אלי ציפורי הגיש תביעה בסך 280 אלף שקלים נגד דורון צברי בטענה לפרסום לשון הרע אחרי שצברי צייץ כי ציפורי הוא "כלב תקיפה אלים בשירות ההון-שלטון" ובהזדמנות אחרת כי "יש מצב" לאשפוזו בכפייה. בתגובה טוען צברי כי יש למחוק את התביעה על הסף משום שהיא נועדה להשתיק יריב פוליטי, אולם אם תתנהל הוא יוכיח כי ציפורי הוא אכן כלב תקיפה אלים בשירות ההון-שלטון. צברי מזכיר גם את ההתקפות החוזרות ונשנות של ציפורי עליו, בטורים שפירסם ב"גלובס".

באפריל 2018 פרסם ציפורי, אז עדיין עיתונאי בכיר ב"גלובס", מאמר בעיתון תחת הכותרת "נתניהו היטיב עם אלוביץ? הוא הוביל לפשיטת הרגל שלו". בשלב זה בקריירה העיתונאית שלו נטש זה מכבר ציפורי את נאמנותו לבעלים הקודם של "גלובס" אליעזר פישמן, שינה את עמדתו כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אותו נהג לבקר בחריפות, והחל לפרסם מאמרים התומכים בנתניהו ומבקרים את החקירה הפלילית שהתנהלה נגדו ולימים הפכה לכתב אישום.

במאמר שהוזכר לעיל והוקדש ליחסי נתניהו-אלוביץ' טען ציפורי כי לפי הדו"חות הכספיים של בזק עולה כי דווקא תחת ממשלת נתניהו סבלה חברת בזק של אלוביץ' מירידה בערך מנייתה כך שלא ניתן לטעון כי נתניהו היטיב עמו, טענה שלימים תעלה גם מצד הסנגורים של נתניהו במשפט המו"לים, הגם שאין לה באמת קשר לכתב האישום. חשבון טוויטר בשם "איפה הרגולטור" צייץ קישור למאמר של ציפורי ב"גלובס" לצד תהייה: "מנכ"ל וואלה סיפק הקלטות ושני עדי מדינה שהיו חלק ממערך השחיתות אישרו הכל. אז למה גלובס ממשיך להעניק במה לקשקושים?".

חנה קים (שלימים תבעה את ציפורי, הפסידה, וכעת מערערת על פסק-הדין) צייצה מחדש את הציוץ של "איפה הרגולטור" והוסיפה: "אלי ציפורי מגלובס טען גם שאין ריכוזיות במשק והיה חלק מהקמפיין של אליעזר פישמן נגד דה מרקר". על כך הגיב דורון צברי בציוץ משלו: "אלי ציפורי הוא כלב תקיפה אלים בשירות ההון שלטון. איש דוחה וחסר יושרה שכותב מתוך שיקולים זרים, שנאה ורגשי נחיתות".

כשנתיים לאחר מכן, בספטמבר 2020, פרסמה עורכת "גלובס" נעמה סיקולר את שער גיליון העיתון היומי בחשבון הטוויטר הפרטי שלה. ציפורי הגיב לה וכתב: "לידיעת הטהרנית סיקולר: אבישי גרינצייג כתב מאמר מתחנף ומלוקק לקלמן ליבסקינד בלי לתת גילוי נאות שמדובר בחבר שלו אותו הוא מעריץ וחולם להיות כמוהו. איפה הגילוי המלללללאאאא?".

בשלב זה כבר פוטר ציפורי מ"גלובס" בידי סיקולר והמו"לית אלונה בר-און שטענו כי לציפורי בעיית מהימנות. גרינצייג, המוזכר בציוץ, תבע כמה שבועות לאחר מכן את ציפורי שמצידו תבע תביעה נגדית. אבל בספטמבר 2020 הסתפק גרינצייג בתגובה בטוויטר במסגרתה צייץ מחדש את התגובה של ציפורי לסיקולר וכתב "הוא מוכן להניח לי כבר? אם יש לו ביקורת עניינית, שיבקר. המשיכה הזו בצמות כדי לעצבן לא הולמת אדם שעסק בעיתונות כ-35 שנה ואף ניהל בפועל עיתון".

בתגובה לציוץ זה צייץ צברי מחשבון הטוויטר שלו: "תתקשר לשירות הפסיכאטרי ותדווח על מצבו של ציפורי מר הנפש (יש מצב לאישפוז בכפייה)".

בשל שני הציוצים האלה של צברי תובע ממנו ציפורי, כאמור, 280 אלף שקלים. לפי התביעה שהגיש ציפורי, באמצעות עו"ד אוהד מחרז, צברי קבע כעובדה כי ציפורי הוא חולה נפש שאפשר כי יאושפז בכפייה, ועל כן יהיה עליו להוכיח זאת בבית-המשפט. "אל לו לאדם לחבוש 'כובע' של פסיכיאטר ולקבוע דברים כה מזעזעים וכוזבים לגבי מצבו הנפשי של אדם אחר", טוען ציפורי בתביעתו. "אל לו לאדם לקבוע 'קביעות' כה מכוערות וכוזבות נוספות בכוונה מוצהרת ממש לפגוע באדם אחר, 'קביעות' שאין ביניהן ולבין האמת דבר וחצי דבר".

איני כלב אלים

אשר לציוץ משנת 2018, שבו כתב צברי כי ציפורי הוא "כלב תקיפה אלים בשירות ההון שלטון. איש דוחה וחסר יושרה שכותב מתוך שיקולים זרים, שנאה ורגשי נחיתות", נטען בכתב התביעה כי "אף מילה שנכתבה בפרסום הנ"ל אינה אמת ואינה יכולה להיחשב בהבעת דעה. מדובר בהפצת שנאה וכזבים מתוך מטרה מוצהרת ממש לפגוע בתובע".

"התובע אינו כלב ואינו אלים", מכריז בא-כוחו של ציפורי עו"ד מחרז. "התובע הוא עיתונאי דעתן המביע את דעותיו הנוקבות, שאינן לרוחו של הנתבע ורבים אחרים". ציפורי, מוסיף עו"ד מחרז, אינו פועל "בשירות ההון שלטון" אלא ההיפך, הוא "שילם מחיר כבד, אף כלכלי, על הבעת דעותיו, כאשר בין היתר הוא פוטר מ'גלובס'".

ציפורי מציג את עצמו בתביעה כמי שמותקף בשנים האחרונות ללא הרף באמצעות פרסומים ותביעות וזאת "נוכח דעותיו הנוקבות, שאינן לרוחם של אנשים מסוימים ובעיקר גורמים מסוימים". לדבריו, הוא התפנה רק עתה להגיש את התביעה בגין הפרסומים מהשנים 2018 ו-2020 כיוון ש"רק לאחרונה הסתיימו מספר הליכים משפטיים בהם היה מעורב", וכן נוכח "אילוצים ושיקולים שונים".

תובע סדרתי בהליכים מיותרים

"תביעה זו מביאה לקיצוניות אבסורדית את הנטייה שהפכה בשנים האחרונות לדפוס שכיח - להצעיד ויכוחים פוליטיים שגורים אל אולמות בתי המשפט על-ידי תרגומם המאולץ לתביעות לשון הרע", טוען בתגובה צברי בכתב הגנה שהגיש באמצעות עורכי-הדין מיכאל ספרד ואלון ספיר.

ציפורי, מוסיף צברי, "הינו סדרתי בנקיטה בהליכים משפטיים מיותרים, ובתקופה האחרונה ביתר שאת. התובע הגיש רצף אבסורדי ממש של תביעות סרק נגד
יריבים פוליטיים שלו (לתפיסתו). חלק מההליכים כבר הסתיימו בסילוק על הסף ובתשלום הוצאות נכבדות מצידו". יצוין כי בין היתר הגיש ציפורי תביעה נגד שורה ארוכה של עיתונאים וגופים, בהם "העין השביעית".

ציפורי "עשה את שמו כמי שאינו בוחל בשפה גסה, ביריונית ומכפישה כלפי יריביו האידיאולוגיים (בעיקר, מבקריו של רה"מ נתניהו) בשלל אמצעי מדיה העומדים לרשותו, ובין היתר אף עשה שימוש בביטויים גסים כלפי הנתבע בעצמו, ועתה כקוזאק נגזל מתגלה כבעל נפש עדינה שאינה יכולה לסבול ביקורת אם זו אינה עומדת בכללי הנימוסין וההליכות של חנה בבלי"

לדברי צברי, במקרה שלו ציפורי העלה מתהום הנשייה של הלהג האינטרנטי שני ציוצים ישנים, שנשכחו מזמן, האחד זכה עד היום ל-17 לייקים בלבד והשני ל-11 לייקים. שניהם, מזכיר צברי, נכתבו בכלל כתגובות לעיתונאים שסבלו מהשתלחויות ציפורי.

לגופן של טענות התביעה טוען צברי כי אם התביעה לא תימחק על הסף בשל נסיבות הגשתה הרי שעומדת לו הגנת אמת הפרסום בכל הקשור לציוץ הראשון, שבו הגדיר את ציפורי "כלב תקיפה בשירות ההון-שלטון".

"'כלב תקיפה' מתייחס לדימוי של העיתונות כ'כלב השמירה של הדמוקרטיה'", מסביר צברי בכתב ההגנה. "היכן שיש עיתונאים שהם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, ישנם גם אנשי תקשורת שהם – בהשאלה – כלבי תקיפה. לעמדת הנתבע, התובע הוא בהחלט דוגמא לאדם כזה. במקרה הצורך לולא תסולק התביעה על הסף, פעילותו המתועדת היטב למען בעלי הון מעטים ונגד האינטרס הציבורי הכללי תוכח מעל כל ספק".

לפי צברי, "מובן כי התובע אינו כלב במובן המילולי, אך הקורא הסביר שנתקל בדברים אלו – מבין מהם את האמת, לפיה התובע אכן פועל בשליחותם של בעלי הון ופוליטיקאים, באופן חסר יושרה אשר מבזה את התואר 'עיתונאי' אשר התובע
מתהדר בו, שלא בצדק לדעתו הצנועה של הנתבע".

לדבריו, יוכל להוכיח כי ציפורי "פועל בשליחותם של פוליטיקאים וגורמי הון, וכותב מתוך שיקולים זרים מובהקים".

לטענתו שמורה לו במקרה זה גם הגנת תום הלב, שכן היתה לו "חובה מוסרית וחברתית להצביע על הקשר המושחת לדעתו בין התובע לבין ראש הממשלה נתניהו ובעלי ההון המקיפים אותו". בהקשר זה מזכיר צברי בדיקה שערך איתמר ב"ז מ"העין השביעית" והעלתה כי ציפורי היה העיתונאי המצוטט ביותר בעמוד הפייסבוק של נתניהו.

מגדף ובוכה

אשר לציוץ השני, שבו המליץ לגרינצייג להתקשר לשירות הפסיכיאטרי וטען כי "יש מצב" לאשפוזו של ציפורי בכפייה, צברי טוען כי כתב "בציניות" ברורה לכל. צברי טוען עוד כי לא התכוון "לאבחן" את ציפורי אלא "לבקר את התנהגותו הקיצונית בדרך של השאלה, המקובלת ביותר במחוזותינו". לדבריו, "מובן מאליו כי הצעתו של הנתבע לעיתונאי גרינצייג כי האחרון 'יתקשר לשירות הפסיכיאטרי' כדי לדווח על מצבו של התובע, לא הובעה מלכתחילה וגם לא הובנה על ידי אף אחד פשוטה כמשמעה, אלא כהלצה ביקורתית בלבד".

מכל מקום שני הפרסומים, טוען צברי, אינם פרסומים עובדתיים אלא "הבעת דעה ביקורתית כלפי התנהלותו הקיצונית והמוזרה" של ציפורי. אותה התנהלות קיצונית ומוזרה מתבטאת, לפי צברי, באינסוף גידופים והשתלחויות נגד עיתונאים אחרים וגורמים נוספים בעלי עמדות מנוגדות לאלו של ציפורי.

צברי מצטט שלל גידופים שפרסם ציפורי כלפי אבישי גרינצייג, אביחי מנדלבליט, שי ניצן ואחרים, ומזכיר כי ציפורי התבטא לא אחת בחריפות גם כלפיו, תוך שימוש "בביטויים קשים וחמורים" ו"תוך ניצול הבמה הנרחבת שניתנת לו שהיא מכובדת בהרבה מתגובות זניחות בטוויטר".

אלי ציפורי מתעמת עם רביב דרוקר בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשולי משפט נתניהו. 16.11.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

אלי ציפורי מתעמת עם רביב דרוקר בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשולי משפט נתניהו. 16.11.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

אבישי גרינצייג (מימין) ואלי ציפורי בבית-משפט השלום בהרצליה, 9.2.2022 (צילום: יפתח בריל)

אלי ציפורי מתעמת עם אבישי גרינצייג בבית-משפט השלום בהרצליה, 9.2.2022 (צילום: יפתח בריל)

העיתונאים אביעד גליקמן ואלי ציפורי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 16.11.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

אלי ציפורי מתעמת עם אביעד גליקמן בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 16.11.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

אלי ציפורי מקניט את עו"ד זאב ליאונד, ביהמ"ש השלום בתל-אביב-יפו, 6.7.2021 (צילום: אורן פרסיקו)

בשנת 2016 כתב ציפורי ב"גלובס" על "המחובריזם של דורון צברי" וטען כי הוא חלק ממועדון "טהרני, צדקני, צבוע ומתחסד". חודש לאחר מכן טען ציפורי ב"גלובס" כי תאגיד השידור שהוקם באותם ימים "מגייס את אנשי שלומה של החונטה", כשאת צברי הגדיר אחד משני "אנשי חונטה קלאסיים".

באפריל 2017 כתב ציפורי ב"גלובס" על "מחובריזם ומקורביזם בתאגיד" ותיאר את צברי כחלק מ"קומץ עיתונאים שחושב שהוא מורם מהעם" ואשר "דואגים אך ורק לעצמם ולאנשי שלומם". הסדרה שיצר צברי, "מגש הכסף", טען ציפורי, כוללת "חצאי אמיתות ועיוותים". שבוע לאחר מכן כתב ציפורי על תאגיד "כאן", תוך אזכור צברי שעבד אז בתאגיד, וטען כי מובילי התאגיד החדש הם חבורה של "אנשים אלימים, ממש בריונים, שמאוהבים בעצמם עד כלות [...] עם אגואים מפלצתיים שגם אצטדיוני כדורגל לא יוכלו להכיל, עם רוע, שנאה ובוז למי שאינו חושב כמוהם [...] גסי רוח, שלא בוחלים לעתים בקללות, בביזוי דיבתי ושקרי של אנשים שלא באים להם טוב בעיניים [...] המונוליטיות המחשבתית של האנשים הללו, המשיחיות שעוטפת אותם והפנאטיות שמובילה אותם הן סוג של הארדואניזם והפוטיניזם שהם מגנים אצל אחרים".

בפברואר 2020 שוב התייחס התובע לנתבע, הפעם בחשבון הפייסבוק שלו, וכינה אותו "פעיל שמאל מאוד קיצוני", חבר ב"חונטה התקשורתית", מפיק "סדרות שקריות" ו"במאי" במרכאות כפולות במקור.

"התובע עשה את שמו כמי שאינו בוחל בשפה גסה, ביריונית ומכפישה כלפי יריביו האידיאולוגיים (בעיקר, מבקריו של ראה"מ נתניהו) בשלל אמצעי מדיה העומדים לרשותו, ובין היתר אף עשה שימוש בביטויים גסים כלפי הנתבע בעצמו, ועתה כקוזאק נגזל מתגלה כבעל נפש עדינה שאינה יכולה לסבול ביקורת אם זו אינה עומדת בכללי הנימוסין וההליכות של חנה בבלי", טוען צברי בכתב ההגנה.

26549-12-22