין של דמוקרטיה: חירות כוזבת, פלורליזם כוזב ושקיפות כוזבת".

את הדו"ח חיברו פרופ' ענת בן-דוד וד"ר קרן צוריאל מהאוניברסיטה הפתוחה, לצד שוקי טאוסיג, חן אגרי ושבי גטניו מ"העין השביעית". מטעם ון-ליר היה אחראי על הפרויקט פרופ' חגי בועז, ראש פרויקט "טכנולוגיה ודמוקרטיה בנסיגה" במכון.

* * *

לקריאת הדו"ח המלא

להורדת הקובץ (PDF, 1.89MB)