ביולי 2024, בזמן פעולה קרקעית של צה"ל בעיר עזה, אירעה תקרית חריגה. מוחמד באהר, פלסטיני בן 24 עם תסמונת דאון ומוגבלויות נוספות, נמצא מת בביתו. שבוע קודם לכן ננשך על ידי כלב צבאי בזמן שכוח ישראלי השתלט זמנית על הבית. בחוץ התחולל קרב. בני המשפחה סולקו, ומוחמד נותר מאחור.

ההיבט החריג בתקרית אינו עובדת מותו של מוחמד, אחד מיותר מ-50 אלף בני אדם שנכללים במניין ההרוגים של חמאס. מה שחריג כאן הוא העובדה שנסיבות מותו, כולל ההודאה בכך שמדובר באדם חף מפשע שלא סיכן איש, אושרו על ידי דובר צה"ל. בזכות לחץ עיתונאי שאילץ את הצבא לבדוק ולהגיב, סיפור מותו הפך מעלילת דם פלסטינית לאמת היסטורית. המחלוקת היחידה שנותרה היתה האם מת מיד, או גסס לאורך זמן.

למרות נטילת האחריות, בישראל היו מי שהמשיכו להכחיש: המפעילים האנונימיים של מיזם הסברה בשם Gazawood, שמתיימר להוכיח שרוב תמונות הזוועה שיוצאות מעזה הן למעשה זיוף. תעשיית קולנוע שגויסה למלחמה על התודעה, עם שחקנים מחויכים שמצטלמים בתוך שקי גופות, בובות פלסטיק שמוצגות כתינוקות מתים וטאץ' עכשווי של בינה מלאכותית.

מפעילי Gazawood הקדישו למוחמד באהר סדרה של ציוצים. למרות ההודאה של דובר צה"ל, הם התיימרו להפריך את הסיפור באמצעות הצפת המחלוקת לגבי מועד המוות. מהספקולציה שהופרחה לאוויר השתמע שהסיפור כולו הונדס כדי לגרום למדינות אירופה לא לספק כלבים לצבא הישראלי, בגלל התפקיד החשוב שהם ממלאים בלוחמת המנהרות.

אחד ממפעילי המיזם: "הם הולכים לשטח, לאיזה בניין שהופצץ לפני חודשיים, מדליקים אש, מביאים כמה אנשים שמתחילים לעשות סצנה, צועקים, שופכים קצת דם, קצת איפור – וזה נראה ממש כמו אתר שהופצץ עכשיו. אפשר לומר שהם יצרו אלפי סצנות כאלה בשנה האחרונה"

Gazawood הוא אחד ממיזמי ההשפעה הבולטים והאפקטיביים של המלחמה. קהל היעד העיקרי שלו הוא הציבור דובר האנגלית מחוץ לישראל. תפוצת הפרסומים בטוויטר בלבד מוערכת בעשרות מיליוני חשיפות, נתון מכובד לנוכח העובדה שהחשבון נפתח רק בנובמבר 2023. הציוצים המצליחים ביותר רשמו מאות אלפי צפיות, בין השאר בזכות שיתופים מצד שחקנים בולטים באגף הנצי של מלחמת ההסברה כמו אדי כהן וד"ר אלי דוד.

דו"ח של ארגון בדיקת העובדות "פייק ריפורטר" מספק הצצה אל אחורי הקלעים של Gazawood, וממחיש כיצד מיזם שמתיימר להפריך חדשות כזב משתמש בעצמו בכזבים ובתוכן ספקולטיבי. גסאן מטר, חוקר ב"פייק ריפורטר", הצליח לחדור לקבוצת הדיונים הסגורה של מפעילי המיזם ולחזות כיצד מייצרים דיסאינפורמציה בזמן אמת, מהרגע שבו עולה הרעיון ועד הרגע שבו משחררים לרשת את התוצר הסופי. את הרושם שקיבל מהמעקב מסכם מטר במשפט אחד: "שיח קונספירטיבי שמוסווה כבדיקת עובדות".

בדיקת "העין השביעית" ו"שקוף", שבוצעה כחלק מפרויקט עיתונאי בינלאומי בהובלת ארגון העיתונות Forbidden Stories, חושפת את השלב הבא של המיזם, שבמרכזו ניסיון להתחבר למערך ההסברה הרשמי של מדינת ישראל.

במהלך מסייע איש מקצוע שמילא תפקידים ממשלתיים בכירים בתחום ההסברה: יוסי קופרווסר, שכיהן בעשור הקודם כמנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים וייסד ארגון שתפקידו היה להזרים כסף ממשלתי לגופים אזרחיים שיוציאו לפועל מבצעי תודעה סמויים.

שקרים פלסטיניים, שקרים ישראליים

היומרה המוצהרת של Gazawood ראויה. לכל אורך המלחמה נחשפו מקרים שבהם דוברים רשמיים ועיתונאים מעזה הפיצו תיאורים שקריים על טבח 7 באוקטובר ועל הלחימה שמתחוללת מאז: ההכחשה הסדרתית של מעשי האונס שביצעו פלסטינים במהלך הטבח, למשל, וההאשמות הכוזבות שלפיהן שבוע וחצי לאחר מכן צה"ל הפציץ את בית החולים אל-אהלי והרג למעלה מ-500 איש.

מניין המתים בתקרית בית החולים התברר כנמוך בהרבה, אך חשוב מכך – תחקירים בינלאומיים תמכו בגרסה הישראלית שלפיה הפיצוץ אירע באשמת אחד מארגוני הטרור העזתים עקב שיגור כושל של רקטה.

דו"ח של ארגון בדיקת העובדות "פייק ריפורטר" ניתח 731 ציוצים שפורסמו בחשבון הטוויטר של Gazawood, והעלה שכ-6% בלבד מהם ניתן להגדיר כהפרכה מובהקת של כזבים

במקרה אחר, שפורסם גם על ידי Gazawood, הומחש כיצד סרטון של לוחם מג"ב בועט באשה פלסטינית בירושלים נערך בצורה מניפולטיבית כך שהוסר ממנו פרט קריטי להבנתו: רגע לפני כן, האשה שלפה סכין ודקרה את הלוחם. הבעיטה היתה אקט מובהק של הגנה עצמית. פוסטים מהימנים אחרים עסקו בתמונות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית ובצילומים שמקורם מחוץ לעזה או מלפני המלחמה, שהוצגו כתיעוד אקטואלי.

השורה התחתונה היא שיש תעשיית שקרים פלסטינית. אלא שבמקרה של Gazawood, הפרכתה היא רק חלק זעיר מהיקף הפעילות. הדו"ח של "פייק ריפורטר" ניתח 731 ציוצים שפורסמו לאורך תשעה חודשים, והעלה שכ-6% בלבד מהם ניתן להגדיר כהפרכה מובהקת של כזבים. כל היתר, 94%, סווגו כפרסומים כוזבים או מטעים, או כאלה שלא ניתן להוכיח את מהימנותם על בסיס המידע שסופק.

אחת הדוגמאות היא סרטון שבו נראות נשים פלסטיניות מקוננות ומחבקות ילדים אחוזי אימה אחרי תקיפה ישראלית. ב-Gazawood קבעו שמדובר בסצנה מומחזת, אך לא סיפקו הוכחה כלשהי. אותה פרשנות כוזבת הודבקה שוב ושוב לתיעוד גרפי של פצועים וגופות, שתוארו כשחקנים מאופרים או בובות.

במקרה אחר הפיצו מפעילי המיזם סרטון שבו נראים שני גברים מאופרים בכבדות: האחד פצוע קשה, על אלונקה, אך מחייך חיוך רחב – האחר יושב בתוך שק גופות, מחייך, רוקד קלות ומעשן סיגריה. המסקנה המשתמעת: כך מפברקים חדשות בעזה. אלא שכפי שהעלתה בדיקת "פייק ריפורטר", מדובר בכלל בתיעוד מאחורי הקלעים של הפקת דרמה טלוויזיונית.

השימוש בסרטונים שמציגים את תהליך ההפקה של סרטים וסדרות טלוויזיה הוא אחד הכלים המרכזיים של Gazawood. מפעילי המיזם מאתרים תיעוד של צוותי צילום בפעולה, ומפרסמים אותו מחדש במנותק מההקשר המקורי, כך שישתמע שתצלומי הפצועים וההרוגים שיוצאים מעזה הם פברוק שנוצר על ידי שחקנים מקצועיים ואמני איפור ברמה הוליוודית. זה מקור השם של Gazawood, שמתכתב עם המושג הוותיק "פאליווד".

ספקולציות על סמים ורקמות אדם

האם יכול להיות שבשרתים של Gazawood שמור מידע מודיעיני מהימן על שימוש נרחב בבובות וגופות מזויפות כדי להזין את התקשורת העולמית בתמונות זוועה מעזה? מהמחקר של "פייק ריפורטר" עולה שהתשובה שלילית.

החוקר גסאן מטר יצר זהות בדויה, ובאמצעותה הצליח להתחבב על מפעילי Gazawood. בשלב מסוים קיבל גישה לקבוצת טלגרם סגורה שבה כ-30 משתמשים שיתפו חומר ויזואלי מעזה ודנו כיצד להציג אותו כפברוק. מהשיח עולה שתהליך ההפרכה כלל בעיקר ניחושים ודיונים תיאורטיים על החומר, ולא מידע מוצק.

החוקר צפה בחברי הקבוצה מדברים גם על המקרה של מוחמד באהר, הצעיר שמת אחרי שננשך על ידי כלב צה"לי. חברי הקבוצה ניסו לנתח תצלום שלו מלפני התקרית: אחת מהן ציינה שהוא יושב על הקרקע ברגליים משוכלות, ולכן – לטענתה – לא יכול להיות שסבל ממוגבלות שפגעה בכושר ההליכה שלו, כפי שטענו בני משפחתו.

חברת קבוצה אחרת הוסיפה: "במצבו הייתי מצפה שהוא יסבול מבעיות אכילה, אבל רואים שהוא סובל מעודף משקל". כמו במקרים אחרים, גם כאן השיח של אנשי Gazawood נסוב בעיקר על השערות וסברות כרס.

חברי הקבוצה מרבים לשתף זה עם זה תצלומים גרפיים של גופות. כשאחד המשתתפים שיתף תצלום של גבר נושא גופת פעוט או פעוטה, חבריו תהו האם ניתן להוכיח שמדובר בבובה והתחבטו בשאלה מה אמור להיות הצבע האמיתי של בשר חשוף. "הבעיה היא שרואים שהרגל לא ממולאת בכותנה, זה נראה כמו עצמות ורקמת שריר", כתבה אחת המשתתפות, אך מיד הוסיפה: "זה לא נראה אמיתי".

במקרה אחר דנה קבוצת הטלגרם בתיעוד של פינוי ילדים פלסטינים שנפגעו בהפצצה. אחד המשתתפים העלה את ההשערה שמדובר בילדים בריאים שהמבוגרים סיממו – "כנראה באמצעות בנזודיאזפין בריכוז גבוה" – וכך השיגו את האפקט של איברים רפויים.

אחד ממפעילי המיזם: "אפילו הרופאים נופלים בפח הרבה פעמים. הם לא לומדים לזהות פציעות מבוימות, הם לומדים רפואה, ויש מומחי מייקאפ ומומחי פציעות מזויפות שיודעים לביים את הדברים האלה בצורה מושלמת"

ואולי בכל זאת מדובר בבובות? משתתפת אחת העירה לעמיתיה שצריך להיזהר עם קביעות כאלה, והציעה לפנות לצה"ל ולבקש מהחיילים בשטח לאסוף הוכחות. "בינתיים לא ראינו ראיות כאלה, כנראה בגלל חוסר מוּדעוּת", ציינה.

בשיחה פנימית אחרת, אחד ממפעילי המיזם הודה שהפרסומים מנוסחים באופן שגורם לגולשים לקרוא בין השורות ולהגיע למסקנות מסולפות. לדבריו, גם כשהוא משתמש בלשון עמומה – הגולשים מבינים. "אפילו כשכתבתי מפורשות 'תראו אילו יכולות קולנועיות יש לעזתים', אנשים פִרסמו את זה בתור 'Gazawood מציג בפוסט הזה סצנה שהפלסטינים מביימים'. זה עשה קצת נזק פה, ולכן אני נזהר עכשיו", סיפר לתחקירן "פייק ריפורטר".

בשיחה עם "העין השביעית" ו"שקוף", אחד ממפעילי המיזם אומר שהוא באמת מאמין שפברוק חדשות על ידי צוותי קולנוע עזתים הוא תופעה רחבת היקף, וגם מפרט כיצד לדעתו זה מתבצע. "הם הולכים לשטח, יש נגיד איזה בניין שהופצץ לפני חודשיים, מדליקים אש, ממש מדורה קטנה, לא צריך הרבה יותר, מביאים כמה אנשים שמתחילים לעשות כאילו סצנה. צועקים מסביב, שופכים קצת דם, וממש קצת איפור – וזה נראה ממש כמו אתר שהופצץ עכשיו. אפשר לומר שהם יצרו אלפי סצנות כאלה בשנה האחרונה", הוא טוען.

המפעיל מוסיף שהמיזם מסתייע ב"רופאים הכי גדולים בארץ", אבל גם הם לא תמיד יודעים לזהות את הפברוק. "ראינו שאפילו הרופאים נופלים בפח הרבה פעמים. רופאים לא לומדים לזהות פציעות מבוימות, הם לומדים רפואה, ויש מומחי מייקאפ ומומחי פציעות מזויפות שיודעים לביים את הדברים האלה בצורה מושלמת".

אדון הטלקינזיס ובכיר אמ"ן

מי עומד מאחורי Gazawood? ב"פייק ריפורטר" הצליחו להתחקות אחר מייסד ומנהל המיזם: סופר חרדי מירושלים בשם עידן קנוחן, מחבר סדרת ספרי פנטזיה לנוער בשם "אדון הטלקינזיס". קנוחן אישר זאת בשיחה עם "העין השביעית" ו"שקוף", אך אמר שהוא מעדיף לא להתראיין. הוא הציע מרואיין חלופי, איש מקצוע שמייעץ למיזם: ריצ'רד לנדס.

לנדס, היסטוריון ודוקומנטריסט יהודי-אמריקאי שמתגורר כיום בישראל, מוכר כמי שטבע את הביטוי "פאליווד" בעקבות פרשת הילד מוחמד א-דורה. ב-Gazawood הוא משמש מעין יועץ חיצוני. "לי אין זמן או סבלנות לעסוק בפרטים הקטנים, אבל הם עושים עבודה מדהימה. אנחנו מנסים לעבוד יחד כדי לפרסם את כל סוגיית הביום, כדי שאנשים יבינו איך זה עובד ולא יפלו בפח", הוא אומר.

בעזרת לנדס מקווים המפעילים לקחת את Gazawood לשלב הבא: לגייס מספיק כסף כדי להפיק סרט דוקומנטרי, לשכור עובדי תוכן ואנליסטים, לשלם למשפיענים ולהקים ארכיון מקוון שיקל על שימוש חוזר בחומרים. כרגע, מציין לנדס, המקורות הכספיים מבוססים על תורמים קטנים, בעיקר אמריקאים. היעד הבא הוא לדבריו גיוס של שלושה תורמים כבדים שכל אחד מהם ייתן 50 אלף דולר.

מדינת ישראל שפכה עשרות מיליוני שקלים על מיזמי הסברה אזרחיים לאורך המלחמה, אבל לנדס וגם קנוחן מצהירים שלא קיבלו מהממשלה אגורה. בהתכתבות עם מטר מ"פייק ריפורטר", אחד ממפעילי המיזם ציין ש"זה עמד לקרות כמה פעמים עם Gazawood, והתבטל תמיד ברגע האחרון. אין לנו הסבר למה". בינתיים הם מנסים לייצר שיתופי פעולה עם גופי הסברה רשמיים בגזרת התוכן.

כשלנדס נשאל אילו עוד שותפים יש למיזם הוא נוקב בשמו של תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר, מנהל חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, שעמד בראש ועדה ממשלתית שחקרה את פרשת א-דורה. קופרווסר גם כיהן כמנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים תחת השרים משה יעלון ויובל שטייניץ. כשהטייטל עבר לשר הבא, גלעד ארדן, עזב קופרווסר את המשרד וקיבל תפקיד מפתח במיזם תעמולה חשאי.

סדרת תחקירים של "העין השביעית" חשפה כיצד ניסה ארדן לבנות רשת של ארגוני הסברה אזרחיים שיפעלו כזרוע בלתי רשמית של הממשלה. כדי לממן אותם בלי להשאיר טביעות אצבע הוקם ארגון חוץ-ממשלתי בשם "קלע שלמה". קופרווסר נרשם כמייסד הארגון והיה שותף בניהולו. דרך "קלע שלמה" הוזרם הכסף הממשלתי לשורה של ארגונים שאמורים היו להיאבק בנרטיב הפרו-פלסטיני בחו"ל. רשת הארגונים פועלת עד היום, אך המוסכמה בענף ההסברה היא שהפרויקט נכשל ולא הצדיק את ההשקעה הכספית.

השימוש ב"קלע שלמה" כצינור המימון וכ"מוח" של הרשת הפרו-ישראלית נפסק בשנה שעברה. קופרווסר פרש עוד קודם לכן, אבל הוא עדיין עוסק בהסברה אזרחית. לדברי ריצ'רד לנדס, קופרווסר מסייע ל-Gazawood לייצר "תיאום" עם גופי ממשל שונים, למשל דובר צה"ל. "אנחנו מקווים להיעזר בו כדי לגבש צוות של מומחים פורנזיים מתחומי הרפואה והבליסטיקה, בין היתר, שיעזרו לנו לזהות צילומים מפוברקים", הוא אומר. "היתה לנו פגישה אחת עם דובר צה"ל. היא היתה חיובית מאוד".

קופרווסר אישר שהוא מסייע למיזם, אך תיאר את התפקיד שלו מעט אחרת. "אין לי חלק ישיר בפרויקט. קישרתי את ריצ'רד עם גורמים שונים כדי שיוכל להציג את הרעיון", מסר בהתכתבות עם "העין השביעית" ו"שקוף". קופרווסר נשאל באילו גורמים מדובר, אך השיב שאינו מעוניין לפרט.

חומר דו שימושי

לעידן קנוחן, מייסד Gazawood, הוצע להתייחס לממצאים לגבי המהימנות הירודה של המיזם, אך הוא העדיף לא להגיב. עמיתו, ריצ'רד לנדס, נשאל האם ראוי לדעתו להילחם בשקרים באמצעות שקרים. "לא", הוא פוסק. "היו לנו דיונים בנושא הזה, אבל לא ידוע לי על תוכן שפִרסמנו והתברר כשקרי. יכול להיות שהיו מקרים שבהם הפרשנות היתה מרחיקת לכת. בהתחלה, הגישה של Gazawood היתה שהכל הולך. אבל ככל שהזמן עבר שיקפנו לעידן ולאחרים שיש מקומות שצריך להיזהר בהם".

לנדס נשאל על השימוש המניפולטיבי של Gazawood בתצלומי "מאחורי הקלעים" של הפקות טלוויזיה, אך העדיף להתייחס לאופן שבו משתמשים בסרטים עצמם. "ראיתי את החומר הזה, ואת ההפרכות, והאמת היא שאפשר להגדיר את הסרטים האלה כחומר דו שימושי", הוא אומר. "האם זה מגיע עד CNN? אני לא יודע. אבל זה מופץ במדיה חברתית ומזין את האנשים שמפגינים באוניברסיטת קולומביה. כל העולם בטוח שישראל מבצעת רצח עם בעזה, וזה בגלל האופן שבו הדברים מבוימים, מומחזים ונדחפים לנו לפנים על ידי הפלסטינים והתקשורת – שלא יודעת שובע מהסיפורים האלה".

לדברי לנדס, בלתי אפשרי להפריך באופן מוחלט חומר ויזואלי שיוצא מעזה. "אבל למרות שזה לא לגמרי ניתן להפרכה – אפשר לגרום לאנשים להתייחס לחומרים האלה בחשדנות עמוקה ולהפסיק לבלוע אותם כמו שהם", הוא אומר. "אנחנו מתעסקים עם אנשים שפיתחו טכניקה קיצונית ביעילותה לביצוע סחיטה רגשית. וכשאתה נצמד לסטנדרט שאומר שאם לא ניתן להוכיח משהו אי אפשר להשתמש בזה – הפסדת. אם נחפש הוכחות מוחלטות, יטביעו אותנו במים".

מה יש לו לומר על הניתוח של "פייק ריפורטר", שלפיו רק 6% מהפרסומים של Gazawood מממשים את היומרה לחשוף שקרים פלסטיניים? "זה נשמע לי כמו תוצאה של סטנדרטים יוצאי דופן בקפדנותם", אומר לנדס. את הפרסומים הכוזבים שהתיימרו להפריך את נסיבות ההרג של מוחמד באהר, הצעיר העזתי המוגבל שנמצא מת בביתו, טען שאינו מכיר.

* * *

הכתבה מתפרסמת כחלק מ"פרויקט עזה" של ארגון העיתונות הבינלאומי Forbidden Stories. בפרויקט נטלו חלק למעלה מ-50 עיתונאים מ-18 גופי תקשורת שונים בישראל ומחוצה לה, בהם "העין השביעית" ו"שקוף". כתבות אחרות שפורסמו במסגרת הפרויקט השיתופי עסקו באיומים שעִמם מתמודדים עיתונאים פלסטינים, והמשיכו את עבודתם העיתונאית של אנשי תקשורת עזתים שנפצעו או נהרגו במלחמה